מודים דרבנן

מודים דרבנן (נוסח הספרדים)
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאַתָּה הוּא ה' אֱלֹקֵינוּ וֶאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹקֵי כָל בָּשָׂר. יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּינוּ וּתְחָנֵּנוּ. וְתֶאֱסֹף גָּלִיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ וּלְעָבְדְּךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ. בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת.

מודים דרבנן (='מודים של חכמים') הוא קטע תפילה הנאמר על ידי הקהל בעת חזרת הש"ץ בזמן ששליח הציבור אומר את ברכת ההודאה ("מודים"). הקטע מתחיל בהודאה וממשיך בבקשה שהדברים ימשכו כך, ובקשה על גאולה.

כיום המנהג ברוב הקהילות שלא לחתום בשם ומלכות בסיום הברכה ("ברוך אתה ה'...").

אטימולוגיה

יש שכתבו שמקור השם ("מודים דרבנן" - מודים של חכמים) הוא בכך שהנוסח מקבץ את שיטות חכמים ("רבנן") השונות בעניין נוסח ברכת הקהל בשעה ששליח הציבור אומר את ברכת ההודאה.

מקורו

בתלמוד הבבלי מובאות דעות שונות מהו הנוסח שיש לקהל לומר בשעה שאומר השליח ציבור 'ברכת ההודאה':

אמר רב: "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ ה' אֱלֹקֵינוּ עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לְךָ"
ושמואל אמר: "אֱלֹקֵי כָּל בָּשָׂר עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לְךָ"
ר' סימאי אומר: "יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לְךָ"
נהרדעי אמריה משמיה דר' סימאי [=בני נהרדעא אמרו משמו של רבי סימאי]: "בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לְךָ"
רב אחא בר יעקב מסים בה הכי [=כך]: "כֵּן תְּחַיֵּינִו וּתְחָנֵנוּ וּתְקַבְּצוּ וְתֶאֱסֹף גָּלֻיּוֹתֵינוּ לַחֲצֵרוֹת קָדְשֶׁךָ לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לְךָ"

לאחר כל הדעות הובאה דעתו של רב פפא שאמר "הילכך נימרינו לכולהו", כלומר, מכיוון שיש דעות שונות בנוסח נאמר את כולן יחד.

נוסחאות שונות

קטע תפילה זה, נשתבש הרבה וקימים בתלמוד ובסידורי התפילה נוסחאות שונות הכוללות שינוים קלים בלבד (חוץ מנוסח איטליה):     נוסח התימנים:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹקֵינוּ, אֱלֹקֵי כָל בָּשָׂר, יוֹצְרֵנוּ וְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּינוּ וּתְחָנֵּנוּ וְתֶאֱסֹף גָּלִיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשָׁךְ לִשְׁמוֹר חֻקֶּיךָ וּלְעָבְדָךְ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנָךְ בְּלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאָֽנוּ מוֹדִים לָךְ.

נוסח איטליה:

מוֹדִים כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ אֱלֹקֵינוּ אֱלֹקֵי כָל בָּשָׂר, יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עַל שֶׁהֶחֱיִתָנוּ וְקִיַּמְתָנוּ. כֵּן תְּחַיֵּנוּ וּתְחָנֵּנוּ וְתֶאֱסֹף גָּלֻיּוֹתֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, וְנָשׁוּב לִשְׁמוֹר חֻקֶּיךָ, וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנוּ מוֹדִים לָךְ. בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת.

הנוסח במקורות

בתלמוד הירושלמי מובאים נוסחים נוספים של אמוראי ארץ ישראל:

בשם ר' סימאי: "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְךָ אָדוֹן כָּל הַבְּרִיּוֹת, אֱלֹהַּ הַתִּשְׁבָּחוֹת, צוּר עוֹלָמִים, חַי הָעוֹלָם, יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית מְחַיֵה מֵתִים, שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ וְזִכִּיתָנוּ וְסִיּעתָּנוּ וְקֵרַבְתָּנוּ לְהוֹדוֹת לְשִׁמְךָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֵל הַהוֹדָאוֹת"
רבי בא בר זבדא בשם רב: "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְךָ שֶׁאָנוּ חַיָּיבִין לְהוֹדוֹת לְשִׁמְךָ. תְּרַנֵּנָּה שְׂפָתַי כִּי אֲזַמְּרָה לְךָ וְנַפְשִׁי אֲשֶׁר פָּדִיתָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֵל הַהוֹדָאוֹת"
רבי שמואל בר מנא בשם רבי אחא: "הוֹדָיָה וְשֶׁבַח לְשִׁמְךָ. לְךָ גְּדֻלָּה, לְךָ גְּבוּרָה, לְךָ תִּפְאֶרֶת. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֶלֹהֵינוּ וֶאֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שְתִסְמְכֵנוּ מִנְפִילָתֵנוּ וְתִזְקְפֵנוּ מִכְפִיפָתֵנוּ, כִּי אַתָּה סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְזוֹקֵף כְּפוּפִים וּמָלֵא רַחֲמִים וְאֵין עוֹד מִלְּבַדֶּךָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֵל הַהוֹדָאוֹת"
בר קפרא אמר: "לְךָ כְּרִיעָה, לְךָ כפיפה, לְךָ הִשְתְחוָיָה, לְךָ בְּרַכָה, כִּי לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. לְךָ ה' הַגְּדוֹלָה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֶּצַח וְהַהוֹד, כִּי כָּל בְּשָׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכָל לְרֹאשׁ. וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ וְאַתָּה מוֹשֵׁל בְּכָל, וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וְלֶחָזָק לְכָל. וְעַתָּה אֶלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וּמְהַלְּלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתְּךָ. בְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ מִשְׁתַּחֲוִים. כָּל עַצְמוֹתָי תֹּאמַרְנָה 'ה' מִי כָּמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מְחַזָּק מִמֶּנּוֹ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ'. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֵל הַהוֹדָאוֹת"
אמר ר' יודן נהגין רבנן אמרין כולהון ואית דאמרי או הדא או הדא (=נוהגים חכמים לומר את כולם ויש נוהגים לומר או זה או זה).

חתימת הברכה

ההבדל העיקרי בין התלמוד הבבלי לתלמוד ירושלמי הוא שלפי התלמוד הירושלמי הברכה חותמת ב-"ברוך אתה ה' א-ל ההודאות", ואילו לפי התלמוד הבבלי אין חתימה כלל אלא אומרים "על שאנו מודים לך". גם הרמב"ם לא מזכיר חתימה כלל וכן הוא הנוסח בסידורי תימן.

מנגד, דעת הרא"ש כשיטת הירושלמי לחתום עם הזכרת ה', וכן הביא הרמ"א שכך המנהג, וכן דעת הגר"א.

ר' יוסף קארו בבית יוסף הביא את דעת תלמידי רבנו יונה בשם רבם בנוגע לברכת בורא נפשות. שם קיימת מחלוקת דומה, ודעת ר' יונה שיש לחתום "ברוך חי העולמים", ללא הזכרת השם. ר' יוסף קארו סבר שהוא הדין לסוגיה זו, ויש לחתום ללא הזכרת השם, "ברוך אל ההודאות", וכך פסק בשולחן ערוך, וכן המנהג הנפוץ כיום.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מודים_דרבנן23249836Q55647466