הרובע הארמני
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||
| מידע | |||||||||||
| עיר | ירושלים | ||||||||||
| אוכלוסייה | ארמנים | ||||||||||
| שכונות נוספות בירושלים | |||||||||||
 | |||||||||||
.jpg)
הרובע הארמני (בארמנית: հայկական թաղամաս, הַייכַּאכַּאן טַאגַֿאמַאס; בערבית: حَارَة أَلأَرْمَن, חַארַת אַל-אַרְמַן), הוא אחד מארבעת הרבעים בעיר העתיקה של ירושלים, לצד הרובע המוסלמי, הרובע היהודי והרובע הנוצרי. שמו היה מקובל מאז המאה ה-19[2]. רובו של הרובע מוקף בחומה ומהווה שטח פרטי סגור של המנזר הארמני. הוא הקטן ברובעי העיר העתיקה. נכון ל-2017 מספר תושביו עומד על 3,403[3].
רקע
העם הארמני היה הראשון שהתנצר כאומה בשנת 301 לספירה. חדירת הנצרות בקרב הארמנים הייתה מהירה יחסית, ולכן כבר בשלהי המאה ה-4 הייתה קהילה ארמנית בירושלים, ומאז ישנה רציפות של יישוב ארמני בעיר. הקהילה הארמנית שימשה כפטרונית של הקהילות המונופיזיטיות בירושלים, בעוד רוב הקהילות הנוצריות האמינו בדיאופיזיטיזם. מרכז חיי הקהילה היה בכנסיית המלאכים ה"קדושים", ששרידיה מצויים בימינו בכנסיית חנן שברובע. מטרת ההתיישבות הארמנית בירושלים הייתה שמירה על המקומות ה"קדושים" בירושלים בכלל ובכנסיית הקבר בפרט. כן היוותה ההתיישבות הארמנית מרכז אליו הגיעו צליינים ומלומדים על מנת לשהות תקופות זמן משתנות בעיר ה"קדושה". צליינים אלה העשירו את קופת המתיישבים הארמנים, והביאו לירושלים את מיטב אוצרות התרבות הארמנית.
בתקופה הביזנטית היו כנסיות ומנזרים רבים ברחבי ירושלים וסביבתה, אך עם הכיבוש הפרסי של ארץ ישראל בשנת 615, נחרבו רוב המוסדות הללו וחיי הקהילה הוגבלו בעיקר לשטחי הרובע הארמני והר ציון. בתקופת הצלבנים ידעה הקהילה פריחה ושגשוג ובנותיה באו בקשרי נישואים עם האבירים האירופאים, וגם המלך בלדווין השני נשא אישה ארמנית. במאה ה-12 נבנתה באזור זה של העיר העתיקה קתדרלת יעקב ה"קדוש" המהווה מרכז לארמנים בארץ ישראל.
בתקופה הממלוכית ולאחר מכן בתקופה העות'מאנית, הייתה לקהילה הארמנית חשיבות רבה בקרב העדות הנוצריות בירושלים. עקב היותה כנסייה לאומית, שעסקה גם בשימור התרבות, השפה והמורשת הארמנית, לא חל בקרב הארמנים תהליך של "ערביזציה" (היטמעות באוכלוסייה הערבית המקומית). כמו כן אין הארמנים מקבלים לשורותיהם מצטרפים חדשים שלא נולדו כארמנים, פרט לנשים שנישאו לארמנים והן נחשבות לארמניות לכל דבר. במאה ה-17 התפצל מהכנסייה הארמנית פלג שגם הוא לאומי-ארמני הנקרא "ארמנים-קתולים", הדובר ארמנית ומקיים את טקסיו בארמנית אך מכיר בסמכות האפיפיור. במאה ה-19 היו הארמנים הקהילה הראשונה שהפעילה בית דפוס בירושלים. בית הדפוס הארמני נוסד בירושלים בשנת 1833. החל מאמצע מאה זו החלה התיישבות ארמנית מחוץ לחומות העיר העתיקה והם רכשו קרקעות רבות בצפון-מערב העיר העתיקה. חלקים ניכרים בצדו המזרחי של רחוב יפו, כולל בניין עיריית ירושלים ההיסטורי, הם על שטח בבעלות ארמנית.
