ויליאם ספראג הרביעי

ויליאם ספראג הרביעי
William Sprague IV
לידה	קרנסטון, רוד איילנד, ארצות הברית
פטירה	פריז, צרפת
מקום קבורה	בית הקברות סוואן פוינט, פרובידנס, רוד איילנד, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
	4 במרץ 1863 – 3 במרץ 1875; (12 שנים)
	→ סמואל ארנולד אמברוז ברנסייד ←
	29 במאי 1860 – 3 במרץ 1863; (שנתיים)
סגני מושל רוד איילנד	ראסל בולוק ; סמואל ארנולד ; סת' פדלפורד
	→ תומאס טרנר ויליאם קאזנס ←

ויליאם ספראג הרביעי (באנגלית: William Sprague IV;‏ ‏12 בספטמבר 1830 – 11 בספטמבר 1915) היה פוליטיקאי אמריקאי מרוד איילנד, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל רוד איילנד ה-27 בשנים 1860–1863, ולאחר מכן ועד 1875 כסנאטור מטעמה.

ראשית חייו

ויליאם ספראג נולד במעון המושל ויליאם ספראג (אנ') שבקרנסטון, רוד איילנד, כבנם הצעיר של עמשא (אנ') ושל פאני מורגן ספראג. דודו, שעל שמו הוא נקרא, ויליאם ספראג השלישי, היה גם הוא מושל וסנאטור וכן חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם רוד איילנד. משפחתו של ספראג העבירה זמן ניכר בתורסבי שבאלבמה (אנ'), אך שבה בסופו של דבר לרוד איילנד כדי שילדיה יוכלו להתחנך במכון אירווניג. חינוכם של ויליאם ואחיו עמשא הבן (אנ') במכון אירווינג שבטריטאון (אנ') שבמדינת ניו יורק נקטע כאשר אביהם נרצח בערב השנה החדשה ב-1843. הרצח נחשב כאירוע מרכזי באותה תקופה, והמשפט של הרוצח המואשם, ג'ון גורדון (אנ'), עמד בסימן של קנאות אנטי-אירית. בסופו של דבר הורשע גורדון והוצא להורג.^[1]

שני האחים נקראו לעבוד בעסק המשפחתי, A.& W. Sprague Manufacturing Company, שנוהלה אז על ידי דודם ויליאם ספראג השלישי. כשנפטר הדוד ב-1856, נעשו ויליאם ועמשא, יחד עם דודנם, קולונל ביירון ספראג, בנו של ויליאם השלישי, אמם פאני ספראג, ודודתם הארייט, אלמנתו של ויליאם השלישי, שותפים בחברה. ההתאגדות השנייה של החברה התרחשה ב-2 ביוני 1859. עד מהרה היא הייתה לחברה הגדולה ביותר בעולם להדפסה על כותנה ארוגה (Calico). החברה הפעילה חמישה מפעלים בניו אינגלנד. חברת הרכבות הרטפורד, פרובידנס ופישקיל (אנ'), שבה רכש ויליאם השלישי מניות שליטה, קישרה בין חמשת המפעלים ובין מפעל ההדפסה בקרנסטון. הבדים הארוגים הובאו לקרנסטון ושם עברו את תהליך ההדפסה. בהמשך היה ספראג מעורב באריגת בדי פשתן ובבניית קטרים.^[2]

בגיל 18 הצטרף ספראג לארטילריית החופים של פרובידנס, יחידה של המיליציה של רוד איילנד. הוא התגייס כטוראי, אך עד מהרה קיבל מינוי כלוטננט משנה, ותוך שלוש שנים הוא קודם עד לדרגת קולונל. כמפקד היחידה, מימן ספראג את כל הוצאותיה, כולל מדים, ציוד, תחמושת קלה, וסוללה מלאה של ארטילריה קלה.^[3]

