ועדת גולדסטון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

צוות הבדיקה של האו"ם בנושא העימות בעזה (באנגלית: United Nations Fact Finding Mission on the Gaza Conflict) הוא ועדת חקירה בראשות ריצ'רד גולדסטון, שמונה לתפקיד ב-3 באפריל 2009 על ידי מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם. תפקיד הוועדה היה לבדוק את פעילות צה"ל במבצע עופרת יצוקה ואת מעשי החמאס שהובילו למבצע. ממצאיה של הוועדה פורסמו בדו"ח המוכר בשם דו"ח גולדסטון.

צוות הבדיקה פעל על פי כתב מינוי שתוכנו שוּנה - תחילה התייחס אך ורק לפעולות ישראל במהלך המלחמה, ואחר-כך הורחב המנדט שלו לחקור את כל הפרות זכויות אדם שבוצעו בהקשר לפעילות הלחימה בעזה בתקופה הנדונה. הממצא העיקרי של הדו"ח היה שהצדדים פעלו באופן מכוון ושיטתי על מנת לפגוע באוכלוסייה אזרחית, זאת בניגוד לדיני מלחמה המחייבים את הצדדים להבחין בין לוחמים לאזרחים, ולכוון את כל פעילותם נגד הכוחות הלוחמים תוך ניסיון לשמור על חיי האזרחים ככל שרק ניתן. מסקנת הדו"ח הייתה ששני הצדדים בסכסוך (ישראל והחמאס) אשמים בהפרת דיני מלחמה של החוק הבינלאומי, ואולי אף בפשעים נגד האנושות. הדו"ח קרא לשני הצדדים לבצע חקירה אמיתית ואמינה לגבי אפשרות זאת. בהיעדר חקירה כזו, המליץ הדו"ח להעביר את הממצאים לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, לדיון במועצת הביטחון, ואף לפתוח בחקירה במדינות החברות במועצת האו"ם לזכויות אדם, אם ישיגו ראיות להפרת זכויות אדם[1].

ב-1 באפריל 2011, פרסם גולדסטון מאמר בעיתון "וושינגטון פוסט" תחת הכותרת "שקילה מחדש של דו"ח גולדסטון על ישראל ופשעי מלחמה", ובו טען כי אילו היה שיתוף פעולה מצד ישראל ואילו "ידע אז מה שיודע היום", מסקנות הדו"ח היו שונות, במיוחד ההאשמות על "פשעי מלחמה אפשריים" שהופנו נגד ישראל. הוא טען עוד שמועצת זכויות האדם של האו"ם מוטה לרעת ישראל, וכי ישראל חקרה את מעשיה, בעוד החמאס לא עשה כן[2]. מיד לאחר מכן שאר החברים בוועדה פרסמו גילוי דעת לפיו הם עומדים מאחורי הממצאים בדו"ח.

מינוי צוות הבדיקה

ב-12 בינואר 2009 החליטה מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם על הקמת צוות בדיקה לבדיקת פעילות צה"ל במבצע עופרת יצוקה ומעשי החמאס שהובילו למבצע. בתחילה הוגדרה תכלית הבדיקה לחקור הפרת החוק הבינלאומי לזכויות אנוש על ידי הכוח השולט לטענתם, ישראל, כנגד אזרחים פלסטינים.

ריצ'רד גולדסטון, ראש צוות הבדיקה

נשיא המועצה פנה למרי רובינסון, שכיהנה בעבר כנשיאת אירלנד וכנציבה העליונה לזכויות אדם באו"ם, לעמוד בראש צוות הבדיקה, אך היא סירבה להצעה מכיוון שלטענתה ההחלטה על מינוי צוות הבדיקה הייתה חד-צדדית ולא איפשרה גישה מאוזנת לחקירת המצב בשטח, בהפנותה מלכתחילה אצבע מאשימה כלפי ישראל[3].

מאוחר יותר פנה נשיא המועצה לריצ'רד גולדסטון. בתחילה סירב גולדסטון מנימוקים דומים לנימוקי מארי רובינסון. לפיכך הורחב המנדט של ועדת הבדיקה לחקור הפרת החוק הבינלאומי מצד ישראל ומצד כוחות לחימה פלסטיניים. גולדסטון נענה וב-3 באפריל 2009 מונה לעמוד בראש צוות הבדיקה. יחד עם גולדסטון היו בצוות פרופסור כריסטין צ'ינקין מבית הספר לכלכלה של לונדון ועורכת הדין הינה ג'ילאני מפקיסטן.

