ירבעם בן נבט
| מדינה | ממלכת ישראל | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תארים | מלך ישראל | ||||||
| ילדים | אביה, נדב | ||||||
| שושלת בית ירבעם | |||||||
| פטירה | ב'תתקפ"ה | ||||||
| אב | נבט | ||||||
| אם | צרועה | ||||||
| יורש העצר | נדב | ||||||
| |||||||
יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, הוא אישיות מהתנ"ך, מלכה הראשון של ממלכת ישראל לאחר חלוקתה של ממלכת ישראל המאוחדת לממלכת ישראל וממלכת יהודה. שנות מלכותו היו בין השנים ב'תתקס"ד - ב'תתקפ"ה. דמותו מתוארת בספר מלכים (א' יא-יב-יג-יד) ובספר דברי הימים (ב' יב-יג).
בשל מעשיו הרעים ירבעם הוא סמל לאדם רשע, חוטא ומחטיא[1] ואין לו חלק לעולם הבא[2].
בתקופתו מלכו ביהודה רחבעם, אבים ואסא. הנביאים שהתנבאו בתקופתו הם אחיה השילוני, שמעיה ועידו.
בתנ"ך
שמו וזהותו
ירבעם הוא בן לשבט אפרים (שבט שנחשב ביחד עם שבט יהודה, לשבט מלוכה) שנולד בעיר צרדה לאם אלמנה בשם צרועה[3].
שלשה פירושים בחז"ל לשם ירבעם: האחד, שריבע עם (ריבץ והשפיל את ישראל). והשני, שעשה מריבה בעם. השלישי, שעשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים[4].
חז"ל מזהים את אמו האלמנה כאלמנתו של מיכה, באמרם כי נבט אביו, הוא מיכה והוא גם שבע בן בכרי והסיבה לכך שכונה נבט היא משום "שניבט ולא ראה", כלומר, שפירש באופן שגוי את מה שנגלה לו שהוא עתיד למלוך במקום מלכות בית דוד ולא הבין שהדבר יקרה רק על ידי בנו[5][6]. במדרש נאמר כי שם אימו צרועה הוא משום שהלקה את ישראל בצרעת[7]
רש"י מפרש את הביטוי אלמנה המופיע בפסוק כסמל לכך שאלמן את ישראל מאלוקיו, ואת שם עירו, צרדה, כסמל שהצר התורה ולא הרחיבה[8].
.jpg)
ירבעם בימי שלמה
ירבעם מונה על ידי שלמה לפקיד הממונה על גביית המס מכל בית יוסף. משמעות התפקיד היא פיקוח על המיסוי בכל נחלת בית יוסף והאחריות להעביר את המס הנדרש בכל חודש לקופת המלך. הפסוק מתארו כגיבור חיל, יעיל וחרוץ במלאכתו[9]. בנוסף הוא מתואר בחז"ל כתלמיד חכם גדול: ”מה שלמה חדשה אין בה שום דופי אף תורתו של ירבעם לא היה בה שום דופי” (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ב עמוד א').
באחד הימים, בצאתו מירושלים לצורך גביית מס, הוא פוגש באחיה השילוני. על המפגש מסופר בחז"ל כי הם עסקו במעשה מרכבה[10] וחידשו דברים שלא שמעה אוזן מעולם עד שכל תלמידי החכמים היו דומים לפניהם כעשבי השדה[11]. במעמד זה קרע אחיה השילוני את שמלתו[12] החדשה לשניים עשר קרעים והורה לירבעם לקחת עשרה מתוכם כשהוא מבשר לו כי מפני חטאו של שלמה שנתן לנשותיו לעבוד עבודה זרה[13], תקרע ממנו המלכות לאחר מותו, והוא, ירבעם, ימלוך על עשרה מתוך שנים עשר שבטי ישראל. אחיה מזהיר את ירבעם ללכת בדרכי השם ולקיים מצוותיו כדי שהוא וזרעו יוכלו להמשיך בתפקידם עד ביאת המשיח (שאז תחזור המלכות לבית דוד)[14]
לאחר זמן בנה שלמה ארמון לבת פרעה אותה נשא לאישה. פעולה זו לא מצאה חן בעיניו של ירבעם שכאקט זלזול חלץ בפניו את תפיליו ואף הוכיחו על מעשיו בפומבי[15]: ”דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה.” (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"א עמוד ב'). שלמה רואה בדבריו ניסיון מרד ומבקש להמיתו ולכן בורח ירבעם למצרים, שם הוא מוצא מקלט אצל פרעה (לא זה שהיה חותנו של שלמה אלא הבא אחריו[16].)
