תוצר לאומי גולמי

התוצר הלאומי הגולמי (תל"ג) הוא מדד כלכלי המבטא את הערך הכולל של סך כל המוצרים (סחורות ושירותים) שיוצרו על ידי גורמי ייצור שבבעלות תושבי מדינה, במהלך תקופה מסוימת (לרוב שנה), לפני ניכוי הפחת. המדד מתמקד בזהות ובלאום של הבעלים של גורמי הייצור, ולא במיקום הייצור עצמו. לכן הוא כולל גם תפוקה של תושבי המדינה מחוץ לגבולותיה (כגון חברות או עובדים במדינות זרות), ומנגד מנכה את ההכנסות של גורמים זרים הפועלים בתחומה. בכך, התל"ג משקף את ההכנסה הכוללת והכוח הכלכלי של תושבי המדינה, בניגוד לתמ"ג המתייחס לכלל הייצור בתוך גבולותיה הגאוגרפיים.

לצורך חישוב התל"ג מוגדר "מוצר" ככל סחורה או שירות שניתנים בתשלום. לפיכך, התל"ג הוא סיכום של כלל העברות הכספים במשק הלאומי, בחישוב נקי ללא הפחתה של מיסוי או הוצאות ייצור ותפעול. התל"ג אינו כולל סחורות ושירותים שאינם ניתנים בתשלום (פעילות התנדבותית למשל) וגם לא הפרשת כספים לחיסכון לאומי. התל"ג מתבסס בעיקר על העברות כספים מדווחות. ברוב המדינות יש חובה לדווח על העברות כספים לצורך תשלומי מסים, אולם יש גם העברות כספים שאינן מדווחות, ויש קושי להכלילן בנתוני התל"ג. לעיתים עורכים התאמות אינפלציוניות כדי שחישוב התל"ג ישקף את הייסופים והפיחותים בערך המטבע במהלך השנה הנמדדת. בחלוקה של כלל התל"ג במספר האנשים החיים במשק מסוים מתקבל הנתון של תל"ג לנפש, המכונה לפעמים גם "רמת החיים". התל"ג לנפש משמש אומדן מקובל לחוסנו הכלכלי של המשק, כיוון שהוא משקף במידה מסוימת את ניצול כוח העבודה ומשאבי האנוש במשק.

הגדרה

הנוסחה לחישוב תוצר לאומי גולמי (תל"ג) נגזרת מהנוסחה לחישוב תוצר מקומי גולמי (תמ"ג) על ידי הוספת נטו ההכנסות המתקבלות מחוץ למדינה: $\mathrm{G}\mathrm{N}\mathrm{P}=\mathrm{G}\mathrm{D}\mathrm{P}+\mathrm{N}\mathrm{I}\mathrm{R}$. או באופן מפורט יותר: $\mathrm{G}\mathrm{N}\mathrm{P}=\mathrm{G}\mathrm{D}\mathrm{P}+(\text{Income from Abroad}-\text{Payments to Abroad})$

כאשר:

• $\mathrm{G}\mathrm{N}\mathrm{P}$ (Gross National Product) הוא תוצר לאומי גולמי (תל"ג).
• $\mathrm{G}\mathrm{D}\mathrm{P}$ (Gross Domestic Product) הוא תוצר מקומי גולמי (תמ"ג) – סך התוצר שנוצר בתוך גבולות המדינה.
• $\mathrm{N}\mathrm{I}\mathrm{R}$ (Net Income from Rest of the World) הוא הכנסות נטו מגורמי ייצור בחו"ל – ההפרש בין ההכנסות שגורמי ייצור לאומיים (כמו חברות ואזרחים) מרוויחים מפעילות מחוץ למדינה, לבין ההכנסות שגורמי ייצור זרים (כמו חברות זרות ועובדים זרים) מרוויחים מפעילות בתוך המדינה.

מרכיבי התל"ג

התל"ג מחושב בדרך כלל באמצעות שיטת ההוצאות, המצרפת את כל ההוצאות על המוצרים הסופיים, בתוספת נטו ההכנסות מחו"ל:

$\mathrm{G}\mathrm{N}\mathrm{P}=C+I+G+(X-M)+\mathrm{N}\mathrm{I}\mathrm{R}$

• $C$: צריכה פרטית (Consumption) – סך הוצאות משקי הבית על סחורות ושירותים סופיים.
• $I$: השקעה גולמית פרטית (Investment) – הוצאות על ציוד, מבנים, מלאי, והשקעות בנדל"ן.
• $G$: צריכה ציבורית (Government Spending) – הוצאות הממשלה על סחורות ושירותים (למעט תשלומי העברה).
• $(X-M)$: ייצוא נטו (Net Exports) – ההפרש בין ייצוא ($X$) לייבוא ($M$).
• הגורמים $C+I+G+(X-M)$ יחד שווים ל-$\mathrm{G}\mathrm{D}\mathrm{P}$.

• $\mathrm{N}\mathrm{I}\mathrm{R}$: הכנסות נטו מגורמי ייצור בחו"ל – ההפרש שהופך את התמ"ג (התוצר המקומי) לתל"ג (התוצר הלאומי)

המעבר לתמ"ג

תל"ג היה אומדן מקובל עד לסוף שנות השמונים. מאז הצטמצם השימוש בו וכיום נעשה שימוש בעיקר בנתוני תוצר מקומי גולמי, המחושבים באופן דומה אך כוללים רק פעילות פנים-מדינתית, ללא הכנסות מגורם של אותה מדינה הפועל מחוץ לה. המעבר לשימוש בתמ"ג נבע מהרצון למדוד באופן מדויק יותר את הפעילות הכלכלית המקומית. התמ"ג משקף את היקף הייצור, ההכנסה והתעסוקה בתוך גבולות המדינה, ומתאים יותר לצרכים של קובעי מדיניות. בעידן הגלובליזציה, שבו ההון וגורמי הייצור נעים בחופשיות בין מדינות, קשה לעקוב אחרי הכנסות לאומיות שמופקות מחוץ למדינה, ולכן התמ"ג נחשב למדד מעשי יותר. בנוסף, הוא מאפשר השוואה נוחה בין מדינות ומהווה בסיס למדדים בינלאומיים רבים. לבסוף, מודלים מקרו-כלכליים, כגון המודל הקיינסיאני, מתמקדים במצרפים המקומיים ולכן נשענים על התמ"ג כמדד המרכזי לניתוח פעילות המשק.

ראו גם

• מדינות לפי אוכלוסייה, שטח, צפיפות, תמ"ג ופיתוח אנושי

קישורים חיצוניים

• תוצר לאומי גולמי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• תוצר לאומי גולמי, דף שער בספרייה הלאומית

ערך זה הוא קצרמר בנושא כלכלה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

תוצר לאומי גולמי42028782Q182859