אשר בגלל אבות

אשר בגלל אבות
אֲשֶׁר בִּגְלַל אָבוֹת בָּנִים גִּדֵּל וּבַעֲבוּרָם תּוֹרָה נָתָן. בְּגַלְגַּלֵּי רוּחַ ה' נִגְלָה וּמַלְאֲכֵי צָבָא בְּאַלְפֵי שִׁנְאָן. גִּבּוֹר גֵּאִים אֱלוֹהַּ אַדִּיר קָרָא לְמֹשֶׁה לְקַבֶּל לוּחוֹת. דִּבְרֵי אֵל חַי שָׁמְעָה הָאָרֶץ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַּלָּצוּן. הִטָּה שָׁמַיִם וַיֵּרֶד בִּכְרוּב וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ. וַיֵּצְאוּ דְבָרִים מִתּוֹךְ הָאֵשׁ וַיִּתְחוֹקְקוּ עַל לוּחוֹת הָאָבֶן. זְמִירוֹת קִדְּמוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹקים שׁוֹפָר תָּקְעוּ מִשְּׁמֵי מָרוֹם. חֲרָדָה לָבְשׁוּ כָּל בְּנֵי עֵשָׂו כִּי מִשֵּׂעִיר ה' זָרָח. טָפְשׁוּ כֻלָּם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל כִּי מִפָּארָן ה' הוֹפִיעַ. יְמִין ה' טִפְחַיִם בַּלֻּחוֹת וִימִין מֹשֶׁה טִפְחַיִם בַּלֻּחוֹת. כִּי אוֹרֶךְ הַלֻּחוֹת שִׁשָּׁה טְפָחִים וְטִפְחַיִם מְפוֹרָשׁ בֵּין יָד לְיָד. לֵךְ מֹשֶׁה שְׂמַח בִּגְדֻלָּתָךְ כִּי אֵין כָּמוֹךָ בְּכָל הַנְּבִיאִים. מִי עָלָה לְתוֹךְ הֶעָנָן וּמִי רָאָה תְּמוּנַת אֱלֹקים. מֹשֶׁה עָלָה לְתוֹךְ הֶעָנָן וְהוּא רָאָה תְּמוּנַת אֱלֹקים. נְשִׂיא נְשִׂיאִים הָיָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אָב לַחֲכָמִים וְרֹאשׁ לַנְּבִיאִים. סָגַר הַיָּם בִּתְפִלָּתוֹ וְעַל יַד שְׁלוּחוֹ חֲרוֹן אַף הֵשִׁיב. עָנָה ה' וְאָמַר לְעַמּוֹ אָנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. פָּתְחוּ כֻלָּם וְאָמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. צָעַק מֹשֶׁה צְעָקָה גְדוֹלָה בְּעֵת שֶׁאָמַר לוֹ הַמָּקוֹם עֲלֵה מוּת בָּהָר. קָרַע בְּגָדָיו וְהֵרִים קוֹלוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן שְׁמָר נָא צֹאנִי. רָאָה מֹשֶׁה מֵרֹאשׁ הַפִּסְגָּה קְהִלּוֹת שְׁבָטִים עוֹמְדִים לְפָנָיו. שָׁם מֵת מֹשֶׁה עֶבֶד ה' מוּל בֵּית פְּעוֹר אֲסָפוֹ אֱלֹקינוּ. תְּפִלַּת מֹשֶׁה קָרְעָה הָרָקִיעַ וְנִמְצָא לְעַמּוֹ בְּעֵת צָרָתָם. (יְהוֹשֻׁעַ קָם אַחֲרֵי מֹשֶׁה תוֹרָה וּמִצְוֹת חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים אֶת יִשְׂרָאֵל לִמַּד. וְגוֹרָל נָעִים בְּנַחֲלָתָם נָתָן בָּרוּךְ נוֹתֵן הַתּוֹרָה וּבוֹחֵר בַּנְּבִיאִים.)

אשר בגלל אבות הוא פיוט קדום לשמחת תורה הנאמר בקהילות אשכנז ותימן. הפיוט כתוב באקרוסטיכון אלפביתי וללא חריזה, ומתאר את מתן תורה, ואת שבחו של משה רבנו ופטירתו. הפיוט נועד במקורו לשמש נוסח מפויט לברכת התורה של חתן התורה הנאמרת לאחר קריאת סוף התורה בשמחת תורה. כיום נהוג לומר את הפיוט שלא במסגרת ברכה, לאחר ההפטרה ולפני הכנסת ספר התורה.