עד המאה ה-20 הורכבה הקהילה הארמנית בירושלים בעיקר מנזירים וממספר קטן של משפחות חילוניות שסיפקו שירותים שונים לנזירים. אולם בעקבות שואת הארמנים במלחמת העולם הראשונה הגיע לעיר גל פליטים ארמנים (כ-20,000 נפש) שרבים מהם נשארו בירושלים כאוכלוסייה קבועה ושינו את הרכב האוכלוסייה ברובע. בעקבות כך חדרו אף אלמנטים חילוניים לקהילה, אך הרובע המשיך לתפקד כמרכז דתי. ב-1948 נמלטו לרובע רוב הארמנים שחיו בכפרים ובערים שנכבשו על ידי מדינת ישראל במלחמת העצמאות.
בתקופת השלטון הירדני, בשנים 1948 - 1967 נחסמה הגישה להר ציון בו שוכן בית הקברות הארמני והקהילה נאלצה לקבור את מתיה בשטח הרובע.
רובע שהוא מנזר
הרובע מוקף חומה והוא כולו מהווה את מנזר יעקב ה"קדוש". שערי המתחם נסגרים עם לילה (בשעה 22:00) ורק תושביו מורשים להיכנס. הנזירים מתקיימים מקצבה ממשלתית-כנסייתית, ואילו תושביו החילוניים של הרובע משלמים שכר דירה למנזר. חלק מספקי השירותים נהנים ממגורים תמורת תשלום סמלי בלבד. בית הספר של הרובע נמצא במנזר, ומנוהל על ידי הכנסייה. כמו כן מקיים המנזר גני ילדים, מועדוני נוער ומבוגרים ומועדון ספורט וסמינר להכשרת כמרים, שהוא המוסד העליון מסוג זה ואליו נשלחים פרחי-כמורה מארמניה ומהפזורה הארמנית (למשל מארצות הברית ומגרמניה) על מנת להשתלם. סטודנטים חילונים המעוניינים ללמוד באוניברסיטאות בארץ או בחוץ לארץ, זוכים במלגה הממומנת מקרן שנוסדה על מנת לסייע לעם הארמני לאחר הטבח. המועדונים הם סממן של קיום חילוני בתוך הרובע, אין להם לגיטימציה דתית פורמלית, כמרים ואנשי כנסייה אינם חברים בהם ואינם לוקחים חלק בפעילותם, כדי לא לתת להם לגיטימציה רשמית. הצורך בהמשך קיום הקהילה מחייב פשרות ממין זה.
על פי מסורת הקהילה, מתקיימת הפרדה בינה לבין הכמרים הממונים. כומר הקהילה לא יכול לבוא משורות בני הקהילה. כנסיית הקהילה הירושלמית היא כנסיית דיר אל-זיתונה, הנמצאת בשולי הרובע, ובה מתקיימים טקסי הקהילה. קתדרלת יעקב ה"קדוש" (מכונה באנגלית "סנט ג'יימס") משמשת ככנסייה לטקסים רשמיים, תפילות החגים וטקסים לרגל ביקור אנשי דת בכירים.
בשולי הרובע, מחוץ לחומת המנזר אך בתוך השטח הקרוי "הרובע הארמני", נמצא מנזר השייך למרונים וכן מתחם סנט מרק השייך לכנסייה הסורית-אורתודוקסית. בקצהו הצפון-מערבי גובל הרובע עם "הרובע הפרוטסטנטי", מתחם מבנים שבמרכזם כנסיית המשיח. כן מצויים מחוץ לחומות הרובע מספר מבני מגורים המיועדים לשכירות השייכים לכנסייה הארמנית ומושכרים לכל דורש, בחלקם מתגוררים יהודים.
