תענית בכורות
| סוג | צום |
|---|---|
| מועד | |
| תאריך |
י"ד בניסן
ה'תשפ"ה |
תענית בכורות היא מנהג יהודי שבו בכורים צמים בערב פסח (י"ד בניסן) מהבוקר עד ליל הסדר. לא בכל הקהילות פשט המנהג, ולדוגמה רוב יהודי תימן לא נוהגים בו[1].
למעשה, כיום נוהגים רוב הבכורים לאכול בסעודת מצווה (כגון זו של סיום מסכת) אשר האכילה בה דוחה את הצום, בגלל היות הצום רק מנהג, ובכך פוטרים את עצמם מהמשך הצום. הורים להם ילד בכור אשר אינו יכול לצום נוהגים לצום בשביל הילד.
מקור המנהג וטעמו
מקור המנהג הוא במסכת סופרים (פרק כ"א, הלכה א'), שם נאמר שאין מתענים בניסן אלא הבכורים בערב פסח. כמו כן מובאת דעה בתלמוד ירושלמי[2] שרבי התענה בערב פסח כיוון שהיה בכור.
טעם המנהג לא מוזכר במסכת סופרים. הסברה המקובלת היא שהתענית היא זכר להצלת הבכורות של עם ישראל בעת מכת בכורות, שבה נהרגו על פי התורה כל הבכורות בארץ מצרים[3].
רבי שלמה זלמן אוירבך[4] מביא טעם אחר. לדבריו, ביום זה הבכורות מתאבלים על כך שנלקחה מהם עבודת בית המקדש לטובת הכהנים, והסיבה למועד התענית היא שביום זה עבודת הקורבנות הגיעה לשיאה (בהקרבת קרבן הפסח, מה שהעמיק את צערם של הבכורות ועורר אותם לתענית (זו הסיבה שסיום מסכת פוטר מלצום, כי יש להם שמחה אחרת).
ביטול הצום על ידי סעודת מצווה
תענית בכורות מתבטלת בפני סעודת מצווה, והנוהג המצוי הוא לערוך סעודת מצווה ביום זה ובכך להיפטר מן התענית לגמרי (כלומר מי שאכל בסעודת מצווה רשאי לאכול לאחר מכן לאורך כל היום). סעודת המצווה באה לציין בדרך כלל סיום מסכת בתלמוד הבבלי. אפשרויות אחרות לסעודת מצווה הן סעודת הנערכת לאחר חופה וקידושין או ברית מילה, אך יותר מקובל להשתתף בסעודת סיום מסכת, משום שהן יותר נפוצות. היו פוסקי הלכה שהחמירו שאדם שאינו מבין את הנלמד בסעודת סיום המסכת אינו יכול להיפטר בכך מן התענית. במצרים חששו שהציבור הרחב לא יבין את הנאמר בסעודת סיום המסכת, ולכן נהגו לערוך חופות רבות באותו יום כדי שהבכורות ישתתפו בסעודת החתונה (או לכל הפחות יטעמו מהיין של שבע הברכות הנאמרות מתחת לחופה), ולא יסמכו על סיום מסכת.
יש שנמקו את המנהג לבטל התענית על ידי סעודת מצווה, מפני שתענית קודם יום חג היא מחוקות הגויים[5].
ישנן קהילות בהן מקפידים הבכורות לצום. כך נהוג בכמה קהילות בצפון אפריקה וגם בקהילה הספרדית של אמסטרדם, שם מקיימים בתפילת מנחה של ערב פסח מניין מיוחד לבכורות הצמים, ובו מקיימים את סדרי התפילה הנהוגים בתענית (קריאה בתורה של פרשת "ויחל משה" ואמירת תפילת עננו).[דרוש מקור]
תענית בכורות לנשים
בשולחן ערוך[6] נכתב: "ויש מי שאומר שאפילו נקבה בכורה מתענה". על דברים אלו כותב הרמ"א: "ואין המנהג כן", כלומר התענית מחייבת רק זכרים ולא נקבות. בקהילות האשכנזיות נהגו כמו הרמ"א. בחלק מהקהילות הספרדיות היה נהוג שבת בכורה מתענה.
בטעם הפטור לנשים. יש אומרים שלא מתו נקבות מצרים[7], אך במדרשים אחרים נאמר שמתו גם נקבות[8]. הגר"א מבאר בביאורו על השולחן ערוך, שהן פטורות מצום כיוון שהן פטורות מפדיון הבן, שאף הוא כזכר להצלת בכורי ישראל[9]. המשנה ברורה מבאר שהתורה לא נתנה קדושת בכורה לנשים לשום דבר.
תענית בכורות בשבת
אם חל ערב פסח בשבת, מקדימים ומתענים (או נפטרים מהצום על ידי סעודת מצווה) ביום חמישי, י"ב בניסן. פוסקים רבים סבורים שבשנה כזו אין צורך לצום כלל[10]. מכיוון שבין כה וכה המנהג המקובל הוא שלא לצום בכל מקרה אלא להשתתף בסעודת מצווה, נהגו לעשות כך גם אם חל ערב פסח בשבת.
לקריאה נוספת
- דניאל גולדשמידט, על תענית בכורות, בתוך מחקרי תפילה ופיוט, עמ' 384-386.
קישורים חיצוניים
- תענית בכורות ומהותה - שאלה ב"שאל את הרב" באתר "כיפה".
- ענייני סיום מסכת מפורטל הדף היומי
- תענית בכורות - מנהגים והלכות מאת הרב אליעזר מלמד באתר פניני הלכה
הערות שוליים
- ^ מהרש"י הלוי דש"ח עמוד רע"ט
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק י', הלכה א'.
- ^ חתם סופר, אורח חיים, שמ"ו. לפי טעם זה נותרת קושיה – למה מציינים בצום ולא בשמחה. ראו חתם סופר, פסחים, דף ק"ח, עמוד א'. שו"ת זכרון יהודה, אורח חיים, קל"ג. מקראי קודש פסח, חלק ב', כ"ב.
- ^ "הליכות שלמה", פרק שמיני, הערה א'.
- ^ מנהגי מהר"י טירנא, הובא באוצר דינים ומנהגים.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ת"ע, סעיף א'
- ^ שמות רבה, פרשה ט"ו סימן י"ב. על פי חידושי הרש"ש.
- ^ פסיקתא, שמות רבה פרשה י"ח סימן ג.
- ^ וכן כתב בערוך השולחן סעיף ג'. ראו גם שולחן ערוך הרב בסימן זה.
- ^ שתי הדעות מובאות בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן ת"ע, סעיף ב'.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
33937951תענית בכורות