נמיביה
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מוטו לאומי | אחדות, חירות, צדק | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| המנון לאומי | נמיביה, ארצם של האמיצים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ממשל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| משטר | משטר חצי-נשיאותי | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שפה רשמית |
אנגלית שפות בעלות מעמד: אפריקנס, גרמנית, ועוד מעל ל-6 שפות שבטיות | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| עיר בירה |
וינדהוק 22°34′28″S 17°4′51″E / 22.57444°S 17.08083°E (והעיר הגדולה ביותר) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| גאוגרפיה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יבשת | אפריקה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שטח יבשתי[1] | 824,292 קמ"ר (35 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אחוז שטח המים | זניח | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אזור זמן | UTC +1 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| היסטוריה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| הקמה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| עצמאות מדרום אפריקה | 21 במרץ 1990 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ישות קודמת |
 דרום-מערב אפריקה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| דמוגרפיה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
אוכלוסייה[2] (הערכה 1 בנובמבר 2024) | 3,051,112 נפש (138 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| צפיפות | 3.70 נפש לקמ"ר (232 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| כלכלה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תמ"ג[3] (2023) | 12,351 מיליון $ (147 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תמ"ג לנפש | 4,048$ (143 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
מדד הפיתוח האנושי[4] (2022) | 0.610 (142 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטבע | דולר נמיבי (NAD) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שונות | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| סיומת אינטרנט | na | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| קידומת בין־לאומית | 264 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
(למפת נמיביה רגילה) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
רפובליקת נמיביה (בגרמנית: Republik Namibia באנגלית: Republic of Namibia) היא מדינה בדרום-מערב אפריקה, השוכנת לחופי האוקיינוס האטלנטי. נמיביה גובלת באנגולה ובזמביה בצפון, בבוטסואנה במזרח ובדרום אפריקה בדרום.
נמיביה השיגה את עצמאותה מדרום אפריקה ב-1990.
היסטוריה
ערך מורחב – היסטוריה של נמיביה
ישנה מחלוקת בנוגע לעמים המקוריים של נמיביה. המפורסמים ביותר הם הבושמנים (נקראים גם סן); משערים שהם קיימו את ההתיישבות המוקדמת ביותר באזור הנקרא כיום נמיביה, בוטסואנה ודרום אפריקה. הבושמנים היו ציידים-לקטים וחיו כנוודים. הדברים החשובים ביותר בהרכב התזונה שלהם היו פירות, אגוזים ושורשים, אך מלבד זאת הם גם צדו סוגים שונים של אנטילופות. לאחר זמן קבוצות אתניות אחרות התיישבו בנמיביה - במאה ה-9 שבט הדמארה, במאה ה-17 שבט ההררו ובמאה ה-19 שבט ההימבה.
במאה ה-19 נעו איכרים לבנים ("אורלמים") לכיוון נמיביה מדרום, תוך שהם הודפים את השבטים הקויטאנים הילידים, שהקימו התנגדות עזה לאורך נהר האורנג'. תחת הנהגתו של ג'ונקר אפריקנר, ניצלו האורלמים את עדיפותם בנשק והשתלטו על אדמות המרעה הטובות ביותר. אפריקנר הוכר כ"שליט עליון" וקיבל מס שהעלו לו בני הנאמה. לאחר מכן השתלטו האורלמים גם על אדמותיהם של שבטי ההררו והדמארה.
הקבוצה האחרונה שהגיעה לנמיביה לפני בוא האירופאים, היו הבאסטרים (בגרמנית: Baster, שמשמעותו "ממזר" או "בן כלאיים") - צאצאים של גברים לבנים ונשים אפריקאיות (שחורות), רובן משבט הנאמה. למרות שהחשיבו את עצמם לבנים, כשהגיעו האירופאים הם דחקו את רגליהם ואילצו אותם לנדוד. הם התיישבו במרכז נמיביה, שם ייסדו את העיר וינדהוק.
השפעה אירופית וקולוניזציה
בשנת 1793 החליט השלטון הגרמני במושבת הכף להשתלט על מפרץ ואלוויס. ב-1797 כבשו הבריטים את מושבת הכף וכן את ואלוויס ביי, אך הן הגרמנים והן הבריטים לא הרחיקו לפנים הארץ. קבוצה שדווקא גילתה עניין בפנים הארץ הייתה המיסיונרים. ב-1805, החברה המיסיונרית של לונדון החלה לפעול בנמיביה. ב-1811 הם הקימו את העיר ביתניה בדרום נמיביה, ובנו בה כנסייה שהיא כיום הבניין העתיק ביותר בנמיביה.
