טרור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף פיגוע טרור)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק בטקטיקה של מאבק אלים המופנה כלפי אוכלוסייה אזרחית. אם התכוונתם למשטחי היגוי להפחתת כוח העילוי במטוסים, ראו מחבלי זרימה.
קריסת מגדלי התאומים בניו יורק בעת פיגועי 11 בספטמבר 2001, מתקפת הטרור הגדולה בהיסטוריה

טרור הוא טקטיקה של מאבק אלים, המופנה כלפי אזרחים, לשם השגת מטרות פוליטיות[1]. בין השאר, טקטיקת הטרור מושתתת על הפעלת לחץ על ממשלים ועמים על ידי זריעת פחד, תוך חתירה לשינוי מדיניות ואף להפלת משטרים. החוקרים נחלקים ביניהם בנוגע להגדרה המדויקת של המושג טרור. כך למשל, ישנה מחלוקת האם לתאר מעשי אלימות מסוימים מצד מדינות כמעשה "טרור מדינתי". מעשה הפוגע באזרחים בניגוד לדיני המלחמה מוגדר לרוב כפעולת טרור[2]. פיגועי 11 בספטמבר, בהם נרצחו קרוב ל־3,000 בני אדם, נחשבים לפעולת הטרור הגדולה בהיסטוריה.

הגדרת המושג בשיח פוליטי

מכונית תופת היא אמצעי נפוץ לביצוע פיגועי טרור. בתמונה מכונית תופת בעיראק המורכבת מכמה פגזי ארטילריה שמוסווים בחלק האחורי של הטנדר. לעיתים מוסיפים לחומר הנפץ מכלי דלק ובלוני גז כדי להגביר את האפקט

אטימולוגיה והתפתחות ההגדרה

המקור למילה הוא הפועל הלטיני terrere, שמשמעותו להפחיד, להטיל אימה, להבהיל.[3] מלטינית התגלגלה בימי הביניים למילה הצרפתית terreur, במשמעות של רגש אלים או מעשה הפחדה.[4]

המושג "טרור" קיבל מעמד מיוחד בעת המהפכה הצרפתית, על מנת לתאר את פעולותיהם של רובספייר ושותפיו – העלאה המונית לגרדום של מתנגדי שלטונם. תקופה זאת כונתה שלטון הטרור (בצרפתית: Régime de la Terreur).[5] מאוחר יותר הפך המושג 'שלטון טרור' לתיאור נפוץ לפעולות אלימות של שלטון נגד אזרחים שמתנגדים פוליטית לשלטון. במובן זה מקובל לדבר, למשל, על שלטון הטרור של סטלין בברית המועצות ושל מאו דזה־דונג בסין. בעוד המונח 'שלטון טרור' עשוי לשמש עדיין במשמעות זאת, המונח 'טרור' לבדו אינו מתייחס למשטרי דיכוי או ל'טיהורים' המכוונים נגד יריבים פוליטיים.

המונח "טרור" (באנגלית: Terrorism) משמש בשיח הציבורי רק לתיאור פעולות של לוחמה זעירה נגד אזרחים (כפי שפורט בהגדרה לעיל). מונח זה נכנס לשימוש החל משנות ה־70 של המאה ה־20 עקב גל פעולות טרור שכוונו נגד מטרות אזרחיות בישראל, באירופה ובטיסות בינלאומיות.

חשיבות ההגדרה

טרור הוא מונח עמום ועצם הגדרתו היא מעשה פוליטי שיש לו השלכות על הלגיטימציה של הפעולה, על מעמדה המשפטי ועל היכולת להתמודד עם התופעה. כיום, נעשה במילה טרור שימוש לא מובחן, ונדמה שהיא משמשת מילה נרדפת לכל מקרה של רוע. באופן כללי, המונח 'טרור' נוגע ל"שימוש שיטתי ומכוון או איום להשתמש באלימות כדי להשיג מטרות פוליטיות", אולם הגדרה פשוטה זאת אינה מכילה היבטים בעייתיים של התופעה (למשל, כלפי מי הפעולה מכוונת), והיא כללית מכדי להבחין בין מעשי טרור ובין צורות אחרות של אלימות פוליטית, כמו מהפכה, מרד ומלחמת גרילה.

