אוניברסיטת ייל
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: סמל אוניברסיטת ייל | |
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: | |
| בניין סטרלינג למשפטים (אנ') שהוקם בשנת 1931 | |
| אוניברסיטה פרטית | |
|---|---|
| מוטו | בשפה העברית - "אורים ותמים". בלטינית - "אור ואמת" |
| תקופת הפעילות | 1701–הווה (כ־323 שנים) |
| בעלי תפקידים | |
| נשיא | פטר סאלווי (אנ') |
| סגל | 3,300 |
| סטודנטים | |
| כלל הסטודנטים | 11,400 |
| סטודנטים לתואר ראשון | 5,300 |
| שונות | |
| הון עצמי | 22.5 מיליארד דולר |
| כינוי קבוצת הספורט | "בולדוגס" קובץ:Yale bulldog y logo.jpg |
| מיקום | |
| מיקום |
ניו הייבן, קונטיקט,  ארצות הברית |
| www.yale.edu | |
אוניברסיטת ייל (באנגלית: Yale University) היא אוניברסיטה פרטית הנמצאת בניו הייבן, קונטיקט, ארצות הברית. נוסדה בשנת 1701 בשם "בית הספר הקולגיאלי", והיא המוסד להשכלה גבוהה השלישי בקדמותו בארצות הברית, וחברה בליגת הקיסוס. ייל היא מהאוניברסיטאות היוקרתיות והסלקטיביות ביותר בעולם. היא חברה באיגוד האוניברסיטאות האמריקניות, חברה בברית הבינלאומית לאוניברסיטאות מחקר וחברה בפורום מנהיגי האוניברסיטאות העולמי.
מוסדותיה הנודעים ביותר הם פקולטת ייל למדעים ואמנויות, בית הספר לתואר ראשון – ייל קולג' (אנ') (1701), ופקולטת ייל למשפטים. משתי האחרונות יצאו מספר נשיאים אמריקאיים וראשי מדינות זרות. בשנת 1861, הפקולטה למדעים ואמנויות הייתה לבית הספר הראשון בארצות הברית שהעניק תואר דוקטור. ראויות לציון הן פקולטת ייל לדרמה, שהכשירה מספר שחקנים וכותבים בולטים בהוליווד וברודוויי, ונוסף על כך הפקולטות לאמנות, תאולוגיה, יערנות וסביבה, מוזיקה, רפואה, ניהול, סיעוד ואדריכלות.
נכסיה של האוניברסיטה מוערכים בכ-22.9 מיליארד דולר כספי תרומות (השניים בגודלם מכל מוסד אקדמי) וביותר מתריסר ספריות שמחזיקות 12.5 מיליון כרכים (ההופכים את ייל למערכת הספריות השנייה בגודלה בעולם). בייל מועסקים 3,300 חברי-צוות הוראה, שמלמדים 5,300 סטודנטים לתואר ראשון ו-6,000 סטודנטים בפקולטות. ייל מאורגנת כארגון ללא מטרות רווח.
70 החוגים הראשיים בתואר ראשון של ייל ממוקדים בעיקר בשבע האמנויות החופשיות, ומעט ממחלקות התואר הראשון הן קדם-מקצועיות. חלוקת הסטודנטים לתואר ראשון היא 20% במדעים, 35% במדעי החברה, ו-45% באומניות ומדעי הרוח. כל הפרופסורים בעלי הקביעות באוניברסיטה מלמדים קורסים לתואר ראשון. בכל שנה מתקיימים בייל יותר מ-2,000 קורסים לתואר ראשון.
שיטת הדיור של ייל היא מכללת-מגורים, או מעונות, כדוגמת אוניברסיטת אוקספורד ואוניברסיטת קיימברידג'. בכל מעון דרים חתך-רחב ייצוגי[דרושה הבהרה] מגוף הסטודנטים לתואר ראשון ונמצאים בו מתקנים ושירותים, סמינרים, מורי הפקולטה, עמיתים ללימודים, וצוות תומך. נכון לשנת 2021 יש 14 residential colleges (מעונות).[1] המעונות הקיימים קרואים על שם נשיאי ייל קודמים, מקומות המשכן הקודמים של הקמפוס, ודמויות היסטוריות מקומיות.