מושל רוד איילנד

ב-1860 התמודד ספראג בבחירות למשרת מושל רוד איילנד מטעם השמרנים (אנ'), ובהן הוא הביס את מועמד המפלגה הרפובליקנית סת' פדלפורד, שהיה רפובליקני רדיקלי. קואליציית התמיכה במועמדותו של ספראג כללה את הרפובליקנים השמרנים, ויגים לשעבר, ודמוקרטים, וזכתה לתמיכה הן של המפלגה הדמוקרטית ברוד איילנד והן של הוועידה השמרנית במדינה. השמרנים תקפו את פדלפורד על כך שהוא ייצג "הסתה, אנרכיה ופגיעה באחדות", ו"רפובליקניות שחורה", והציגו את מערכת הבחירות כבחירה בין "איחוד ואי-איחוד". בחירתו של ספראג צוינה כניצחון השמרנות על מתנגדי העבדות.^[4]^[5] בגיל 29, היה ספראג למושל הצעיר בכל מדינות ארצות הברית באותה עת. לעיתים הוא נודע בכינוי "המושל הנער", ואת מסע הבחירות שלו הוא ניהל כמועמד "האנשים הצעירים".^[6]

לאחר הבחירות התאחדו תומכיו של ספראג ב"מפלגת האיחוד החוקתי" (Constitutional Union Party). אף על פי שמועמד המפלגה לנשיאות ג'ון בל נוצח בבחירות של אותה שנה על ידי המועמד הרפובליקני אברהם לינקולן, נותרו אנשי האיחוד החוקתי ברוד איילנד דומיננטיים במהלך השנים הראשונות של מלחמת האזרחים האמריקאית. ספראג נבחר לתקופות כהונה נוספות כמושל ב-1861 וב-1862, כשבאחרונה לא ניצב מולו אף יריב. לאחר בחירתו לסנאט של ארצות הברית, הוא סייע בהצלחתה של קואליציה של שמרנים ושל דמוקרטי המלחמה (אנ') שניצבה מאחורי המועמד הרפובליקני ג'יימס סמית' בבחירות לקביעת יורשו בתפקיד המושל.^[4] השינוי בעמדתו הפוליטית של ספראג הושפעה על ידי הקשר שלו עם קייט צ'ייס (אנ'), בתו של מזכיר האוצר של ארצות הברית, הרפובליקני סלמון צ'ייס, ששכנעו את ספראג להיות לרפובליקני.^[7]

כמושל, גיבה ספראג את הביטול של חוק החירות האישית (אנ'), החליש את ההגנות המשפטיות של השחורים בני החורין (אנ') שהיו מטרה לציידי העבדים. הוא היה מקורב מאוד ליצרני הכותנה תומכי העבדות, וכונה בלעג "מלך הכותנה של ניו אינגלנד". ב-1862 הוא נכח בוועידת מושלי המלחמה (אנ') באלטונה, פנסילבניה, שבסופו של דבר העניקה גיבוי להצהרת האמנציפציה ולמאמצי המלחמה של האיחוד.^[8]

שירות צבאי

כשמלחמת האזרחים האמריקאית הלכה וקרבה, הבטיח ספראג לנשיא אברהם לינקולן את תמיכתה של רוד איילנד. עם קריאתו של לינקולן לגיוס מתנדבים באפריל 1861, גויסה ברוד איילנד בריגדה שכללה שני רגימנטים של חיילי רגלים. ספראג, בהאמינו שהמלחמה תימשך 48 שעות בלבד, ליווה את הבריגדה של רוד איילנד, בפיקודו של קולונל אמברוז ברנסייד בקרב בול ראן הראשון ב-21 ביולי. במהלך הקרב, כשספראג שימש כעוזרו של ברנסייד, נורה סוסו כאשר הוא רכב עליו. ניצחון צבא הקונפדרציה הבהיר לספראג שהמלחמה תימשך יותר מאשר יומיים. אף על פי שב-9 באוגוסט הוצע לו מינוי כבריגדיר גנרל בצבא המתנדבים, הוא דחה את ההצעה והעדיף להתמקד בתפקידו כמושל.^[9]

סנאטור

לאחר שפרש מתפקיד המושל ב-1863, נבחר ספראג כסנאטור, וכיהן בתפקיד שתי תקופות כהונה של שש שנים ממרץ 1863 ועד מרץ 1875. במהלך תקופת כהונתו בסנאט הוא שימש כיושב ראש ועדת האדמות הציבוריות וועדת הייצור של הסנאט, וכחבר ועדת המסחר והוועדה לעניינים צבאיים.^[2]