פעולת צוות הבדיקה

צוות הבדיקה התמקד בבחינת האירועים החל מ-19 ביוני 2008, מועד תחילת הפסקת האש בין צה"ל לחמאס, ועד ל-31 ביולי 2009. כמסגרת נורמטיבית לעבודת הוועדה שימשו המשפט הבינלאומי, מגילת האומות המאוחדות, חוקים הומניטריים בינלאומיים וחוקים פליליים בינלאומיים. במהלך עבודתו קיים הצוות 188 ראיונות ובחן למעלה מ-300 דו"חות. רוב חומר הראיונות נאסף במטה אונר"א בעזה ב-28 וב-29 ביוני 2009‏[4]. ממשלת ישראל הודיעה כי היא מסרבת לשתף פעולה עם צוות הבדיקה ועל כן לא ראיינו חברי הצוות אנשי ממשל מישראל ונמנע מן הצוות להיפגש עם נפגעים ישראלים מן התקופה שנבדקה, או להיפגש עם גורמי ממשל פלסטינים ביהודה ושומרון.

דו"ח הבדיקה

ב-15 בספטמבר 2009 פרסם האו"ם את דו"ח צוות הבדיקה. הדו"ח מתח ביקורת על התנהגות ממשלת ישראל בעת מבצע עופרת יצוקה. בדו"ח קבע צוות הבדיקה כי התקפות צה"ל על מבני ממשל, מתקני משטרה, מסגד, בית ספר, בית החולים אל-קודס, מתקנים של אונר"א, מקורות מים, ביוב ומזון, טחנת קמח, ציוד חקלאי ומתקנים אזרחיים נוספים בתחומי רצועת עזה מהווים למעשה התקפה צבאית על אזרחים, האסורה על פי החוק הבינלאומי. בכך דחה הצוות את טענת ישראל כי התקפות אלה כוונו רק כנגד "תשתית החמאס שהוא ארגון טרור". בפרט מציין הדו"ח את ההתקפה על בניין המועצה המחוקקת הפלסטינית בעזה וכן התקפות על שישה מתקנים של המשטרה הפלסטינית במהלכם נהרגו כ-240 שוטרים. לטענת צוות הבדיקה, השוטרים שהותקפו היוו כוח שיטור אזרחי ולא היוו חלק מן הזרוע הצבאית של חמאס, ואף על פי שחלק מהם היו חברים בהתארגנויות צבאיות של החמאס, ההתקפה לא עמדה באיזון ראוי בין המטרה הצבאית של פגיעה באותם פעילים, לבין הגנה על חייהם של שוטרים אזרחיים ואזרחים אחרים שנהרגו באותן תקיפות[5]. הצוות טען שממשלת ישראל לא נקטה בכל האמצעים המתאימים להגן על האוכלוסייה האזרחית בעזה, וכי שיחות הטלפון והכרוזים שחולקו מן האוויר לא היו אמצעי אזהרה יעיל להרחקת אזרחים ממוקדי הקרבות. צוות הבדיקה דחה את שיטת "הקש על הגג", בה היה צה"ל מפוצץ על גגות בתים מטעני נפץ חלשים כאמצעי להוצאת אזרחים מתוך בניין, וקבע כי שיטה זו לא היוותה אזהרה יעילה.