תוכניות הלימודים הגבוהים של ייל כוללות את הפקולטה למדעים ואמנויות – הכוללת 53 תחומים כגון מדעי הרוח, מדעי החברה, ביולוגיה, מדעי הפיזיקה, והנדסה – ואת הפקולטות המקצועיות לאדריכלות, אמנות, תאולוגיה, דרמה, יערנות ומדעי הסביבה, משפטים, ניהול, רפואה, מוזיקה, סיעוד, ובריאות הציבור.
ייל ואוניברסיטת הרווארד היו יריבות כמעט בכל תחום אפשרי במשך רוב ההיסטוריה שלהן, במיוחד בתחומים האקדמיים, במרוצי חתירה ובפוטבול. בספורט, מרוץ הרווארד-ייל בחתירה ו"המשחק" (פוטבול) הם אירועים שנתיים.
נשיא ייל ריק לוין סיכם כך את סדר העדיפויות של המוסד למאה הרביעית שלו: "קודם כול, כאחת מאוניברסיטאות המחקר הטובות ביותר של האומה, ייל מחויבת באופן מובהק למצוינות במערכת החינוך לתואר ראשון. שנית, בפקולטות הגבוהות והמקצועיות, וכן במכללת ייל, אנחנו מחויבים לחינוך המנהיגים העתידיים."
בכינויים "אליים" (Elis, על שם אליהוא ייל) ו"ייליים" (Yalies) משתמשים לעיתים קרובות, הן בתוך ייל והן מחוצה לה, ככינוי לסטודנטים בייל.
היסטוריה
תחילתה של ייל בחוק "למען החירות, להקים בית ספר קולגיאלי" שעבר בבית המשפט הכללי של המושבה קונטיקט ב-9 באוקטובר 1701. מיד לאחר מכן, קבוצה של עשרה מנהיגים נוצרים פרוטסטנטים בהנהגתו של ג'יימס פיירפונט, כולם בוגרי הרווארד (הרווארד הייתה המכללה היחידה בצפון אמריקה בזמן לימודיהם), נפגשו בחדר העבודה של הכומר סמואל ראסל בברנדפורד, קונטיקט, והחליטו לתרום את ספריהם הפרטיים כדי ליצור את הספרייה הראשונה של האוניברסיטה. הקבוצה הזו ידועה בשם "המייסדים". ייל נוסדה על מנת להכשיר אנשי דת פרוטסטנטים.
המוסד נקרא במקור "בית הספר הקולגיאלי", ונפתח בביתו של הרקטור הראשון שלו, אברהם פיירסון, בקילינגוורת' (קלינטון). מאוחר יותר הוא הועבר לסייברוק, ואז לוות'רספילד. בשנת 1718, המכללה הועברה לניו הייבן, קונטיקט.
בה בעת נוצר קרע בהרווארד בין נשיאה השישי אינקריס מיית'ר לבין שאר כמורת הרווארד, שראתה את מיית'ר כליברל מתקדם, והאשימה אותו בהזנחת שלטון הכנסייה. היחסים החמירו לאחר שמיית'ר התפטר, וההנהלה סרבה למנות את בנו ועמיתו האידאולוגי, קוטון מיית'ר, לתפקיד נשיא הרווארד. הסכסוך גרם לבני מיית'ר להצטרף אל בית הספר הקולגיאלי בתקווה שבית ספר זה יחזיק בראייה דתית אורתודוקסית-פוריטנית, שלא כמו הרווארד. בשנת 1718, קוטון מיית'ר יצר קשר עם איש עסקים מצליח מוויילס בשם אליהוא ייל וביקש ממנו תמיכה כלכלית בבניית בניין חדש למכללה. ייל, שצבר את הונו דרך מסחר שעסק בו בזמן שחי בהודו כנציג של חברת הודו המזרחית, תרם תשע חבילות של סחורה, שנמכרו ביותר מ-560 פאונד, סכום עצום באותם ימים. ייל תרם גם 417 ספרים ודיוקן של ג'ורג' הראשון, מלך בריטניה. קוטון מיית'ר הציע שבית הספר ישנה את שמו למכללת ייל כהכרת טובה לנדבן שלו, וגם כדי להגדיל את הסיכויים שהמכללה תקבל עוד תרומה גדולה מייל או את עיזבונו. אליהוא ייל היה בהודו כשהחדשות על שינוי שמו של בית הספר הגיעו לביתו בבריטניה, אך ייל מעולם לא חזר לביתו. אף על פי שהוא באמת הוריש את הונו ל"בית הספר הקולגיאלי שבמושבת הוד מלכותו קונטיקט", האוניברסיטה מעולם לא הצליחה לקבל את העיזבון.