מצד אחד נראה שאין קושי לזהות מהו מעשה טרור, שכן "מה שנראה כמו מעשה טרור, פוגע ומאיים כמו טרור הוא טרור". מצד אחר יש אי־הסכמה בין מדינות וארגונים בינלאומיים בנוגע לשאלה מה נכלל תחת הכותרת טרור ומה לא נחשב פעולת טרור, אלא סוג אחר של אלימות פוליטית. לעיתים מעשים דומים נקראים בשמות שונים בהתאם לצדדים הפועלים. פעולות שמכונות בצד אחד פעולות טרור מוגדרות בצד האחר מאבק לגיטימי לשחרור לאומי, ומי שנחשב טרוריסט בצד אחד מועלה על נס כלוחם חופש בצד השני.

הגדרה זאת חשובה לא רק לצרכים פוליטיים ולשיח הציבורי אלא גם מבחינה משפטית: הגדרה משפטית של טרור על פי החוק הבין־לאומי עשויה לאפשר להילחם במגוון ערוצים המסייעים לטרור להתעצם על ידי שיתוף פעולה בין־לאומי וליצור תשתית לעיגון מערכת חוקית נורמטיבית שתגדיר את המותר והאסור, הלגיטימי והלא לגיטימי בכל מאבק פוליטי[6].

הטרור מאיים באופן גלוי וסמוי על הדמוקרטיה. האיום הגלוי נובע מהעובדה שפעולות טרור מערערות את יכולתן של המדינות ושל הארגונים הבינלאומיים לספק ביטחון בסיסי לאזרחים, שהיא אבן יסוד בלגיטימיות של המשטר. הטרור גם פוגע פגיעה ישירה בזכויות אדם: בזכות לחיים ולקניין. אולם האיום הסמוי של הטרור על הדמוקרטיה הוא המסוכן יותר. המאבק בטרור מציב לפני המדינות אתגרים שמעמידים במבחן את מידת הדמוקרטיות של המדינה ואת יכולתה לדאוג לביטחון אזרחיה ולשלומם מבלי לפגוע בחפים מפשע בדרך של מעצרי שווא, הגבלות לא מחויבות במציאות של חופש התנועה וההתארגנות ואף פגיעה בחייהם של אנשים. אירועי 11 בספטמבר לא רק מסמלים נקודת מפנה בעניין הטרור, אלא הם גם תמרור אזהרה בנוגע ליכולתה של דמוקרטיה נאורה להתמודד במסגרת המשטר הדמוקרטי עם איום הטרור. המאבק בטרור מטשטש את גבולות החוק ועלול לעודד שימוש לא מבוקר בכוחה של המדינה. לכן יש הטוענים שחשוב להגדיר את הטרור ולהבחינו מעברות אחרות, בין השאר כדי שגורמים (למשל, מדינות תומכות טרור) לא יוכלו להסתתר מאחורי הגדרה מעורפלת של טרור לשם הכשרת מעשיהן.

ההגדרה המקובלת

פעולת טרור, כפי שמשתמע מהמובן המקורי של המילה – פחד, חרדה, אימה – נועדה לזרוע אימה ופחד בקרב הציבור המותקף ולגרום לו לדמורליזציה ובלבול, ולשיבוש שגרת החיים. לעיתים מבוצעת גם כפעולת נקמה במעגל דמים של אלימות. חלק ניכר מנשק הטרור הוא הפרסום הרב שפעילותו מקבלת בציבור, באמצעות התקשורת האלקטרונית והמודפסת. בטרור נעשית פגיעה "בבטן הרכה" של המדינה (האזרחים), במטרה לגרום למדינה להיכנע לדרישות מפעילי הטרור. ביסוד הטרור ישנו גם ערעור של בסיס הלגיטימיות של הממשלה המכהנת, בכך שהיא איננה מסוגלת להבטיח את שלום אזרחיה ולשמור על הסדר הציבורי. הפילוסוף היהודי צרפתי רמון ארון הגדיר את הטרור כאקט אלים שבו המימד הפסיכולוגי גדול מהמימד הפיזי.

מקובל להגדיר "פעולות טרור" כאלה שבהן יש ניסיון מכוון לרצח של אזרחים, בשביל להשיג מטרות פוליטיות: לאומית, דתית, אידאולוגית, חברתית. גם פעולות אלימות אחרות כמו חטיפות אזרחים והחזקתם כבני ערובה, תוך איום לרוצחם, יוגדרו כטרור. יש המגדירים פעולות המכוונות נגד המערכת הכלכלית-פיננסית של מדינה כטרור מזן חדש – טרור כלכלי. פעולות הפחדה גרידא – אם הן אינן אלימות – אינן נחשבות לטרור, וכך גם פעולות של ונדליזם קל (בניגוד לפעולות חבלה), המיועדות לפגיעה קלה ברכוש בלבד ולא בבני אדם. יש הכוללים גם איומים ברצח אזרחים ופגיעה ברכוש אזרחים כדי להשיג מטרות פוליטיות כפעולות טרור[7].