שובו לעסקים

לאחר סיום כהונתו בסנאט, חידש ספראג את הקריירה העסקית שלו בניהול חברות ייצור. הוא הפעיל את המכונה האוטומטית הראשונה לייצור פרסות סוסים, שיכלל מכסחות דשא, וסוגים שונים של תהליכי הדפסה על אריגים, במיוחד אלו של הדפסה ישירה עם תמצית צמחים ללא טבילה כימית. ספראג טען שהוא גילה את מה שנקרא "עקרון המסלול כטבוע בכוחות חברתיים". הוא טען כי לכסף שתי נטיות, החלוקתית והמצרפית. כשהנטייה המצרפית שולטת, כפי שהיה לפני המלחמה, נוצר ניוון. אך כאשר הנטייה החלוקתית שולטת, כפי שהיה בסוף המאה ה-19, נוצרת קידמה.^[10]

חיים אישיים

ב-1850 רכש ספראג את חוות ויליאם רוברטסון שבנאראגאנסט, רוד איילנד, שבעבר נודע כאתר הקיץ של הצ'יף קנונצ'ט (Canonchet). ב-1863 הוא בנה בשטח הנכס אחוזה של 64 חדרים ו-4 קומות בסגנון ויקטוריאני, שלו הוא קרא קנונצ'ט, על שם הצ'יף.^[11]

ב-1863 נשא ספראג לאישה את קייט צ'ייס (אנ'), בתו של סלמון צ'ייס, לשעבר מושל אוהיו, אז מזכיר האוצר של ארצות הברית, ולאחר מכן נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית.^[12] צ'ייס נחשבה לאחת מיפיפיות וושינגטון. מתנת החתונה שספראג העניק לה הייתה נזר משובץ פנינים ויהלומים בשווי של 5,700 דולר.^[13] עם כניסת הכלה לאולם בו התקיים טקס הנישואים, ניגנה תזמורת חיל הנחתים של ארצות הברית את "מארש קייט צ'ייס", שהמלחין תואמס מארק קלארק כתב במיוחד לאירוע.^[14] אף על פי שנישואיהם היו מאושרים בתחילה, נוצרו בהמשך חיכוכים בין השניים. לזוג נולדו ארבעה ילדים.^[15] מצבו הפיננסי והפוליטי של ספראג התדרדר במהירות ב-1873 עם פרוץ המשבר הפיננסי של אותה שנה, כשהשקעותיו היו הן ברוד איילנד והן ברחבי ארצות הברית. מות חמו, סלמון צ'ייס, באותה שנה, הוסיף לצרות המשפחתיות שלו. בעקבות המשבר הפיננסי נוצרו קשיים גם בחברה שבבעלותו.

נישואיו של ספראג לקייט החלו להתפורר כאשר הוא החל לצרוך יותר ויותר משקאות אלכוהוליים, ניהל רומנים עם נשים אחרות והחל למתוח ביקורת על הוצאותיה של אשתו. לקייט היה לכאורה רומן עם הסנאטור מניו יורק רוסקו קונקלינג. על פי שמועה שנפוצה, ב-1879 רדף ספראג אחר קונגלינג מחוץ לאחוזתו לאחר שתפס אותו עם רעייתו, ובכך הסתיים הרומן בין השניים.^[16]^[17] ב-1882 התגרשו השניים. בנם הבכור ויליאם נשאר עם אביו, והבנות נשארו עם קייט, שהשיבה לעצמה את שם נעוריה לאחר הגירושים.^[15] לאחר ששהתה זמן מה באירופה, היא חיה עם בנותיה מחוץ לוושינגטון, באחוזת אביה. ב-1890 כאשר התאבד הבן ויליאם בגיל 25, שקעה קייט בהתבודדות. היא נפטרה בעוני ב-1899.^[18]

לאחר גירושיו, נישא ספראג בשנית לדורה אינז קלוורט מווירג'יניה המערבית בטקס שנערך ב-1883 בסטאונטון שבווירג'יניה. הוא שב לגלות עניין בפוליטיקה, וב-1900 היה לנשיא הראשון של מועצת העיירה נאראגאנסט. באוקטובר 1909 עלה מעונו באש, ובשריפה הוא נחרב ויומניו של ספראג ופריטים יקרי ערך אחרים אבדו. המשפחה עברה לפריז, ובמלחמת העולם הראשונה הם פתחו את ביתם כמעון החלמה לפצועים בני כל הלאומים.

