לבנט

הלֵבַֿנְט (מצרפתית: Levant; בערבית: المشرق) הוא מונח גאוגרפי ותרבותי, המתייחס לחלק המזרחי של אגן הים התיכון, ובפרט לחלק המערבי של אזור הסהר הפורה. ההגדרה הגאוגרפית של האזור כוללת פחות או יותר את סוריה, לבנון, ישראל, ירדן, קפריסין, סיני, ודרום מרכז טורקיה. הגדרה רחבה יותר כוללת לעתים אסיה הקטנה שבטורקיה, עיראק, קירנאיקה שבלוב, סיני שבמצרים ויוון.

גאוגרפיה

הלבנט הוא רצועה יבשתית המשתרעת מצפון לדרום לחופו המזרחי של הים התיכון, ברוחב ממוצע של כ-200 ק"מ, ובאורך של כ-700 ק"מ.

המדינות והישויות המדיניות בהגדרה הרחבה של אזור הלבנט:

טורקיה טורקיה – בהגדרה ההיסטורית הרחבה (שקול למזרח הים התיכון)
יוון יוון – בהגדרה ההיסטורית הרחבה (שקול למזרח הים התיכון)
קפריסין קפריסין – בהגדרה ההיסטורית הרחבה (שקול למזרח הים התיכון)
לוב לוב – בהגדרה ההיסטורית הרחבה (שקול למזרח הים התיכון)
ישראל ישראל – כחלק מההגדרה מאז המאה ה-20
לבנון לבנון – כחלק מההגדרה מאז המאה ה-20
סוריה סוריה – כחלק מההגדרה מאז המאה ה-20
עיראק עיראק – כחלק מההגדרה מאז המאה ה-21
מצרים מצרים – כחלק מההגדרה מאז המאה ה-21 (בעיקר חצי האי סיני)

לפי ההגדרה המצמצמת, תחום הלבנט מקביל פחות-או-יותר לאזור הגאוגרפי המכונה בערבית א-שאם (الشأم), אם כי לעיתים מתייחס המונח לשטח מצומצם יותר, מאזור העיר חלב שבסוריה ועד אזור הנגב בישראל (של ימינו). אזור זה היה באופן מסורתי נתון להשפעתה של דמשק והאימפריות של אסיה הקטנה, בעוד שהאזור מהנגב ודרומה היה נתון להשפעה מצרית, והאזור שממזרח היה תחת השפעה של אימפריות מסופוטמיה או חצי האי ערב.

היסטוריה של המונח

המונח "לבנט" הופיע לראשונה בסוף המאה ה-15. פירוש המילה levant בצרפתית הוא "עולה" או "זורח" (מהפועל lever), ובהשאלה פירושה "מזרח" (המקום שממנו זורחת השמש), בדומה לשם הערבי "משריק".

במאה השש עשרה החל המונח "לבנט" להיות שגור גם כלפי אזורים שבשליטת האימפריה העות'מאנית במזרח הים התיכון, בין טורקיה למצרים של ימינו.^[1] מאוחר יותר התרחב והחל לכלול גם שטחים נוספים שתחת שליטת העות'מאנים, כמו יוון.^[^{דרוש מקור]} המונח "לבנטיני" (Levantine) שימש בעיקר לתיאור בני עמים מאגן הים התיכון, כמו איטלקים (בפרט אנשי ונציה וג'נובה, בעלי העניין המסחרי והדתי באזור), צרפתים ובני עמים ים-תיכוניים שחיו באימפריה העות'מאנית. כאשר קיבלה בריטניה מנדט על שטחי פלשתינה (ארץ ישראל) אחרי מלחמת העולם הראשונה, השתמשו חלק מהבריטים בתואר "לבנטיני" ככינוי גנאי לתושבים ממוצא ערבי-אירופי מעורב, וכן לגבי צרפתים, איטלקים או יוונים שהתאקלמו במזרח התיכון ואימצו לבוש ומנהגים מזרחיים.

המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון באותה תקופה כונה "המנדט לארצות הלבנט", והחפירות הארכאולוגיות באבלה, מארי ואוגרית, כמו גם במקומות אחרים, כונו חפירות בלבנט.

היום משמש השם בעיקר ארכאולוגים והיסטוריונים בהתייחס לתקופה הפרהיסטורית, לעת העתיקה ולתקופת ימי הביניים. המונח מתייחס לעיתים גם לאירועים עכשוויים, בעיקר בארצות כמו ירדן, לבנון וסוריה.

קובץ:Levant 830-HE.svg

ממלכות עתיקות באזור דרום הלבנט

בארכאולוגיה של המרזח הקרוב הקדום בעת העתיקה, המונח מתייחס לתחום שבין הרי הטאורוס מצפון, נהר הפרת מצפון־מזרח, המדבר הערבי ממזרח, ים סוף מדרום, התעלה המזרחית העתיקה של הנילוס (תעלת פלוסיום) והים התיכון ממערב. אזור זה חלק קרבה תרבותית גדולה לאורך ההיסטוריה. לחלק הדרומי של הלבנט ( חופף בערך לדרום סוריה ולבנון, ישראל, עבר הירדן וסיני) נפוץ הכינוי הלבנט הדרומי.^[2]^[3]