סטודנטים בולטים לתאולוגיה ומדעי הרוח בניו אינגלנד החשיבו את השפה העברית כשפה קלאסית, ביחד עם יוונית ולטינית, כיוון שהיא נחוצה ללימוד התנ"ך בשפתו המקורית. הכומר עזרא סטילס, נשיא המכללה בשנים 1778–1795, הביא עמו את העניין בשפה העברית כאמצעי ללימוד טקסטים תנ"כיים בשפתם המקורית, והנהיג את חובת לימוד העברית לתלמידי השנה הראשונה, זאת בניגוד להרווארד, שבה רק תלמידי השנים המתקדמות היו חייבים ללמוד עברית. קיים מיתוס כי סטילס אחראי גם להוספת המילים "אורים ותמים" בעברית לחותם ייל, אך הדבר אינו נכון שכן החותם עם הכיתוב העברי מופיע כבר בתעודה משנת 1749. מאורע מכריע בתקופת כהונתו של סטילס התרחש ביולי 1779, בזמן מלחמת העצמאות האמריקאית, כשכוחות בריטיים עוינים כבשו את ניו הייבן ואיימו להרוס את המכללה. בוגר ייל אדמונד פנינג, שהיה מזכירו של הגנרל הבריטי שפיקד על התקיפה, תיווך בין הצדדים והמכללה ניצלה. מאוחר יותר הוענק לפנינג תואר כבוד על מעשהו.
הדגש על הקלאסיקה גרם לעלייה במספר מועדוני הסטודנטים הפרטיים, הפתוחים בהזמנה בלבד, שהוקמו בעיקר כפורומים לדיון בלמידה מודרנית, ספרות ופוליטיקה. הארגונים הראשונים מסוג שכזה היו מועדוני דיון: קרוטוניה ב-1738, לינוניה ב-1753, ו"אחים באחדות" (Brothers in Unity) ב-1768.
מכללת ייל התרחבה בהדרגה. היא כוננה את פקולטת ייל לרפואה (1810), פקולטת ייל לתאולוגיה (1822), פקולטת ייל למשפטים (1843), פקולטת ייל לאמנויות ומדעים (1847), הפקולטה המדעית ע"ש שפילד (1847), ופקולטת ייל לאמנות (1869). הפקולטה לתאולוגיה הוקמה על ידי נוצרים שחשו כי פקולטת הרווארד לתאולוגיה הפכה לליברלית מדי. צעד זה דומה למרד של אוקסברידג', שבמהלכו משכילים בדלנים פרשו מאוניברסיטת אוקספורד וייסדו את אוניברסיטת קיימברידג'. בשנת 1887, בעוד המכללה המשיכה לגדול תחת נשיאותו של טימות'י דוויט החמישי, מכללת ייל שינתה את שמה לאוניברסיטת ייל. לאחר מכן המשיכה וגדלה, ונוספו לה פקולטת ייל למוזיקה (1894), פקולטת ייל ליערנות וללימודי הסביבה (1901), פקולטת ייל לבריאות הציבור (1915), פקולטת ייל לסיעוד (1923), פקולטת ייל לדרמה (1955), תוכנית אגודת הרופאים של ייל (1973) ופקולטת ייל לניהול (1976).
עד סוף שנות ה-60 של המאה ה-20 רק גברים יכלו ללמוד באוניברסיטה (נשים יכלו החל מהמאה התשע עשרה ללמוד לימודים לתארים מתקדמים). מכללת ואסר, שהייתה מיועדת לנשים, נחשבה למכללת האחות של ייל. בשנת 1966, ייל החלה בדיונים עם ואסר, בנוגע למיזוג שני המוסדות, וכך ליצור חינוך מעורב אפקטיבי. בסופו של דבר האיחוד לא יצא לפועל ושני המוסדות החליטו להתחיל לקבל את בני שני המינים, החל משנת 1969.
ייל, כמו שאר המוסדות בליגת הקיסוס, נקטה החל מתחילת המאה העשרים במדיניות קבלה מכוונת שנועדה לשמר את כמות התלמידים שמוצאם ממשפחות מכובדות, נוצריות לבנות (נומרוס קלאוזוס). היא הייתה מבין האחרונות בליגת הקיסוס שביטלה במידה רבה את ההעדפות הללו, החל ממחזור 1970, אם כי העדפות מסוימות עדיין קיימות היום.
