תהילים פ"ג

תהילים, פ"ג
א שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף: ב אֱלֹקִים אַל דֳּמִי לָךְ אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט קֵל: ג כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ: ד עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ: ה אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד: ו כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ: ז אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים: ח גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק פְּלֶשֶׁת עִם יֹשְׁבֵי צוֹר: ט גַּם אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי לוֹט סֶלָה: י עֲשֵׂה לָהֶם כְּמִדְיָן כְּסִיסְרָא כְיָבִין בְּנַחַל קִישׁוֹן: יא נִשְׁמְדוּ בְעֵין דֹּאר הָיוּ דֹּמֶן לָאֲדָמָה: יב שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵמוֹ כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע כָּל נְסִיכֵמוֹ: יג אֲשֶׁר אָמְרוּ נִירֲשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת אֱלֹקִים: יד אֱלֹקַי שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל כְּקַשׁ לִפְנֵי רוּחַ: טו כְּאֵשׁ תִּבְעַר יָעַר וּכְלֶהָבָה תְּלַהֵט הָרִים: טז כֵּן תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם: יז מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ ה': יח יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי עַד וְיַחְפְּרוּ וְיֹאבֵדוּ: יט וְיֵדְעוּ כִּי אַתָּה שִׁמְךָ ה' לְבַדֶּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ:

שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף, אֱלֹקִים אַל דֳּמִי לָךְ, הוא פרק פ"ג בספר תהילים והמזמור ה-93 בו (בתרגום ליוונית וללטינית, זהו המזמור ה-92), הפותח במילים אלו. המזמור הוא האחרון מתוך 11 פרקים רצופים המיוחסים לאסף בן ברכיהו הלוי – ראש המשוררים במקדש בימי דוד המלך. זהו גם המזמור האחרון בחלק האלוקי של ספר תהילים (בחלק זה מכונה ה' לרוב בכינויו אלוקים), שמתחיל בתהילים מ"ב ונגמר בפרק זה). פרק זה נתפס לרוב כקינה לאומית המתעוררת בשל האיום של פלישה לישראל על ידי שכנותיה.

יש מנהג אשכנזי ישן לאומרו בכל יום בסוף תפילת שחרית כדי להזכיר צרת הגלות, ויש נוהגים לאומרו רק בימים שאומרים בהם תחנון,, ויש נוהגים לאומרו בכל יום שאומרים למנצח, ברם, לפני מנהג פפד"מ, אומרים אותו בכל יום ואפילו בשבת וביום טוב. מנהג אמירת מזמור זה בכל יום (או בימים שאומרים בהם תחנון) דעך במאות השנים האחרונות, ונשתמר רק אצל קהילות היקים וקהילות אויבערלאנד.

בשל תכנו, העוסק בבקשה מה' להלחם באויבי ישראל המבקשים להשמידו, קריאת מזמור זה נפוצה בטקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ובטקסי יום הזיכרון לחללי מערכת ישראל.

קריאת הפרק הומלצה בספרי הסגולות, כמועילה לחזרה בשלום מהמלחמה.^{[דרוש מקור]}

תוכן המזמור

מזמור זה הוא תפילה ובקשה מה' לפעול כנגד האויבים המטכסים עצה כיצד להשמיד את עם ישראל. המשורר מבקש מה' שלא ישתוק ויתעלם לנוכח הצרות, שמבקשים האויבים לגרום לישראל. כאן, מתאר אסף את מפגשם של האויבים, ואת כוונתם להשמיד את ישראל, וכל זאת כדי להשכיח את שמם של ישראל והקב"ה מהעולם.

בפסוקים הבאים מובא פירוט, מיהם האויבים הקמים על ישראל:

אדום, ישמעאל, מואב, בני הגר, גבל, עמון, עמלק, פלשתים, יושבי צור, אשור, בני לוט.

בפסוקים י'-י"ב, מבקש המשורר מה', שינהג באויבים אלו, כפי שכבר נהג בעבר באויבי ישראל, ומביא מספר דוגמאות.

• תבוסת מדין, בידי גדעון בן יואש בעֵין דֹּאר - לאחר שבע שנים, שמדיָּן רודים בישראל, ה' שולח את גדעון להילחם בהם, והוא גובר עליהם בעזרת 300 איש בלבד.
• תבוסת יבין מלך חצור, וסיסרא שר צבאו בנחל קישון, שהונחלה בידי ברק בן אבינועם - ברק מנצח בקרב, את האויב שגדול ממנו במספר האנשים ובכלי הרכב, לאחר שה' מהמם אותו.
• הריגת זבח, צלמונע, עורב, וזאב מלכי ושרי מדין, בידי גדעון.

לאחר מכן מבקש אסף מה' שיפעל כנגד האויבים כמו איתני הטבע. כמו הרוח המעיפה את הקש, כמו האש השורפת ומכלה את היער.

כתוצאה מפעולות אלו, אומר המזמור, האויבים, יתביישו עד העלמם, וכל אנשי העולם ידעו, כי ה' לבדו, הוא העליון על כל הארץ.

סיפור תאורטי או תיאור מציאות?

המפרשים התלבטו בשאלה האם המשורר אסף, מתאר תיאור מציאותי עתידי, או שזוהי בקשה כללית מה' לרדוף את אויבי ישראל. הרד"ק בפירושו לספר תהילים, ובעקבותיו גם המלבי"ם, קושרים את שיר מזמור לאסף, עם מלחמה שארעה בתקופת יהושפט מלך יהודה הרביעי. כמתואר בספר דברי הימים ב', פרק כ', כאשר באו בני עמון, בני מואב, ובני שעיר להלחם עם יהושפט.

לדברי המלבי"ם, אסף במזמורו זה, חוזה את פעולתו של אחד מצאצאיו בשם יחזיאל, אשר לאחר תפילותיו של יהושפט, נחה עליו רוח ה', והוא מתנבא.

”וְיַחֲזִיאֵל בֶּן-זְכַרְיָהוּ בֶּן-בְּנָיָה בֶּן-יְעִיאֵל בֶּן-מַתַּנְיָה, הַלֵּוִי--מִן-בְּנֵי אָסָף: הָיְתָה עָלָיו רוּחַ ה', בְּתוֹךְ הַקָּהָל. וַיֹּאמֶר, הַקְשִׁיבוּ כָל-יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, וְהַמֶּלֶךְ, יְהוֹשָׁפָט: כֹּה-אָמַר ה' לָכֶם, אַתֶּם אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה--כִּי לֹא לָכֶם הַמִּלְחָמָה, כִּי לֵאלֹקִים.”

יחזיאל מודיע לעם המתפללים עם יהושפט, כי לא להם המלחמה, ואכן ה' מבלבל את האויבים והם נלחמים זה בזה, וניגפים האחד בפני השני.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תהילים פ"ג בוויקישיתוף

• שיר מזמור לאסף - בנוסח יהודי לוב, בביצוע החזן ציון פלאח, סרטון באתר יוטיוב
• לאה מזור, לפעמים כל מה שיש הוא terminus a quo, וגם זה נדיר: הערה לתהלים פג בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25740959תהילים פ"ג