צוות הבדיקה טען עוד בדו"ח כי צה"ל ערך במהלך מבצע עופרת יצוקה התקפות חסרות הבחנה על אזורים מאוכלסים, ונתן כדוגמה את ארבע פצצות המרגמה שנחתו בצומת אל-פחורה במחנה הפליטים ג'בליה, סמוך לבית ספר של ארגון אונר"א בו מצאו מקלט למעלה מ-1,000 אזרחים, אשר אחת מהן גרמה למותם של 11 איש שהתאספו בחצר בית במקום. צוות הבדיקה דחה את טענת ישראל כי זמן קצר טרם ההפגזה שוגרו מן המקום פגזי מרגמה לכיוון ישראל. הצוות קבע כי אף אם הייתה במקום קבוצה לוחמת, הרי שהתגובה הישראלית לא הייתה מידתית, סיכנה אזרחים חפים מפשע, והיוותה הפרה של החוק הבינלאומי ושל זכותם לחיים של אזרחים פלסטינים שנהרגו בתקרית זו. הדו"ח דחה את הטענות בדבר שימוש של החמאס באזרחים פלסטינים כמגן אנושי, אך העיד כי העדים "לא ששו לדבר על נוכחותן של קבוצות פלסטיניות חמושות או על מעשי איבה של קבוצות אלו"[4]. הצוות אף בחן 11 אירועים של התקפות צה"ל על אזרחים במהלך מבצע עופרת יצוקה ומצא כי ב-10 מתוכם לא הייתה להתקפה כל מטרה צבאית, בשבעה אירועים נורו אזרחים שעה שניסו לעזוב את בתיהם, עת שהם מנופפים בדגל לבן. בדוח נכתב כי בכל האירועים הללו הייתה שליטה של כוחות צה"ל בזירת האירוע ובחלקם היה מגע קודם בין הכוחות לבין האזרחים שנורו, כך שלא היה צריך להיות ספק בדבר זהותם.

צוות הבדיקה סקר בדו"ח את התקפות הטילים והמרגמות מתוך רצועת עזה על ריכוזי אוכלוסייה ישראלים, ובאופן מיוחד על העיר שדרות וקיבוץ ניר-עם, התקפות אשר גרמו להרג שלושה אזרחים בתקופה הנבחנת בדו"ח, כאלף פצועים ופגועי הלם, וכן להפרעה משמעותית לשגרת החיים. הדו"ח קבע כי התקפות אלה של ארגוני טרור פלסטיניים, אשר כוונו נגד ריכוזי אוכלוסייה, עמדו בניגוד לחוק הבינלאומי.

צוות הבדיקה סיכם כי הפרות החוק שנמצאו היו צריכות להתברר בבתי המשפט של המדינות הנוגעות לדבר, אולם לאור כשלים שהצוות מצא במערכת הצדק במדינת ישראל וברשות הפלסטינית יש מקום כי אומות העולם יתערבו בעשיית הצדק במקרה זה[6]. לדעת הצוות האחריות לבירור ההפרות החמורות של אמנת ז'נבה הרביעית כפי שתוארו בדו"ח נחה על המדינות החתומות על האמנה באמצעות מערכות המשפט שלהן, ואילו ההפרות של החוק הבינלאומי בנושאים הומניטריים צריכות להתברר בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי[7]. הצוות המליץ למועצת האומות המאוחדות לזכויות האדם להעביר את דו"ח הצוות לתובע הכללי של בית הדין הפלילי הבינלאומי לצורך העמדתם לדין של האחראים להפרות החוק המתוארות בדו"ח[8]. לדעת הצוות העמדתם לדין של האחראים להפרות החוק הבינלאומי, הכוללות פשעי מלחמה ופשעים כנגד האנושות, תתרום לסיום מעשי האלימות, להגנת אזרחים ולשמירת השלום. הצוות הציע למועצת הביטחון של האו"ם לתת לממשלת ישראל פרק זמן של שלושה חודשים להקים ועדת חקירה בהתאם לסטנדרטים הבינלאומיים לצורך בירור הפרות זכויות האדם והחוק הבינלאומי כפי שנטענו בדו"ח, ולחייב את ממשלת ישראל בתוך שלושה חודשים נוספים לדווח למועצת הביטחון על הצעדים שננקטו כנגד האחראים להפרות החוק[9].

תגובות לדו"ח

באו"ם

הצבעה במועצת זכויות האדם של האו"ם בדו"ח גולדסטון. ירוק מייצג תומכים, כחול מייצג מתנגדים, חום מייצג נמנעים, וחום-צהבהב מייצג נעדרים.[10]

ב-16 באוקטובר 2009, אימצה מועצת זכויות האדם של האו"ם את הדו"ח וקראה לעצרת הכללית של האו"ם לדון בו.

ב-5 בנובמבר 2009 אימצה העצרת הכללית את הדו"ח, וקראה לישראל לחקור את "פשעי המלחמה" שביצעה. 114 מדינות הצביעו בעצרת הכללית של האו"ם בעד האימוץ, 44 מדינות נמנעו ו-18 מדינות התנגדו. בעקבות תוצאות ההצבעה יועבר הדו"ח למועצת הביטחון של האו"ם[11].

