קריית שמואל (ירושלים)
 | |
| בית קדימה שבשכונת קריית שמואל | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר | ירושלים |
| תאריך ייסוד | 1926 |
| על שם | שמואל סלנט |
| שכונות נוספות בירושלים | |
קריית שמואל היא שכונה במרכז העיר ירושלים, הגובלת בשכונות רחביה בצפון, קטמון בדרום וטלביה במזרח. השכונה קרויה על שמו של הרב שמואל סלנט, שהיה רבה של הקהילה האשכנזית בירושלים. שלושת השכונות רחביה, קריית שמואל ושערי חסד הן חלק נכבד וחשוב ממרכזה של ירושלים. עם תום מלחמת העצמאות הפכה קריית שמואל והשכונות האחרות משכונות העומדות בספר היישוב היהודי, סמוך לקטמון ולטלביה הערביות לחלק בלתי נפרד ממרכז ירושלים היהודית.
רקע
שכונת קריית שמואל נוסדה בשנת 1926 על ידי "אגודת אוצר החסד קרן שמואל" אחד מגופי המשנה של הוועד הכללי כנסת ישראל. הוועד הכללי ניהל במובנים רבים את חיי הקהילה האשכנזית בירושלים, ותרם להרחבת היישוב היהודי בירושלים ומחוצה לה, באמצעות שליטה על כספי החלוקה שהגיעו לירושלים. אגודת החסד קרן שמואל הוקמה בשנת 1906 כגוף משנה של הוועד הכללי לרגל מלאות 90 שנה לרב שמואל סלנט, והיא שמה לעצמה מטרה לעסוק בגמילות חסדים למטרות מסחר, מלאכה, ובניין בארץ ישראל באמצעות הלוואות לא נושאות ריבית כדי לעודד יצרנות והתבססות בשוק העבודה. בשנת 1924 יזמה אגודת החסד את בנייתה של שכונה, שהושפעה במידה רבה משכונות הגנים היהודיות שתוכננו בעיר לאחר החלת השלטון הבריטי, כגון בית הכרם (1922), תלפיות (1922) ורחביה (1924), ולא כשכונת חצר בה הבתים הטוריים סגרו מכל הצדדים את מרכז השכונה כחומה[1].
אם בעבר חלק מהדירות של שכונות החצר, שהוקמו על יד הוועד הכללי, יועדו לעניים ולתלמידי חכמים ואברכים, השכונה החדשה שתוכננה נועדה ליצור הזדמנות לבנייה איכותית לאוכלוסיית העובדים, העצמאיים ו'בעלי הבתים הבינוניים' (בלשון מייסדיה) מקרב בני הישוב הישן האשכנזי בעיר. הסיבות הנוספות להעלאת היוזמה היו מורכבות: מענה לגידול המהיר באוכלוסייתה של ירושלים, בניית ירושלים כערך דתי, ושאיפה להנצחת דמותו של הרב שמואל סלנט, שהיה הרב הראשי האשכנזי של העיר, באמצעות בניית שכונה שתישא את שמו[1]. גורם נוסף חיצוני היה הקמת שכונות הגנים החדשות והמודרניות על ידי גופים בעלי אוריינטציה ציונית ובמידה מסוימת גם חילונית. ומכאן, היוזמה נועדה להקים, לחפצים בכך, שכונת גנים עברית מודרנית המתנהלת לפי עקרונות התורה.
היסטוריה
רכישת הקרקע
לצורך הקמת השכונה אותר ונרכש (בעסקה סיבובית), ממסדר נוצרי ישועי בירושלים שטח אדמה שגודלו 54 דונם, שנמצא מדרום לשכונה הוותיקה יותר רחביה. השטח שנרכש כלל את האזור שבין הרחובות עזה, הרב ברלין, מעלות אטינגר, חרל"פ, איתמר בן אב"י, הנשיא, רוטנברג והאר"י של ימינו.
תכנון השכונה
מלבד הרוח הדתית של השכונה שאפו מייסדיה להקים אף הם שכונת גנים כמו תלפיות, רחביה, בית הכרם, קריית משה, בית וגן ומקור חיים שהוקמו מספר שנים קודם לכן. תוכנית השכונה הוכנה על ידי האדריכל יהושע סלנט, שחילק את השטח מספר פעמים, ולבסוף נקבעה חלוקה ל-130 מגרשים, כל אחת בגודל של 250 מטר רבוע כולל אלו שנועדו לצורכי ציבור, והמרכזי שבהם הוא מגרש מספר 1, עליו הוקם בית הכנסת "אוהל רבקה". השכונה המתוכננת נבדלה בכל זאת משכונות הגנים האחרות בגודל המגרש שבהן שטחו של המגרש נע בין 550 עד 750 מ'. כמו כן, תכנון השכונה הושפע רבות מהתלילות הטופוגרפית ולכן כלל שלושה רחובות אורכיים, אשר ביניהם מחברות מספר סמטאות שחלקן הן מדרגות העבירות להולכי רגל בלבד. ייתכן ששלושה סיבות הביאו לפגיעה במכירת המגרשים לציבור החרדי: גודל שטח הקרקע, התלילות הרבה, והקרבה לשתי שכונות ערביות עוינות.
