פורים

פורים

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
תפילת על הנסים לפורים
סיבה	סיכול תוכניתו של המן האגגי להשמיד את כל יהודי האימפריה הפרסית בי"ג באדר, כפי שמסופר במגילת אסתר.
מנהגים	קריאת מגילת אסתר, מתנות לאביונים, משלוח מנות, שתיית יין, רעשנים, תחפושות ומסכות, אוזני המן, קרעפלאך
מתקשר עם	תענית אסתר המצוינת יום לפני פורים, חנוכה שגם הוא חג שנקבע על ידי חז"ל, יום הכיפורים
מועד
תאריך	ברוב המקומות - בי"ד באדר בירושלים (ובעוד ערים מוקפות חומה) - בט"ו באדר

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

אוזני המן, המאכל המסורתי בפורים

חג פּוּרִים הוא אחד מחגי ישראל שנחוג בי"ד באדר ("פורים דפרזים") או בט"ו באדר (בירושלים וביתר הערים שהיו מוקפות חומה בימי יהושע בן נון; "פורים דמוקפין"). החג נקבע כיום משתה ושמחה על הצלת היהודים באימפריה הפרסית מרצח עם שזמם לבצע בהם המן, המשנה והמלך אחשוורוש.

טעם שם החג מתבאר במגילת אסתר, על שום ה"פור" (גורל) שהטיל המן כדי לקבוע את היום שבו יבוצע הטבח ביהודים. בעקבות רצף ניסים המתוארים במגילה, התהפך הגלגל והיהודים הם שהרגו באותו יום באויביהם. י"ג באדר, ערב פורים ויום הטבח המתוכנן, הוא יום תענית אסתר לזכר התענית של אסתר המלכה טרם ניגשה למלך בבקשה לבטל את הגזירה.

מצוות החג כוללות את קריאת מגילת אסתר בלילה וביום, מתנות לאביונים משלוח מנות איש לרעהו, סעודת פורים  וחובת שתיית יין "עד דְלֹא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", כלומר שישתה כמות כזאת שתעשנו שוטה אשר אינו מבחין בין טוב לרע ובין עיקר לטפל. החג מצטיין במאפייני השמחה שבו, בלבישת תחפושות ומסכות, בדחנות והרעשה ברעשנים.

חג הפורים וחג החנוכה הם שני החגים המרכזיים ביהדות שהמקור להם אינו מצוה מן התורה, אלא התוקף ההלכתי שלהם הוא מתקנת חכמים. חגים אלו כלולים בשבע מצוות דרבנן. עם זאת, לחג הפורים תוקף גדול יותר מחג החנוכה, הנקרא "דברי קבלה", בשל היותו תקנה מזמן הנביאים, וקביעתו כתובה במפורש בפסוקי התנ"ך. במקורות שונים נעשית השוואה בין פורים ליום הכיפורים.

מקור החג

קובץ:Jacob Willemsz de Wet Triumph des Mordechai.jpg

המן מוביל את מרדכי לבוש בבגדי פאר ברחבי העיר, במצוותו של אחשוורוש.

סיפור ההצלה

ערך מורחב – מגילת אסתר

החג נקבע לזכר הצלת היהודים באימפריה הפרסית בשנים ג'תד-ג'תה (355-356 לפני ספירת הנוצרים), בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש הראשון ולפני שנבנה בית המקדש השני. באותה עת שלטו הפרסים על רוב העולם, ובירתם הייתה שושן.

המלך אחשוורוש עשה סעודה לכל העם בעיר שושן הבירה במהלכה השתכר והרג בעצת יועצו המן את אשתו המלכה ושתי לאחר שמיאנה לרצונותיו. לאחר שהתפכח לשאת אשה אחרת, לשם כך קיבץ את כל נשות ובתולות הממלכה מתוכן נבחרה למלכה אסתר היא הדסה, נערה יהודיה שנאלצה להסתיר את דתה ומולדתה מפני המלך אחשוורוש בעצת דודה מרדכי. לאחר זמן חשף מרדכי מרד שבגתן ותרש זממו לבצע ובכך הציל את המלך, בהמשך מינה המלך ליועצו הקרוב את המן האגגי שהחל לנטור למרדכי בשל סירובו להשתחוות בפניו. בעקבות זאת זמם המן "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים" שחיו בכל ממלכת פרס הסיבה שנתן למלך הייתה:

יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם. אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם; וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, לְהָבִיא אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ.