ב-26 בפברואר 2010 קיבלה העצרת הכללית של האו"ם החלטה הקוראת הן לישראל והן לפלסטינים לחקור באופן מקיף את ממצאי דו"ח גולדסטון.[1]

תגובות בארצות הברית

בתחילת נובמבר 2009 גינה בית הנבחרים של ארצות הברית ברוב קולות (334 בעד, 36 נגד ו-22 נמנעו) את דו"ח גולדסטון. בית הנבחרים קרא בהחלטה לנשיא ברק אובמה ולמזכירת המדינה האמריקנית, הילרי קלינטון, לבלום את הדו"ח במוסדות הבינלאומיים[12]. ב-4 בנובמבר 2009 החרימה ארצות הברית את הדיון בעצרת האו"ם בנושא הדו"ח[13].

בנובמבר 2009 האשים פרופסור אלן דרשוביץ את גולדסטון בהפצת שקרים על ממשלת ישראל, שלדבריו ניסתה להרוג פלסטינים רבים ככל האפשר במבצע עופרת יצוקה. הוא טען כי האבסורד שנוצר הוא ששר הביטחון אהוד ברק שניסה להביא שלום לפלסטינים ולישראלים לא יכול להסתובב בלונדון ללא חשש שיעצר, ואילו רב מחבלים כחאלד משעל יכול להסתובב שם חופשי[14].

תגובות בישראל

מדינת ישראל, שהחרימה מראש את הוועדה, הגיבה בביקורת חריפה על מסקנותיה. משרד החוץ הישראלי הודיע כי "בישראל מזועזעים ומאוכזבים מהדו"ח המשווה בין ישראל לחמאס ונותן פרס לטרור"[15]. נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס אמר כי "דו"ח ועדת גולדסטון עושה צחוק מההיסטוריה," וכי "הדו"ח אינו מבחין בין ארגון טרור תוקפן, לבין מדינה שנאלצת לגונן על אזרחיה, בדיוק כפי שכל מדינה אחרת הייתה עושה"[16]. ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, אמר כי "דו"ח גולדסטון הוא בית דין שדה, שתוצאותיו נכתבו מראש. הדו"ח שמעניק פרס לטרור, מקשה על דמוקרטיות להילחם בטרור"[17].

בנאום שנשא נתניהו באו"ם, הוא ביקר בחריפות את הדו"ח וקרא לאו"ם ולממשלות העולם לדחות ולגנות אותו. לדבריו "הדו"ח האחרון על עזה מבלבל בין הטרוריסטים לקורבנות" ו"אי דחייה וגינוי של הדוח יביא לחיזוק ארגוני הטרור ויהפוך את האו"ם למוסד לא רלוונטי". כמו כן אמר ש"ישראל הגנה על עצמה בצדק מול הטרור" והזהיר שקבלת הדו"ח תפגע בשלום שכן "אנו צריכים לדעת את התשובה עכשיו, לא אחר כך - כדי לדעת שהאו"ם יתמוך בישראל במהלך המשא ומתן לשלום." בסיום אמר ש"הדו"ח הזה מספק מבחן לכל הממשלות האם תעמדו עם ישראל או האם תעמדו עם הטרוריסטים"[18].

פרופ' רוברט ויסטריך, מנהל המרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות באוניברסיטה העברית בירושלים, אמר כי מועצת זכויות האדם של האו"ם מתמחה בגינוי ישראל, ומקדישה כשני שלישים מזמנה לנושא הישראלי, ולהחלטות אינסופיות לגינוי ישראל, אף שיש הפרות זכויות אדם, חמורות יותר, באלף מקומות אחרים. בנוסף, הזהיר ויסטריך כי ישנו שינוי של "שפת הגינוי", ויש משפטיזציה של יחסים בינלאומיים, דבר שעלולות להיות לו השלכות חמורות מצד ישראל. עוד הוא קבע, כי הדו"חות הכביכול אובייקטיביים של גופי האו"ם מושפעים רבות מארגונים פרו-פלסטינים לטענתו, כמו "בצלם" והמרכז הפלסטיני לזכויות אדם, כך שידוע מה ידון בהם ובאיזה אופן[19].