רק במאה ה-19 כשהחל המירוץ לאפריקה, החלו מדינות אירופאיות לגלות עניין בנמיביה. הבריטים שלטו על ואלוויס ביי והגרמנים ייסדו את דרום-מערב אפריקה הגרמנית בדרום המדינה ב-1884. גרמניה קיבלה גם את רצועת קפריבי לאחר הסכמי הליגולנד-זנזיבר בשנת 1890. זמן לא רב לאחר מכן פרץ מרד של שבט הנאמה כנגד השלטון הגרמני, שהסתיים בהסכם בין הצדדים ב-1894. בתחילת המאה ה-20 החל זרם גדול של גרמנים להגיע לנמיביה, בעיקר בגלל גילוי מרבצי יהלומים. בשנת 1904 פרץ מרד נוסף של שבטי הנאמה וההררו כנגד הגרמנים. המרד דוכא באכזריות רבה במה שנודע כרצח העם של ההררו והנאמה, וההשערה היא שרוב בני ההררו ומחצית משבט הנאמה נהרגו - יותר מ-65,000 בני הררו וילידים אחרים.
היהודים בנמיביה נהנו מביטחון יחסי דווקא במקום שבו הגרמנים החלו בהדרגה לנסות פרקטיקות שדור אחר כך שימשו אותם בתקופת השואה. חיילים גרמנים דחקו את בני השבטים ילידי המקום לאזורי המדבר, ומדענים גרמנים הגיעו לשם לבצע ניסויים אכזריים. מוריו של יוזף מנגלה, שאז היו מרצים בבית ספר לרפואה, התלמדו על הנמיביים, שאותם כינו "תת אדם". היינריך גרינג, אביו של הרמן גרינג, שירת כמושל בנמיביה[5].
שלטון דרום אפריקה ועצמאות
לאחר מלחמת העולם הראשונה העניק חבר הלאומים לדרום אפריקה את המנדט לאחיזה מנהלית ותחיקתית בחבל דרום-מערב אפריקה; מנדט זה אמור היה להסתיים עם הקמת האו"ם בשנת 1946, אך דרום אפריקה סירבה לוותר על אחיזתה בשטח. המאבק בין האו"ם ובין דרום אפריקה הוביל לדיונים משפטיים בפני בית הדין הבינלאומי לצדק.
בשנת 1966 החל מאבק מזוין לעצמאות של "ארגון העם של דרום-מערב אפריקה" (South West African People's Organization; SWAPO) המרקסיסטי בראשותו של סם נוג'ומה. בסוף הסכימה ממשלת דרום אפריקה לוותר על שליטתה בשטח במסגרת תוכנית שלום של האו"ם. ב-21 במרץ 1990 קיבל החבל עצמאות, וקמה מדינת נמיביה[6]. בשנת 1994 הועברו לנמיביה העיר ואלוויס ביי וסביבתה שהיו עד אז מובלעת דרום-אפריקאית.
יחסי ישראל-נמיביה
- ערך מורחב – יחסי ישראל-נמיביה
בין מדינת ישראל ורפובליקת נמיביה קיימים יחסים דיפלומטיים רשמיים נכון לשנת 2013, וכן שיתוף פעולה בנושאים שונים, בעיקר בתחום הכלכלה והמסחר. עם זאת, שתי המדינות אינן מחזיקות בשגרירויות רשמיות במדינה השנייה, כאשר מקום מושבו של השגריר הישראלי בנמיביה הוא דרום אפריקה, בעוד שנמיביה מיוצגת בישראל על ידי קונסוליית כבוד, אשר מקום מושבה בחיפה[7].
פוליטיקה
המשטר בנמיביה, כפי שנקבע בחוקתה, הוא דמוקרטיה נשיאותית. המדינה צעירה, ומנגנוני הממשלה מצויים עדיין בשלבי גיבוש.
ראש המדינה הוא הנשיא, הנבחר אחת לחמש שנים בבחירה ישירה, ומוגבל לשתי תקופות כהונה. הנשיא ממנה את ראש הממשלה ואת שרי הקבינט. נשיא נמיביה הנוכחי הוא האגה גוטפריד גיינגוב (Hage Gottfrid Geingob), שנכנס לתפקידו ב-2015. באותה שנה סאארה קוגונגלווה החלה את כהונתה כראשת ממשלה.
