ישיבת תורת חיים (ורשה)
 | |
| בעלי תפקידים | |
|---|---|
| ראש הישיבה | הגרי"ז, הרב צבי הירש גליקסון |
ישיבת תורת חיים (ורשה) היא ישיבה בעלת צביון ליטאי, שהתקיימה בוורשה בין שתי מלחמות העולם, בראשות הרב צבי הירש גליקסון - חתנו של רבי חיים סולובייצ'יק. לישיבה הייתה זיקה היסטורית למוסדות החינוך של רבי יצחק (איטשה) גרודזינסקי שנשאו את אותו השם, והיא נתפסה במידת מה כהמשך המפעל שלו.
הישיבה נבנתה במתכונת הישיבות הליטאיות, כראשיה כיהנו בנו וחתנו של הרב חיים סולובייצ'יק רבה של בריסק, ובשיא פריחתה למדו בישיבה כשלוש מאות בחורים, מהם שיצאו להוראה ורבנות בקהילות חשובות, היא התקיימה עד מלחמת העולם השנייה.
רקע היסטורי
בעת מלחמת העולם הראשונה הגיע לוורשה הרב ישעיהו וינוגרד מירושלים, והחל ביוזמה להקמת ישיבה ליטאית במתכונת מודרנית על דרך ישיבות ליטא, אשר תפנה הן לבחורי הישיבה הרבים שהגיעו לוורשה הבירה, והן לבני החסידים תושבי העיר. לצורך כך הוא בא בדברים עם כמה מגדולי הדור, וביניהם הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק.[1][2]
בשנת תרע"ט, מיד לאחר פטירת הגר"ח סולובייצ'יק נוסדה הישיבה, ונקראה על שמו ישיבת תורת חיים.[1] הפתיחה נעשתה תוך פרסום ציבורי וגיוס תרומות וספרים בקרב תושבי ורשה. את האחריות הכלכלית על הישיבה לקחו על עצמם גבאי בית המדרש "חברת ש"ס" שברחוב נליבקי 39, אשר היה מרכזם של תלמידי החכמים הליטאיים בורשה.[3] בתחילת דרכה שוכנה הישיבה בבית המדרש של ה"חברת ש"ס" אולם עד מהרה עברה הישיבה לקמפוס מרווח ברחוב גנשה 45. המתחם נתרם על ידי סימא ברויידא (אלמנת הרב יעקב ברוידא) ובו מבנים רחבי ידיים, ששימשו לת"ת, מכינה, ישיבה קטנה וישיבה גדולה.[4]
זמן קצר לאחר הקמת הישיבה התמזגו אליה מוסדות תורת חיים הוותיקים מייסודו של ר' איטשע גרודזינסקי.[3]
ישיבות הרב גרודזינסקי
משנות השמונים של המאה התשע עשרה פעל בוורשה הרב איטשע גרודזינסקי - ליטאי במקורו ובדרך חייו, בייסוד שיעורי תורה וחבורות לומדים בורשה, פעולות שנעשו בהשפעת רבו החפץ חיים. הפעילות החלה כחבורת לומדי תורה לבעלי מלאכה ונוער עובד, והתפתחה בהדרגה תוך שהיא עוברת גלגולים שונים. עם הזמן התפתחה החבורה לכדי רשת מרובת סניפים של תלמודי תורה, מכינות, ישיבות קטנות וגדולות וקיבוץ לגילאים שונים וקהל יעד מגוון.[5] מייסד הישיבה הרב גרודזינסקי דאג לקיומה הכלכלי וגם הרוחני כאחד, ולכן כונתה הישיבה 'ישיבת ר' איטשה'. למרות מיקומה של הישיבה בבירת פולין, היו בה גם משגיחים מוסריים כנהוג בישיבות ליטא.[6]
ההתאחדות עם מוסדות אלו היוותה תגבורת משמעותית לישיבה החדשה, בעקבותיה נוסף ר"מ חדש - הרב מאיר פינקל - חתנו של הרב גליקסון,[3] ומעתה היו שהישיבה נתפסה אצלם כישיבה מייסודו של ר' איטשע[7] אשר נפטר כשנתיים לאחר הקמתה.