ויליאם ספראג הרביעי נפטר בפריז ב-11 בספטמבר 1915, יום לפני יום הולדתו ה-85, כתוצאה מסיבוכים של דלקת קרום המוח.^[16] ארונו, עטוף בדגל ארצות הברית, הועבר על ידי רעייתו לרוד איילנד, שם הוא נקבר בטקס צבאי מלא באחוזת הקבר המשפחתית בבית הקברות סוואן פוינט שבפרובידנס. הוא היה אחרון חברי הסנאט של ארצות הברית שכיהן במהלך מלחמת האזרחים שנותרו בחיים.

לקריאה נוספת

Sobel, Robert, Raimo, John, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1348-1349

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם ספראג הרביעי בוויקישיתוף

ויליאם ספראג הרביעי באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
ויליאם ספראג הרביעי באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
ויליאם ספראג הרביעי באתר The Political Graveyard (באנגלית)
ויליאם ספראג הרביעי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

↑ RI governor pardons Irish man hanged in 1845, San Diego Union-Tribune June 29, 2011.
^ ^2.0 ^2.1 Gilman, D. C.; Peck, H. T.; Colby, F. M., eds. (1905). "Sprague, William". New International Encyclopedia (1st ed.). New York: Dodd, Mead.
↑ Lamphier, Peg A. (2003). Kate Chase and William Sprague: Politics and Gender in a Civil War Marriage. Lincoln, NE: University of Nebraska Press. pp. 30–31.
^ ^4.0 ^4.1 Smith, Adam I. P. (2006). No Party Now: Politics in the Civil War North New York: Oxford University Press, p. 90.
↑ "The Rhode Island Republican Division". Vermont Phoenix. February 4, 1860.
↑ DeSimone, Russel J.; Schofield, Daniel C. (October 2015),Rhode Island Election Tickets: A Survey, Kingston, RI: University of Rhode Island, Fig. 1-272.
↑ Dell, Christopher (1975). Lincoln and the War Democrats: The Grand Erosion of Conservative Tradition. Rutherford, NJ: Farleigh Dickenson University Press, pp. 236–237.
↑ Dell, Christopher (1975). Lincoln and the War Democrats: The Grand Erosion of Conservative Tradition. Rutherford, NJ: Farleigh Dickenson University Press, p. 40, 154.
↑ Fred Zilian,The governor and the belle, The Newport Daily News, Nov. 25, 2014.
↑ Wilson, J. G.; Fiske, J., eds. (1900). "Sprague, William". Appletons' Cyclopædia of American Biography. New York: D. Appleton.
↑ "Canonchet Farm (1985—Present)". South County Museum. South County Museum. Archived from the original on April 13, 2021.
↑ Reeves, Thomas C., Gentleman Boss: The Life of Chester Alan Arthur (Alfred A. Knopf: New York, 1975) p. 152.
↑ Paul Leroy Hacker A Story of Kate Chase's Family www.geocities.com
↑ J. Mark Powell, Holy cow! History — they were crazy about Kate, Fountain Hills Times Independent, January 12, 2025.
^ ^15.0 ^15.1 Lori Salotto, "William Sprague Papers", Rhode Island Historical Society, Jun 2000.
^ ^16.0 ^16.1 "WILLIAM SPRAGUE IS DEAD IN PARIS; Last of Civil War Governors Was 84 Years of Age and Had Picturesque Career. WAS YOUNGEST STATE HEAD Only 29 When Elected by Rhode Island Democrats;- Lead 3,000 Troops to Washington". The New York Times. September 12, 1915.
↑ "Mrs. Kate Chase Sprague". The New York Times. December 5, 1880.
↑ "KATE CHASE SPRAGUE DEAD.; Career of the Once Wealthy and Beautiful Daughter of Salmon P. Chase Ended in Washington". The New York Times. August 1, 1899.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ויליאם ספראג הרביעי42889966Q437963

[1] RI governor pardons Irish man hanged in 1845, San Diego Union-Tribune June 29, 2011.

[בינלאומי-2] 2.0 ^2.1 Gilman, D. C.; Peck, H. T.; Colby, F. M., eds. (1905). "Sprague, William". New International Encyclopedia (1st ed.). New York: Dodd, Mead.