המונחים לבנט, לבנטיניות ולבנטיניזציה בהקשר התרבותי הישראלי

בישראל משמש המונח "לבנטיני" לציון התרבות המזרח תיכונית (בניגוד, לדוגמה, לתרבות המערבית). ככינוי, יש למושג זה משמעות לוואי של גנאי. בשנות ה-30, דמויות ציבוריות מבין יוצאי מזרח אירופה לרוב, כמו חיים נחמן ביאליק ומאיר דיזנגוף, הביעו את "חששם" נוכח "סכנת הלבנטיניזציה" של תל אביב או של ישראל. גישה דומה אפיינה את תפיסת העולם של הסוציולוג ברוך קימרלינג. להבדיל, יוסף לפיד ראה ב"לבנטיניזציה" של ישראל, נוסף על האיום החרדי, הפלסטיני והשפעות הרוסיפיקציה של ישראל, "איום קיומי".^[4]

עזיזה כאזום סבורה שעבור היהודים האשכנזים ייצג המונח "לבנטיניזציה" מספר מאפיינים תרבותיים שנתפסו מאיימים על רעיון המודרניות המערבית, ובתוך כך, על ערכי היסוד של החברה הישראלית.^[5] המושג "יהודים לבנטינים", עם זאת, הוא כינוי שיכול לתאר את כל הישראלים: בין אם ממוצא אשכנזי, ספרדי או מזרחי ולו משום מיקומה הגאוגרפי של מדינת ישראל.

המסאית ז'קלין כהנוב ניכסה מחדש את המושג כדי לתאר שילוב רב-תרבותי בין מזרח ומערב ויכולת להכיל מספר זהויות ולתפקד במספר עולמות, שעל-פי התפיסה המערבית לפחות, אמורים להיות סותרים. היא גם ראתה ב"לבנטיניות" פתרון חברתי-תרבותי-פוליטי עבור ישראל אם היא חפצה להשתלב במרחב המזרח תיכוני. לדבריה, משמעות לוואי של גנאי דבקה במונח זה "מפני שבלא מחשבה אימצנו גישות אירופיות במקום לראות את עצמנו כעם ילידי החוזר הביתה." היא תארה את המונח במילים הבאות:^[6]

"מצרים העתיקה, ישראל העתיקה ויוון העתיקה, סוריה, אוּר ובבל, צוֹר, צידון וקרתגו, קונסטנטינופול, אלכסנדריה וירושלים הן כולן ממדים של הלבנט. כך גם היהדות, הנצרות והאסלאם […]. הלבנט איננו מערבי או מזרחי, נוצרי, יהודי או מוסלמי באורח בלעדי."

— ז'קלין כהנוב, "ממזרח שמש" (1978)

ראו גם

סוריה הגדולה
לבנון הגדולה (לבנון הצרפתית)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לבנט בוויקישיתוף

לבנט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
לבנט, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים

↑ Aaron A. Burke, "The Archaeology of the Levant in North America", in: Thomas Evan Levy (ed.), Historical Biblical Archaeology and the Future, Routledge, 2010, p. 83
↑ Aaron A. Burke, "The Archaeology of the Levant in North America", in: Thomas Evan Levy (ed.), Historical Biblical Archaeology and the Future, Routledge, 2010, pp. 83–84
↑ Yorke M. Rowan, Assaf Yasur-Landau, Eric H. Cline, The Social Archaeology of the Levant, Cambridge University Press, 2019, עמ' 4
↑ Alexandra Nocke, The place of the Mediterranean in modern Israeli identity, Leiden: Brill, 2009, מסת"ב 978-90-474-2671-4
↑ Aziza Khazzoom, Shifting ethnic boundaries and inequality in Israel : or, how the Polish peddler became a German intellectual, Stanford, Calif.: Stanford University Press, 2008, מסת"ב 978-0-8047-7957-9
↑ ז'קלין כהנוב, הסיכוי הטוב ביותר לשלום ולהישרדות עשוי להיות הפיכת המהפכה הציונית ללבנטינית, באתר הארץ, 19 בפברואר 2019

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

לבנט42991181Q81483

[1] Aaron A. Burke, "The Archaeology of the Levant in North America", in: Thomas Evan Levy (ed.), Historical Biblical Archaeology and the Future, Routledge, 2010, p. 83

[2] Aaron A. Burke, "The Archaeology of the Levant in North America", in: Thomas Evan Levy (ed.), Historical Biblical Archaeology and the Future, Routledge, 2010, pp. 83–84

[3] Yorke M. Rowan, Assaf Yasur-Landau, Eric H. Cline, The Social Archaeology of the Levant, Cambridge University Press, 2019, עמ' 4

[4] Alexandra Nocke, The place of the Mediterranean in modern Israeli identity, Leiden: Brill, 2009, מסת"ב 978-90-474-2671-4

[5] Aziza Khazzoom, Shifting ethnic boundaries and inequality in Israel : or, how the Polish peddler became a German intellectual, Stanford, Calif.: Stanford University Press, 2008, מסת"ב 978-0-8047-7957-9

[6] ז'קלין כהנוב, הסיכוי הטוב ביותר לשלום ולהישרדות עשוי להיות הפיכת המהפכה הציונית ללבנטינית, באתר הארץ, 19 בפברואר 2019

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

	ערך מחפש מקורות
	רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.