ויליאם גרין (מושל רוד איילנד)
 | |||||||
| לידה | ווריק, מושבת רוד איילנד ומטעי פרובידנס, אמריקה הבריטית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | ווריק, רוד איילנד, ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות המושל גרין, ווריק, רוד איילנד, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
ויליאם גרין הבן (באנגלית: .William Greene Jr; 16 באוגוסט 1731 – 29 בנובמבר 1809) היה פוליטיקאי אמריקאי מרוד איילנד, שכיהן כמושל רוד איילנד השני בשנים 1778–1786, כשחמש השנים הראשונות מתוכן היו שנות מלחמת העצמאות של ארצות הברית.
גרין היה בן למשפחה שבלטה ברוד איילנד, ואביו, ויליאם גרין האב (אנ'), כיהן 11 תקופות כהונה כמושל מושבת רוד איילנד ומטעי פרובידנס. סבא-רבא שלו, ג'ון גרין הבן (אנ'), שירת במשך עשר שנים כסגן מושל המושבה, וסב-סבו, ג'ון גרין האב (אנ'), נמנה עם המתיישבים המייסדים של הערים פרובידנס וווריק.
גרין שירת במשך כמה שנים כנציג לאספה הכללית של המושבה, כשופט בבית המשפט העליון שלה, ולבסוף כמושל. כמושל במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית, דאגותיו המרכזיות היו הפשיטות הבריטיות על עיירות החוף של רוד איילנד, בריסטון ווורן, והכיבוש של ניופורט שנמשך שלוש שנים. לאחר שמונה שנים כמושל, גרין, שתמך בשימוש במטבע קשה, הובס בבחירות שהתקיימו במאי 1786 על ידי ג'ון קולינס, שתמך בשימוש בשטרות כסף.
גרין נשא לאישה את דודניתו מדרגה שנייה, קתרין ריי מבלוק איילנד, ולשנים נולדו ארבעה ילדים, שאחד מהם, ריי גרין, היה סנאטור מטעם רוד איילנד והתובע הכללי שלה.
גרין נפטר באחוזתו שבווריק ב-1809, ונטמן בבית הקברות שקרוי על שמו שבעיר.
ראשית חייו
ויליאם גרין נולד בווריק שבמושבת רוד איילנד ומטעי פרובידנס, כבנו של ויליאם גרין האב (אנ'), שכיהן 11 תקופות כהונה כמושל המושבה, וכנינו של ג'ון גרין הבן (אנ') ששירת במשך עשר שנים כסגן מושל המושבה.[1] סב-סבו היה ג'ון גרין האב (אנ'), שהגיע מסולסברי שבאנגליה ב-1635, והיה אחד מההמתיישבים הראשונים בפרובידנס יחד עם רוג'ר ויליאמס (אנ'), ובהמשך נמנה עם מייסדי ווריק.[2]
אימו של גרין, קתרין, הייתה בתם של בנג'מין וסוזנה (לבית הולדן) גרין, וצאצאית של ג'ון גרין האב. היא גם הייתה צאצאית של רנדל הולדן, שהיה אחד מחסידיה של אן האצ'ינסון ומחותמי אמנת פורטסמות' (אנ') ב-1638, שהייתה אבן היסוד להקמת הממשלה הראשונה במושבת רוד איילנד.[1]
ב-1753 היה גרין לאזרח חופשי של ווריק, וכך היה בעל זכות הצבעה. ב-1762 הוא נשא לאישה את דודניתו מדרגה שנייה, קתרין ריי, שהייתה בתם של סיימון ודבורה (לבית גרין) ריי מבלוק איילנד, ונינתו של סגן המושל ג'ון גרין הבן.[1] קתרין הייתה שותפה ספרותית של בנג'מין פרנקלין, וניהלה עמו חליפת מכתבים.[3]
קריירה פוליטית
באוקטובר 1771 היה גרין חבר בוועדה להשלמת בניית בית המשפט בעיירה השכנה איסט גריניץ'. בשנים 1773, 1774, 1776 ו-1777 הוא נבחר כנציג מטעם ווריק לבית הנבחרים של המושבה, ובמאי 1777 הוא נבחר כיושב ראש הבית.[1] כאשר המושבה הכריזה על עצמאותה מבריטניה הגדולה במאי 1776, חודשיים לפני ששלוש עשרה המושבות הכריזו על עצמאותן כיחידה אחת, היה גרין אחד הנציגים שתמך נחרצות בצעד זה.[4] בדצמבר אותה שנה כבש כוח גדול של הבריטים את ניופורט ואת כל האי אקווידנק. כתוצאה מכך, ב-10 בדצמבר נבחר גרין כחבר מועצת המלחמה של המושבה שתפקדה כאשר האספה הכללית לא התכנסה.[1][4] בהמשך הוא היה חבר המועצה עד לסיום המלחמה ב-1781.[5]
שופט
את שירותו הציבורי החל גרין עוד בפברואר 1767 כאשר הוא היה לשופט בבית המשפט העליון של רוד איילנד, לאחר שנבחר למלא את מקומו של שופט אחר למשך כמה חודשים.[6] בשנים 1768–1769 הוא כיהן שוב בתקופת כהונה חלקית בבית משפט זה, ולאחר מכן, במאי 1774, הוא כיהן שוב בבית המשפט העליון עד פברואר 1777, כאשר הוא היה לנשיא בית המשפט.[7] ההפסקה היחידה בכהונתו בבית המשפט הייתה במשך כמה חודשים בקיץ 1776, כאשר הוא קיבל דרגת קולונל, עבר באופן זמני למחלקת המלחמה, ולזמן זה מילא את מקומו ג'ון גרדנר.[8]