המלכת ירבעם
לאחר מות שלמה התכנסו כל שבטי ישראל לשכם כדי להמליך את רחבעם בנו של שלמה. במקביל, שלחו שליחים למצרים לבקש מירבעם שיחזור מגלותו. המפרשים עומדים על כך שהזימון נעשה בכוונה תחילה משום שישראל לא חפצו ברחבעם כמלך וייתכן שאף נודע להם דבר נבואותו של אחיה השילוני[17]. ישראל מציבים לרחבעם דרישות טרם המלכתו, אך הוא לא שמע לעצת הזקנים איתם התייעץ וסירב לבקשת העם להקל את עול המיסים. בתגובה, השיבו השבטים הצפוניים, בראשות ירבעם כי ”מה-לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא-נַחֲלָה בְּבֶן-יִשַׁי, לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל” (ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוק ט"ז). ואכן ישראל חזר איש לאהלו ואף ירבעם חזר לנחלת אביו. שיבתו של ירבעם לארץ ישראל התפרסמה עד שזימנו אותו השבטים והמליכו אותו כמלך עליהם[18].
רחבעם שמתכנן לצאת למלחמה בירבעם בעקבות ההמלכה, נבלם על ידי שמעיה הנביא שנותן תוקף להמלכת ירבעם.
ירבעם הפך את העיר שכם למבוצרת וקבע בה את ארמונו. כמו כן ביצר את העיר פנואל. בהמשך מופיע בפסוקים כי ישב בעיר תרצה.
פולחן העגלים
ירבעם ייסד את פולחן העגלים בבית אל ובדן, כדי לבצר ולחזק את שלטונו בממלכת ישראל. המקרא מתאר את מניעיו של ירבעם למעשי הפולחן, בשל רצונו ליצור אי תלות בין תושבי ממלכת ישראל לבין העבודה בבית המקדש בירושלים שהייתה בתחום ממלכת יהודה. ירבעם חשש מכך שכשיתאספו ישראל למעמד הקהל יראו כי רק למלך מבית דוד מותר לשבת בעזרה, והדבר יטה את ליבם למלכי בית דוד[19]. רבנו בחיי כותב שירבעם אף פחד שיהרגו אותו בשל העובדה שהוא מלך שלא ברשות[20].
המקרא מרבה לבקר את פולחן העגלים שייסד ירבעם, שהחל כעבודה לכבוד הקב"ה[21] אך הפך במהרה לפולחן עבודה זרה:
וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד. אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית ה' בִּירוּשָׁלִַם וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה וַהֲרָגֻנִי וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה. וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן. וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת
הגמרא מספרת כי כדי להטות את לב העם לעבודת העגלים, הטעה ירבעם את חכמי דורו ובכללם את אחיה השילוני, וגרם להם לחתום על כתב הנותן תוקף למלכותו גם אם יגיד לעבוד עבודה זרה, כאשר בשעת החתימה הוא מבהיר להם כי מדובר בהצהרה בעלמא[22]. כמו כן נאמר בגמרא כי ביום בו העמיד ירבעם את העגלים בבית אל ובדן נבנה צריף אחד שממנו התפתחה בהמשך מלכות רומי שהחריבה לבסוף את בית המקדש[23].
בנוסף לעגלים, העמיד ירבעם שומרים על ההרים תבור ומצפה[24], על מנת לשמור שלא יעלו בני ישראל לרגל לבית המקדש[25]. איסור זה עמד בתקפו עד שביטלו אחרון מלכי מלכות ישראל הושע בן אלה[26].
בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בתל דן המזוהה עם דן המקראית, נתגלה אתר פולחני מתקופת הברזל השנייה המתוארך למאה התשיעית לפני הספירה, תקופת אחאב. בנוסף מבנה שנמצא בסמוך המתוארך לשלהי המאה העשירית לפני הספירה, זוהה על ידי חלק מהחוקרים כאתר הפולחן של ירבעם המתואר במקרא. מסורת פולחן במקום כבר מוכרת מהמקרא בסיפור פסל מיכה. גם בית אל מוכרת מהמקרא ומהארכאולוגיה כמקום פולחן קדום. בנוסף, שיער יהודה קיל, שמיקום אחד מאתרי פולחן העגלים בנחלת בנימין, הוא מתוך התחשבות מיוחדת בבני שבט זה, שנמצא בתווך שבין שתי הממלכות וסמוך למקדש בירושלים.[27]
במסגרת ההתנתקות מהפולחן בירושלים, ירבעם ערך רפורמה דתית. הוא שינה את לוח חגי השנה: עקר את חג הסוכות וקבע תחתיו חג חדש בט"ו לחודש חשוון. כמו כן מינה במקדשיו כהנים שאינם מבני שבט לוי.