הרשות המחוקקת היא פרלמנט בן שני בתים. הבית התחתון, האספה הלאומית, מונה 78 נציגים, שמהם נבחרים 72 בבחירות יחסיות ושישה ממונים על ידי הנשיא. הבית העליון נקרא המועצה הלאומית, ומונה 26 חברים שנבחרים ב-13 מחוזות בחירה, שניים בכל מחוז.
SWAPO, הכוח העיקרי מאחורי העצמאות, שמאז התנתק משורשיו המרקסיסטיים, מחזיק עדיין בכל מוקדי הכוח, ובכלל זה בנשיאות וברוב מכריע בשני בתי הנבחרים. פעילותן של מפלגות אופוזיציה מותרת, אך השפעתן מועטה מאוד.
כלכלה
הכלכלה תלויה באופן משמעותי בכרייה ובעיבוד מינרלים לייצוא. הכרייה נחשבת כ-20% מהתמ"ג. נמיביה היא היצואנית הרביעית בגודלה באפריקה של מינרלים שאינם דלק והיצרנית החמישית בעולם של אורניום. בדרום המדינה נמצא שטח גדול אסור לכניסה בשם שפרגביט ובו מבוצעת כריית יהלומים. ממזרח לשטח שוכנת עיירת הכורים ראש פינה.
כמחצית מהאוכלוסייה תלויה בחקלאות לפרנסתה. אף על פי שהתמ"ג לנפש הוא פי חמישה מהתמ"ג לנפש במדינות העניות ביותר באפריקה, רוב אוכלוסיית נמיביה חי בעוני ניכר בשל האבטלה הגבוהה, פערי ההכנסה הגדולים והון רב שמגיע לידי זרים. לכלכלתה של נמיביה קשרים חזקים עם דרום אפריקה. הושגו הסכמים להפרטה של מספר חברות בשנים הקרובות, שאמורים לדרבן השקעות זרות ארוכות טווח.
גאוגרפיה
- ערך מורחב – גאוגרפיה של נמיביה
נמיביה גובלת בדרום ובדרום-מזרח בדרום אפריקה, במערב באוקיינוס האטלנטי, בצפון באנגולה ובזמביה ובצפון-מזרח בבוטסואנה. בסמוך לחוף האטלנטי משתרע מדבר נמיב, ובמזרח המדינה שוכן מדבר קלהרי ובסמוך אליו סביבה אקולוגית ייחודית שבה שוכן האגם התת-קרקעי הגדול בעולם במערת נשימת הדרקון. הרמה המרכזית, המתפרסת במרכז המדינה מצפון לדרום, אף היא צחיחה ברובה, אך עיקר הקרקע הראויה לעיבוד (אחוז אחד בלבד משטח המדינה) מצוי בה, ובה מתגוררת מרבית האוכלוסייה. בצפון-מזרח המדינה, סמוך לגבול האנגולי, מצוי אזור הבושוולד (Bushveld, מאפריקאנס: "סבך"), שבו כמויות הגשמים גבוהות יחסית – כ-400 מ"מ בשנה. באזור זה נכללת גם רצועת קפריבי, הזרוע הצרה שיוצאת מצפון שטחה המרכזי של נמיביה לכיוון זמביה.
בנמיביה יש מגוון של בעלי חיים כמו זברות, ג'ירפיים, אריות, פיליים, קרנפיים, יעניים, צבועיים ונמרים.
אקלים
נמיביה ממוקמת בקצהו הדרומי של האזור הטרופי; חוג הגדי חוצה את המדינה בערך במחציתה. החורף הנמיבי (יוני-אוגוסט) הוא יבש ככלל, ושתי העונות הגשומות הם בקיץ, כאשר העונה הגשומה הקטנה היא בין ספטמבר לנובמבר והגדולה בין פברואר לאפריל. הלחות היא נמוכה, וכמות המשקעים נעה בין כמעט 0 מ"מ בחוף השלדים, ליותר מ-600 מ"מ ברצועת קפריבי. החורף היבש מביא לתדירות גבוהה של נפילת שלג.
מזג האוויר והאקלים באזור החוף נשלט בעיקר על ידי זרם בֶּנְגֶלָה הקר המגיע מן האוקיינוס האטלנטי, הגורם לכמות משקעים קטנה ביותר (50 מ"מ לשנה או פחות), ערפל תדיר, ובאופן כללי טמפרטורה נמוכה יותר משאר המדינה. לעיתים בחורף מתרחשת תופעה הידועה בשם ברגווינד, כאשר רוח חמה ויבשה נושבת מפנים הארץ לחוף. וכשפנים הארץ הוא מדבר, הרוחות הללו יכולות ליצור סופות חול.
