שניות לעריות

שניות לעריות
(מקורות עיקריים)

תלמוד בבלי	מסכת יבמות, דף כ"א עמוד א'
משנה תורה	ספר נשים, הלכות אישות, פרק א', הלכה ו'
שולחן ערוך	אבן העזר, סימן ט"ו

איסור שניות לעריות הוא איסור מדרבנן המהווה הרחבה לאיסור עריות (איסור נישואים עם קרובות) שבתורה. לפי המקובל, שלמה המלך הוא שתיקן איסור זה.

רמזים במקרא

למרות ששניות לעריות אינן נחשבות איסור מהתורה, מצאו החכמים רמזים שונים בתורה לאיסורי עריות, חלקם בפרשת קדושים שבה נאמרו איסורי עריות, וחלק בספריו של שלמה המלך. רמזים אלו חלוקים ככל הנראה בגדר האיסור.

לפי רבא, קיים רמז בפסוק לכך שגם נישואים עם שניות אינם רצויים, אך לא באותה חומרה של איסורי עריות עצמם: "אמר רבא: רמז לשניות מן התורה מנין? שנאמר ”כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ”". הפסוק הזה נאמר בסיומה של פרשת העריות, ורבא דורש את הביטוי "התועבות האל" - במשמעות של "התועבות הקשות" (כמו: ואת אילי הארץ לקח כלומר - יושבי הארץ עשו את כל התועבות 'הקשות', ומכאן שיש גם תועבות קלות יותר, והן השניות לעריות.

מקור אחר לאיסור נמצא על ידי רב יהודה, ולפיו נישואים עם שניות לעריות אינם בעייתיים במהותם, והינן רק כעין תקנת חכמים כדי להרחיק את העם מאיסורי עריות: נאמר אודות שלמה המלך, בספר קהלת: ”וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה”, ועל כך פירש עולא בשם רבי אלעזר: "קודם שבא שלמה, הייתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים (כלי שאין לו ידית כדי לאחוז בו, ולכן איננו משתמר), עד שבא שלמה ועשה לה אזנים". ומכאן שיש לעשות סייגים לתורה.

רש"י והתוספות הסיקו ממימרא זו שאיסור שניות תוקן על ידי שלמה המלך עצמו.

גם לפי רבי אושעיא איסורי שניות הם גזירה דרבנן רגילה, המרחיבה את איסור עריות: ”פְּרָעֵהוּ, אַל תַּעֲבָר בּוֹ, שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבוֹר” - יש במילה "פרעהו" משמעות של "הגדילהו", הגדל את האיסור והוסף עליו כדי שלא תעבור בו.

לפי רב כהנא נמצא רמז בתורה לאיסורי שניות, בפרשת עריות: ”וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם” את המילים "ושמרתם את משמרתי" יש לדרוש כ"עשו משמרת למשמרתי".

הקרובות האסורות

איסורי שניות לעריות מוגדרים על פי מספר כללים.

כינוי משפחה שווה

הכלל העיקרי הוא, כל הקרובים שקורבתם דומה לקורבה אחרת שאוסרת את הנישואין בין בעל ואישה - מהתורה.

• סבות - אם האם ואם האב, כסייג לאיסור האם עצמה.
• נְשות-סבים - אשת אביו של האב ואשת אביה של האם, כסייג לאיסור אשת האב.
• דודות - אשת אחיו של האב מצד אימו (כלומר שהוא אחי האב מצד אביהם המשותף), ואשת אחיה של האם מצד אביה, (ולדעה אחת גם אשת אחיה של האם מצד אימה), כסייג לאיסור אשת אחיו של האב מצד אביו.
• כלות - כלת בנו וכלת בתו, כסייג לאיסור כלתו.

קיימת מחלוקת אמוראים על מספר הדורות שנאסרו שניות לעריות:

לפי רב, איסורי שניות לעריות נחלקים לשניים, "עילאי" - למעלה, כלומר סבתות ונשות סבים, שהן אסורות גם כאשר קורבתם היא במרחק של דורות מרובים, ואילו שאר האיסורים של הדודות והכלות מוגבלות לשני דורות בלבד.