כתוצאה מהעמדת העגלים והדחת הכהנים והלוויים מתפקידיהם, עזבו הלויים את מגרשיהם שבנחלת עשרת השבטים וערקו לתחומי מלכות יהודה, דבר שגרם לסחף של אנשים נוספים משבטי ישראל לכיוון ירושלים וגלילותיה[28].
 |
ראו גם – עגל הזהב#השוואה לעגלים אחרים במקרא |
פולחן עגלים מוזכר כבר במקרא במעשה חטא העגל והתקיים גם בעמים השכנים, מה שמעלה את ההשערה שהיו מסורות קדומות לפולחן זה. דון יצחק אברבנאל הציע שהעגלים רמזו לברכת משה לבני יוסף, שבטו של ירבעם: "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו, בהם עמים ינגח יחדיו אפסי-ארץ, והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה". בכך הם דומים לאריות שבכיסא שלמה, שלדעת רבים באו לרמוז לברכות שבט יהודה.[29] יהודה קיל הציע שירבעם ראה בעגלים מעין הכרובים הסמוכים לארון הברית. פירוש זה נסמך על חזון המרכבה של יחזקאל, בו מתוארות ארבע חיות שכף רגליהן ככף רגל עגל, ודמות פניהן פני אדם ופני אריה מימין (מדרום), ופני שור משמאל (מצפון, הצד של ממלכת ישראל). ובחזונו השני של יחזקאל נחסרו פני השור, ובמקומו תוארו 'פני הכרוב'.[30]
נבואת עידו
ערך מורחב – איש האלקים מיהודה והנביא מבית אל
ביום החג שבדה מליבו, עלה ירבעם למזבח שבנה בבית אל להקטיר קטורת. בעודו עומד על המזבח, בתזמון שמיימי[31], הגיע עידו הנביא בדבר ה' והחל מנבא ”מזבח מזבח, כה אמר ה', הנה בן נולד לבית דוד, יאשיהו שמו וזבח עליך את כהני הבמות המקטרים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך[32]”. לדרישת ירבעם[33], עידו נתן מופת לאמיתות דבריו– המזבח עליו הוא עומד להקטיר יקרע והדשן שעליו ישפך.
ירבעם בזעמו שלח את ידו על מנת להורות לעבדיו לתפוס את הנביא, אולם אז התרחש נס וידו של ירבעם התאבנה: ”ותיבש ידו אשר שלח עליו ולא יכל להשיבה אליו[34]” רש"י אומר שהסיבה שידו של ירבעם יבשה דווקא כעת ולא כאשר בא להקטיר לעבודה זרה, דבר שלכאורה חמור יותר, היא משום ש"נקם הקדוש ברוך הוא על כבודו של צדיק יותר מכבודו. עומד ומקטיר לעבודת כוכבים לא יבשה ידו ובשביל לעז הצדיק יבשה ידו"[35].
בשלב זה מתחרש המופת אותו נתן הנביא, המזבח נקרע והדשן שעליו נשפך, בעוד ידו של ירבעם עודה לא פעילה. כשראה ירבעם שהיד אינה חוזרת לתפקוד ביקש מעידו "חל נא את פני ה' אלוקיך"[36] כלומר, הוא עדין לא הכיר בהקב"ה כאלוקיו שלו[37]. למרות זאת התפלל עליו עידו, על מנת שישוב בתשובה מרצף המופתים[38] וידו של ירבעם התרפאה.
בניסיון להציל את כבודו שנרמס בפרהסיה[39], ובניסיון להשיב את חרון אף ה' עליו[40], ביקש ירבעם מעידו שיבוא לסעוד עימו ולקבל ממנו מתת אך הוא מסרב בפקודת ה'. האברבנאל מסביר כי חל על הנביא איסור לאכול או לשתות בעיר משום שהיה לה דין עיר הנידחת[41].
