ברכו
ברכו הוא קטע בתפילה, בו מכריזים "בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבֹרָךְ" והקהל עונה: "בָּרוּךְ ה' הַמְּבֹרָךְ לָעוֹלָם וָעֵד". הקטע נאמר על ידי שליח הציבור לפני ברכות קריאת שמע בתפילת שחרית וערבית, ועל ידי העולים לתורה בתחילת ברכות התורה.
רקע
התפילה מוזכרת במשנה במסכת ברכות: "אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר: ברכו את ה'. רבי ישמעאל אומר: ברכו את ה' המבורך".[1] למרות שבדרך כלל ההלכה נפסקת כדעת רבי עקיבא, במחלוקת זו נקבע בגמרא כדעת רבי ישמעאל.[2]
על פי הראב"ן, קטע זה נועד במקורו עבור שליח ציבור המברך את ברכות קריאת שמע עבור הציבור ומוציא אותם ידי חובה, ולכן קודם לכן הוא פונה אל הציבור שיסכימו וישתתפו לברכתו. גם אמירת ברכו לפני העלייה לתורה היא פניה לציבור להתכוון להשתתף עם העולה בברכותיו ובקריאתו בתורה. הקטע דומה לברכת הזימון שנועדה במקורה למי שמברך ברכת המזון ומוציא אחרים ידי חובתם, שאומר קודם לכן: "נברך (אלוקינו) שאכלנו משלו", והם עונים "נברך (אלקינו) שאכלנו משלו ובטובו חיינו".[3]
פרטים
בתפילת שחרית אומרים ברכו אחרי הקדיש שלאחר פסוקי דזמרה לפני ברכות קריאת שמע. בתפילת ערבית אומרים ברכו עם פתיחת התפילה, לפני ברכות קריאת שמע. נוהגים לומר ברכו שוב בסוף התפילה, סמוך לתפילת עלינו לשבח, עבור אלו שאיחרו לבוא לתפילה. לדעת חלק מן הפוסקים יש לנהוג כן רק אם ידוע שחלק מן התפללים לא הספיקו לשמוע ברכו בתחילת התפילה. למנהג אשכנז, לא אומרים ברכו בסוף תפילת שחרית בימים שבהם קוראים בתורה, משום שגם המאחרים שמעו ברכו מפי העולים לתורה.
ברכו הוא אחד מהדברים שבקדושה שעליהם אומרת ההלכה שאסור לאומרם אם אין מניין אנשים בבית הכנסת.
בחלק מקהילות הספרדים (בעיקר אצל יהדות בבל) נהוג להוסיף את המילה "רבנן" לפני ברכו, כלומר השליח ציבור (או העולה לתורה) אומרים "רבנן! ברכו את ה' המבורך".
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: ברכו |
הערות שוליים
- ^ משנה, מסכת ברכות, פרק ז', משנה ג'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ' עמוד א'
- ^ שו"ת ראב"ן, סימן עג
17528983ברכו