— פרק ג' ח-ט

המלך נעתר לבקשה והוציא כתב מלכות המורה על השמדת כל היהודים ביום י"ג באדר, יום שאותו בחר המן על ידי הטלת פור. אולם מזימה זו סוכלה הודות לשורה של ניסים במעורבותם של אסתר ומרדכי, שהובילו במקום זאת להוצאתו להורג של הזומם בתליה: המן,  כמו כן, מהמלך יצאה פקודה חדשה המאפשרת ליהודים להתגונן ולעמוד על נפשם באותו יום מיועד.

ביום המתוכנן, י"ג באדר, הרגו היהודים כ-500 איש בשושן הבירה ו-75 אלף איש ביתר הממלכה ולא נגעו ברכושם. אסתר ביקשה וקיבלה מהמלך רשות להאריך את המלחמה בשושן הבירה ביום נוסף. ביום זה, י״ד באדר, נתלו עשרת בניו של המן ונהרגו כ-300 איש נוספים. בי"ד באדר נחו יהודי הממלכה וב-ט"ו באדר נחו יהודי שושן הבירה ועשו ימים אלה "יום משתה ושמחה".

קביעת החג

המגילה מספרת כיצד בעקבות המאורעות הללו, נקבעה חגיגה מדי שנה באותו יום שבו נחו וחגגו היהודים את נס הצלתם. מנהג זה נקבע בעקבות שתי איגרות שנשלחו מאת מרדכי היהודי ואסתר המלכה אל כל היהודים:

וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים, לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב. לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים....

וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף, לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפֻּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית. וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים, אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת. לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם, כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת וְזַעֲקָתָם. וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר.

התקבלות החג

בתחילה ראשי הסנהדרין חששו לקבוע אותו כי חששו שהחג יגרום לשנאה מצד אומות העולם אך אסתר שלחה להם שכיון שהדברים ידועים וכתובים בספרי מלכי מדי ופרס חגיגת הפורים לא תגרום לנזק נוסף . בתחילה לא התקבל החג על הציבור, אך בית דינו של מרדכי ואסתר המלכה שלחו איגרות לכל תפוצות ישראל וכך גרמו לכלל הציבור לקבל את התקנה .
בין חוקרי זמנינו ישנו ויכוח לגבי הזמן בו הפך חג הפורים לחג משמעותי אצל היהודים. המקדימים טוענים שחג הפורים נחוג באופן נרחב בימי בית המקדש השני בשמחה ומשלוח מנות, ומביאים כראייה, מעבר לנאמר בתנ"ך עצמו, את אזכורו של "היום המורדוכאי" בספר חשמונאים ב' ^{[דרוש מקור]}, את אזכור הפורים במגילת תענית כיום שאין להתענות בו ובנוסף אין להספיד בו, את אזכורו בקולופון לתרגום יווני למגילת אסתר שנשלח למצרים בשנת ג'תרצ"ד ואת אזכורו בדברי יוסף בן מתתיהו כחג הנחוג בכל תפוצות ישראל.

חגאות לא-יהודיות דומות

כפי שהצביעו חוקרים, לחג הפורים היהודי קיימים חגי גויים של פסטיבלי שכרות והוללות הנחוגים בתקופה זו, של סוף החורף, הדומים בצורתם החיצונית לחג הפורים. בין החגים הפרסיים הנחגגים בתקופה זו של השנה נמנים חג הנורוז, בו מחלקים מתנות לאביונים, בוחרים מלכה ליום אחד ונוהגים ב"נהפוך הוא"; חג המגפוניה, בו חוגגים את הרג המַגִים על ידי דרייווש; חג מרדגיראן בו גם כן נוהגים ב"נהפוך הוא";^{[דרוש מקור]} וחג נוסף המזכיר את פורים בשמו, הפרוורדיגאן (Farvardīgān).

מצוות החג

מצוות עשה

ילד מחופש לקאובוי, אוחז במשלוח מנות.