בתחילת 2010 פרסמו צה"ל והפרקליטות הצבאית דו"ח החוקר את טענות דו"ח גולדסטון ומפריך לכאורה את טענות הדו"ח על פגיעה מכוונת של צה"ל באזרחים חפים מפשע ובתשתיות אזרחיות. הדו"ח נמסר לבכירים באו"ם וחלקים ממנו דלפו לעיתונות לפני שפורסם רשמית. הפרקליט הצבאי הראשי קרא לדו"ח גולדסטון "שקר מרושע"[20].

תגובת ישראל לאו"ם מחודש ינואר 2010

ב-29 בינואר 2010 שיגרה ישראל את תגובתה הרשמית לדו"ח ובה נטען שישראל ביצעה חקירה יסודית ואמינה של מקרים או חשדות בהם לכאורה הופר החוק הבינלאומי או הייתה פגיעה מכוונת באזרחים. בתגובה נכתב כי צה"ל חקר 150 אירועים במהלך מבצע עופרת יצוקה, של הפרות לכאורה של כללי המלחמה בהתאם לחוק הבינלאומי[21]. חלק מן האירועים נחקרו ביוזמת צה"ל, וחלקם בעקבות תלונות של פלסטינים וארגונים לא-ממשלתיים, דיווחי עיתונות וכן דו"ח צוות הבדיקה. ב-36 מקרים החליט הפרקליט הצבאי הראשי לפתוח בחקירה פלילית, וחקירות אלה נמצאות, נכון לחודש ינואר 2010, בשלבים שונים. בכל 13 האירועים בהם נטען בדו"ח צוות הבדיקה כי צה"ל ירה לעבר מתקנים של האו"ם וארגונים בינלאומיים, לא נמצא כי יש לפתוח בחקירה פלילית. אולם, בשני מקרים החליט הפרקליט הצבאי הראשי כי יש לנקוט בצעדים משמעתיים נגד חיילי צה"ל. באירוע אחד, שבו נטען כי נגרם נזק למתחם אונר"א בתל אל-הווא בעקבות ירי של פגזי תותח בניגוד לחוק הבינלאומי, הועמדו לדין משמעתי שני קצינים, תת-אלוף ואלוף-משנה[22]. אלוף פיקוד הדרום אשר דן בעניינם של הקצינים נקט צעדים משמעתיים נגדם על שחרגו מסמכותם באופן שסיכן חיי אדם. על פי דיווחי עיתונות בישראל הקצינים הם: מפקד אוגדת עזה, תא"ל איל איזנברג ומפקד חטיבת גבעתי לשעבר, אילן מלכא[23].

צה"ל חקר את 10 האירועים בהם נטען בדו"ח צוות הבדיקה של האו"ם כי נורתה אש של כוחות צה"ל על מתקנים רפואיים, אמבולנסים וצוותים רפואיים. הפרקליט הצבאי הראשי לא מצא בסיס לפתיחת חקירה פלילית באף אחד ממקרים אלה[24]. צה"ל אף חקר באופן כללי את הטענה בדו"ח צוות הבדיקה ולפיה נגרם נזק מכוון לרכוש פרטי ולתשתיות אזרחיות במהלך מבצע עופרת יצוקה. לטענת הפרקליט הצבאי, הרס רכוש פרטי ותשתיות אסור על פי החוק הבינלאומי, אלא אם כן הדבר נחוץ לצורך מבצעי. משכך, העובדה שנגרם הרס כזה אינה מצביעה בהכרח על הפרת החוק הבינלאומי. חקירות אירועים פרטניים בהם נטען נזק לרכוש פרטי ולתשתיות, הופנו לזרועות החקירה הפיקודיות.