נשיא מכללת ייל ועמיתים של המכללה, שביחד נודעים גם בשם "תאגיד ייל", הם הוועד המנהל של האוניברסיטה.
ייל ופוליטיקה מודרנית
העיתון הבוסטון גלוב כתב: "אם יש מוסד אחד להשכלה שיכול לתבוע לעצמו את האחריות על חינוך המנהיגים הלאומיים הגדולים ביותר של האומה במשך שלושת העשורים האחרונים, זהו ייל." בכל מערכת בחירות נשיאותית בין השנים 1972 עד 2004 היו מועמדים דמוקרטים או רפובליקנים בוגרי ייל. נשיאי ארצות הברית שהיו בוגרי ייל, לאחר מלחמת וייטנאם, הם ג'רלד פורד, ג'ורג' בוש האב, ביל קלינטון וג'ורג' בוש הבן. מועמדים לנשיאות באותה תקופה שלא ניצחו במירוץ והיו בוגרי ייל כוללים את ג'ון קרי (2004), ג'ו ליברמן (מועמד לסגנות, 2000) וסרג'נט שריבר (מועמד לסגנות, 1972). עוד בוגרי ייל שהתקרבו מאוד למירוץ על הנשיאות באותה תקופה הם הילרי קלינטון (2008 ו-2016), הווארד דין (2004), גארי הארט (אנ') (1984 ו-1988), פול טסונגס (1992) וג'רי בראון (1976, 1980, 1992).
מספר הסברים עלו לשאלת הייצוג הנרחב של ייל במערכות הבחירות מאז סוף מלחמת וייטנאם. מספר מקורות מזכירים את רוח האקטיביזם בקמפוס ששררה בייל מאז שנות השישים, וכמו כן את השפעתו האינטלקטואלית של הכומר ויליאם קופין על רבים מהמועמדים העתידיים. ריצ'רד ברודהד, שהיה דיקן מכללת ייל ולאחר מכן נשיא אוניברסיטת דיוק, הצהיר: "אכן אנו מעניקים תשומת לב גדולה לסעיפי התרומה לקהילה בתנאי הקבלה שלנו, וישנה מסורת חזקה מאוד של התנדבות בייל." גאדיס סמית', היסטוריון ייל, מציין "אתוס של אקטיביזם מאורגן" בייל במהלך המאה העשרים, שהוביל את ג'ון קרי להוביל את מועדון הוויכוחים ולג'ו ליברמן לנהל את עיתון "ייל דיילי ניוז". קמיל פאגליה, סופרת אמריקאית בוגרת ייל, מצביעה על היסטוריה של קשרים ואליטיזם, ומוציאה לאור רשת של חברויות וסניפים שנבנו באוניברסיטה. זאת ועוד, סי.אן.אן מניחים כי ג'ורג' בוש הבן הרוויח מתנאי קבלה מיוחדים, בעצם היותו "בן ונכד של בוגרי ייל", ולהיותו "בן למשפחה מעורבת פוליטית". כתבת "הניו יורק טיימס" אליזבת' בומילר וכתב ה"אטלנטיק מאנט'לי" ג'יימס פאלוס מאמינים כי תרבות הקהילתיות ושיתוף הפעולה שקיימת בין סטודנטים, חברי צוות וההנהלה ממעיטה בערכי האינטרסים האישיים ומחזקת את המחויבות לאחרים.
במהלך מערכת הבחירות בשנת 2004 הצהיר הווארד דין כך: "במובן מסוים, אני מבדיל את עצמי משלושת המועמדים האחרים (בוגרי ייל) של 2004. ייל השתנתה כל כך בין מחזור 68' למחזור 71'. המחזור שלי היה הראשון שכלל בו נשים; זה היה המחזור הראשון שבו היו סימנים משמעותיים לניסיון לגייס אפרו-אמריקאיים. אלו היו זמנים בלתי רגילים, ובמרווח הזמן שבין מחזורים אלו השתנה דור שלם."
ייל הנהיגה לימודי "אסטרטגיה מקיפה", מונח מקיף שכולל בתוכו היסטוריה צבאית, מדעי המדינה, מנהיגות ותחומי מחקר אחרים שעשויים להיות שימושיים למנהיגים אמריקאיים עתידיים. בכל שנה הפרופסורים צ'ארלס היל, פול קנדי וג'ון גאדיס מעבירים סמינר של שנה ב"אסטרטגיה מקיפה" לקבוצה שנבחרה בקפידה של סטודנטים (לתואר ראשון ולתארים גבוהים) בכוונה להכין אותם לתפוס עמדות כוח בממשל, בעסקים, ובחיים הציבוריים. ארגוני בוגרים של התוכנית ל"אסטרטגיה מקיפה" כבר קיימים בוושינגטון די. סי. ובניו יורק.