בהלכה נקבעו ארבע מצוות החלות בפורים:

• קריאת מגילת אסתר: בליל החג ובבוקרו, כחלק מפרסום הנס, והודיה על ההצלה. על פי הדין, המגילה נקראת בפומבי בבית הכנסת מתוך מגילת קלף ובנעימה מיוחדת של טעמי המקרא, והקהל מקשיבים לקריאה הפומבית. הקריאה הפומבית בבית הכנסת נעשית כחלק מסדר תפילת ערבית ותפילת שחרית ביום הפורים. גם נשים מחויבות בקריאת המגילה, אף על פי שהיא נמנית בין מצוות עשה שהזמן גרמן משום שגם הן ניצלו בנס הפורים, או משום שעיקר הנס, למעשה, נעשה על ידי אישה. מתקיימות קריאות נפרדות עבור נשים שאינן יכולות להגיע לבית הכנסת בזמן הקריאות המרכזיות.
• מתנות לאביונים: כל אדם צריך לתת ביום זה צדקה לשני נזקקים, או להעביר סכום כסף למי שיחלק אותו לנזקקים. המתנה חייבת להיות בערך של מנה שאדם יכול לשבוע ממנה ולכן גם כמה שקלים בודדים, איתם יכול העני לקנות חצי כיכר לחם, מספיקים. את המתנה הבסיסית אסור לתת מכסף מעשר כספים. אך אפשר לתת מעבר לסכום החובה ולחשב את התוספת מהמעשר.
• משלוח מנות איש לרעהו: מצוה לשלוח זה לזה מנות מזון ומיני מטעמים, ומקובל למסור לשכנים ולמכרים חבילות ארוזות של חטיפים, ממתקים ומגדנאות. מלשון הכתוב במגילת אסתר, "משלוח מנות איש לרעהו" - כאשר המילה "מנות" בלשון רבים, והמילה "רעהו" בלשון יחיד, למדו חז"ל שעל כל איש ואישה לשלוח לפחות שני פריטי מאכל, לפחות לאיש אחד. הטעם המקובל למצוה זו הוא לחזק את האחדות בעם ישראל.
• סעודת פורים - משתה ושמחה: כנאמר במגילה, ימי פורים נקבעו להיות "ימי משתה ושמחה". אף על פי שהחג מתחיל מהלילה, בתלמוד (מסכת מגילה) נקבע שמצוות הסעודה היא דווקא ביומו של החג. כחלק ממצוות המשתה והשמחה, מוזכרת בתלמוד מצוה לשתות יין, ולהשתכר "עד דלא ידע בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'", זאת מפני שהנס נעשה באמצעות משתה היין שערכה אסתר לאחשוורוש. דעות שונות הושמעו בשאלת מידת השכרות אליה התכוונו חכמים, בקרב הפוסקים שתי דעות מרכזיות: האחת טוענת כי יש להגיע לשמחה גדולה עד שבאמת לא ידע האדם להבדיל בין המן למרדכי, והדעה השנייה טוענת כי יש לשתות מעט ממה שאדם רגיל לשתות ביום יום. יש הטוענים שאין צורך להגיע לשכרות מלאה אלא מספיק להתבסם עד להגעה לשינה ובעת שנתו אין האדם מבחין בין ארור המן לברוך מרדכי (המאירי).

על מצוות אלו כתב הרמב"ם:

מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו. שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים. שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים.

— משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה, ב', י"ז

איסורים

מן הפסוק במגילת אסתר (ט, יט), ”שמחה ומשתה ויום טוב”, למדו חז"ל במסכת מגילה (דף ה) כי ישנם שלושה איסורים בחג פורים:

• שמחה: מלמד שאסורים בהספד.
• משתה: מלמד שאסור בתענית.
• יום טוב: מלמד שאסור בעשיית מלאכה.

בהמשך, הגמרא לומדת שאת האיסור האחרון לא קיבלו היהודים עליהם. עם זאת נפסק בהלכה כי ”אין לעשות מלאכה בפורים, ומי שעושה בו מלאכה - אינו רואה מאותה מלאכה סימן ברכה לעולם.” (קיצור שולחן ערוך, סימן קמב) הכוונה היא שאמנם אין איסור מלאכה כמו ביום טוב ממש, אבל אסור לנהוג כביום חול ואין לעשות מלאכות שאינן לצורך היום, בדומה לחול המועד. הבנקים ובתי הספר בישראל מקפידים על הלכה זו, אך במקומות אחרים מסתפקים בקיצור יום העבודה.

בזמן שנהגה מגילת תענית, היה איסור להתענות גם בימים שלפני ואחרי פורים, אך כיום מותר להתענות ולהספיד בסמוך לפורים.