על פי פרופ' אהוד שפרינצק הגדרת הטרור היא "הפעלת אלימות חריפה, נגד אזרחים שאינם לוחמים, כאקט סימבולי וככלי להעברת מסר מפחיד לציבור רחב". ד"ר בועז גנור מגדיר את הטרור "כשימוש מכוון או איום להשתמש באלימות, נגד אזרחים או מטרות אזרחיות, במטרה להשיג מטרות פוליטיות, כגון החלפת שלטון או שינוי מדיניות". בדומה לו פרופ' ברוס הופמן מגדיר את הטרור "כאלימות או איום באלימות במטרה להשיג שינוי פוליטי עמוק".

בחוק המאבק בטרור (2016) נקבע כי מקרים של תקיפה אלימה יכולים להיחשב כמעשי טרור אם מתקיימים בהם מספר תנאים:

  1. הם נעשו מתוך מניע מדיני, דתי, לאומני או אידאולוגי;
  2. הם נעשו במטרה לעורר פחד או בהלה בציבור או במטרה לאלץ ממשלה או רשות שלטונית אחרת, לרבות ממשלה או רשות שלטונית אחרת של מדינה זרה, או ארגון ציבורי בין-לאומי, לעשות מעשה או להימנע מעשיית מעשה;
  3. במעשה שנעשה או במעשה שאיימו בעשייתו, היה אחד מאלה, או סיכון ממשי לאחד מאלה:
(א) פגיעה חמורה בגופו של אדם או בחירותו;
(ב) פגיעה חמורה בבטיחות הציבור או בבריאותו;
(ג) פגיעה חמורה ברכוש, שבנסיבות שבהן בוצעה יש אפשרות ממשית שתגרום לפגיעה חמורה כאמור בפסקאות משנה (א) או (ב) ושנעשתה במטרה לגרום לפגיעה כאמור;
(ד) פגיעה חמורה בקודשי דת; לעניין זה, "קודשי דת" – מקום פולחן או קבורה ותשמישי קדושה;
(ה) פגיעה חמורה בתשתיות, במערכות או בשירותים חיוניים, או שיבוש חמור שלהם, או פגיעה חמורה בכלכלת המדינה או בסביבה.[8]

טרור מדינתי

בשיח ביקורתי על אופיין ותכליתן של פעולות צבאיות שמבצעות מדינות, או של פעולות לצורך דיכוי פוליטי, משמשת לעיתים גם ההגדרה "טרור מדינתי". הגדרה זאת של פעולות שעשויות להיחשב פעולות טרור שמבצעות מדינות חופפת בחלק מהמקרים את ההגדרות של פשע מלחמה, פשע נגד האנושות או הפרת זכויות האדם. בנוסף, מדינה יכולה להיות מעורבת בטרור, אם היא מפעילה, מעודדת או מממנת ארגוני טרור או סוכנים חשאיים המבצעים פעולות טרור מטעמה.

פעולות שנטען לגביהן כי הן פעולות טרור מדינתי מתחלקות בדרך כלל לשני סוגים עיקריים:

  1. פעולות של ממשלות נגד אזרחיהן (מחנות הריכוז והגולאג של סטלין, משטר פינושה בצ'ילה), אף כי נכללו בעבר בהגדרת הטרור, מוגדרות היום ברוב מדינות המערב כ"הפרות של זכויות האדם", או אף כפשעים נגד האנושות, אך מוצאות מהגדרת הטרור. החולקים על שיוך זה סוברים כי הוא מעוות את משמעותו ההיסטורית של המושג, וכן מעניק למשטרים אפלים לגיטימציה, בכך שהוא מוציא אותם מהגדרת ארגוני טרור. לטענתם, מדובר באינטרס של הממסד המדינתי להוציא את המדינות מחוץ למעגל הגורמים המבצעים טרור.
  2. פעולות של ממשלות נגד אזרחי מדינות אחרות. אלה עשויות לכלול פעולות הננקטות במהלך מלחמה (הטלת הפצצה הגרעינית על הירושימה ועל נגסאקי, הפצצת תל אביב בטילי סקאד במלחמת המפרץ), אם כי מקובל יותר להשתמש בהגדרה של פשעי מלחמה (אם חרגו מכללי המלחמה המקובלים). כמו כן נחשבות לטרור מדינתי פעולות דומות המבוצעות ללא הכרזת מלחמה (למשל הפיגוע שביצעו סוכנים לובים בטיסת פאן אם 103 מעל לוקרבי).