נבואותו של עידו התקיימה בדיוק רב בימי יאשיהו מלך יהודה, בהם במסגרת טיהור ישראל מעבודה זרה, הוא ניתץ את המזבח בבית אל ושרף עליו את עצמות העובדים עליו[42].
המלחמה נגד יהודה
בספר מלכים, מוזכרת בקצרה מלחמה שנערכה בינו לבין אביה מלך יהודה. בספר דברי הימים (ב' יג יז) מתואר כי למרות יתרונו המספרי והועבדה כי המלחמה נערכה בשטחיו, הובס צבאו של ירבעם וכי מתו 500,000 מבחורי ממלכת ישראל. טרם הקרב נשא אביה נאום מוטיבציה לישראל, בו הציג את ירבעם כמורד במלכות בית דוד שהיא המלכות האמיתית, וכאדם שבשל שיקולים צרים ובעד צבע כסף העביר את כל ממלכתו לעבוד עבודה זרה. בסיום הנאום צבא יהודה גילה כי צבא ישראל ארב לו וכי כעת הוא לכוד ומוקף בצבא האויב, הם צעקו לה' והריעו בחצוצות ואז עשה הקב"ה נס ונגף את צבא ישראל לפניהם.
במסגרת הקרבות הממושכים אביה לכד מספר ערים מישראל, דבר שהביא לנפילה מורלית ותדמיתית של ירבעם, עד למותו בימי אסא[43].
מות אביה וירבעם
ברבות הימים חלה אביה בן ירבעם באופן אנוש, וירבעם שלח את אשתו שתלך לנביא אחיה השילוני, בתחפושת (בגלל יחסיהם העכורים), ותבקש לשמוע מה יקרה לנער. בנביא מסופר שאחיה זיהה את אשת ירבעם עוד לפני הגעתה אליו, מפני שכבר התנבא בכך. אחיה מבקש ממנה למסור לירבעם על הכרתת בית ירבעם בשל מעשיו הרעים בעיני ה'. עוד מנבא אחיה כי מלבד אביה, בנה החולה, לא יזכה אף אדם מבית ירבעם לבוא לקבורה[44]. הגמרא נחלקה בשאלה מדוע זכה אביה בן ירבעם לקבורה ”חד אמר שביטל משמרתו ועלה לרגל וחד אמר שביטל פרדסאות שהושיב ירבעם אביו על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל”[45]. מיד כשחזרה הביתה שמעה על מות בנה כפי שאמר לה הנביא.
כעבור זמן מה מת גם ירבעם, ובנו נדב מלך אחריו.
ירבעם בעיני חז"ל
בעיני חז"ל נחשב ירבעם למודל של מלך רשע מפני שחטא והחטיא את ישראל, והיה הראשון לחדש את פולחן האלילים אחרי ממלכת דוד ושלמה. בתלמוד אמרו עליו בפרק חלק:
על תוכחתו לשלמה נאמר עליו
מפני מה זכה ירבעם למלכות? מפני שהוכיח את שלמה. ומפני מה נענש? מפני שהוכיחו ברבים
ועוד בחז"ל
אמר לו הקדוש ברוך הוא למה אתה מוכיחו, נשיא הוא בישראל, חייך שאני מטעימך משררותו ואין אתה יכול לעמד בה, כיון שנכנס למלכות, מיד "ויאשם בבעל וימת".
עם זאת, כמייסד ממלכת ישראל, נתפס ירבעם גם כדמות רוחנית בעלת יכולת פוטנציאלית גבוהה ובעל ידע רב בתורה:
"וימצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה". מאי בשלמה חדשה? אמר רב נחמן כשלמה חדשה - מה שלמה חדשה אין בה שום דופי אף תורתו של ירבעם לא היה בה שום דופי. דבר אחר, שלמה חדשה -שחידשו דברים שלא שמעה אזן מעולם.
... מאי ושניהם לבדם בשדה? אמר רב יהודה אמר רב שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה. ואיכא דאמר שכל טעמי תורה מגולין להם כשדה.
... "אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה"[46] מאי אחר אמר ר' אבא אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו: מי בראש? בן ישי בראש. אי הכי לא בעינא (איני רוצה)
ראו גם
איש האלקים מיהודה והנביא מבית אל
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תשובה, פרק ה', הלכה ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"א עמוד ב'.
- ↑ ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק כ"ו.