הסיבה לכך מוסברת בכך שאיסורים אלו נחלקים למעשה לשתי קבוצות: הקרובות שנאסרו מכיוון ששם הקורבה שלהן דומה לעריות האסורות, למשל אשת אב אביו - היא קורבה דומה לאשת אביו האסורה מהתורה ולכן אין לה הפסק וגם אשת אב אביו עד אשתו של אברהם אבינו אסורה לנו, כמו כן אם אמו היא קורבה הדומה לאמו האסורה מהתורה, ולכן גם שרה אמנו - אסורה לנו כיוון שהיא אם אם אמו של כל יהודי שאינו גר. הוא הדין גם באשת אח אביו שאסורה מהתורה וכסייג לה נאסרו גם אחיותיו של הסב והסבא רבא. לעומת זאת קיימים איסורי שניות לעריות שנאסרו רק בגלל שהן דומות בקרבה המשפחתית לשניות לעריות האחרות שנאסרו בגלל שהן דומות לעריות מהתורה, כמו כלת בתו, שנאסרה רק בגלל שהיא דומה לכלת בנו שגם היא אסורה רק כסייג לאיסור כלתו. בידו של רב מקובל היה כי מסוג נשים אלו ישנן "ארבע נשים שיש להן הפסק", כלומר שרק הן עצמן נאסרו ולא דור אחד לפניהם, והן אשת אבי אמו, אשת אחי אמו מצד האב ואשת אחי אביו מצד האם, כולם הן מהסוג הפחות חמור, שנאסרו בגלל שהן דומות לאיסורי שניות לעריות אחרים.

לפי שיטת זעירי המקילה יותר, גם איסור אשת אבי אמו מוגבל, שהרי איסור אשת אב אמו קיים גם הוא רק בגלל שגם היא דומה בקורבתה לאשת אב אביו שהיא מאיסורי שניות לעריות, ולכן היא חמורה פחות, ולא אסרו דור אחד לפניה - דהיינו אשת אב אבי אמו. ואף על פי שרב סבור שקיים חשש שמא יבואו להחליף בין הגבלת האיסור בסבים מצד האם להגבלת האיסור (שאינה נכונה) בסבים מצד האב, דבר העלול להביא למכשול, סבור זעירי שההבדל בין משפחת אם למשפחת אב ברור ואין אנשים טועים ביניהם, שכן אנשים מבינים כי קורבת האם אינה נחשבת כל כך "קורבה" (שהרי לכן הותרו איסורי עריות בקרובים מצד האם מדאורייתא), שהרי אנשים רגילים יותר ממשפחת האב ממשפחת האם.

כל שבנקבה ערווה – בזכר גזרו על אשתו

כלל נוסף הוא הכלל אותו טבע רב יהודה בר שילא לפיו ”כל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו משום שניה”, כלומר כל אדם שאם הוא היה נקבה הוא - היא הייתה אסורה מהתורה, גזרו על אשתו ואסרו אותה. ככלל זה זכה לתמיהה רבתי על ידי רבא, מכך שידוע שאשת חמיו מותרת למרות שחמותו אסורה מהתורה, ואשת בן חמיו (אשת גיסו) למרות שבת חמותו (אחות אשתו) אסורה מהתורה, כמו כן אשת בנו חורגו (בן אשתו) מותרת למרות שבת אשתו אסורה ("את אשה ובתה לא תקח"), ועל כן סייג רבא את הכלל וקבע שתקנה זו תוקנה רק על קרובות שהקשר המשפחתי בינו לבינה הוא על ידי קשר נישואין אחד, כמו אשת אחיו של אמו מצד אמה, שהדוד עצמו הוא קרוב משפחה אמיתי ואשתו הצטרפה למשפחה על ידי נישואין, ולא אסרו אשת חמיו, שהיא הצטרפה למשפחת חמיו על ידי נישואין, וגם חמיו עצמו הצטרף למשפחת קרוביו על ידי נישואין.

תרשים של איסורי ראשונות ושניות עריות

סבתא רבתא

סבתא רבתא

סבתא רבתא של האישה

סבתא רבתא של האישה

אשת הסבא

סבא

סבתא

סבתא

סבא

אשת הסבא

אמא

אבא

אשת דוד

דוד

דוד

אשת דוד

דוד

אשת הדוד

דודה

אשת האב

אב

אם

דודה

דודנית

חותנת

חותן

בת

אחות

אשת אח

אח

גבר

אשתו

אחות

אחיינית

כלה

בן

בת

בת

בן

בת

כלה

נכד

נכדה

כלה

נכד

נכדה

נכד

נכדה

נינה

נינה

נינה

נינה

נינה

מקרא

     - האדם שהתרשים מתייחס אליו

     - נישואים מותרים

     - ראשונות לעריות

     - שניות לעריות (שו"ע)

     - איסורים שעשויים לפקוע

נישואים

איסור מתמשך עד סוף הדורות

תוכן

מחלוקת רמב"ם ופוסקים לגבי הטווח. לשיטת הרמב"ם איסור נפסק באותו דור.

קישורים חיצוניים

• הרב מינצברג, אמר רבא רמז לשניות מן התורה מנין באתר דעת
• הרב שמואל רובינשטיין, שניות לעריות, דברי סופרים, באתר היברובוקס

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] שניות לעריות23710300