בנייה
מכיוון שנרשמו לרכישת מגרש 150 איש, נערכה הגרלה בה נקבע מי יהיו 126 האנשים שיוכלו להצטרף ל"אגודת קריית שמואל" ולבנות בשכונה את ביתם. מרבית המתיישבים הראשונים היו יוצאי היישוב הישן. "אוצר החסד קרן שמואל" העמיד לרשות המתקבלים לאגודה הלוואה ללא ריבית בסך 200 לירות מצריות, שהיו כשני שלישים מעלות הרכישה והבנייה, הלוואה זו ניתנה להחזרה במשך 12 שנים כאשר רק במועד החזרתה המלאה תעבור הקרקע להיות רשומה בטאבו על שם הרוכשים. לאחר ההגרלה, הרישום באגודת קריית שמואל, התבצעה הגרלת מגרשים בניסן תרפ"ח. על פי רוב בשכונות הגנים האחרות רכישת המגרשים נעשתה על פי רצון הרוכשם, ישירות מאת האגודה המנהלת את השכונה. ואלו בשכונה זו התבצעה הגרלה. בד בבד עם הגרלת המגרשים החלו מנהלי האגודה לטפל בפתוח הדרכים והרחובות. כבר בשנת תרפ"ט (1929) ניגשו כמה תושבים לבנות את בתיהם, אך לא כולם קיבלו סיוע מידי כי לא הי בידי אוצר החסד מספיק אמצעים להעניק לכולם.
הנחת אבן הפינה לשכונה נערכה במרכז השכונה, במקום בו נבנה בית הכנסת המרכזי "אוהל רבקה" מנדבתה של רבקה רוטברג, בראש חודש ניסן תרפ"ט, בנוכחות הרב הראשי לארץ ישראל אברהם יצחק הכהן קוק ונכבדים נוספים. בשנת תרצ"ב הונחה אבן הפינה לבית הכנסת המרכזי "אוהל רבקה" בנוכחות הרב קוק וקהל רב.[2]
פרעות תרפ"ט לא פסחו על השכונה הצעירה ששכנה בסמוך לשכונות הערביות של מערב ירושלים. עם שוך המהומות המשיכה תנופת הבנייה בשכונה והחלו להיבנות בה בתים משותפים בגובה 3 קומות, שנועדו לשמש להשכרת דירות. עד תחילת מלחמת העצמאות הוקמו בשכונה כ-50 בתים. בבית קדימה, שנבנה ברחוב הרב ברלין בשכונה, גובשו בחודש אוגוסט 1947 המלצות ועדת אונסקו"פ להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, אשר אושרו לאחר מכן בהחלטת כ"ט בנובמבר באו"ם.
רחובות השכונה
אנשי אוצר החסד ביקשו לקרוא לשמות הרחובות על שם רבני ירושלים האשכנזים בדור האחרון. מרבית השמות שונו בהמשך. כך למשל, הרחוב המרכזי נקרא בתחילה על שם הרב קוק, נשיא אוצר החסד והרב הראשי, לאחר פטירתו בשנת 1935. אך, לאחר קום המדינה החליטה עיריית ירושלים לקרוא לרחוב הסמוך לביתו ולישיבתו במרכז העיר על שמו, ושם הרחוב הוחלף ונקרא על שם תלמידו הרב חרל"פ ורבה של שכונת שערי חסד. רחוב האר"י, שהחליף שלושה שמות, נקרא במקור על שמו של יוסף ריבלין ממקימי שכונות רבות בירושלים. לאחר שרחוב יוסף ריבלין עבר לנחלת שבעה, לצד ביתו המקורי של ריבלין, הוחלף בקריית שמואל שם הרחוב ל"דוב בן אריה", על שמו של חותנו של ריבלין. רק בשנות החמישים קיבל הרחוב את שמו הנוכחי.
רחובות אחרים נקראו על שם רבנים נוספים -
האדר"ת (רבה של ירושלים וחותנו של הרב קוק), הרב ברלין ששימש רבה של ירושלים ונשיא אוצר החסד בשנים 1908 עד 1913, סמטת רוטנברג נקראה על שם אחד התורמים החשובים בחו"ל לאוצר החסד.
רחוב איתמר בן-אב"י נקרא כך לכבוד רעייתו, לאה אבושדיד, שהתגוררה ברחוב.
הרחוב הרב חן נושא את שמו הרב אברהם יהודה חן מרבני חב"ד והציונות הדתית. לאחר פטירתו בשנת 1957 הנציחה עיריית ירושלים את שמו ברחוב על שמו בשכונות קטמון וקריית שמואל, ברחוב נמצא בית קדימה.