ההבדל בין טרור לגרילה

הקריטריונים להבחנה בין גרילה לטרור שנויים במחלוקת. יש חוקרים המבחינים בין גרילה לטרור על בסיס המיקום – טרור בעיר בעוד גרילה בסְפָר. ישנם חוקרים המבחינים בין גרילה וטרור על בסיס העיתוי, כאשר הטרור הוא שלב מקדים לגרילה. עם זאת, ההבחנה הרווחת בין פעולות גרילה לבין פעולות טרור היא על בסיס בחירת המטרה, כאשר גרילה כמכוונת כלפי מטרות צבאיות וממסדיות ואילו טרור מכוון כלפי מטרות אזרחיות. בין הדוגמאות ללוחמת גרילה שאינה טרור ניתן לראות את הפרטיזנים שפעלו נגד הצבאות הנאצים ובעלי בריתם, ואת לוחמי הוייטקונג שפעלו נגד האמריקנים במלחמת וייטנאם. ארגוני טרור מנסים מדי פעם להידמות לארגוני גרילה, בכך שהם מבצעים פעולות נגד צבא האויב, אך עיקר פעילותם מכוונת נגד מטרות אזרחיות.

במקרים רבים, הממשלות נגדן פועלים הארגונים אינן מכירות בהבדל זה בין "טרור" ו"גרילה" ומגדירות פעולות אלימות המבוצעות נגדן כ"טרור", גם אם הן מכוונות נגד חיילים ולא אזרחים. מדינת ישראל, למשל, מגדירה כ"פיגוע טרור" כל פעולה חמושה המבוצעת נגדה בידי ארגונים פלסטינים או לבנוניים, בלי להתחשב בזהות הנפגעים הישראלים (אזרחים או חיילים). באופן דומה הגדירו שלטונות המנדט הבריטי כ"טרוריסטים" כמה מחברי המחתרות היהודיות אצ"ל ולח"י, שפגעו בחיילים בריטים, וגם הנאצים הגדירו את הפרטיזנים כולם כטרוריסטים, גם כאשר פעולתם הייתה מכוונת, רובה ככולה, נגד חיילים גרמנים. בשל האמור לעיל נוטים חברי הארגונים – שאינם מגדירים את עצמם לעולם כ"טרוריסטים" – לטעון כי המלה "טרוריסט" אינה אלא כינוי גנאי שבו משתמשות ממשלות לתיאור ארגונים חמושים שאינם ממשלות.

הגדרת הטרור במשפט הבין־לאומי

ניסיונות לקבוע הגדרה לטרור החלו בשנות ה־30 של המאה ה־20. בתקופה זאת נעשה ניסיון לגבש אמנה בין־לאומית שתחייב את המדינות החברות בה להילחם בגלוי בטרור ולהעניש את מבצעיהן של פעולות טרור. המאמץ לא נשא פרי ואמנה זאת לא נכנסה לתוקף. מרבית ההגדרות כנגד טרור עוסקות בשאלת החוסר בזכות לגיטימית לשימוש בכוח כנגד אזרחים. ארגוני הטרור חולקים על הגדרה זאת וקובעים שפעילותם לגיטימית ומבוצעת כלפי מטרות צבאיות ומקובלת מתוקף דיני הלחימה. לכן מגדירים עצמם "ארגון גרילה" או "לוחמי חופש". פרופסור בועז גנור, מגדיר טרור "כשימוש מכוון או איום להשתמש באלימות, נגד אזרחים או מטרות אזרחיות, במטרה להשיג מטרות פוליטיות". ההגדרה המקובלת לטרור במשפט הישראלי, מצומצמת יותר ומקורה בחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005. הגדרה זאת דומה במהותה להגדרה בדין האנגלי[9], אולם היא חלה רק על איסור מימון ולכן אינה בעלת תחולה גורפת. הדין הצרפתי מגדיר טרור כמעשי הפחדה המכוונים כלפי אוכלוסייה ומטרתם להפריע לסדר הציבורי[10]. הדין הטורקי מגדיר טרור כמעשה שנעשה על ידי אדם אחד או יותר השייכים לארגון במטרה לשנות את מאפייניה של הרפובליקה כמפורט בחוקה באמצעות לחץ, כוח ואלימות, הפחדה, דיכוי או איום[11].

