ליבריה

ליבריה
Republic of Liberia

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	אהבת החרות הביאה אותנו הלום
המנון לאומי	המנון ליבריה המנון
ממשל
משטר	רפובליקה דמוקרטית
ראש המדינה	נשיא
שפה רשמית	אנגלית
עיר בירה	מונרוביה 6°19′N 10°48′W (והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת	אפריקה
שטח יבשתי	111,369 קמ"ר (105 בעולם)
אחוז שטח המים	13.514%
אזור זמן	UTC
היסטוריה
הקמה	תנועת החזרה לאפריקה
- תאריך	26 ביולי 1847
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 בדצמבר 2024)	5,662,142 נפש (117 בעולם)
צפיפות	50.84 נפש לקמ"ר (164 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 39.53% גילאי 15 - 24 20.85% גילאי 25 - 54 31.75% גילאי 55 - 64 4.56% גילאי 65 ומעלה 3.30%
כלכלה
תמ"ג (2023)	4,332 מיליון $ (171 בעולם)
תמ"ג לנפש	765$ (200 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2022)	0.487 (177 בעולם)
מטבע	דולר ליברי‏ (LRD)
שונות
סיומת אינטרנט	lr
קידומת בין־לאומית	231

רפובליקת ליבריה (באנגלית ליברית: Republic of Liberia) היא מדינה בחוף המערבי של אפריקה. היא גובלת בסיירה לאון, גינאה וחוף השנהב.

מדינת ליבריה הוקמה בשנת 1847 על ידי עבדים משוחררים שיושבו בה על ידי סוכנויות אמריקניות. למרות זאת, כיום צאצאיהם מהווים רק 2.5% מהאוכלוסייה (המונה כ-4 מיליון תושבים), ואילו 95% מהתושבים הם בני השבטים המקומיים.

בסוף המאה ה-20 סבלה המדינה משתי מלחמות אזרחים: 1989 עד 1996 ו-1999 עד 2003.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של ליבריה

כבר ב-1461 הגיעו לחופי המדינה הקרויה כיום ליבריה ספינותיהם של מגלי ארצות פורטוגזים אשר קראו למקום "חוף הפלפל" (Costa da Pimenta) בשל שפע גרגירי הפלפל שמצאו בו. ב-1602 הקימו ההולנדים תחנת מסחר, אולם נטשו אותה כעבור כשנה. ב-1663 הקימו הבריטים מספר תחנות מסחר על חופי ליבריה של היום, אולם אין ידיעות נוספות על התיישבות קולוניאלית בחופי ליבריה עד בואם של העבדים המשוחררים.

בשנת 1822 רכשה האגודה האמריקנית להתיישבות, אגודה פילנתרופית אמריקנית, שטח במערב אפריקה במטרה להקים בית לאומי לעבדים משוחררים - ומכאן שם המדינה: liberty - חירות באנגלית. נשיא ארצות הברית דאז, ג'יימס מונרו, עמד בראש האגודה ולכבודו נקראה עיר הבירה מונרוביה. האגודה יישבה בליבריה 20 אלף עבדים לשעבר, אשר הכריזו על עצמאותם ב־26 ביולי 1847 (והיו לתושבי המדינה העצמאית היחידה באפריקה למעט אתיופיה); ביום זה נחגג יום העצמאות של המדינה. העבדים המשוחררים שהתיישבו בליבריה נקראו ליבריאנים אמריקאים ומנו כחמישה אחוזים מהאוכלוסייה.

אדווין בארקלי (1882–1955) כיהן כנשיא ליבריה משנת 1930 עד 1944, וסיכל איומים מצד גורמים שונים (בהם חבר הלאומים) על ריבונותה של ליבריה.

שני העשורים האחרונים של המאה העשרים, בישרו לליבריה חוסר יציבות בדמות שתי מלחמות אזרחים (1989 עד 1996 ו-1999 עד 2003).

הפיכה צבאית שחולל סמואל דו הביאה קץ לשליטה של קבוצת המיעוט של צאצאי העבדים מאמריקה על האוכלוסייה המקומית. ב-1989 חולל צ'ארלס טיילור הפיכת שלטון נוספת. מלחמת האזרחים בליבריה נמשכה גם לאחר הפיכה זו.

ב-1997 נערכו בליבריה בחירות, בהן נבחר טיילור לנשיא המדינה. המתמודדת אלן ג'ונסון-סירליף שהתייצבה מולו נאלצה לגלות לארצות הברית, לאחר שטיילור האשים אותה בבגידה במדינה. גם לאחר בחירות אלו נמשכו הקרבות במדינה, והחל מאפריל 1999 עד סוף 2000 - קרבות עם גינאה ועם מורדים בצפון ליבריה. ב-2003 הושג הסכם שלום לסיום מלחמת האזרחים בליבריה, וטיילור מצא מקלט בניגריה. ב-2006 הוא נעצר וב-2008 עמד לדין בבית הדין הבינלאומי בהאג באשמת פשעי מלחמה. ב-2012 הורשע טיילור ונידון לחמישים שנות מאסר.