מושל רוד איילנד
גרין פרש מתפקידו כנשיא בית המשפט העליון במאי 1778, כאשר המושל ניקולס קוק החליט לפרוש מתפקידו המפרך כמושל בזמן מלחמה, וכך, בגיל 47, נבחר גרין כמושל רוד איילנד השני.[9] הוא כיהן כמושל במשך שמונה שנים, חמש מתוכן במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית.[1] על גרין נאמר שהיה לו "מרץ פיזי יוצא דופן", שכן במשך פעמיים או שלוש בשבוע הוא היה הולך מווריק או מאיסט גריניץ' לפרובידנס ושב באותו יום, מרחק כולל של 27 ק"מ.[9]
תקופת המלחמה
האירועים שהתרחשו בראשית תקופת כהונתו של גרין כמושל היו הפשיטות הבריטיות על העיירות בריסטול ווורן ב-25 במאי 1778, וההגעה של הצי הצרפתי ב-29 ביולי אותה שנה תחת פיקודו של הרוזן ד'אסטן (אנ'). קרב רוד איילנד (אנ') שנערך לאחר מכן ב-29 באוגוסט, הסתיים במבוי סתום, והבריטים המשיכו להחזיק באי אקווידנק. האירוע המעודד מבחינת האמריקאים התרחש ב-18 באוקטובר, כאשר הספינה האמריקאית "הוק", בפיקודו של קפטן סיילאס טולבוט, שבתה את ספינת המשוטים הבריטית אה"מ פיגוט.[10]
באוקטובר 1779 פינו הבריטים את ניופורט, לאחר שהותירו אחריהם חורבן של הקהילה שהייתה קודם לכן עשירה ומשגשגת. הבניינים של קולג' רוד איילנד (לימים אוניברסיטת בראון) בפרובידנס שימשו כקסרקטינים וכבית חולים במהלך החלק האחרון של תקופת המלחמה עד 1782. האירוע החשוב ביותר ב-1780 היה ההגעה לניופורט של 44 ספינות צרפתיות בפיקודו של האדמירל דה טרניי, שהביא עמו 6,000 איש ששירתו תחת הרוזן דה רושאמבו. גרין כינס מושב מיוחד של האספה הכללית כדי לקבל את פני הצרפתים במסגרת אירוע חשוב זה.[11]
ב-1781, לאחר כניעת צ'ארלס קורנווליס במצור על יורקטאון לכוחות האמריקאים והצרפתים, שינתה האספה הכללית של רוד איילנד את שמו של מחוז קינגס למחוז וושינגטון, "כזיכרון נצחי ובהכרת תודה על שירותיו המכובדים והבולטים ביותר, ופעולותיו ההרואיות של המפקד העליון המהולל של כוחות ארצות הברית של אמריקה". כשקמה האומה החדשה, היו רוד איילנד וג'ורג'יה שתי המדינות היחידות שדחו גביית מס יבוא של 5 אחוזים שהוצע על ידי הקונגרס. אזרחי והנהגת רוד איילנד חשו שמס זה היה בלתי שוויוני כלפי רוד איילנד כמדינה ימית. היה זה אחד מכמה השיקולים שדחו את כניסתה של רוד איילנד אל האיחוד.[11] הנציג לקונגרס, דייוויד האוול, זכה לגיבוי פה אחד של בית הנבחרים ושל גרין בדחיית ההצעה להטלת מס היבוא.[12]
לאחר המלחמה
בתקופה שלאחר המלחמה התקבלו כמה חוקים חשובים על ידי האספה הכללית של רוד איילנד. בפברואר 1783 עבר חוק שנתן לקתולים זכויות שוות לאלו של הפרוטסטנטים. במהלך אותו מושב העבירה האספה הכללית גם חוק לזכויות יוצרים שהגן על זכויות יוצרים למשך 21 שנים. ביוני אותה שנה עבר חוק למס חדש שנועד לסייע למדינה שמצבה הכלכלי היה קשה.[12] חוק לזכויות האדם עבר בפברואר 1784, הוא התיר שחרור הדרגתי של העבדים. על פי חוק זה, כל הילדים שנולדו לאימהות שפחות לאחר 1 במרץ אותה שנה היו בני חורין, ונאסר לחלוטין סחר עבדים.[13]
הסוגיה המרכזית בבחירות שהתקיימו במאי 1786 נגעה לשימוש בשטרות כסף. גרין תמך במדיניות של מטבע קשה, שזכתה לתמיכה האספה הכללית. יריבו המרכזי, ג'ון קולינס, תמך בשימוש בשטרות נייר. תומכי השטרות ניצחו בבחירות, ולא רק שקולינס נבחר כמושל, אלא שרק 30 מתוך 81 חברי האספה הקודמים שבו למושביהם לאחר הבחירות.[14]
לאחר תום כהונתו כמושל לא היה גרין פעיל עוד בפוליטיקה של רוד איילנד, עד שב-1792 הוא היה חבר בחבר האלקטורים בבחירות לנשיאות שהתקיימו באותה שנה.[15]
חיים אישיים