לשימוש בהגדרה בין־לאומית מוסכמת קיימות השלכות על מעמדה המשפטי ועל היכולת וההשפעה של הקהילה הבין־לאומית להתמודד עם התופעה. היתרונות באמנה בין לאומית כנגד הטרור הם התגייסות בין־לאומית בהתמודדות מול מדינות תומכות טרור, הסגרת טרוריסטים, מיגור יכולתם של ארגוני טרור להעביר כספים, גיוס פעילים חדשים ועוד. התשתית שתעוגן תיצור מסגרת נורמטיבית שמלבד להיותה משרתת צרכים פוליטיים וחשובים לשיח הציבורי, תגדיר את המותר והאסור, הלגיטימי והלא לגיטימי במאבקים פוליטיים[12]. החיסרון הבולט בהיעדרה של הגדרה כנגד הטרור הוא החלטות שרירותיות של מקבלי החלטות ומנהיגים פוליטיים על הגדרתם של ארגונים כארגוני טרור. חסרונות נוספים הם חוקים מדינתיים ואזוריים שונים כנגד ארגוני טרור ושימוש בטרור.

על אף היעדר הסכם רשמי בין המדינות על הגדרה בינלאומית כוללת של הטרור, קיים קונצנזוס ביחס למספר אך לא לכל מרכיבי הגדרת הטרור. המספר של אמנות בינלאומיות שאומצו במידה מסוימת עם הטרור הוא אינדיקציה ברורה להסכם המשותף שעליו ניתן לראות את הפעילויות שיוגדרו כטרור ולפיכך אסורות על פי המכשירים המשפטיים הרלוונטיים. בחודש פברואר 2011, הטריבונל המיוחד בלבנון קבע פה אחד כי כלל מנהגי התפתח במשפט הבין־לאומי ביחס לטרור בעת שלום וזוהו שלושה מרכיבים מרכזיים להגדרת הטרור כפשע בינלאומי[13]. אין הגדרה אחת כוללת לטרור שמקבלת הסכמה כלל עולמית ולפיה מונחה המשפט הבין־לאומי. אולם, החל משנות ה־70 של המאה הקודמת, החלו בכתיבתן של 13 אמנות בין־לאומיות האוסרות על גילויי טרור מסוימים. בכך נראה כי הקהילה הבין־לאומית אימצה גישה סקטוריאלית לזיהוי עבירות שנראות כמתקשרות לפעילות טרור ובפיתוח הסכמים, בדמות אמנות, שיטפלו בקטגוריות מסוימות בלבד[14]. העיקרון העומד מאחורי הגישה הסקטוריאלית הוא ההימנעות מהגדרת הטרור, שכן נדרשת הגדרה רק עם העונש על העבירות הרלוונטיות הותנה בקיומה של כוונה "טרוריסטית" ספציפית[15]. בצד אמנות 'גלובליות' אלה קיימות גם אמנות אזוריות נגד טרור, שנוסחו בחסותם של ארגונים אזוריים, כגון הליגה הערבית, מועצת אירופה וועידת המדינות האסלאמיות. החיסרון הבולט בהיעדרה של הגדרה כנגד הטרור הוא החלטות שרירותיות של מקבלי החלטות ומנהיגים פוליטיים על הגדרתם של ארגונים כארגוני טרור. חסרונות נוספים הם חוקים מדינתיים ואזוריים שונים כנגד ארגוני טרור ושימוש בטרור.

הצעות לאמנות מקיפות

במהלך השנים הועלו מספר הצעות לאמנות מקיפות בנושא טרור: טיוטת האמנה למניעת וענישה של טרור, 1937[16]: אמנה זאת לא נכנסה לתוקף. סעיף 1.1 הגדיר מעשי טרור כמעשים פליליים מכוונים נגד מדינה ומכוונים ליצור מצב של טרור במוחם של אנשים מסוימים או קבוצת אנשים או בקרב הציבור הרחב. סעיף 2 כלל מעשי טרור באם הם היו מכוונים נגד מדינה אחרת ואם הם מהווים פעולות טרור לפי סעיף 1.

מאז שנת 2000 האספה הכללית של האו"ם מנהלת משא ומתן על אמנה מקיפה בנושא הטרור הבין־לאומית הצעת האו"ם המקיפה על הטרור הבין לאומי שטרם נסתיימה[17]: ההגדרה של פשע הטרור אשר נמצאת על שולחן המשא ומתן מאז 2002 היא כדלקמן:

כל אדם המבצע עבירה כמשמעותה באמנה זו, אם אותו אדם, בכל אמצעי, שלא כדין ומכוון גורם:
מוות או פגיעה גופנית חמורה לאדם; או נזק חמור לרכוש ציבורי או פרטי לרבות מקום לשימוש ציבורי, מתקן ממלכתי או מקום ציבורי, מערכת תחבורה ציבורית, מתקן תשתית או סביבה; או נזק לרכוש, למקומות, למתקנים או למערכות הנזכרים בסעיף 1ב' הגורם או עלול לגרום להפסד כלכלי גדול כאשר מטרת ההתנהגות עפ״י טיבה או הקשרה היא להפחיד אוכלוסייה, או לחייב ממשלה או ארגון בינ״ל לעשות או להימנע מכל פעולה.

