יוסף ברבי ניסן

יוסף ברבי ניסן היה פייטן שחי באזור ארץ ישראל וסביבתה בתקופה הקלאסית של הפיוט (המאה השביעית או השמינית). סגנונו הושפע רבות מזה של רבי אלעזר בירבי קליר, ופיוטיו ידועים בקשי לשונם ובסגנונם החידתי.

תקופתו ומקומו

מיצירותיו הנשענות על החלוקה התלת שנתית לקריאת התורה והעדרה של התייחסות לברכת מצמיח קרן ישועה^{[דרושה הבהרה]} ניכר שנוסח התפילה שלו היה ארצישראלי ועל כן מסיקים שהוא חי בארץ ישראל.

בלפחות אחת מיצירותיו ניכרת החתימה "יוסף ברבי ניסן משוה קריתים". שמואל קליין טען, על פי התרגום הירושלמי, "דִבְנוּהָ קַרְתָּא", לאזכור של שוה קריתים בתורה, שיוסף ברבי ניסן היה מנווה, בדרום סוריה. היו שדחו זיהוי בכך שהניקוד בתרגום ירושלמי הוא אחר ואינו מתייחס לנווה ואחרים כמו יוסף יהלום שחזקו את הזיהוי. יהלום אף טען שמציאת שריד מפיוט של יוסף ברבי ניסן על פפירוס מצביע על כך שהפייטן היה מהאזור סביב הכנרת, מקום יש חומר גלם בשפע לפפירוסים.

חיים שירמן שיער שיוסף ברבי ניסן חי בתקופה הביזנטית, מכיוון שלא נמצא בפיוטיו התייחסות לערבים. יהלום ציין את התייחסותו לנצרות במילים "גדע קרן שעיר" כראייה נוספת לקדמותו לפני הכיבוש הערבי. בנימין לפלר כתב שהוא חי אל תוך התקופה הערבית, שכן יוסף ברבי ניסן מזכיר באחד מפיוטיו את האויבים בכינוי "לועטי דבשת", שמכוון כנראה לערבים.

אופי יצירתו

מנחם זולאי כתב עליו "לשונו קשה ונוקשה" וזאת אפילו ביחס לקושי בפיוטיהם של פייטנים אחרים. שולמית אליצור משערת שהדבר נובע משאיפה מודעת לכתוב פיוט חידתי שפענוחו יהיה אתגר לשומעים. בשל כך, פייטן מאוחר יותר נאלץ להגביר את רמת החידתיות משום שהרמה של קודמיו כבר נחשבה "קלה" ולא דרשה מאמץ מהשומעים.

יצירתו מושפעת מיניי ומאלעזר בירבי קליר. כהקליר הוא אינו נמנע משימוש בביטויים מגשימים ביחס לא-ל, הוא מייצר מילים מחודשת בדרך ההיקש, הוא משתמש במילים לועזיות מהמדרש והתלמוד ובשורשים ארמיים במקום במילים עבריות, ולצורך המבנה הפיוטי אינו נמנע מלשנות בין זכר לנקבה. יוסף ברבי ניסן גם נוהג לשנות משקלים של שמות מקומות והוא מרבה להזכיר מספרים ממדרשי חז"ל. הוא נוהג להשתמש במילים יחידאיות בתנ"ך תוך שימוש במשמעותם על פי תרגום יונתן בן עוזיאל.

ברם, הדברים נכונים בעיקר ביחס לקרובותיו המצויות בידינו: קדושתאות לשביעי של פסח ולסדר "הנני ממטיר", ושבעתא לתפילת טל. בניגוד אליהן, היוצרות שכתב לסדרי התורה מתאפיינות בלשון פשוטה וקלה יותר, והמדרשים מסופרים בהם בפירוש ולא ברמזים.

לקריאה נוספת

• שמואל קליין, "נוה: פייטן עברי מנוה", ידיעות החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ד [ג] (תשרי תרצ"ז), עמ' 76–78. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• מנחם זולאי, "לתולדות הפיוט בארץ ישראל", בתוך: הנ"ל, ארץ ישראל ופיוטיה: מחקרים בפיוטי הגניזה, ירושלים: הוצאת מאגנס 1996, עמ' 175–186.
• עזרא פליישר, היוצרות בהתהוותם והתפתחותם, ירושלים: הוצאת מאגנס תשמ"ד, עמ' 111–112, 711–729.
• עדן הכהן, "יוסף בירבי ניסן משווה קרייתיים היא נווה: פייטן עברי קדום מן הבשן", על אתר ד–ה (ניסן תשנ"ט), עמ' 229–239.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32943124יוסף ברבי ניסן