צה"ל חקר את טענת הדו"ח באשר לשימוש בתחמיש זרחני במהלך המבצע. בסיכום החקירה מצא הפרקליט הצבאי הראשי כי השימוש בסוג נשק זה עולה בקנה אחד עם התחייבויותיה של ישראל בהתאם לחוק הבינלאומי. באשר לשימוש בפצצות עשן המכילות זרחן, נטען כי אין מדובר בפצצות תבערה אשר השימוש בהן אסור על פי אמנת ז'נבה, מכיוון שאינן מיועדות ליצור תבערה. הפרקליט הצבאי לא מצא לנכון להעמיד איש לדין משמעתי, או לנקוט צעדים אחרים, נגד האחראים לשימוש בנשק זרחני. אולם לאחר תום החקירה הוגשו תלונות פרטניות נוספות אשר נחקרות בנפרד[25]. הפרקליט הצבאי הכיר בכך כי בחקירות צה"ל נמצאו טעויות בהפעלת שיקול דעת מבצעי. אולם, טעויות אלה, שאירעו בתהליך קבלת ההחלטות בלחץ האירועים, אינן מהוות הפרה של החוק הבינלאומי.

בנוסף לחקירות אלה, ב-10 בנובמבר 2009 מינה הרמטכ"ל, בהמלצת הפרקליט הצבאי הראשי, קצין בדרגת אל"ם כדי לחקור שלוש טענות מתוך דו"ח צוות הבדיקה. האחת, טענה ולפיה צה"ל תקף את בית משפחת אל-סמוני וגרם לפציעה ולהרג עשרות אזרחים אשר מצאו בו מקלט. השנייה, כי צה"ל לא נהג כשורה בעצירים פלסטינים במהלך המבצע. השלישית נוגעת לתקיפת צה"ל את מסגד אל-מקאדמה. חקירה זו עדיין לא הסתיימה.

מתוך 36 אירועים אשר הובאו לעיון הפרקליט הצבאי הראשי ואותם החליט להפנות לחקירת מצ"ח, ב-19 אירועים נחקר ירי לעבר אזרחים. ב-17 האירועים הנותרים נחקר חשד לשימוש באזרחים כמגן אנושי, יחס לא נאות לאזרחים ועצורים, וכן מקרי ביזה[26], חלק מן האירועים הנמצאים בחקירה פלילית תוארו בדו"ח צוות הבדיקה. במקרה אחד שחקירתו נסתיימה, הועמד לדין והורשע חייל צה"ל. החייל הורשע על פי הודאתו, לאחר שגנב כרטיס אשראי בעת שביצע חיפוש בבית פלסטיני ומשך בעזרתו סכום השווה ל-400 דולר. בעקבות הרשעתו, ריצה שבעה וחצי חודשי מאסר[27]. 7 חקירות הסתיימו ללא העמדה לדין לאור סירובם של עדים להופיע למשפט וחוסר בראיות. 28 מן החקירות עדיין נמשכות נכון לחודש ינואר 2010.

בנוסף טען משרד החוץ שדו"ח גולדסטון מסולף ומעוות ומלא באי-דיוקים[28].

גם הגנרל ג'ובאני מאריצה שהיה סגן מפקד כוחות הקואליציה בעיראק אמר בנאום הפרלמנט העיראקי שעסק בדו"ח כי החמאס הפר את חוקי המלחמה בין היתר בכך שלוחמיו עברו ללבוש אזרחי[29].

תגובות ברשות הפלסטינית

לאחר שמועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם תמכה בהצעת אש"ף לאמץ את הדוח, ברוב של 33 מתוך 47, מה שהיה מעביר אותו לדיון במועצת הביטחון של האו"ם, הפתיע נציג אש"ף במועצה והסכים ברגע האחרון לדחיית ההצבעה בשישה חודשים, עד למרץ 2010. החלטה זו נתקבלה, ככל הנראה, על ידי יושב ראש הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס. המניעים לקבלת ההחלטה אינם ידועים. אחת הסברות שעלו היא שעבאס קיבל איומים מישראל באמצעות ראש השב"כ, יובל דיסקין, כי זאת תבטל הקלות תנועה ותחזיר מחסומים שהסירה, תדחה אישור להפעלת חברת הסלולר "Ooredoo פלסטין", דבר שיעלה לרשות עשרות מיליוני שקלים, ותהפוך את הגדה המערבית ל"עזה שנייה"[30]. לאחר לחצים פנימיים עזים וביקורת ציבורית נרחבת, נאלץ לחזור בו[31]. החמאס זעם על יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, בעקבות דחיית הדו"ח וקרא לשלול ממנו את אזרחותו[32]. לאחר פרסום הדו"ח, מנהיג חמאס, חאלד משעל, קרא לקהילה הבינלאומית להעמיד למשפט את ראשי הדרג המדיני, הביטחוני והצבאי של ישראל בבתי הדין הבינלאומיים על "פשעי המלחמה" שביצעו בעם הפלסטיני. משעל, מחמוד א-זהאר ומנהיגים אחרים בחמאס הודו בהקשר זה לארגוני זכויות האדם שסייעו לגיבושו של דו"ח גולדסטון והתייצבו לימין הפלסטינים[33][34]. יש שראו בקריאה זו של החמאס לאימוץ הדו"ח הוכחה ניצחת לטענה שהדוח בכללותו מאשים את ישראל ואיננו פוגע בצורה מהותית בחמאס. גם מוסא אבו מרזוק, מבכירי החמאס, טען שדו"ח גולדסטון מוטה לטובת החמאס[29].