הגדרת הטרור בהחלטות של האו"ם

החלטות העצרת הכללית של האו"ם

הצהרת האו"ם משנת 1996 תוספת להצהרה משנת 1994 בדבר צעדים לחיסול הטרור הבין־לאומי שסופחה להחלטת העצרת הכללית של האו"ם 51/210[18], תיארה את פעולות הטרור בתנאים הבאים: מעשים פליליים שכוונו או מחושבים על מנת לעורר מצב של טרור בציבור הרחב, קבוצת אנשים או אנשים מסוימים למטרות פוליטיות, אינם ניתנים להצדקה בשום מצב, יהיו שיקולים של פוליטיקה, פילוסופיה, אידאולוגיה, גזע, רקע אתני, דתי או כל דבר אחר שניתן להצדיקו כדי להצדיק אותם.

מועצת הביטחון של האו"ם

בשנת 2004 התקבלה החלטה 1566 של מועצת הביטחון של האו"ם (אנ') שגינתה את פעולות הטרור כמעשים פליליים לרבות נגד אזרחים, שבוצעו מתוך כוונה לגרום למוות או לנזק גופני חמור או לקיחת בני ערובה, במטרה לעורר מצב של טרור בציבור הרחב או בקבוצת אנשים או אנשים מסוימים, להפחיד אוכלוסייה או לכפות על ממשלה או על ארגון בין־לאומי לעשות או להימנע מכל פעולה המהוות עבירות בהיקפן ובהגדרתן באמנות הבין־לאומיות ובפרוטוקולים הנוגעים לטרור, אינן מוצדקות יהיו הנסיבות אשר יהיו, על ידי שיקולים פוליטיים, פילוסופיים, אידאולוגיים, גזעיים, על רקע אתני או דומים אחרים.

הפאנל בדבר איומים, אתגרים ושינויים והמזכיר הכללי

בשנת 2004, פאנל ברמה גבוהה על איומים, אתגרים ושינויים, המורכב ממומחים עצמאיים, וכונס על ידי המזכיר הכללי של האומות המאוחדות (The High-Level Panel on Threats Challenges and Change and the Secretary General), קרא למדינות לשים בצד את ההבדלים ביניהן ולאמץ בטקסט של הצעה לאמנה מקיפה בנושא הטרור הבינלאומי, "תיאור הטרור" הבא: כל פעולה, בנוסף לפעולות שכבר נקבעו על ידי האמנות הקיימות על היבטי טרור, אמנת ז'נבה והחלטת מועצת הביטחון 1566 (2004), שמטרתה לגרום למוות או לנזק גופני חמור לאזרחים או לא לוחמים, כאשר המטרה של מעשה כזה, על־פי טבעו או הקשרו, הוא להפחיד אוכלוסייה, או לכפות על ממשלה או ארגון בין־לאומי לעשות או להימנע מכל פעולה[19]. בשנה שלאחר מכן אישר המזכיר הכללי של האו"ם, קופי אנאן, את ההגדרה של "פאנל ברמה גבוהה" לטרור וביקש מהמדינות לשים בצד את חילוקי הדעות ביניהן ולאמץ הגדרה זאת במסגרת אמנת הטרור המקיף המוצעת לפני סוף אותה שנה.

ההצעה להכללת ההגדרה הזאת לטרור לאמנה הכללית נדחתה. מדינות אחדות של האומות המאוחדות טענו כי הגדרה כמו זאת המוצעת על ידי הפאנל העליון לאיומים, אתגרים ושינויים, שאושרה על ידי המזכיר הכללי, חסרה את הדרישות הנדרשות כדי להשתלב במשפט הפלילי. קרלוס דיאז־פאניאגואה, שתיאם את המשא ומתן של האמנה הכוללת המוצעת בנושא הטרור הבינלאומי, קבע כי הגדרה כוללת של הטרור שייכלל באמנת החוק הפלילי חייבת להיות "מדויקת מבחינה משפטית, ודאית ובעלת תווית הוגנת של ההתנהגות הפלילית – כל אלה נובעים מחובתה הבסיסית של זכויות האדם לקיים הליך הוגן"[20].