התפתחות הישיבה
בשנת תר"פ למדו בישיבה כמאה וחמישים בחורים, לישיבה נספח גם תלמוד תורה לילדים ונערים, בו למדו כמאתיים תלמידים בחלוקה לחמש מחלקות.[8] עם הזמן התפתחה הישיבה, ומשצר המקום עברו חלק מהבחורים בחזרה אל בית המדרש של ה"חברת ש"ס" ברחוב נליבקי בו החלה הישיבה את דרכה.[9] בתקופות מסוימות ריכזה הישיבה למעלה משלוש מאות בחורים[3] וכבר בשנת תרפ"ח הגיע מספר בוגרי הישיבה במשך שנות פעילותה לאלפים.[10]
עם צמיחת הישיבה נוצר גידול משמעותי בתקציב הנדרש לכלכלת הישיבה. מלבד הבחורים אשר זכו לפנימיה בתנאים מלאים כמקובל בישיבות הליטאיות החדשות, גם לילדי התלמוד תורה שהגיעו מבתי עניים ניתנו ארוחות. גבאי ה"חברת ש"ס" לא עמדו בנטל ופנו לעזרת העולם היהודי הרחב.[8] בהמשך כאשר נפל העול הכלכלי של הישיבה על כתפי ראש הישיבה הרב גליקסון, פנה גם הוא ליהודי ארצות הברית, ואף תכנן נסיעה לשם לצורך גיוס כספים.[10]
שיטת הלימוד ומבנה הישיבה
תלמידי הישיבה הגדול נחלקו לארבעה מחלקות שונות בהתאם לרמה הלימודית - שלוש כיתות ו"קיבוץ". בכיתה הראשונה למדו הבחורים גמרא עם רש"י ותוספות, בכיתה השנייה נוספו גם מפרשים, והשלישית הייתה הכנת הבחור ללימוד עצמאי, לקראת ה"קיבוץ" בו השתלמו להיות למדנים מובהקים ואף מורי הוראה בישראל. ללימודי קודש הוקדשו שמונה שעות ביום, ולמי מהכיתות הנמוכות שחפץ בלימודי חול הגיע בכל יום מורה מיוחד שלימד פולנית, היסטוריה, גאוגרפיה וכדומה.[11]
המבנה של ישיבה מסודרת שלא בצורת לימוד משותף ב"שטיבל" היה חדש בוורשה החסידית, אך גם שיטת הלימוד הייתה חדשנית בסגנון ליטאי. בעקבות מגוריו בסוף ימיו של רבי חיים סולובייצ'יק בורשה הפולנית, החלה להיקלט בקרב יהודי ורשה שיטת הלימוד הליטאית-למדנית, שלא כמו שיטת הפלפול שהייתה נהוגה עד כה. שינוי זה בא לידי ביטוי בפריחת ישיבת תורת חיים בהנהגת חתנו של הרב סולובייצ'יק - שבעצמו היה פולני ממשפחה חסידית שהתקרב לשיטת לימודו של חותנו רבי חיים. בישיבה ניכרה עקבותיה של שיטת הפלפול הוותיקה, יחד עם ההתחדשות שהביאה שיטת הלמדנות ההגיונית-בריסקאית מבית גדולי ליטא.[12]
שעורי חמיו היו לקו ומשקולת בדרך שיעוריו של ראש הישיבה הרב צבי דב (הירשל). עם זאת הייתה לו גישה אישית מיוחדת, בתוספת נופך וסגנון אישי משלו. בעוד חדושיו של רבי חיים היו מתומצתים ומכוונים רק לשורשי הדברים ולמסקנה שבהם, אצל ר' הירשל תפסה השקלא וטריא מקום נכבד, והוא נהג להתעכב על דף הגמרא הנלמדת על הסדר בישיבה.[3]
רבני הישיבה
- מיסוד הישיבה בשנת תרע"ח כיהן רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק בראשות הישיבה[13] עד למינויו כרבה של בריסק במקומו של אביו לאחר כשנה וחצי.
