רבי משה בן קלונימוס
| מקום פעילות | מגנצא |
|---|---|
רבי משה בן קָלוֹנִימוּס היה פייטן בן המאה ה-10 אשר נולד בצפון איטליה והיגר למגנצא. פיוטיו הושפעו מהפיוטים הארץ-ישראליים, ויש מסורת עתיקה כי הוא שחיבר את הקרובה לשביעי של פסח, "אימת נוראותיך". על זמן חייו הוא מעיד בעצמו באחד מפיוטיו "זוללתי עתה ללאות יותר מתשע מאות", מכאן לומדים שחי 900 שנה לאחר חורבן בית המקדש (970 לספירה בקירוב). חיבר את הזמירות לשבת מנוחה ושמחה וכל מקדש שביעי.
ר' משה הוא בן למשפחת קלונימוס אשר לבניה חלק חשוב ביצירה הרוחנית בצפון איטליה ובאשכנז, וממנה צמחו פייטנים, מחברי ספרי הלכה. בני המשפחה העמידו מנהיגים לקהילות צפון איטליה ואשכנז במשך מאות שנים. בין היתר ניתן למצוא בין בני המשפחה את רבי משולם בן קלונימוס. ישנה מסורת לפיה נשאו והעבירו את תורת הסוד האשכנזית מדור לדור, אותה קיבל רבי משה מאבו אהרן בן שמואל הנשיא[1]. על-פי המסורת רבנו גרשום מאור הגולה היה מתלמידי תלמידיו של ר' משה בן קלונימוס.
"אימת נוראותיך"
במקורות המתארים את הגירת בני משפת קלונימוס מוזכר רבי משה בן קלונימוס כמחבר הקרובה "אימת נוראותיך", הנאמרת ביום שביעי או אחרון של פסח בשני מנהגי אשכנז[2]. בפיוט עצמו גם מוזכר המחבר כ"משה ברבי קלונימוש"[3], וההנחה הרווחת היא כי מדובר ברבי משה בן קלונימוס הראשון שהיגר מאיטליה למגנצה.
עם זאת, יש שערערו על הנחה זו, בעקבות אזכורו של חכם בשם חננאל קלונימוש[4]. שמואל יהודה רפפורט טוען כי צאצאו של רבי משה בן קלונימוס הראשון (שהיגר למגנצה) היה חכם בשם קלונימוס שחי באותה עיר סביב שנת 1020, ולו היו שני בנים - משה וחננאל. משה היה כותבו העיקרי של הפיוט, וחננאל, אחיו, עזר לו בכתיבה. לדבריו, האזכור של "חננאל קלונימוש" מכוון ל"חננאל ב"ר (בן רבי) קלונימוש"[5]. גרוסמן מכמה סיבות אינו מקבל הנחה זו, ולדבריו כותב הפיוט הוא רבי משה בן קלונימוס הראשון. לדבריו, אזכור שמו של חננאל אינו מוציא מכלל אפשרות שהיה זה משה בן קלונימוס הראשון, וייתכן כי היה למשפחה בן לא ידוע נוסף ששמו היה חננאל שחי בתקופתו[6].
לקריאה נוספת
- אברהם גרוסמן, הגירתה של משפחת קלונימוס מאיטליה לגרמניה, בירורים לראשיתו של היישוב היהודי בגרמניה בימי הביניים, בתוך: חסידות אשכנז בתולדות המחשבה היהודית (עורך: יוסף דן), האוניברסיטה הפתוחה, 1991
קישורים חיצוניים
- פיוט מנוחה ושמחה באתר Hibba
- ירמיהו מלחי, ראשוני משפחת קלונימוס (הסב, האב והנכד) והגירתם מלוקה - למגנצה, שנתון "שאנן", כרך יא, תשס"ו
- "Moses ben Kalonymus", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- א.מ. הברמן, 'פיוטי רבי שמעון ב"ר יצחק, ונספחים להם פיוטי רבי משה ב"ר קלונימוס', ברלין וירושלים תרצ"ח, באתר היברובוקס.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ יוסף שלמה דלמדיגו, מצרף לחכמה, בסיליאה שפ"ט. עמ' יד.
- ^ יונה פרנקל, מחזור לפסח, ירושלים תשנ"ג, עמ' 514.
- ^ באקרוסטיכון בבית ד, "מה מועיל רשע בעליו", עמ' קצט במהדורת הברמן.
- ^ באקרוסטיכון "חרשו יושבי חרשת", עמ' קצז במהדורת הברמן.
- ^ מצוטט אצל גרוסמן, עמ' 329; ראו בפסקה לקריאה נוספת.
- ^ גרוסמן, עמ' 332; ראו בפסקה לקריאה נוספת.
31662051משה בן קלונימוס