האיחוד האירופי

האיחוד האירופי מגדיר את הטרור למטרות משפטיות או רשמיות בסעיף 1 להחלטת המסגרת למאבק בטרור (2002)[21] דבר זה קובע כי עבירות טרוריסטיות הן עבירות פליליות מסוימות המפורטות ברשימה המורכבת בעיקר מעבירות חמורות נגד אנשים ורכוש;

ארגון נאט"ו

מילון המונחים של נאט"ו[22] AAP-06 מגדיר טרור כ"שימוש בלתי חוקי או איום בכוח או באלימות נגד יחידים או רכוש בניסיון לכפות או להפחיד ממשלות או חברות להשגת מטרות פוליטיות, דתיות או אידאולוגיות".

מבין המדינות שהיו פעילות בתחום החתירה להגדרת הטרור מצויות מדינות הידועות בתמיכתן המובהקת בטרור – סוריה ולוב. באוגוסט 1987 כונסה ועידה של הליגה הערבית בדמשק במטרה לנסח הגדרה למושג טרור לשם הגשתה למושב העצרת הכללית של האו"ם. במושב הפתיחה של המפגש אמר שר החוץ הסורי בנאומו כי "הקמת הוועדה היא נקודת מפנה חיונית בהגנת האומה הערבית מפני ההסתערויות המרושעות האימפריאליסטיות-ציוניות". באוקטובר של אותה שנה, שגריר לוב הציע באופן רשמי שהאו"ם ייזום כינוס של ועידה בין־לאומית שתשקוד על הגדרתו מחדש של המונח טרור. יוזמות אלה, כך לפי פרופ' בועז גנור, מלמדות על החשיבות הרבה שמדינות תומכות טרור מייחסות להגדרת המושג וכן על הניסיון להגיע להגדרה שתאפשר להן להסיר מעצמן אחריות ישירה ולחמוק מעונש. לשיטת המתנגדים להגדרה הטרור, המערכת הבין־לאומית וגורמי הביטחון יכולים להסתדר ללא הגדרה מכיוון שהטרוריסטים מבצעים למעשה פשעים פליליים רגילים, האסורים לפי קודקס החוקים הרגיל. מגמה זאת גורסת כי ניתן להתמודד עם תופעת הטרור באמצעות חקיקה בין־לאומית שתאסור פעולות ספציפיות וניתן להתחמק מהמימד הפוליטי של ההגדרה. מנגד, התומכים בצורך בהגדרה גורסים כי בלא הגדרה מוסכמת לטרור לא ניתן לקיים מאבק בין־לאומי אפקטיבי – שיתוף הפעולה בתחומים שבהם הטרור נוגע דורשים הסכמה לגבי מהו טרור, למשל, "ייבוש" מקורות כספיים של ארגוני הטרור, מניעת גיוס פעילים חדשים, מעצר והסגרת טרוריסטים בין מדינות, התמודדות מול מדינות וקהילות תומכות טרור וכו'. לפי פרופ' גנור, כל עוד אין הגדרה רשמית לטרור, יכולים ראשי מדינות העולם להתאסף ולהצהיר כי הם מתנגדים לטרור, אך הצהרה זאת תהיה חסרת משמעות מעשית שכן ללא הגדרה אחידה של מהו טרור, יכולות מדינות כמו סוריה, לוב ואיראן לטעון כי הן אינן תומכות בטרור אלא ב"שחרור לאומי" של עמים מדוכאים[23].

הטריבונל של לבנון, 2009

התכנס במרץ 2009, ע"ר אירועים כנגד פוליטיקאים ואנשי רוח בלבנון. נתן התייחסות להגדרת הטרור במשפט הבין לאומי וקבע כי על פי המשפט הבין לאומי המנהגי, פעולה תיחשב לפעולת טרור כאשר תענה על שלושה קריטריונים: 1.ביצוע או איום בביצוע פשע פלילי כמו רצח, חטיפת אזרחים, הצתה וכו'. 2.כוונה ברורה להשליט פחד על האוכלוסייה, כזה אשר עשוי לגרום לממשלה או לגורם בין לאומי לפעול. 3.כאשר הפעולה מערבת אלמנט חוצה גבולות. מובן כי עקרונות אלה זוהו על ידי בית הדין לאחר שזה פנה לאמנות שנחקקו בין המדינות. בית הדין הרחיב את פרשנות המשפט המקומי המדינתי והוסיף לה את המימד השלישי – ההשפעה על מדינות נוספות. עצם העובדה כי בית הדין נוטל על עצמו הגדרת טרור בין לאומית, מגבירה את הצורך כי הגדרה זאת תוסדר בחקיקה ומאותתת למדינות העולם כי הגיעה העת לקבוע הגדרה מקובלת ולנסחה תחת אמנה.