- ↑ רש"י, מסכת סנהדרין, דף ק"א עמוד ב'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"א עמוד ב'
- ↑ ויש שפירשו שלכן ציין הפסוק שאמו אלמנה, לומר שהיה לבו מר על אמו שיושבת אלמנה מבעלה שבע בן בכרי, ולכן חיפש עצות להנקם בשלמה המלך, ספר מעם לועז מלכים א יא כו.
- ↑ דברים רבה, פרשת עקב.
- ↑ רש"י על ספר דברי הימים ב', פרק ד', פסוק י"ז בשם דודו.
- ↑ רש"י על ספר מלכים א', פרק י', פסוק כ"ח.
- ↑ במדרש שוחר טוב על תהילים, פרק ה' מתואר כי מלאכי השרת ניסו להניא את הקב"ה מלמסור לירבעם סודות אלה.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ב עמוד א'
- ↑ של אחיה. עפ"י רות רבה, פרשה ז', פסקה י"ב.
- ↑ אברבנאל על ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק ל"ג.
- ↑ רש"י על ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק ל"ט ועיין שם בפירוש נוסף.
- ↑ רש"י על ספר מלכים א', פרק י', פסוק כ"ו.
- ↑ רד"ק על ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק מ'.
- ↑ רד"ק על ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוק א' וכן האברבנאל.
- ↑ רד"ק על ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוק א' וכן האברבנאל.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"א עמוד ב'.
- ↑ רבינו בחיי על ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק י"ג.
- ↑ שאף הוא אסור בזמן שבית המקדש קים.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ב עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ו עמוד ב'.
- ↑ ספר הושע, פרק ה', פסוק א', ופירוש רש"י שם
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ח עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף פ"ח עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ל' עמוד ב'.
- ↑ דעת מקרא, מלכים א', רפ', הערה 19(ב)
- ↑ ספר דברי הימים ב', פרק י"א, פסוק י"ג.
- ↑ דעת מקרא, מלכים א', רעח', ושם צוטטו דברי האברבנאל.
- ↑ דעת מקרא, מלכים א', רעז'
- ↑ מלבי"ם על ספר מלכים א', פרק י"ג, פסוק א'.
- ↑ ספר מלכים א', פרק י"ג, פסוק ב'.
- ↑ מדרש תנחומא, פרשת ויקרא, סימן ח.
- ↑ ספר מלכים א', פרק י"ג, פסוק ד'.
- ↑ רש"י על ספר מלכים א', פרק י"ג, פסוק ד'.
- ↑ ספר מלכים א', פרק י"ג, פסוק ו'.
- ↑ פסיקתא דרב כהנא, פיסקא ב, כי תישא.
- ↑ האברבנאל על ספר מלכים א', פרק י"ג, פסוק ו'.
- ↑ האלשיך על ספר מלכים א', פרק י"ג, פסוק ז'.
- ↑ האברבנאל על ספר מלכים א', פרק י"ג, פסוק ז'.
- ↑ האברבנאל על ספר מלכים א', פרק י"ג, פסוק ז'.
- ↑ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוקים ט"ו-ט"ז.
- ↑ רש"י על ספר דברי הימים ב', פרק י"ג, פסוק כ' וכן הרלב"ג.
- ↑ לדעת המלבי"ם למעט ירבעם עצמו, עיין מלבי"ם על ספר מלכים א', פרק י"ד, פסוק י"ג.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ח עמוד ב'.
- ↑ מלכים א', י"ג, ל"ג
| מלכי ישראל ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| מלכי יהודה וישראל | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| מלכי ישראל המאוחדת | שאול המלך • דוד המלך • שלמה המלך | ||||
| מלכי יהודה | רחבעם • אביה • אסא • יהושפט • יורם • אחזיה • עתליה • יואש • אמציה • עוזיהו • יותם • אחז • חזקיהו • מנשה • אמון • יאשיהו • יהואחז • יהויקים • יהויכין • צדקיהו | ||||
| מלכי ישראל | איש בושת • ירבעם בן נבט • נדב • בעשא • אלה • זמרי • תבני • עמרי • אחאב • אחזיהו • יורם • יהוא • יהואחז • יואש • ירבעם השני • זכריה • שלום • מנחם • פקחיה • פקח • הושע | ||||
| בית חשמונאי |
| ||||
| מלכי בית הורדוס | הורדוס • ארכלאוס • הורדוס אנטיפס • פיליפוס • אגריפס הראשון • אגריפס השני | ||||
ירבעם בן נבט25722963