השכונה במלחמת העצמאות
בעת מלחמת העצמאות עבר קו החזית בסמוך לשכונה שגובלת בשכונת קטמון "הישנה" – אז עדיין שכונה ערבית מבוססת. ביחד עם שכנתה הצמודה, שכונת מרחביה, נקראה בהגנה שמואלי. על השכונה פיקד תושב מרחביה וולטר כץ, אשר בביתו ברחוב הפלמ"ח 9 בוצעה קבוצת הפקודות לקראת כיבוש שכונת סן סימון. הלחץ על השכונה הוסר עם כיבוש גבעת שהין, קטמון וטלביה במאי 1948.
עם השנים, והגידול של ירושלים והתפשטות השכונות הסמוכות, השתנה אופי השכונה, והיא כמעט והתמזגה בשכונת רחביה הידועה יותר.
בית הכנסת אוהל אהרון
בית הכנסת אוהל אהרון שוכן בטבורה של שכונת קריית שמואל. והוא שונה באופיו משני בתי הכנסת אוהל רבקה ואוהל יוסף שהיו משך שנים ארוכות בתי כנסת בעל גוון חרדי ושמרו משהו מאופייה המקורי של השכונה. מראשית שנותיה הוא היה חלופה צעירה, ציונית וליברלית.
בית הכנסת נקנה מעיזבונו של אהרון טייטלבוים, עובד הסוכנות היהודית, אשר צווה כי באמצעות ירושתו יוקם בסביבה בית כנסת בנוסח ספרד. מנהל העיזבון עורך הדין מנחם ינובסקי קנה את ישיבת כוכב יעקב, בראשותו של הגאון מטשעבין אשר עברו באותה עת ממעונם ברח' חרל"פ למבנה חדש ומרווח בשכונת ארזה. מאחר והמבנה היה קטן וצר מהכיל את המתפללים שחפצו להצטרף לקהילה הוחלט להרחיב את בית הכנסת. כדי שלא יחלפו ימים רבים בלא שניתן יהיה להתפלל בבניין בגלל הבנייה, הוקם מבנה חדש ומורחב כמעטפת סביב המבנה הישן והמקורי, ורק עם סיום בניית המעטפת הופלו המחיצות הפנימיות. בתקופה עד לתחילת הבנייה הושכרו כמה חדרים במבנה לבית הספר היסודי "דוגמא", שלא קיבל עד אותו הזמן מבנה של קבע. חנוכת הבניין נערכה ברוב עם בליל יום ירושלים תשל"א (1971) בנוכחות הרב של הקהילה ובית הכנסת - אברהם קרול, שר הדתות - ד"ר זרח ורהפטיג ורבה הראשי האשכנזי השלישי של מדינת ישראל - איסר יהודה אונטרמן. כמו כן, נסגרה (תמורת תשלום) הסנדלרייה של 'הסנדלר השחור' ששכנה מתחת לגרם המדרגות המוביל לכניסה הראשית.
בבית הכנסת ספר תורה עתיק שהובא לישראל לאחר מלחמת העולם השנייה וגם ספרייה תורנית גדולה ומרשימה שאת מרב ספריה תרמו משפחות מבני הקהילה. חלק מן הספרים מצויים בארון זכוכית נעול. פריט נוסף היא חנוכיית כסף הניצבת על גביע עמוד התפילה של החזן. בסמוך לארון הקודש. חנוכייה זו, המעוצבת בצורת חומה ושער במרכזה היא מעשה ידיו של האומן הירושלמי פרנק מייזלר. החנוכייה נתרמה על השריד היחיד שנותר לזכר כל משפחתו שנספו בגטו בוכניה. חזית בית כנסת מעל לארון הקודש עשויה ויטראז' המחולק לשלושה חלקים. כל חלק מייצג את אחד משלשת הרגלים ומתחת שמו של כל חג מצוין אחד הפסוקים הקשורים לאותו החג[3].
אתרים סמוכים
בסמוך לשכונה הוקם בשנת 1971 משכן הנשיא (הידוע גם בשם "בית הנשיא" או "משכן נשיאי ישראל"), שהוא מעונם הרשמי של נשיאי מדינת ישראל.
כמו כן נמצאים בסמוך לשכונה תיאטרון ירושלים, בית הכנסת "אוהל נחמה", המוזיאון לאמנות האסלאם ולשכת עורכי הדין.
לקריאה נוספת
- ראובן גפני, בין הפילבוקס לבית הנשיא: סיפורן של קריית שמואל ושכונת מרחביה, ירושלים תש"ע.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ראובן גפני, בין מאה שערים לשכונות הגנים: קריית שמואל, ירושלים (1948-1924) - חלום ומציאות, ירושלים וארץ ישראל 3, תשס"ו, עמ' 135-159
- ^ ראובן גפני, מקדש מעט - בתי כנסת מוכרים ונסתרים בירושלים - שערי חסד רחביה קריית שמואל טלביה, ירושלים, תשס"ד, עמ' 122
- ^ ראובן גפני, מקדש מעט - בתי כנסת מוכרים ונסתרים בירושלים - שערי חסד רחביה קריית שמואל טלביה, ירושלים, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשס"ד - 2004, עמ' 142-8
39005169קריית שמואל (ירושלים)