[3] Lamphier, Peg A. (2003). Kate Chase and William Sprague: Politics and Gender in a Civil War Marriage. Lincoln, NE: University of Nebraska Press. pp. 30–31.

[סמית90-4] 4.0 ^4.1 Smith, Adam I. P. (2006). No Party Now: Politics in the Civil War North New York: Oxford University Press, p. 90.

[5] "The Rhode Island Republican Division". Vermont Phoenix. February 4, 1860.

[6] DeSimone, Russel J.; Schofield, Daniel C. (October 2015),Rhode Island Election Tickets: A Survey, Kingston, RI: University of Rhode Island, Fig. 1-272.

[7] Dell, Christopher (1975). Lincoln and the War Democrats: The Grand Erosion of Conservative Tradition. Rutherford, NJ: Farleigh Dickenson University Press, pp. 236–237.

[8] Dell, Christopher (1975). Lincoln and the War Democrats: The Grand Erosion of Conservative Tradition. Rutherford, NJ: Farleigh Dickenson University Press, p. 40, 154.

[9] Fred Zilian,The governor and the belle, The Newport Daily News, Nov. 25, 2014.

[10] Wilson, J. G.; Fiske, J., eds. (1900). "Sprague, William". Appletons' Cyclopædia of American Biography. New York: D. Appleton.

[11] "Canonchet Farm (1985—Present)". South County Museum. South County Museum. Archived from the original on April 13, 2021.

[12] Reeves, Thomas C., Gentleman Boss: The Life of Chester Alan Arthur (Alfred A. Knopf: New York, 1975) p. 152.

[13] Paul Leroy Hacker A Story of Kate Chase's Family www.geocities.com

[14] J. Mark Powell, Holy cow! History — they were crazy about Kate, Fountain Hills Times Independent, January 12, 2025.

[לורי-15] 15.0 ^15.1 Lori Salotto, "William Sprague Papers", Rhode Island Historical Society, Jun 2000.

[מוות-16] 16.0 ^16.1 "WILLIAM SPRAGUE IS DEAD IN PARIS; Last of Civil War Governors Was 84 Years of Age and Had Picturesque Career. WAS YOUNGEST STATE HEAD Only 29 When Elected by Rhode Island Democrats;- Lead 3,000 Troops to Washington". The New York Times. September 12, 1915.

[17] "Mrs. Kate Chase Sprague". The New York Times. December 5, 1880.

[18] "KATE CHASE SPRAGUE DEAD.; Career of the Once Wealthy and Beautiful Daughter of Salmon P. Chase Ended in Washington". The New York Times. August 1, 1899.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

חברי הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת רוד איילנד רוד איילנד
קבוצה 1	תאודור פוסטר • סמואל פוטר • בנג'מין האולנד • פרנסיס מלבון • כריסטופר צ'מפלין • ויליאם האנטר • ג'יימס דה-וולף • אשר רובינס • נייתן דיקסון הראשון • ויליאם ספראג השלישי • ג'ון בראון פרנסיס • אלברט קולינס גרין • צ'ארלס טילינגהסט ג'יימס • ג'יימס סימונס • סמואל ארנולד • ויליאם ספראג הרביעי • אמברוז ברנסייד • נלסון אולדריץ' • הנרי פרדריק ליפיט • פיטר גרי • פליקס הברט • פיטר גרי • ג' הווארד מק'גראת' • אדוארד לייהי • ג'ון פסטור • ג'ון צ'ייפי • לינקולן צ'ייפי • שלדון וייטהאוס
קבוצה 2	ג'וזף סטנטון הבן • ויליאם ברדפורד • ריי גרין • כריסטופר אלרי • ג'יימס פנר • אלישע מת'יוסון • ג'רמיה האוול • ג'יימס בוריל הבן • נחמיה נייט • ג'יימס סימונס • ג'ון הופקינס קלארק • פיליפ אלן • הנרי אנתוני • ויליאם פיין שפילד האב • ג'ונתן צ'ייס • נייתן דיקסון השלישי • ג'ורג' וטמור • לברון קולט • ג'סי הוטון מטקלף • תאודור גרין • קלייבורן פל • ג'ק ריד