מנהגי החג

קריאת המגילה והרעשה בהזכרת שמו של המן. נירנבג, ה'תפ"ד

מחיית זכר עמלק

בעת קריאת המגילה, כאשר מוזכר שמו של המן מרעישים השומעים ברעשנים או בכלים אחרים כדי לקיים באופן סמלי את מחיית זכר עמלק, אשר המן הוא מזרעו. יש שהתנגדו למנהג זה וכתב הרמ''א שאין לזלזל בשום מנהג. כמו כן גם בקריאת התורה שכמוזכר עמלק (שהמן יצא מחלציו) יש המוחים את שמו באמצעים שונים.

התחפשות

לבישת מסכות ותחפושות, מנהג שהחל בסוף תקופת הראשונים בונציה. בהלכה, אחת ההתייחסות הקדומות למסכות מובאת ברמ"א, שבו המסכות מכונות "לבישת פרצופים". ברמ"א נראה שסיבת המנהג היא כ"מנהג שמחה".

ישנן עדויות מהמאה הרביעית לאלף השישי אודות הווי ההתחפשות בפורים. ישנם רבנים אשר התחפשו בעצמם וישנם רבנים שהתנגדו למנהג זה כליל מאחר שסביר להניח כי המנהג להתחפש בפורים הושפע מהעמים הנוצרים באירופה שנהגו לערוך קרנבל שראשיתו במאה העשירית לאלף החמישי ונערך בסביבות חג הפורים. טיעון זה הושמע למשל על ידי הרב מאיר מזוז.

בספרות המחשבה והחסידות נאמרו הסברים שונים למנהג. בעל השפת אמת כתב שהתחפושת מלמדת את הרעיון שהפנימיות של האדם יכולה להשתנות בעקבות מעשים חיצוניים. מחבר הבני יששכר כתב שמתחפשים כדי לרמז על כך שההתנהגות המתבוללת של היהודים בימי אחשוורוש הייתה רק כלפי חוץ. דעה נוספת באחרונים ושפותחה על ידי הרב שלמה אבינר מבארת כי כל השחקנים הראשיים בסיפור המגילה התחפשו במובן מסוים:

• אסתר המלכה שומרת על זהותה בסוד ומסתירה מאחשוורוש את כוונותיה. רק לאחר מהלכים רבים היא מגלה לאחשוורוש בפתאומיות על תוכניותיו של המן להשמיד את עמה.
• אחשוורוש נראה כלפי חוץ כאדם כל יכול העושה ככל העולה על רוחו, אך למעשה כל צעדיו מכוונים על ידי יועציו והסובבים אותו.
• המן מציג חזות של נחישות וביטחון עצמי, אבל למעשה הוא מפחד. היטפלותו לחלשים, וקלות הראש שבה הוא מפיל גורל לקביעת תאריך הריגתם של היהודים, מוכיחות את חולשתו וחוסר יכולתו לקחת אחריות על החלטותיו.
• מרדכי הוא פקיד בכיר ונאמן בממשלת אחשוורוש כלפי חוץ, אבל יחד עם זה הוא יהודי נאמן לעמו ולארצו.
• היהודים אף הם התחפשו. חכמינו שואלים מדוע נגזרה גזירת המן על היהודים, ומשיבים שתי תשובות: היהודים באותו דור השתחוו לפסל, ונהנו מסעודת אחשוורוש. אך העבודה הזרה וההתבוללות באותם דורות התקיימו רק כלפי חוץ, בעוד שלבם של היהודים נותר נאמן לדתם.
• הקב"ה הוא המתחפש הראשי. מגילת אסתר מורכבת לכאורה מאוסף של צירופי מקרים: במקרה אחשוורוש מצוה להביא את ושתי, במקרה היא מסרבת, במקרה נבחרת אסתר במקומה, במקרה מרדכי שומע את המזימה של בגתן ותרש, במקרה אחשוורוש לא נרדם וקורא בספר הזיכרונות וכו' וכו'. למעשה הסיפור מבטא את הנסים הנסתרים שנעשים לעם היהודי.