ביוני 2022 דווח על גל קור חזק, מינוס 6 מעלות, שגרם למות של דייר רחוב. בעקבות כך יצא בית חב"ד במבצע של חלוקת ציוד חורפי לנצרכים[8]
דמוגרפיה
אוכלוסיית נמיביה מונה 2.5 מיליון נפש. צפיפות האוכלוסייה נמוכה מאוד, 2.68 תושבים לקמ"ר. זוהי המדינה הריבונית השנייה בדלילות אוכלוסייתה בעולם, אחרי מונגוליה. תוחלת החיים היא 63.7 שנים. שיעור הפריון הוא 3.2 ילדים בממוצע לאישה. מגפת האיידס ושיעור התמותה הגבוה ממנה מדלדלים את אוכלוסיית המדינה ומקשים על ריכוז נתונים דמוגרפיים מדויקים.
הערים הראשיות הן הבירה וינדהוק וכן לידריץ, ואלוויס ביי, גובאביס ואוצ'יוורונגו.
האנגלית היא שפתה הרשמית היחידה של נמיביה (בניגוד לדרום אפריקה השכנה שמדיניותה רב-לשונית), אך היא אינה השפה הנפוצה ביותר. אפריקאנס וגרמנית - שהיו השפות הרשמיות עד לקבלת העצמאות ב-1990 - נפוצות בקרב התושבים שמוצאם אירופי, וגם מדוברות כשפה שנייה בקרב חלק ניכר מהתושבים שמוצאם אפריקאי ומשמשות לתקשורת בין בני קבוצות אתניות שונות. כמחצית האוכלוסייה דוברת את שפת אובמבו כשפת אם.
חלוקה אתנית ודתית
רוב אוכלוסייתה של נמיביה היא אפריקאים שחורים. לבנים מונים כ-6% מאוכלוסיית המדינה, מרביתם ממוצא אפריקאנרי או גרמני. שיעור דומה הם ממוצא מעורב. האוכלוסייה השחורה היא ברובה מעמי בנטו, אך ישנו גם מיעוט אתני של קויסאנים, צאצאים לתושבים הקדומים של אזור אפריקה הדרומית, בהן בני נאמה ובושמנים. הקבוצה האתנית הגדולה ביותר של בני באנטו, המהווה קרוב לחצי מן האוכלוסייה, היא אוֹבַמבּו, השוכנת בצפון המדינה. קבוצות גדולות יחסית נוספות, ששפתן קרובה לשפת אובמבו, הן ההֵרֶרו, הקָבַנגוֹ וההימבָּה.
רוב גדול מן התושבים, כ-87.9 אחוזים, הם נוצרים, ברובם לותרנים. שאר התושבים מחזיקים באמונות מקומיות ו-1.5% מגדירים עצמם חסרי דת.
יהודים
האחים דה-פאס נחשבים למתיישבים היהודים הראשונים בשטח של נמיביה של היום. האחים דה-פאס היו סוחרים מקייפטאון שעלו צפונה לאורך החוף המערבי של אפריקה ובשנת 1861 פתחו חברה לחציבת נחושת בפומונה שבדרום נמיביה[9][10].
לאחר שהוכרזה כמושבה גרמנית השתתפו מספר יהודים גרמנים בפיתוח האזור, בהם קרל פורסטנברג, בנקאי יהודי גרמני שהשקיע בכריית יהלומים ובהנחת מסילת ברזל באזור, אמיל רתנאו שהקים סינדיקט כרייה וחברת מחקר למפעלי השקיה, וולטר רתנאו שכיהן במינהל הגרמני של דרום מערב אפריקה[9]. בשנת 1892 הקימה הקהילה בית כנסת משלה. עם זאת, רק מתיישבים יהודים מעטים הגיעו לאזור[11] ובשנת 1905 כתב ד"ר הרץ, שסקר את היהדות בדרום אפריקה, שבדרום מערב אפריקה אין סימנים של חיים יהודיים. בשנת 1908 התקיימו תפילות במנין בימים הנוראים בלידריץ ובוינדהוק ובסווקופמונד, בה התרכזו רוב היהודים בדרום מערב אפריקה, שם הייתה קהילה יהודית של 12 משפחות עם שוחט ופעילות ציונית[12]. בשנת 1911 נתבקשה הכרה רשמית בקהילה היהודית בקיטמנסהופ[13].