מבנים בעלי חשיבות
- המוזיאון הארמני
- הפטריארכיה הארמנית וסמינר הכמרים הארמני הצמוד אליה
- קתדרלת יעקב ה"קדוש"
- כנסיית סנט מרק
- כנסיית המשיח
גלריה
-
-
הפטריארך הארמני של ירושלים -
סמל הרכוש הארמני בירושלים -
קרמיקה ארמנית מקורית ברובע הארמני -
פינת חומת הרובע הארמני בצמוד לרובע היהודי -
כניסה לבית ברובע הארמני -
תיבת דואר ברובע הארמני בצבעי הדגל -
אחד משערי הרובע הארמני
לקריאה נוספת
- ויקטור עזריה, הארמנים בירושלים: שכונה בתוך מנזר, בתוך: אלי שילר (עורך), ספר זאב וילנאי ב': מבחר מאמרים בידיעת הארץ, ירושלים, הוצאת אריאל, 1984. (וכן נדפס בירושלים - מבחר מאמרים בעריכת אלי שילר, 1993).
- יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, באתר "כותר".
- יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה - ירושלים החדשה בראשיתה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, באתר "כותר".
- דן בהט, אטלס כרטא הגדול לתולדות ירושלים, ירושלים: הוצאת כרטא, 1994.
- זאב וילנאי, ירושלים, העיר העתיקה וסביבתה, א-ב, ירושלים 1972.
- מאיר בן-דב, ביצורי ירושלים, החומות השערים והר הבית, תל אביב 1983.
- דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים הבנייה בעיר העתיקה, ירושלים 1993.
- דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, ירושלים, כתר הוצאה לאור, 1996.
- צ'ארלס וילסון, ירושלים, העיר ה"קדושה", ירושלים 1988.
- סיימון סבאג מונטיפיורי, ירושלים - הביוגרפיה, כנרת, זמורה - ביתן, דביר מוציאים לאור, 2013
קישורים חיצוניים
- רון פלד, ה"קדוש" של הרובע הארמני, באתר ynet, 17 בנובמבר 2005
- הפטריארכיה הארמנית בירושלים
- אתר ארמנים בארץ הקודש
- תמונות מהרובע הארמני
- עירית המאירי, גטו ארמני בירושלים, מעריב, 1 בדצמבר 1986
- שרה פרנקל, החומה שבין החומות, מעריב, 24 באפריל 1970
- צבי לביא, האוצר ברובע הארמני, מעריב, 18 ביולי 1969
- שלמה צזנה, "בסוף תגיע ההכרה מכם", באתר ישראל היום, 17 באפריל 2015
- הרובע הארמני באתר עיריית ירושלים
הערות שוליים
- ^ ברישומי אונסק"ו, האתר אינו משויך למדינה מסוימת.
- ^ עד 1800 בקירוב לא הייתה החלוקה לארבעת הרבעים מקובלת בספרות הנוסעים ומחקר העיר; ראו: יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, באתר "כותר", עמ' 27.
- ^ נתונים סטטיסטיים באתר עיריית ירושלים, 30.11.2014
| אתרי העיר העתיקה של ירושלים | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 | ||||||||
| שערי ירושלים | ||||||||
|
שער האריות • שער הפרחים • שער שכם • השער החדש • שער יפו • שער ציון • שער האשפות • שער הרחמים • שערי חולדה | ||||||||
| אתרי הרובע הארמני | ||
|---|---|---|
| רחובות ושערים | שער יפו • שער ציון • רחוב הפטריארכיה הארמנית • רחוב סנט ג'יימס • כיכר עומר אבן אל ח'טאב | |
| אתרים | מגדל דוד • המוזיאון הארמני • מוזיאון הדגמים של קונרד שיק • קישלה | |
| אתרים נוצריים | כנסיית המשיח • מנזר מרקוס ה"קדוש" • הפטריארכיה הארמנית של ירושלים • קתדרלת יעקב ה"קדוש" | |
| אתרים יהודיים | ישיבת ברכת התורה | |
35824135הרובע הארמני