מנהגים שונים

• הצגות מיוחדות מועלות ביום זה, לרוב על אירועי המגילה, וקרויות "פורים שפיל". בישיבות נהוג למנות מבין התלמידים את "רב פורים", שבין היתר דורש דרשה פסבדו-תורנית מצחיקה המובילה לאווירה מבודחת.
• יש הנוהגים לחלק לילדים דמי כיס הידועים בשם "דמי פורים" או "מעות פורים".
• אכילת "אוזני המן", קרעפלאך (אצל יהודי אשכנז) וסמבוסק חומוס (אצל יהודי ספרד) - כולם מאכלים ממולאים משולשים.
• בחלק מהערים נהוג לקיים בפורים מצעד חגיגי ברחובות העיר בשם "עדלאידע". תהלוכת פורים הראשונה נערכה בתל אביב בפורים תרע"ב, ועד היום מתקיימות עדלאידות הכוללות מצעד, רקדנים, משאיות ובובות ענק (למשל בעיר חולון).

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

קערת מחצית השקל בבית הכנסת, בה אוספים צדקה לצרכי הציבור.

תיקון הדרכים

בשושן פורים נהוג לתקן את כל מה שדורש תיקון במרחב הציבורי, על פי הכתוב במסכת שקלים במשנה א, א:

בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ (באדר) קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה בִּכְרַכִּין, וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת וְאֶת מִקְוָאוֹת הַמַּיִם, וְעוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הָרַבִּים, וּמְצַיְּנִין אֶת הַקְּבָרוֹת, וְיוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאַיִם.

כמו כן, ביום זה היו גובים בירושלים את מחצית השקל: ”בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, שֻׁלְחָנוֹת הָיוּ יוֹשְׁבִין בַּמְּדִינָה.” (שקלים, א, ג) הברטנורא מפרש: ”והיו מחליפין מחצית השקל לאנשים שמביאים כל אחד ממטבע מדינתו ואינו יודע כמה מהם יוצאים למחצית השקל.” מכיון שלא ניתן כיום לתרום את הכסף להקדש, מוסרים תרומות אלו לצדקה.

סדרי התפילה

בתפילת העמידה וכן בברכת המזון מוסיפים קטע הודיה על הנס בשם "על הנסים", במטרה לזכור את הנס. בערים המסופקות יש נוהגים להוסיף את הקטע בשני הימים ויש שנוהגים רק ביום הראשון. בכמה קהילות נהוג לומר קרוב"ץ, שהוא פיוט על סדר חזרת הש"ץ המדבר בענייני הפורים, מרבי אלעזר הקליר. ראשי הקטעים של הקרוב"ץ הם תיבות הפסוק "ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות וישם כתר מלכות בראשה וימליכה תחת ושתי", כך שכל קטע פותח במילה אחת מן הפסוק. במחזור ויטרי מובא פיוט מיוחד לתפילת ערבית של ליל פורים בשם 'ליל שיכורים', שהינו למעשה פרודיה על פיוט 'ליל שימורים' שהיה נאמר באשכנז בתפילת ערבית של פסח. כיום פיוטים אלו אינם נאמרים ברובם המוחלט של בתי הכנסת.

בתפילה קוראים בתורה את פרשת מלחמת עמלק מתוך פרשת בשלח. בערים המסופקות יש נוהגים לקרוא בתורה רק ביום הראשון ויש שנוהגים בשני הימים.

לפי רוב עדות ישראל (למעט חלק מהאשכנזים) אומרים שיר של יום מיוחד לרגל הפורים, חלק במקום השיר הרגיל וחלק בנוסף. הספרדים וחלק מהאשכנזים ההולכים בשיטת הגר"א ואומרים את מזמור כ"ב בתהילים, האיטלקים אומרים את מזמור ז', והתימנים אומרים את מזמור פ"ג. רוב עדות האשכנזים לא אומרים מזמור מיוחד לפורים.

בניגוד לחגים אחרים, בפרט חנוכה, בפורים לא אומרים הלל. בתלמוד, במסכת מגילה נתנו לכך שלושה הסברים:

• הנס קרה בחוץ לארץ ולא אומרים הלל על נס שלא אירע בארץ ישראל.
• סיפור פורים, אף שסופו טוב, עדיין מותיר את היהודים עבדים וכפופים למרות מלך זר.
• קריאת המגילה היא במקום קריאת ההלל

יש מי שכתב כי לפי ההסבר שקריאת המגילה מהווה תחליף להלל, משמע שקיים חיוב עקרוני לקרוא את ההלל בפורים, אך כיוון שקוראים את המגילה אין צורך לקרוא הלל; לכן, מי שאינו יכול לשמוע את קריאת המגילה מסיבה כלשהי חייב לקרוא את ההלל בפורים.