הנהלה
משרת הפרובוסט של ייל שימשה כקרש קפיצה למספר נשים לתפקידי נשיאות באוניברסיטאות בולטות. בשנת 1977, חנה גריי מונתה לנשיאת ייל בפועל לאחר שהייתה פרובוסט, והמשיכה ומונתה להיות נשיאת אוניברסיטת שיקגו, והייתה לאישה הראשונה בארצות הברית שמונתה לתפקיד נשיאותי מלא באוניברסיטה גדולה. בשנת 1994, הפרובוסט ג'ודית רובין מונתה להיות לנשיאת אוניברסיטת פנסילבניה והייתה לאישה הראשונה המכהנת כנשיאה של מוסד בליגת הקיסוס. בשנת 2002, הפרובוסט אליסון ריצ'רד מונתה לסגנית-קנצלר באוניברסיטת קיימברידג' (התפקיד הביצועי הבכיר באוניברסיטה). ב-2004, הפרובוסט סוזן הוקפילד מונתה לנשיאת המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס.
קבלה
למחזור 2015, ייל קיבלה רק 2,006 תלמידים מתוך 27,282 תלמידים שהגישו מועמדות ללימודי תואר ראשון באוניברסיטה, ובכך שברה שיא חדש של כל הזמנים בשיעור הקבלה הנמוך לאוניברסיטה העומד על 7.35%.
ב-2021 התקבלו למחזור 2025 2,169 תלמידים בלבד מתוך 46,905 שהגישו מעומדות ללימודי תואר ראשון באוניברסיטה, שיעור קבלה של 4.62.[2]
בתנאי הקבלה ייל אינה מתייחסת למצבו הכלכלי של המועמד ותנאי הקבלה לא כוללים בתוכם שאלות המתייחסות ליכולות המועמד לעמוד בתנאים הכלכליים, כולל למועמדים מארצות אחרות. ייל מתחייבת לענות על הצורך הכלכלי המוצג באופן מלא, ויותר מ-40% מתלמידי ייל מקבלים סיוע כלכלי. רוב הסיוע הכלכלי מגיע בצורת מענקים ומלגות שלא צריך לשלם אותם בחזרה לאוניברסיטה. נכון ל-2021 לייל יש שכר לימוד שנתי של $76,645 כאשר העלות הממוצע לאחר סיוע פיננסי הוא $18,770.
חצי מהסטודנטים בייל לתואר ראשון הן נשים, 30% מיעוטים, ו-10% הם תלמידים מארצות אחרות. 55% למדו בתיכון בבתי ספר ציבוריים, ו-45% למדו בבתי ספר עצמאיים, דתיים, או מארצות אחרות. בנוסף, מכללת ייל מכניסה בשעריה קבוצה קטנה של תלמידים לא שגרתיים בכל שנה, באמצעות תוכנית הסטודנטים איליי ויטני. אחוז המתקבלים דרך תוכנית זו עומד על פחות מ-10%, וסך התלמידים בייל שלומדים דרך תוכנית זו עומד על 13. גיל הסטודנטים הממוצע בתוכנית זו עומד על 29.
פקולטות וקולג'ים
פקולטות
- בית הספר לרפואה (אנ') (1810)
- בית הספר לתאולוגיה (אנ') (1822)
- בית הספר למשפטים (1843)
- בית הספר למוסמכים באמנויות ומדעים (אנ') (1847)
- בית הספר המדעי (אנ') ע"ש שפילד (אנ') (1847)
- בית הספר לאמנות (אנ') (1869)
- בית הספר למוזיקה (אנ') (1894)
- בית הספר לאיכות הסביבה (אנ') (1900)
- בית הספר לבריאות הציבור (אנ') (1915)
- בית הספר לאדריכלות (אנ') (1916)
- בית הספר לסיעוד (אנ') (1923)
- בית הספר לדרמה (אנ') ע"ש דייוויד גפן (1955)
- בית הספר למנהל עסקים (אנ') (1976)
- בית הספר ליחסים בין-לאומיים (אנ') ע"ש ג'קסון (2022)
קולג'ים
אוספים
ספריית אוניברסיטת ייל, שמחזיקה יותר מ-12 מיליון כרכים, היא האוסף האוניברסיטאי השני בגודלו בארצות הברית. הספרייה הראשית, הספרייה ע"ש סטרלינג, מכילה בסביבות 4 מיליון כרכים, ושאר האוסף מפוזר בספריות לפי נושאים.
