יוחנן אהרוני

יוחנן אהרוני

יוחנן אהרוני מחזיק חרס במהלך סיור ארכאולוגי בתל אבו סלימה, 1957
ענף מדעי	ארכאולוגיה
מקום מגורים	ישראל
תרומות עיקריות
חפירות באזור הגליל העליון, הנגב, מדבר יהודה, בקעת באר שבע, מערות בר כוכבא

יוחנן אהרוני (ט' בסיוון תרע"ט, 7 ביוני 1919, פרנקפורט על האודר, גרמניה – ט' באדר א' תשל"ו, 9 בפברואר 1976, תל אביב) היה מן הארכאולוגים הבולטים בישראל, במיוחד בתחום הארכאולוגיה המקראית והגאוגרפיה-ההיסטורית של ארץ ישראל.

קורות חייו

אהרוני נולד בשם יוחנן ארונהיים (Aronheim) בעיר פרנקפורט על האודר שבגרמניה של ויימאר בשנת 1919 להיינריך אהרונהיים, עורך דין, ואויגניה לבית סימון, אחיו הוא צבי אהרוני. עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה בשנת 1933 עלה לארץ ישראל. היה תלמיד בית הספר הריאלי בחיפה, ובית הספר החקלאי מקוה ישראל. לאחר סיום לימודיו היה ממקימי קיבוץ אלונים.

למד באוניברסיטה העברית בירושלים והיה מתלמידיו של הארכאולוג בנימין מזר. אהרוני הצטרף לצוות המרצים של האוניברסיטה העברית בשנת 1954, וקיבל תואר דוקטור במאי 1957. בשנת 1966 נתמנה פרופסור חבר במכון לארכאולוגיה. בשנת 1968 עבר לאוניברסיטת תל אביב, בה שימש ראש המכון לארכאולוגיה וראש החוג ללימודי המזרח התיכון הקדום עד למותו. לאחר מלחמת ששת הימים נמנה עם התנועה למען ארץ ישראל השלמה.

אהרוני החל את דרכו הארכאולוגית בביצוע סקרים ארכאולוגיים בגליל העליון, באזור הנגב, במדבר יהודה, ובבקעת באר שבע, עם דגש על תקופת בית ראשון. הוא קבע ומיפה את ממצאי ההתנחלות של תקופת הברזל I ברחבי הארץ: בורות התנחלות, קנקני שפת הצווארון, ועוד. בנוסף ניהל חפירות ברמת רחל, תל-ערד, תל באר שבע, תל חצור, תל לכיש, ועוד. כמו כן השתתף בחפירת מערות בר כוכבא, וחקר דרכים עתיקות בנגב.

נפטר ממחלת הסרטן ב-1976.

ארכיונו מופקד בארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב.

בבאר שבע נקרא רחוב על שמו. נכדו, אורן אהרוני, הוא כתב כאן 11 וחדשות 2 בעברו.

אהרוני כארכאולוג

מבחינת דרכו הארכאולוגית ניתן לראות את אהרוני כחלק מזרם הארכאולוגיה המקראית. התייחסותו אל הממצא הארכאולוגי נבעה לרוב מתוך נקודת הייחוס המקראי, מתוך כוונה למצוא סימוכין בשטח לכתוב במקרא, ולהפך - למצוא בכתובים הוכחות לממצא זה או אחר בשטח. ואולם, הסקרים שאותם הוביל הביאו אותו לתמוך בגרסת "ההתנחלות השקטה", גישה שלא נתמכה על ידי הממסד הארכאולוגי באותה תקופה. יריבו הגדול יגאל ידין, איש "התלים הגדולים" (תל חצור, תל מגידו, תל גזר, ועוד) דגל בגרסת "הכיבוש המהיר" של שבטי ישראל, יחד עם רוב חוקרי הארכאולוגיה המקראית. הוויכוח הפך עד מהרה לוויכוח בין-אקדמי, כשאוניברסיטת תל אביב מאמצת את גישת אהרוני, והאוניברסיטה העברית תומכת בגישה המסורתית. כיום, בעקבות סקרים רבים שנערכו בכל רחבי הארץ, וכן בעקבות חפירות נוספות בתילים הגדולים, ספורים הם הארכאולוגים המאמינים בגרסת "הכיבוש המהיר".

מפרסומיו

פרסם עשרות מאמרים חשובים. בין ספריו:

• התנחלות שבטי ישראל בגליל העליון, ירושלים: הוצאת מאגנס, 1957.
• א"י בתקופה הכנענית המאוחרת ובתקופת ההתנחלות הישראלית הוצאת מטכ"ל/ קצין חינוך ראשי, תשי"ט-1959.
• בעקבות מלכים ומורדים, יוחנן אהרוני יחד עם ראובן (בנו) רוטנברג, הוצאת מסדה, 1960.
• ארץ ישראל בתקופת המקרא - גאוגרפיה היסטורית, מוסד ביאליק, 1962.
• דרכים עתיקות בנגב, הוצאת מטכ"ל/ קצין חינוך ראשי, תשכ"ב-1961.
• זאת ארצי- פרקים בידיעת הארץ, מערכות, תשכ"ד (1964).
• ארכאולוגיה של ארץ ישראל, שקמונה, 1978.
• דרכים ואתרים, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"א-1971.
• כתובות ערד, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ו-1976.
• אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974.
• תולדות ארץ ישראל, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב 1986.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוחנן אהרוני בוויקישיתוף

• רשימת המאמרים של יוחנן אהרוני באתר רמב"י
• מאמר: גבולות הארץ מהתנחלות השבטים וראשית המלוכה
• רפאל בשן, ריאיון עם ד"ר יוחנן אהרוני: מה מצאנו במערות מדבר יהודה?, מעריב, 12 בפברואר 1960
• אריה ארד, אין חדש תחת שמש הנגב: ריאיון עם ד"ר יוחנן אהרוני, דבר, 26 במאי 1967
• אריה ארד, הממלכה מאחורי הנגב: ריאיון עם פרופ' יוחנן אהרוני, דבר, 14 בנובמבר 1969, המשך
• צבי אילן, ‏פרופ' יוחנן אהרוני ז"ל, קתדרה 2, חשוון תשל"ז, עמ' 178-176
• דרכים עתיקות בנגב, ישראל, ה'תשכ"ב, הספר הסרוק באתר הספריה הלאומית – ישראל
• יוחנן אהרוני (1919-1976), דף שער בספרייה הלאומית
• מידע על אהרוני, יוחנן, 1919-1976 בקטלוג הספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35879978יוחנן אהרוני