זמניו השונים של החג

פרזים ומוקפים

ערך מורחב – שושן פורים

ישנם זמנים שונים לציון חג פורים: בערים שאינן מוקפות חומה ("פרזים") החג הינו בי"ד באדר, והוא מכונה "פורים דפרזים". בערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון (כגון ירושלים) וכן בשושן (שעל פי מסורת יהודי האזור היא העיר המדאן), נחוג פורים בט"ו בחודש, מה שמכונה פורים שושן (או, בעקבות היידיש, שושן פורים). על פי דעה שנדחתה מהלכה, הקריטריון אינו ימות יהושע בן נון לזמן שבו הייתה מוקפת העיר, אלא לימות אחשוורוש; התלמוד הירושלמי מסביר את הבחירה בימות יהושע בן נון בכך ש"חלקו כבוד לארץ ישראל" שהייתה חרבה בזמן המגילה, ועל כן הרחיקו לזמן שבו הארץ הייתה בנויה.

בערים עתיקות שבהן קיים ספק אם הייתה חומה מימות יהושע בן נון חוגגים את פורים בשני הימים, מחמת הספק, ואין מברכים על קריאת המגילה אלא בי"ד, מכיון שהוא זמן קריאה לרוב הערים. בין הערים שקיים לגביהן ספק כזה הן רוב הערים העתיקות בארץ ישראל, כצפת, טבריה, חברון ויפו. טבריה היא מקרה מיוחד כיוון שהספק לגביה הוא לא על היותה מוקפת חומה מימות יהושע, אלא האם הכנרת נחשבת כחומה של העיר. ישנם מקומות עתיקים בהם התחדש היישוב היהודי, כגון חברון לוד ושילה, שגם בהם מציינים את החג במשך יומיים. גם בערים מסוימות מחוץ לישראל חוגגים את פורים במשך יומיים, בהן איזמיר שבטורקיה, חלב שבסוריה ובגדאד שבעיראק.

בן עיר שהלך לכרך

ערך מורחב – בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר

מתקיים דיון מפורט ובו דעות שונות לגבי הנוסע בימי הפורים מעיר שאינה מוקפת לעיר מוקפת ולהפך, והדבר הוא נושא לשאלות רבות לרבנים מחמת סבוּכָתה של ההלכה בנושא. הדבר תלוי, בין היתר במועדי נסיעתו ובכוונותיו בשעת נסיעתו.

פורים משולש

ערך מורחב – פורים משולש

פורים משולש הוא פורים הנחגג רק בערים המוקפות חומה, כאשר טו' אדר חל בשבת. הכינוי משולש נובע מכך, שהחג של הערים המוקפות מתפרס על שלושה ימים רצופים, תוך העברת המצוות שאינן יכולות להתקיים בשבת, לימי החול שמשני צדדיו. הבעיה העיקרית היא קריאת המגילה, שאינה יכולה להיעשות בשבת. אף שמעיקר הדין אין מניעה לקרוא מגילה בשבת, גזרו חז"ל "שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים", ולכן העבירו את קריאת המגילה אל יום שישי, שהוא יום פורים בפרזים. פורים משולש הוא אירוע נדיר יחסית הקורה רק ב-11.5% מהשנים, באותן שנים בהם חל חג פסח ראשון ביום ראשון.

• ביום שישי, י"ד באדר - קוראים את מגילת אסתר ונותנים מתנות לאביונים.
• בשבת, ט"ו באדר - מוסיפים בקריאת התורה למפטיר את הקריאה המיוחדת לפורים, ומתפללים את תפילת "על הנסים".
• ביום ראשון, ט"ז באדר - מקיימים את סעודת פורים ושולחים משלוח מנות.

כפרים המקדימים ליום הכניסה

הלכה עתיקה שאינה מתקיימת בימינו מתייחסת לדינם של "כפרים". הגדרתם של אלו הם מקומות יישוב קטנים מאוד, שאין בהם עשרה בטלנים (אנשים הבטלים ממלאכתם ועוסקים בצורכי ציבור, או בלימוד תורה ותפילה). במקומות אלו, בתקופת חז"ל הייתה המגילה נקראת גם לפני יום י"ד, כדי שהקריאה תהיה בימי שני וחמישי, הזמן שבו אנשי הכפרים מתאספים לערים. בצורה כזו יכולה הקריאה להיעשות גם ביום י"א באדר.