ספרים נדירים נמצאים במספר אוספי ייל. בספריית הספרים הנדירים ע"ש ביינק יש אוסף גדול של ספרים וכתבי יד נדירים. ספריית הרפואה ע"ש קושינג וויטני מכילה טקסטים רפואיים היסטוריים חשובים, שכוללים אוסף מרשים של ספרים נדירים, ובנוסף כלים רפואיים היסטוריים. הספרייה ע"ש וולפול מכילה את האוסף הגדול ביותר של עבודות ספרותיות בריטיות מהמאה ה-18.
גם מבחר המוזיאונים של ייל הם בעלי חשיבות בינלאומית. גלריית האומנות של אוניברסיטת ייל היא מוזיאון האומנות הראשון בארצות הברית שהוקם בתוך אוניברסיטה. היא מכילה יותר מ-180,000 עבודות, וכוללת גם עבודות של אמנים היסטוריים ואוספים חשובים של האומנות המודרנית, בבניינים סווארטט וקאהן. הבניין האחרון, העבודה הראשונה האמריקאית (1953) בקנה-מידה גדול של האדריכל היהודי לואי קאהן, שופץ ונפתח מחדש בדצמבר 2006. מרכז ייל לאמנות בריטית, האוסף הגדול ביותר לאומנות בריטית מחוץ לממלכה המאוחדת, התחיל ממתנה שהעניק הפילנתרופ פול מלון, וכעת מוצג בבניין אחר שעוצב על ידי קאהן.
המוזיאון לידיעת הטבע ע"ש פיבודי (שנוסד על ידי עותניאל צ'ארלס מארש) הוא המוזיאון הפופולרי ביותר בניו הייבן וכולל אוסף גדול של מאובני דינוזאורים, בהם גולגולות מקוריות של טריצרטופס וטורוזאורוס. המוזיאון מבוקש מאוד בקרב תלמידי בית ספר יסודי, ובנוסף לכך גם מכיל אוסף מחקרים וממצאים באנתרופולוגיה, ארכאולוגיה, והסביבה הטבעית. האוסף האוניברסיטאי של ייל לכלים מוזיקליים, שלוחה של הפקולטה למוזיקה, הוא כנראה הפחות ידוע מבין אוספי ייל, בשל שעות הפתיחה המוגבלות שלו.
אדריכלות ייל
ייל ידועה בקמפוס ההרמוני והאוטופי שלה, האופייני לתחייה הגותית. כמו כן היא ידועה במספר בניינים מודרניים אייקונים, הנלמדים בחוגי סקר אדריכליים: גלריית ייל לאומנות והמרכז לאומנות בריטית שתוכננו על ידי לואי קאהן, הקולג'ים ע"ש רינק, עזרא ומורס שעוצבו על ידי אירו סארינן, ובנייני האומנות והאדריכלות של פול רודולף. בבעלותה של ייל גם מספר אחוזות ראויות לציון מהמאה ה-19 לאורך שדרת הילהאוס (שדרה בניו הייבן, שעליה כתב מארק טוויין: "הרחוב היפה ביותר באמריקה").
רבים מבנייניה של ייל נבנו בסגנון הנאו-גותי בין השנים 1917 עד 1931. פסלי אבן שנבנו לתוך קירות הבניינים מתארים דמויות אוניברסיטאיות עכשוויות כמו סופר, אתלט, איש החברה הגבוהה השותה תה, וסטודנט שנרדם בעודו קורא ספר. באותו אופן, האפריזים הקישוטיים שעל הבניינים משרטטים סצנות עכשוויות כמו שוטר רודף אחר שודד, ועוצר פרוצה (אפריז על קיר הפקולטה למשפטים), או תלמיד שנרגע עם ספל בירה וסיגריה. האדריכל, ג'יימס רוג'רס, זייף את גיל הבניינים בכך שהתיז על הקירות חומצה, וניפץ בכוונה תחילה את חלונות הבדולח והתקין במקומם חלונות בסגנון ימי הביניים. רוג'רס יצר נישות לפסלים לקישוט אך השאיר אותן ריקות, כדי לדמות אובדן או גנבה, שלכאורה קרה עם חלוף השנים. הבניינים רק מדמים אדריכלות מימי הביניים, ולמרות שהם נראים כאילו נבנו מגושי אבן מוצקים, רובם מבוססים על שלד פלדה כפי שהיה מקובל בבניינים מ-1930. יוצא מן הכלל מגדל הארקנס (אנ'), שגובהו 66 מטרים (217 רגל), שבמקור נבנה באופן חופשי על שלד אבן. המגדל חוזק ב-1964 כדי להתקין את מערכת פעמוני הזיכרון של ייל – הכוללת 54 פעמונים.