לאחר כיבוש האזור על ידי דרום אפריקה, הגיעו אליה יהודים נוספים. בשנת 1917 נוסדה קהילה יהודית בווינדהוק ובשנת 1924 הוקם בה בית כנסת. בשנת 1927 הוקם בית כנסת בקיטמנסהופ[14]. לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה בקשו יהודים מגרמניה להגר לנמיביה אך לא הורשו לצאת את גרמניה בטענה שגרמניה אינה מעוניינת ביהודים במושבותיה[15][16].
במהלך השנים קטנה הקהילה בנמיביה. בשנות ה-70 נסגר בית הכנסת בקיטמנסהופ. לצד הקהילות בקיטמנסהופ ובלידריץ הוקמו בתי קברות יהודיים הקיימים עד היום[17].
בשנת 2021 נפתח לראשונה במדינה בית חב"ד בוינדהוק על ידי הרב יוסף רחימי שמשרת את הקהילה המקומית תיירים ואנשי עסקים[18].
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נמיביה |
אתר האינטרנט הרשמי של נמיביה- האתר הרשמי של ממשלת נמיביה (באנגלית)
- נמיביה, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
- יובל נאמן, גו טרוול
- רענן בן צור, נמיביה: אפריקה מזמינה אתכם לסרט טבע, באתר ynet, 26 ביולי 2011
- עינת אוליבייר, מסע לדיונות הרכות והשבטים הנעלמים: לגלות את נמיביה, באתר מעריב אונליין, 31 במאי 2018
- נמיביה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
נמיביה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
- ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
- ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-2 באוגוסט 2023
- ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
- ^ Ivana Mitrovic, הקהילות-היהודיות-המבודדות-בעולם, באתר בית התפוצות, 28/11/2017
- ^ רויטרס, נמיביה השתחררה מדרום־אפריקה, חדשות, 21 במרץ 1990
- ^ Consulate of Namibia in Haifa, Israel
- ^ איתמר אייכנר, מאות שמיכות לדרי רחוב: שליחי חב"ד שהפכו לגיבורי השעה בנמיביה, באתר ynet, 28 ביוני 2022
- ^ 9.0 9.1 The Virtual Jewish History Tour - Namibia
- ^ Encyclopedia of the Jewish Diaspora: Origins, Experiences, and Culture, Volume 1, pages 490-492
- ^ חדשות מהעיתונים, השקפה, 25 באוקטובר 1907
- ^ foreign news, בני ברית מסנג'ר, 28 בפברואר 1908
- ^ Mission, Church and State Relations in South West Africa Under German Rule, page 150
- ^ Windhoek synagogue might shut down, 4 בנובמבר 2015
- ^ גרמניה מתנגדת להתישבות יהודים במושבות שהיו שייכות לה בעבר, דבר, 24 באוקטובר 1938
- ^ Creating Germans Abroad: Cultural Policies and National Identity in Namibia, page 120
- ^ The Travelling Rabbi: My African Tribe, pages 248-249
- ^ נמיביה על המפה: בית חב"ד חדש ביבשת אפריקה, באתר חב"ד אינפו, 2021-11-22
| מדינות אפריקה | ||
|---|---|---|
| מדינות | אוגנדה • אלג'יריה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בורונדי • בורקינה פאסו • בוטסואנה • בנין • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • גמביה • דרום אפריקה • דרום סודאן • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • לוב • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מוזמביק • מלאווי • מצרים • מרוקו • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • ניז'ר • ניגריה • נמיביה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סיישל • סיירה לאון • סנגל • צ'אד • קומורו • הרפובליקה של קונגו • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • קמרון • קניה • רואנדה • תוניסיה | 
|
| חבלי ארץ "לא מוכרים" |
סומלילנד • רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית | |
| שטחים תלויים | הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי • סנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונה • האיים הקנריים • סאוטה • מלייה • מדיירה • מיוט • ראוניון • סוקוטרה | |
| חבר העמים הבריטי | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינות חברות |
|
| ||||
| חברות לשעבר | אירלנד • גמביה • המלדיביים • ניופאונדלנד • זימבבואה | |||||
| נושאי משרה | צ'ארלס השלישי, ראש חבר העמים • מושל כללי | |||||
| אירועים וסמלים | משחקי חבר העמים • דגל חבר העמים • יום חבר העמים | |||||
| מסמכי יסוד | הצהרת בלפור (1926) • חוק וסטמינסטר • הצהרת לונדון • הצהרת סינגפור • הצהרת לוסקה • הצהרת לאנגקאווי • הצהרת הארארה • הצהרת אדינבורו | |||||
| מדינות האיחוד האפריקאי | ||
|---|---|---|
|
39011492נמיביה