ג'יימס היגינס

ג'יימס היגינס
James H. Higgins
לידה	לינקולן, רוד איילנד, ארצות הברית
פטירה	פוטאקט, רוד איילנד, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות סנט מרי, פוטאקט, רוד איילנד, ארצות הברית
שם מלא	ג'יימס הנרי היגינס
מדינה	ארצות הברית
	3 בינואר 1907 – 5 בינואר 1909; (שנתיים)
סגני מושל רוד איילנד	פרדריק ג'קסון ; רלף ווטרוס
	→ ג'ורג' אטר ארם פותייר ←
	1903–1906; (כ־3 שנים)
	→ ג'ון ג'. פיצג'רלד רוברט א. קניון ←
	1901
	1901

ג'יימס הנרי היגינס (באנגלית: James Henry Higgins;‏ ‏22 בינואר 1876 – 16 בספטמבר 1927) היה פוליטיקאי אמריקאי מרוד איילנד, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של רוד איילנד ב-1901, כראש עיריית פוטאקט בשנים 1903–1906, ולאחר מכן ועד 1909 כמושל רוד איילנד ה-50.

ראשית חייו

ג'יימס היגינס נולד בכפר סיילסוויל שבלינקולן, רוד איילנד, כבנם של תומאס פ. ואליזבת (לבית מאת'ר) היגינס. הוא התחנך בבית הספר התיכון בפוטאקט, ולמד באוניברסיטת בראון, שם הוא קיבל תואר בוגר אוניברסיטה ב-1898. הוא למד משפטים בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ג'ורג'טאון, שם הוא סיים את לימודיו ב-1900, ואז שב לרוד איילנד.

קריירה פוליטית

ב-1901 נבחר היגינס לבית הנבחרים של רוד איילנד כנציג פוטאקט. בשנה שלאחר מכן, בגיל 26, הוא נבחר כראש עיריית פוטאקט, תפקיד בו הוא כיהן בשנים 1903–1906.

בחירתו כמושל רוד איילנד

ב-1906 נבחר היגינס כמועמד המפלגה הדמוקרטית למשרת מושל רוד איילנד, והתמודד מול המושל המכהן, הרפובליקני ג'ורג' אטר. הניו יורק טיימס ייחס את הפופולריות של "ראש העיר הנער של פוטאקט" ל"אישיותו ואופיו. הוא לא שותה או מעשן". נאום קבלת המועמדות שלו הדהד על במת הוועידה הדמוקרטית, הוא תקף את השחיתות, את ה"בוסיזם" של הממשלה, התחייב ליום עבודה של שמונה שעות לעובדי המדינה והרשויות המקומיות, וקידם את בחירת הסנאטורים מטעם רוד איילנד בבחירה ישירה (בחירה ישירה של הסנאטורים בארצות הברית הונהגה בסופו של דבר עם קבלת התיקון ה-17 לחוקת ארצות הברית ב-1914). מועמדותו של היגינס זכתה לתמיכת קולונל רוברט הייל איבז גודארד (אנ') ושל מפלגת לינקולן קצרת הימים, שהתארגנה סביב שאיפתו של גודארד לרשת את ג'ורג' וטמור בסנאט של ארצות הברית ו"לרסק את המנגנון המדינתי".^[1]

לאחר מסע בחירות שניצל את חוסר שביעות הרצון של הציבור מהשפעתו של הלוביסט ויושב ראש הוועד המרכזי של המפלגה הרפובליקנית ברוד איילנד, צ'ארלס ר. ברייטון (אנ'), ניצח היגינס את אטר בבחירות בהפרש של 1,238 קולות, והיה לצעיר מושלי רוד איילנד, והקתולי הראשון.

כהונתו כמושל

ב-3 בינואר 1907 הושבע היגינס כמושל רוד איילנד ה-50. נאום ההשבעה שלו היה מבוסס על נושאי מסע הבחירות שלו, ובו הוא הזהיר ש"רעות השדלנות" פגעו בממשלת המדינה "באופן מחפיר", ושכוח השדלנות הפך "למונופול בלעדי ומדכא" בידיו של ברייטון, "בוס גס ורמאי" שפעל מתוך המשרדים בבית המדינה של מדינת רוד איילנד של השריף הבכיר של מחוז פרובידנס, גנרל האנטר סי. וייט. מתקפתו של היגינס על ה"ברייטוניזם" הדהדה במאמר שפורסם בפברואר בניו יורק טיימס על "הרודן של רוד איילנד", שבו נטען ש"במשך ארבעים שנה, השליטה של ברייטון על האספה הכללית, וכתוצאה מכך על החקיקה, הייתה למעשה מוחלטת".

במרץ 1907 כתב היגינס מכתב פתוח לווייט בנוגע לברייטון: "שנה אחר שנה הוא תפס והשתמש במשרדך למטרותיו הנבזיות, בידיעתך ובהסכמתך ...נקה את המזיק המוסרי והפוליטי הזה ממשרדך". וייט לא נקט בשום פעולה, אך ביולי התפטר ברייטון מתפקידו בוועד המנהל של הוועדה המרכזית המדינתית של המפלגה הרפובליקנית.

במהלך תקופת כהונתו של היגינס כמושל נחקקו חוקים שנגעו לציבור העובדים.