בינואר 2010 פרסמו 11 ארגוני זכויות אדם פלסטיניים קריאה לרשות הפלסטינית ולשלטונות החמאס בעזה לקבל את המלצות הדו"ח ולחקור הפרות של זכויות האדם שביצעו הפלסטינים במהלך מבצע "עופרת יצוקה"[35]

תגובת גולדסטון, אפריל 2011

ב-1 באפריל 2011 פרסם ריצ'רד גולדסטון מאמר בעיתון וושינגטון פוסט בשם "Reconsidering the Goldstone Report on Israel and war crimes" (תרגום: "מחשבות חדשות על דו"ח גולדסטון בנוגע לישראל ופשעי מלחמה"[36]). במאמר זה כתב גולדסטון שהחקירות שביצעה ישראל "מראות שאזרחים לא הותקפו במכוון כמדיניות". גולדסטון כתב ש"אם הייתי יודע אז מה שאני יודע היום, דו"ח גולדסטון היה מסמך שונה." הוא אמר שהחוסר בשיתוף פעולה מצד ישראל גרם לכך שלא רואיינו קצינים ישראליים בזמן חיבור הדו"ח. במבט לאחור, לתקריות שפורשו כתקיפה מכוונת של אזרחים היו הסברים אחרים כגון מודיעין צבאי לקוי. גולדסטון שיבח את ישראל ואת הרשות הפלסטינית על שחקרו טענות לפשעי מלחמה וגינה את חמאס שלא פתח בחקירות על הפשעים שביצע[2].

כמו כן, הביע גולדסטון את דעתו ש"חקירה של כל ההיבטים של העימות בעזה יתחיל עידן חדש של שוויוניות ואיזון במועצת זכויות האדם של האו"ם, שההיסטוריה שלה של הטיה כנגד ישראל אינה נתונה בספק."

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ועדת גולדסטון בוויקישיתוף

מסמכים רשמיים

תגובות ופרשנות

מאמרים אקדמיים

  • Daniel Benoliel & Ronen Perry, Israel, Palestine and the ICC(הקישור אינו פעיל), Michigan Journal of International Law, Vol. 32, no. 1, pp. 73-127