מקור הפיוט

מחבר הפיוט אינו ידוע. מקורות אשכנזיים קדומים מייחסים את הפיוט לדמות בשם רבי אשר, סבו של רבי יצחק הלוי: ”תִקן [את הפיוטים] 'אשר הניא' ו'אשר בגלל אבות' ו'אתניה שבחיה', והיה יהודי הראשון אשר בא לגור בוירמיישא, ובא לשם מעיר ויטרי וכתב יוחסין היה בידו עד הנשיאים, ולוי היה”. אולם, החוקרים דוחים מסורת זו, משום שהפיוט מופיע במקורות קדומים לזמנו המשוער של רבי אשר, בין היתר בסידור רב סעדיה גאון. ייתכן כי מסורת זו נוצרה כדי להסביר את הפתיחה הבלתי שגרתית של שני הפיוטים במילת קישור, "אשר" (שבמקור מוסברת בכך שהפיוט נאמר בתוך ברכת התורה).

בגלל סגנונו הפשוט והעדר החריזה, שיערו רוב החוקרים כי הפיוט נכתב בארץ ישראל בתקופת הפייטנות הקדם-קלאסית (לפני יניי), טרם חדירת החרוז לשירה העברית, כלומר קודם למאה השישית. אולם, מאחר שהפיוט השתמר בעיקר במקורות בבליים, שולמית אליצור העלתה את האפשרות כי הפיוט, יחד עם ברכות מפויטות נוספות, נתחבר סביב המאה השמינית בבבל, שבה נשמר הסגנון הקדם-קלאסי עד לתקופה מאוחרת. הפיוט נקלט במנהגים רבים ושונים: הוא נזכר בסדר רב עמרם גאון וסידור רב סעדיה גאון, וכן במחזור ארם צובא, בנוסח פרס, בנוסח רומניא ועוד.

ליטורגיה

בעבר הפיוט נאמר על ידי העולה לתורה בעלייה האחרונה של התורה (חתן תורה), לאחר הקריאה בתוך ברכת התורה השנייה (אשר נתן לנו), כאשר במקום המילים "אשר נתן לנו וכו'", הוא אומר "אשר בגלל אבות וכו'" ובסוף חותם "ברוך אתה ה' נותן התורה", כאשר בכמה נוסחים נוספו לחתימתו ולפתיחתו עוד פרטים. בתקופת הגאונים התחילו לומר את הפיוט בנפרד מהברכה וללא שם ומלכות, אך בתימן נמצאו מחזורים מלפני כ-350 שנה שהפיוט עוד משולב בברכה. החלפת ברכה בפיוט הייתה נפוצה בעבר וכך גם "אשר הניא", מה שמסביר את הפתיחה התמוהה לפיוטים אלו. רב עמרם גאון ורב סעדיה גאון התנגדו לאמירת סוף הפיוט מ"צעק משה" ואילך, משום שיש בהם "דברים שאין ראויים לאומרם". אברהם יערי שיער שהתנגדותם נבעה מכך שהבתים הללו הם קינה על מות משה שלא ראוי לאומרה ביום טוב.

הפיוט נאמר רק אחרי ההפטרה בעיקר במנהג אשכנז המערבי ובנוסח תימן, אך נדפס בהרבה מחזורים אשכנזיים. במנהג תימן הפיוט נאמר במנגינה דומה למנגינת ימים-נוראים ובכובד ראש, אך יש שמשמיטים את סוף הפיוט העוסק בקינה על פטירת משה. סוף הפיוט כנראה השפיע על המשך התפילה ובאו אחריו עוד פיוטים המספידים את משה רבינו.

תוכן הפיוט

הפיוט מתאים לקריאת התורה ועוסק במספר פרטים ממנה. הוא מתחלק לשלושה חלקים:

החלק הראשון

חלקו הראשון של הפיוט (עד "ימין ה'") פותח בשבח לה' שגידל את בני ישראל ונתן להם את התורה בזכות האבות (בדומה למשפט הקדום "בגלל אבות תושיע בנים"). לאחר מכן מתאר הפיוט את ירידת ה' על הר סיני, חקיקת לוחות הברית באש וחרדת הגויים. הפיוט מתאר בהתאם לפסוקים הראשונים של הקריאה בתורה את הדברים:^{[דרוש מקור][מפני ש...]}

הפסוק (דברים לג ב)	פתיחת הפיוט
הקדמה לאירועי הפסוק	אֲשֶׁר בִּגְלַל אָבוֹת בָּנִים גִּדֵּל וּבַעֲבוּרָם תּוֹרָה נָתָן:
וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ	בְּגַלְגַּלֵּי רוּחַ ה' נִגְלָה וּמַלְאֲכֵי צָבָא בְּאַלְפֵי שִׁנְאָן.
מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ	וַיֵּצְאוּ דְבָרִים מִתּוֹךְ הָאֵשׁ וַיִּתְחוֹקְקוּ עַל לוּחוֹת הָאָבֶן.
וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ	חֲרָדָה לָבְשׁוּ כָּל בְּנֵי עֵשָׂו כִּי מִשֵּׂעִיר ה' זָרָח.
הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן	טָפְשׁוּ כֻלָּם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל כִּי מִפָּארָן ה' הוֹפִיעַ.