לגרין ולרעייתו קתרין היו ארבעה ילדים. בנם ריי נשא לאישה את מרי מ. פלאג, בתו של ג'ורג' פלאג מצ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית, והיה סנאטור מטעם רוד איילנד והתובע הכללי שלה. בנם השני סמואל נשא לאישה את מרי נייטינגל, בתו של קולונל ג'וזף נייטינגל מפרובידנס. הבת פיבי נישאה ללוטננט קולונל סמואל וורד הבן, בנו של סמואל וורד האב שהיה מושל המושבה. הבת סליה נישאה לדודנה, קולונל ויליאם גרין, בנו של בנג'מין גרין מווריק.[16] נכדו של גרין, ויליאם גרין השלישי, היה סגן מושל רוד איילנד זמן קצר לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית, תחת המושל אמברוז ברנסייד.
ויליאם גרין נפטר באחוזתו בווריק ב-29 בנובמבר 1809. הוא נטמן לצד הוריו, ומאוחר יותר נקרא בית הקברות על שם המשפחה.
קישורים חיצוניים
- ויליאם גרין באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ויליאם גרין באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ויליאם גרין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Turner, Henry Edward (1877). Greenes of Warwick in Colonial History. Davis & Pitman, Steam Printers. pp. 65-66.
- ↑ Austin, John Osborne (1887). Genealogical Dictionary of Rhode Island. Albany, New York: J. Munsell's Sons, p. 88.
- ↑ Bicknell, Thomas Williams (1920). The History of the State of Rhode Island and Providence Plantations. Vol. 3. New York: The American Historical Society, p. 1100.
- ^ 4.0 4.1 Bicknell, Thomas Williams (1920). The History of the State of Rhode Island and Providence Plantations. Vol. 3. New York: The American Historical Society, p. 1101.
- ↑ Smith, Joseph Jencks (1900). Civil and Military List of Rhode Island, 1647–1800. Providence, RI: Preston and Rounds, Co. arnold, pp. 353–394.
- ↑ Smith, Joseph Jencks (1900). Civil and Military List of Rhode Island, 1647–1800. Providence, RI: Preston and Rounds, Co. arnold, p. 261.
- ↑ Smith, Joseph Jencks (1900). Civil and Military List of Rhode Island, 1647–1800. Providence, RI: Preston and Rounds, Co. arnold, p. 309, 325, 344
- ↑ Smith, Joseph Jencks (1900). Civil and Military List of Rhode Island, 1647–1800. Providence, RI: Preston and Rounds, Co. arnold, p. 344.
- ^ 9.0 9.1 Bicknell, Thomas Williams (1920). The History of the State of Rhode Island and Providence Plantations. Vol. 3. New York: The American Historical Society, p. 1102.
- ↑ Bicknell, Thomas Williams (1920). The History of the State of Rhode Island and Providence Plantations. Vol. 3. New York: The American Historical Society, p. 1108.
- ^ 11.0 11.1 Bicknell, Thomas Williams (1920). The History of the State of Rhode Island and Providence Plantations. Vol. 3. New York: The American Historical Society, pp. 1103-1104.
- ^ 12.0 12.1 Bicknell, Thomas Williams (1920). The History of the State of Rhode Island and Providence Plantations. Vol. 3. New York: The American Historical Society, p. 1105.
- ↑ Bicknell, Thomas Williams (1920). The History of the State of Rhode Island and Providence Plantations. Vol. 3. New York: The American Historical Society, p. 1106.
- ↑ Bicknell, Thomas Williams (1920). The History of the State of Rhode Island and Providence Plantations. Vol. 3. New York: The American Historical Society, p. 1107.
- ↑ Turner, Henry Edward (1877). Greenes of Warwick in Colonial History. Davis & Pitman, Steam Printers. p. 67.
- ↑ Turner, Henry Edward (1877). Greenes of Warwick in Colonial History. Davis & Pitman, Steam Printers. p. 68.
ויליאם גרין (מושל רוד איילנד)42890940Q885661