אף על פי שנהוג לראות בהסכם השלום ב-2003 את סופם של הקרבות, המהומות והמרידות נמשכו גם לאחר מכן, ובאוקטובר 2004 נהרגו 16 איש במהומות.

ב-23 בנובמבר 2005 נערכו בליבריה בחירות דמוקרטיות, בהן ניצחה אלן ג'ונסון-סירליף (נשיאה בפועל מ-16 בינואר 2006), פוליטיקאית ותיקה וקשוחה. בכך הייתה ג'ונסון-סירליף לאישה הראשונה באפריקה שנבחרה לראשות מדינה.

פוליטיקה

צורת השלטון בליבריה מבוססת על מודל הרפובליקה האמריקני, עם שלוש רשויות שלטוניות, אך נשיא ליבריה הוא בעל הכוח המשמעותי במדינה. לאחר פירוק המפלגה הרפובליקנית בליבריה ב-1876, מפלגת הוויגים האמיתית הייתה המפלגה החוקית היחידה בליבריה, עד ההפיכה ב-1980. כיום אין לאף מפלגה רוב בפרלמנט. למרות השחיתות השלטונית הרבה, התאפיינה המערכת הפוליטית בליבריה ביציבות מאז הקמתה ב-1847 ועד קיצה של הרפובליקה הראשונה ב-1980.

בשנים מאז חוותה ליבריה שלטון צבאי, דיקטטורה, מלחמות אזרחים וניסיונות הפיכה. מאז היבחרה של ג'ונסון-סירליף לנשיאה ב-2005, חוותה המדינה שקט יחסי.

יחסי ישראל - ליבריה

ערך מורחב – יחסי ישראל-ליבריה

בעקבות מלחמת יום הכיפורים ניתקה ליבריה באופן חד-צדדי את יחסיה עם ישראל. כעשור מאוחר יותר התחדשו היחסים ומאוחר יותר נחתמו אמנות שיתוף פעולה בתחומי ביטחון כולל הסכם בנושא תעופה, כלכלה, טכנולוגיה ועוד. כיום יש יחסים דיפלומטיים מלאים, אם כי ליבריה לא נחשבה כאוהדת ישראל. למרות זאת, מנובמבר 2007 הודקו היחסים, וליבריה שוב נעזרת בישראל בענייני ביטחון וכלכלה.

כלכלה

ליבריה, שסבלה הרס רב במלחמת האזרחים הממושכת, מדורגת כאחת המדינות העניות בעולם. רוב תושביה עוסקים בחקלאות או עיבוד תוצרת חקלאית, בעיקר אורז, קנה סוכר, קפה, קקאו, מניהוט (קסאווה), בננות, כריתת עצים ועיבודם, הפקת גומי ועיבודו, גידול עצי דקל והפקת שמן דקלים, גידול צאן ועיבוד תוצרתו.

פרט לחקלאות, עוסקים בהפקת ברזל, מעט יהלומים וזהב.

מקור הכנסה נוסף הוא גביית דמי רישום בגין מתן זכות לאוניות להניף את הדגל הליברי כדגל נוחות.

מטעי הגומי ניטעו על ידי חברת פיירסטון לצמיגים וגומי מארצות הברית מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה, כדי ליצור מקור אספקה נוסף לגומי שחסרונו הורגש בזמן המלחמה. במשך שנים רבות היו מטעים אלו מקור תעסוקה והכנסה למדינה אם כי נשמעו טענות על כך שהעובדים מועסקים בהם בתנאי עבדות ועל השפעתה המוגזמת של החברה בפוליטיקה הפנימית הליברית. מאז, מחירי הגומי ירדו ושכר העבודה עלה והגומי כבר אינו רווחי כבעבר.

גאוגרפיה

ליבריה שוכנת בקואורדינטות 6 30°N, 9 30°W על חוף האוקיינוס האטלנטי במערב אפריקה, גובלת בסיירה לאון, גינאה וחוף השנהב. זו מדינה השוכנת באזור תת-הסהרה, צורתה מלבנית, לאורך קו החוף שאורכו כ-580 קילומטר, משתרע מישור רחב המכיל ביצות וממנו מתרוממות גבעות ובעקבותיהן הרים מיוערים.

מההרים זורמים מספר נהרות הנשפכים לאוקיינוס.

דמוגרפיה

קרוב ל-95% מהאוכלוסייה הם בני שבטים מקומיים. כ-2.5% מהאוכלוסייה הם צאצאי עבדים משוחררים שחזרו מארצות הברית. עוד כ-2.5% הם קונגולזים שהגיעו כעבדים ופחות מ-1% זרים.

קישורים חיצוניים

• ליבריה, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• מסמך שהוגש לוועדת הפנים של הכנסת בנושא הפליטים הליברים בישראל, מרץ 2007
• יסמין גואטה, היום שבו שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון הוצאו להורג בחוף הים, באתר TheMarker‏, 3 בינואר 2016