אחוות הגולגולת והעצמות
ערך מורחב – אחוות הגולגולת והעצמות
החל מ-1832 מתקיימת באוניברסיטה אחוות סטודנטים רבת השפעה, במתכונת של אגודת סתרים, שבה היו חברים, בשעתם כסטודנטים, נשיאי ארצות הברית, שופטים וראשי תעשייה המהווים את עמוד השדרה הכלכלי, הפוליטי והחברתי של ארצות הברית.
ראו גם
גלריה
-
בניין קונטיקט
-
שערי ואלטר קאמפ' במתחם הספורט של ייל.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אוניברסיטת ייל |
אתר האינטרנט הרשמי של אוניברסיטת ייל
אוניברסיטת ייל, ברשת החברתית פייסבוק
אוניברסיטת ייל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אוניברסיטת ייל, ברשת החברתית אינסטגרם
אוניברסיטת ייל, סרטונים בערוץ היוטיוב- אוניברסיטת ייל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
- ^ Residential Colleges, Yale College (באנגלית)
- ^ Amelia Davidson 7:05 pm, Apr 06, 2021, Yale’s acceptance rate drops to 4.62 percent amid record applicant pool, yaledailynews.com (באנגלית)
| ליגת הקיסוס | |
|---|---|
|
| איגוד האוניברסיטאות האמריקניות - ארגון אוניברסיטאות מחקר מובילות בארצות הברית וקנדה | ||
|---|---|---|
| אוניברסיטאות ציבוריות | אוהיו סטייט • אורגון • איווה • איווה סטייט • אילינוי • אינדיאנה • אריזונה • אריזונה סטייט • באפלו • ג'ורג'יה טק • דרום פלורידה • וושינגטון • ויסקונסין–מדיסון • וירג'יניה • טקסס • טקסס A&M • יוטה • מיזורי • מינסוטה • מישיגן • מישיגן סטייט • מרילנד • סטוני ברוק • פיטסבורג • פלורידה • פנסילבניה סטייט • פרדו • קולורדו • קליפורניה (אירוויין • ברקלי • דייוויס • לוס אנג'לס • סן דייגו • סנטה ברברה • סנטה קרוז • ריברסייד) • קנזס • קרוליינה הצפונית • ראטגרס • ראטגרס-ניו ברונסוויק | 
|
| אוניברסיטאות פרטיות | אמורי • בוסטון • בראון • ברנדייס • ג'ורג' וושינגטון • ג'ונס הופקינס • דארטמות' קולג' • דיוק • דרום קליפורניה • הרווארד • ואנדרבילט • וושינגטון בסנט לואיס • טאפטס • טוליין • ייל • נורת'ווסטרן • ניו יורק • סטנפורד • פנסילבניה • פרינסטון • קולומביה • קורנל • קייס וסטרן ריזרב • קרנגי מלון • רייס • רוצ'סטר • שיקגו • Caltech • MIT | |
| אוניברסיטאות בקנדה | טורונטו • מקגיל | |
37985786אוניברסיטת ייל
- דפים עם קישורים שבורים לקבצים
- המכלול: ערכים הדורשים הבהרה
- אוניברסיטת ייל
- ארצות הברית: אוניברסיטאות ומכללות
- קונטיקט: חינוך
- ארצות הברית: אוניברסיטאות ומכללות פרטיות
- הברית הבין-לאומית לאוניברסיטאות מחקר
- ליגת הקיסוס
- איגוד האוניברסיטאות האמריקניות
- איגוד אוניברסיטאות המחקר
- פורום מנהיגי האוניברסיטאות העולמי
- ניו הייבן
- קונטיקט: מבנים
- סגל אוניברסיטת ייל