פורים קטן

ערך מורחב – פורים קטן

פורים קטן חוגגים בשנה מעוברת בה יש שני חודש אדר, שאז חוגגים את ימי הפורים באדר השני ביום י"ד בכל הארץ, וביום ט"ו בירושלים (ובעוד כמה ערים).

אמנם יש דעות בתלמוד שעל החג לחול באדר א' (שהרי במגילת אסתר כתוב שפורים נחוג ב"חודש השנים עשר" מניסן, ובשנה מעוברת החודש השנים עשר הוא אדר א' ולא אדר ב', שטכנית הוא החודש השלושה-עשר).

באדר הראשון יש מקצת מנהגי שמחה בימי י"ד ו-ט"ו, הנקראים בשם "פורים קטן" - להבדילו מהפורים הגדול שיחול חודש אחריו. היו מגדולי הראשונים (כגון רבי יחיאל מפריז) שערכו סעודה גדולה גם בפורים קטן וקראו למוזמנים ל'שמחת פורים', וכך כתב הר"ן במסכת מגילה ג ע"ב "וקרוב הדבר גם כן שראוי להרבות בסעודה בי"ד שבאדר הראשון אבל לעניין משלוח מנות כיון דדמו למתנות לאביונים דליתנייהו אלא בשני משמע נמי דאף משלוח מנות אינו אלא בשני". ויש שנהגו אף במשלוח מנות כמו בפורים. [ספר כתב סופר סוף פרשת תצוה] בגר"א סימן תקס"ח ובחזון איש סימן קנ"ה אות ב נשאו ונתנו בדברי הר"ן לגבי שייכות מתנות לאביונים לזמן קריאת המגילה.

ככלל, לא נהוגות שאר מצוות הפורים כגון קריאת המגילה, או מתנות לאביונים, ועל כל פנים, פורים קטן אסור בתענית ובתחנון. ולבני אשכנז כתב הרמ"א אף להרבות בו קצת בסעודה.

פורים שני

ערך מורחב – פורים שני

קהילות ומשפחות מסוימות הנהיגו להן ולצאצאיהן לקיים פורים נוסף משלהן, בתאריך בו התרחש להם נס הצלה מיוחד, ציון חג זה מכונה פורים שני.

ייחודו של פורים

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

"חייב אדם לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"

• זהו החג היחיד בלוח השנה העברי שפוצל לשני ימים (ולעיתים אף לשלושה, בפורים המשולש) המשתנים ממקום למקום. בערים שהיו מוקפות חומה בזמן יהושע בן נון, חוגגים את החג יום אחד אחרי יישובים וערים שלא היו מוקפים חומה בזמן יהושע בן נון. שאר חגי ישראל נחגגים בכל המקומות באותו זמן (אם כי בחוץ לארץ מוסיפים יום טוב שני של גלויות).
• זהו החג היחיד ביהדות שמדגיש ומעודד את השכרות, כמאמר חז"ל: ”חייב אדם לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי” (מגילה ז, ב).
• בחג הפורים תיקנו סעודה ומעשי רעות כהודאה על הנס, שלא כמו בחג הפסח וחג החנוכה שבהם תיקנו אמירת הלל להודות על הניסים. על פי הרב מרדכי יפה, סיבת הדבר היא כי בפסח וחנוכה הייתה הצלה רוחנית, להבדיל מחג הפורים שבו הייתה הצלה גשמית.^{[דרוש מקור]}
• מדרש מפורסם אומר כי ”כל המועדות בטלים לעתיד לבוא, חוץ מפורים שאינו בטל, שנאמר: וזכרם לא יסוף מזרעם”. יש מסבירים כי בפורים מתגלה שגם על ידי אכילה ושכרות ניתן להגיע לקדושה.
• דרשה המובאת בתיקוני הזוהר, מציינת את חשיבותו היתרה של החג, בכך שהיא מקשרת את החג ליום הכיפורים: ”פּוּרִים אִתְקְרִיאַת עַל שֵׁם יוֹם הַכִּפּוּרִים, דַּעֲתִידִין לְאִתְעַנְגָא בֵּיהּ, וּלְשַׁנּוּיֵי לֵיהּ מֵעִנּוּי לְעֹנֶג.” (תיקוני זהר נז, ב') (תרגום: "פורים נקרא על שם יום הכיפורים, שעתידים להתענג בו, ולשנות אותו מעינוי לעונג".)
• הדמות המרכזית באירועים שהובילו לביטול הגזירה היא אישה, אסתר המלכה, שהפכה להיות האישה החזקה ביותר באימפריה הפרסית. גם עצם הפיכתו של מאורע ההצלה לחג היסטורי נזקף ליוזמתה של אסתר, שביקשה מחכמי ישראל באותה תקופה: ”קבעוני לדורות”. חכמי ישראל דחו את בקשתה בטענה שהדבר יגרום לקנאת האומות בישראל, אך אסתר השיבה שהמאורע ממילא נרשם בספר דברי הימים למלכי פרס ומדי. בנוסף, נשים חייבות בכל מצוות החג אף שאלו מצוות עשה שהזמן גרמן (שבדרך כלל נשים פטורות מהן), מכיון שאף הן ניצלו בזכות הנס.