הערות שוליים

  1. ^ יצחק בן-חורין, חקירת האו"ם: ישראל וחמאס - פושעי מלחמה, באתר ynet, 15 בספטמבר 2009
  2. ^ 2.0 2.1 Richard Goldstone, 'Reconsidering the Goldstone Report on Israel and war crimes', April 1, 2011
  3. ^ Daily Times - Leading News Resource of Pakistan - OPINION: Accounting for Gaza —Mary Robinson
  4. ^ 4.0 4.1 "באנו, הלכנו, שרבטנו", יועז הנדל, מקור ראשון (יומן עמ' 20), 25.09.2009
  5. ^ עמוד 12, סעיף 34
  6. ^ Report of the United Nations Fact Finding Mission on the Gaza Conflict, para. 1761, p. 544
  7. ^ בפיסקאות 1762, 1763 לדו"ח
  8. ^ סעיף 1968 בדו"ח
  9. ^ סעיף 1969 בדו"ח
  10. ^ 25 מדינות תמכו באימוץ הדוח: אינדונזיה, דרום אפריקה, ארגנטינה, בוליביה, בחריין, בנגלדש, ברזיל, גאנה, ג'יבוטי, הודו, ירדן, ליבריה, זמביה, מאוריציוס, מצרים, ניקרגואה, ניגריה, סין, סנגל, הפיליפינים, פקיסטן, צ'ילה, קובה, קטר ורוסיה.
    6 מדינות התנגדו: אוקראינה, איטליה, ארצות הברית, הולנד, הונגריה וסלובקיה.
    11 מדינות נמנעו: אורוגוואי, בוסניה והרצגובינה, בורקינה פאסו, בלגיה, גבון, יפן, מקסיקו, נורווגיה, סלובניה, קוריאה הדרומית וקמרון.
    5 מדינות נעדרו מההצבעה: אנגולה, בריטניה, מדגסקר, צרפת וקירגיזסטן.
  11. ^ צח יוקד, העצרת הכללית של האו"ם אימצה את דוח גולדסטון, אתר nrg
  12. ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, בית הנבחרים האמריקני גינה את דו"ח גולדסטון, באתר ynet, 4 בנובמבר 2009
  13. ^ הארץ, שלמה שמיר, שירות "", הדיון בגולדסטון: הנציג האמריקאי הקשיב לדברי השגרירה הישראלית ויצא, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2009
  14. ^ יצחק בן-חורין, דרשוביץ נגד גולדסטון: "מפיץ שקרים, שיתבייש", באתר ynet, 23 בנובמבר 2009
  15. ^ רוני סופר ויצחק בן חורין, ישראל: דו"ח גולדסטון כותב מחדש פרק מביש, באתר ynet, 15 בספטמבר 2009
  16. ^ אריק בנדר, פרס על דוח גולדסטון: עושה צחוק מההיסטוריה, אתר nrg
  17. ^ רוני סופר, נתניהו: דו"ח גולדסטון - בית דין שדה ופרס לטרור, באתר ynet, 16 בספטמבר 2009
  18. ^ נתניהו לאו"ם: תחליטו – אתם לצדנו או לצד הטרור?, nrg, ‏ 24.9.2009
  19. ^ שאלת השבוע, באתר ערוץ 7, 24 בספטמבר 2009
  20. ^ פנחס וולף‏, צה"ל יציג הוכחות מצולמות נגד גולדסטון, באתר וואלה!‏, 24 בינואר 2010
  21. ^ Gaza Operation Investigations: An Update. p. 26
  22. ^ Gaza Operation Investigations: An Update. p. 30
  23. ^ אנשיל פפר, תשובת ישראל לדו"ח גולדסטון: בניגוד לדו"ח, צה"ל מכחיש שימוש בזרחן, באתר הארץ, 1 בפברואר 2010
  24. ^ (p. 32)
  25. ^ p. 33
  26. ^ p. 35
  27. ^ הערת שוליים 112
  28. ^ מאיה בנגל, ישראל שיגרה לאו"ם את תגובתה לגולדסטון: הדוח מסולף ומעוות, nrg, ‏ 29.1.2010
  29. ^ 29.0 29.1 עיתון ישראל היום 22.01.2010. עמוד 3.
  30. ^ עקיבא אלדר, ראש השב"כ איים על אבו מאזן: ותר על גולדסטון או שנהפוך את הגדה לעזה שנייה, באתר הארץ, 17 בינואר 2010.
  31. ^ אלוף בן, קבלת דו"ח גולדסטון במועצה לזכויות אדם של האו"ם היא המחיר של מדיניות נתניהו, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2009
  32. ^ חמאס:לשלול אזרחות מאבו מאזן בשל דחיית הדו"ח, אתר nrg, 5/10/09
  33. ^ יהונתן דחוח-הלוי, הניה מציג: כך נשיג יעדי חמאס בסיוע ארגוני שמאל וזכויות אדם, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 22 באוקטובר 2013
  34. ^ בן-דרור ימיני, העיתון שיצא מדעתו, nrg מעריב, 8 בנובמבר 2013
  35. ^ עמירה הס, פלסטינים לעבאס והנייה: חיקרו גם אתם פשעי מלחמה שביצעתם, באתר הארץ, 18 בינואר 2010.
  36. ^ פוליטיקה ישראלית Israeli Politics 101: תרגום מלא לעברית של מאמרו של ריצ'רד גולדסטון: מחשבות חדשות על דו"ח גולדסטון בנוגע לישראל ולפשעי מלחמה
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37396287ועדת גולדסטון

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ועדת_גולדסטון&oldid=2402734"