בין השאר הפיוט מתאר שהייתה אש (ה"אש דת" המוזכרת בפסוק) וממנה יצאו הדברים ונחקקו באבן וכך נוצרו לוחות הברית.

החלק השני

החלק השני (מ"ימין ה'" עד "צעק משה") מתאר את גדולת משה רבינו שאחז בלוחות יחד עם ה', עלה לתוך הענן, ראה תמונת אלקים, נשיא הנשיאים, אב החכמים, ראש לנביאים. הפיוט עובר לדבר על ה': שסגר את ים סוף בזכות תפילת משה, השיב חרון אף בידי שלוחו משה, אמר לעם ישראל "אנוכי ה'" והעם ענה: "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע"/"ה' ימלוך לעולם ועד". הקטע "מי עלה וכו' משה עלה וכו'" מקביל לפיוט "התקבצו מלאכים" הנאמר מיד לאחר פיוט זה, שגם בו מופיעה השאלה "מי עלה למרום" והתשובה "משה עלה למרום".

החלק הזה עוסק בשלושת הפסוקים האחרונים של הקריאה העוסקים במעלותיו של משה:

”וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה', פָּנִים אֶל-פָּנִים: לְכָל-הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה', לַעֲשׂוֹת, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם--לְפַרְעֹה וּלְכָל-עֲבָדָיו, וּלְכָל-אַרְצוֹ: וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל.” (דברים לד, י-יב.)

החלק השלישי

החלק השלישי של הפיוט מקונן על פטירתו של משה, תופעה קיימת בעוד פיוטים לשמח תורה (כגון זולת לשמחת תורה "אז בקשוב עניו" הנאמר במנהג אשכנז המערבי בנעימת בכי). הפיוט מתאר את צערו של משה בעת שאמר לו אלקים לעלות למות בהר, בקשה אחרונה מיהושע לשמור על עם ישראל "צאנו" של משה, ראיית משה מראש הפסגה את שבטי ישראל, מות משה ותפילתו על ישראל אף אחרי מותו.

בעוד שבתורה מות משה נכתב בצורה "יבשה", ללא רגשות (חוץ מצערו על אי הכניסה לארץ), הפיוט מתאר ומדגיש את מסירות משה לבני ישראל: בתחילה נראה שצעקתו של משה היא על מותו, אך אחר כך מתברר שקריעת הבגדים והרמת הקול הם בקשה מיהושע לשמור על עם ישראל. כמו כן, בזיקה לפרשנות המדרשית המובאת ברש"י על הפסוקים בסוף הפרשה: ”אֶת-הַגִּלְעָד, עַד-דָּן: וְאֵת, כָּל-נַפְתָּלִי, וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן.” (דברים לד א-ב), ובשילוב עם הפסוק ”בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל” (דברים לג ה) מתחילת הפרשה, משה רבינו מסתכל על עם ישראל מראש הפסגה ולא על ארץ ישראל עצמה, ואף לאחר מותו הוא ממשיך להתפלל על עם ישראל.

לקריאה נוספת

• דניאל גולדשמידט, יונה פרנקל, מחזור סוכות שמיני עצרת ושמחת תורה מוגה מעובד ומבואר, עמ' מג, באתר היברובוקס, הוצאת קורן, ירושלים תשמ"א.
• טקסט הפיוט במהדורה מדעית, מחזור גולדשמידט-פרנקל לסוכות, עמ' 471, באתר היברובוקס.
• וולף היידנהיים, טקסט הפיוט, מחזור לשמיני עצרת ושמחת תורה מנהג פולין, רדלהיים, תקצ"ב, עמ' פט, באתר היברובוקס.
• יוסף היינמן, התפילה בתקופת התנאים והאמוראים, עמ' 107, באתר היברובוקס.
• עזרא פליישר, שירת הקודש העברית בימי הביניים, ירושלים 1975, עמ' 46.
• נפתלי וידר, התגבשות נוסח התפילה במזרח ובמערב חלק ב שער שביעי.

קישורים חיצוניים

• הפיוט אשר בגלל אבות, באתר הפיוט והתפילה

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אשר בגלל אבות42106697Q136510238