הכרתי והפלתי
הַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי היו גדודי חיילים המוזכרים בזמן מלכותו של דוד המלך בלבד. כמעט תמיד הם מוזכרים בצמוד לשר הצבא בניהו בן יהוידע, למעט פעם אחת שבה הם מוזכרים עם יואב בן צרויה (שמואל ב כ, ז).
יחידה זאת הייתה נפרדת משאר הצבא, כנראה יחידה מובחרת בראשותו של בניהו בן יהוידע. על פי הפסוקים יש להניח כי הכרתי והפלתי היו יחידה אחת שחולקה לשתי תתי-יחידות: הכרתי והפלתי.
יחידה זאת כאמור הייתה בתקופת דוד בלבד והייתה ייחודית לו, כנראה בגלל שדוד יכול היה לסמוך עליהם - במרד אדוניה נשארו הכרתי והפלתי בצדו של דוד למרות ששר הצבא דאז, יואב בן צרויה, נטה אחרי אדוניה.
אזכורם הראשון מופיע בעת שדוד כבר מולך, והם לא נזכרים בזמן בריחתו משאול אך יכול להיות שניצני היחידה התחילו אז, אולי כשפשט דוד על נגב הכרתי.
זיהויים ומקור שמם
נגב הכרתי היה חלקה הדרומי של "ארץ פלשתים". ישנם חוקרים הרואים בהם, אם כן, יחידה המורכבת מלוחמים זרים, המורכבים מיושבי אזור זה: הכרתי והפלשתי, אשר שמו שובש ונשמטה ממנו האות ש', אולי בהשפעת "הכרתי". הקשר בין הכרתי והפלשתים חוזר גם בדברי הנביא צפניה: "הוי יושבי חבל הים גוי כרתים דבר ה' עליכם כנען ארץ פלשתים" ובדברי הנביא יחזקאל: "הנני נוטה ידי על פלשתים והיכרתי את כרתים והאבדתי את שארית חוף הים" (כ"ה, טז).
יונתן בן עוזיאל בתרגומו מפרש כרתי ופלתי - קשתים וקלעים, כלומר שנקראו כך על שם תפקידם ולא על שם מקום מוצאם.
הרד"ק כותב: "ויש מפרשים: שתי משפחות שהיו מישראל שהיו סרים אל משמעת המלך ורואים פניו תמיד, ובניהו היה בראשם". כמוהו סבור גם הרלב"ג, ואילו אחרים סוברים שהיו אלה שתי משפחות שאינן מישראל[1], כמו שהיו לדוד גם גיבורים-לוחמים כאיתי הגתי, צלק העמוני ועוד, או שהיו אנשים שהתגיירו מבין הפלשתים ויוצאי כרתים, ובאו לשבת בישראל.
אמנם חז"ל דרשו כרתי ופלתי לשון 'כורתין ומופלאין'
"ולמה נקרא שמם הכרתי והפלתי? כרתי – שכורתין את דבריהם ["חותכים" ופוסקים דברים]; פלתי – שמופלאין במעשיהן.
המפרשים נחלקו מי הם אותם אלו שאמרה הגמרא שהם כרותין ומופלאין, דעת רש"י שמדובר על האורים ותומים שהם עונים את השואל דברים קצובים וגמורים[2], אולם דעת התוספות שהגמרא מדברת על הסנהדרין[3].
קישורים חיצוניים
- "הכרתים", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
הערות שוליים
הכרתי והפלתי30739549
- ↑ רש"י על ספר דברי הימים א', פרק י"ח, פסוק י"ז
- ↑ רש"י, מסכת ברכות, דף ד' עמוד א' דה' שכרותים
- ↑ תוספות, מסכת ברכות, דף ד' עמוד א' דה' בניהו