- לצדו כיהן כראש הישיבה גיסו הרב צבי הירש גליקסון, חתנו של הרב חיים סולובייצ'יק. לאחר התמנותו של הרב יצחק זאב כרבה של בריסק המשיך הרב גליקסון לבדו בתפקיד והנהיג את הישיבה עד הירצחו בשואה בגטו ורשה.
- הרב משה גרודזינסקי בנו של ר' איטשע שימש כמשגיח, עד שנת עלייתו לארץ בשנת תרפ"ג.[14] נרצח בחברון בפרעות תרפ"ט.
- משנת תרע"ו חתנו של ר' משה - הרב אברהם אדלר כיהן כר"מ עד עלייתו לא"י בשנת תרפ"א (לאחר עלייתו הצטרף לישיבת תורת חיים בירושלים העתיקה.)[7]
- הרב משה קוזולובסקי שימש קודם כמו"ץ בווילנא, כיהן כר"מ עד לפטירתו בשנת תרפ"ט.[15]
- אברהם ישראל משה סלומון כיהן כר"מ עד עלייתו לא"י בשנות השלושים.
במוסדות תורת חיים של הרב גרודזינסקי
- בחורף תרס"ז כיהן בה כר"מ הרב אברהם ישראל משה סלומון - 'הרב מחרקוב'.[16]
- בסביבות תרס"ו כיהן בה הרב אליעזר לופט כמנהל רוחני למשך שנה.[17]
- לאחריו ניהל את הישיבה הרב שלמה גרודזנסקי[18].
- ולאחריו בשנים הנושקות למלחמת העולם הראשונה ניהל את הישיבה הרב אלחנן יעקובוביץ.[18]
תלמידי הישיבה
מבוגרי הישיבה שימשו ברבנות בקהילות ישראל, וביניהם קהילת וסילוביץ, רדום (ר' פייבל בורשטיין[11]), איזביץ ועוד.[10]
- בין בוגרי הישיבה הידועים ניתן למנות את:
- הרב יצחק הוברמן ("הצדיק מרעננה").
- הרב יהושע הוטנר.
- הרב יהושע משה אהרונסון - תלמיד התלמוד תורה.[19]
- הרב אברהם קוטנר.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 הקדמת המחבר, שערי זיו - תשע"ד, עמ' 19
- ^ בני משפחת וינוגרד הקימו כבר ב-1886 בירושלים את הישיבה הנודעה תורת חיים.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 צינוביץ. אישים ושיטות. p. 438.
- ^ הועד, הודעה מהישיבה הגדולה תורת חיים, היינט, 28 במרץ 1919
- ^ מכתבי הח"ח, ר' אריה לייב פופקא, עמ' 34
- ^ הדרום, מד, 242
- ^ 7.0 7.1 רבי אברהם אדלר, כנפי נשרים, עמ' 3
- ^ 8.0 8.1 זכרון בספר. p. 84.
- ^ זרח ורהפטיג, הישיבות בוורשה, עץ אבות - קידוש השם בשואה א, עמ' 277
- ^ 10.0 10.1 10.2 מכתב מהרב גליקסון, ספר רפאל, עמ' 660
- ^ 11.0 11.1 מענטאדער מא, 28/4/1927, עמ' 4
- ^ שמחה עלברג, וורשה של מעלה, בני ברק תשכ"ט, עמ' קע"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ הרב אשר זלקא ראנד (עורך), "הרב ר' יצחק זאב סאלאווייציק", תולדות אנשי שם ח"א, ניו יורק, תש"י, עמ' 89, באתר HebrewBooks; וכן דוד תדהר (עורך), "מאיר אדלבוים", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1576
- ^ ברזין, אבא צבי. יזכור. p. 90.
- ^ הישיבה, שנה א קובץ ב', כסליו תרפ"ט, עמ' לא (29)
- ^ החפץ חיים ופעלו, רבי משה מאיר ישר, חלק שלישי עמ' תתלח
- ^ הרב מ"מ ישר. תנועת המוסר. Vol. ה. p. 291.
- ^ 18.0 18.1 הרב מ"מ ישר. תנועת המוסר. Vol. ג. p. 68.
- ^ יהשוע משה אהרונסון. עלי מרורות. p. 27.
39953984ישיבת תורת חיים (ורשה)