ראו גם

• מגילת אסתר
• מקרא מגילה
• מסכת מגילה
• תוספות למגילת אסתר

לקריאה נוספת

• שולחן ערוך חלק אורח חיים, סימנים תרפ"ה-תרצ"ז; הלכות מגילה ופורים בוויקיטקסט
• הרב אליהו כי-טוב, ספר התודעה
• יום-טוב לוינסקי, ספר המועדים, הוצאת דביר
• הרב שג"ר, פור הוא הגורל: דרשות לחג הפורים
• קבעוני לדורות, אסופת מאמרים של רבנים בני דורנו לחודש אדר ולחג הפורים
• הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה
• הרב מרדכי אליהו, הלכות חגים
• "מחה תמחה", יוסף ויכלדר, "המבשר תורני", יב אדר תש"ע

קישורים חיצוניים

מידע כללי

• פורים, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
• פורים וחודש אדר, באתר "דעת"
• יום-טוב לוינסקי (עורך), ספר המועדים, כרך ו: פורים, ל"ג בעמר, חמשה עשר באב, תל אביב: אגודת עונג שבת על ידי דביר, תשט"ו, באתר היברובוקס
• אוצר ספרים על פורים באתר Purimlinks
• מאמרים על פורים בהלכה ובמחשבה, באתר אסיף
• דף מיוחד לפורים, באתר ישיבה
• חג פורים, באתר משרד החינוך
• פורים מאגר מת"ל
• פורים, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• אברהם מנחם מנדל מור, כל בו לפורים, ספר לימוד ותפילה לפורים מוגש בצורה הומוריסטית, באתר היברובוקס
• תערוכה וירטואלית לפורים באתר הספרייה הלאומית
• שמחת פורים, באתר האקדמיה ללשון העברית,
• חגיגת פורים, יומני כרמל 1952 (התחלה 4:00)

היסטוריה של החג

• חג הפורים במקומות שונים - לפני השואה, בתקופת השואה ולאחריה, בתוך התערוכה "מבעד לעדשת ההיסטוריה: מבחר תצלומים מאוספי יד ושם", באתר יד ושם
• פוטפורים - לקט צלילים לפורים, באתר הפונותיקה הלאומית בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי
• אילון גלעד, למה אוכלים אזני המן בפורים (ועוד כמה מנהגים), באתר הארץ, 24 בפברואר 2015

הלכות

• הלכות פורים, באתר ישיבה
• יוסף חיים מבגדאד, פורים, מהספר בן איש חי, באתר שערי שכם
• הלכות פורים מתוך פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד,
• יוסף דוד וינגרטן, הלכות פורים, באתר Din
• שמואל אליהו, הלכות פורים, באתר כיפה
• שאלות ותשובות מרבנים בנושא פורים, באתר מורשת
• שאלות ותשובות מרבנים בנושא פורים, באתר כיפה
• שאלות ותשובות מרבנים בנושא פורים, באתר ישיבה

מחשבה והגות

• פורים וחודש אדר, באתר ישיבה
• פורים, באתר כיפה
• הרב ישראל דנדרוביץ, משתה ושמחה בימי הפורים, בתוך: אור ישראל (מונסי), גליון מב, טבת תשס"ז, עמ' קכג-קכו.

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0