ביקורת ישראלית על החוסר באמנה בינלאומית המגדירה טרור

לא אחת נשמעה ביקורת ישראלית על חוסר הפעילות של הקהילייה הבינלאומית לנקוט עמדה ברורה כנגד הטרור והשלכותיו. ביקורת זאת נשמעת גם מצידו של גנור בספרו. ביקורת נוספת נשמעה מצידו של בנימין נתניהו בספרו "הטרור, כיצד יוכל המערב לנצח". לטענתו, לא זאת בלבד שהאמנות לא החלישו את פעילות הטרור אלא אף חיזקו והעצימו אותו. ארגוני הטרור זכו להשגת יעדים פוליטיים ותמיכה מצידן של מדינות המספקות חסות וכלי נשק[24]. נתניהו שם דגש בספרו על חשיבותה של אמנה בינלאומית אחת, בעלת הגדרה אחת למעשי טרור, אשר תחייב את כלל המדינות לחתום עליה ותהיה בבחינת Pacta sunt servanda (הסכמים יש לקיים). אמנה זאת תחזק את רוחן של מדינות קטנות יותר לצאת באופן רשמי כנגד הטרור ובאופן ממשי תתמרץ מדינות לפעול כנגד הטרור. בנוסף, מציע את האפשרות להקמת ארגון בין־לאומי שיפעל כנגד הטרור ולו 4 תפקידים עיקריים: 1. איסוף מודיעין 2. הגנה על מתקנים ונתיבי הובלה 3. פעולות צבאיות במקרי חירום 4. פעולה מדינית נגד מדינות שיוזמות ומטפחות טרור[25]. ברי כי ביקורת מצד אישיות פוליטית תשפיע על האופן שבו הוא יתייחס לאירועים בעתיד.

הגדרת טרור במשפט הישראלי

בחוק המאבק בטרור, התשע״ו–2016, "מעשה טרור" מוגדר כמעשה המהווה עבירה שנעשה מתוך מניע מדיני או אידאולוגי, וכולל פגיעה חמורה באדם, בציבור, בתשתיות או בקודשי דת. ההגדרה החוקית אינה כוללת את דרישת קהל היעד שבהגדרת גנור – "נגד אזרחים או מטרות אזרחיות", ואינה מכילה את מטרת הפעולה שבהגדרת גנור – "במטרה להשיג מטרות פוליטיות". לפי הפסיקה, פ"ד נועם פדרמן נ' ממשלת ישראל, המבחן להגדרת ארגון כארגון טרור זה מבחן "הוודאות הקרובה". יש הגדרה נוספת לטרור בחוק ישראלי, בחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005: ההגדרה מכילה את מטרת פעולה, אך לא כוללת את קהל היעד – לא מבחינה בין אזרחים לחיילים. ההגדרה מוסיפה על הגדרתו של גנור – כולל עבירות רכוש, ולא רק אלימות או איום באלימות.

פעולות טרור בדרך כלל אינן ממוקדות, כלומר אינן מכוונות כלפי אדם מסוים, אלא כלפי אוכלוסייה שלמה, כך שהטרוריסט לרוב אינו מייחס חשיבות לזהות קורבנותיו. אשר על כן, רצח של אדם מסוים, גם אם הוא מבוצע בידי ארגוני טרור או בשיטות טרור, נחשב על ידי מרבית החוקרים כרצח פוליטי ולא כפעולת טרור. כך, למשל, רציחותיהם של ג'ון פיצג'רלד קנדי, יצחק רבין, רחבעם זאבי ולואיס קאררו בלאנקו אינן מעשה טרור (אם כי בשני המקרים האחרונים היו המבצעים חברים בארגון טרור).

בצה"ל מקובל לעיתים לכנות אירועי טרור בשם "פח"ע", ראשי תיבות של "פעילות חבלנית עוינת".

מניעים להפעלת טרור

  • סכסוך לאומי או אתני: במסגרת סכסוך על קרקעות ושליטה בין לאומים או בין קבוצות אתניות. בקטגוריה זאת נכלל הטרור הבסקי בספרד, הטרור הצ'צ'ני ברוסיה, הטרור הכורדי בטורקיה, המורדים הטמילים בסרי לנקה והטרור הפלסטיני בישראל.
  • מאבק על שלטון וניסיון לשינוי שיטת ממשל: רצון להפיל את השלטון ולהחליפו בצורת שלטון אחרת. בקטגוריה זאת נכלל הטרור של באדר מינהוף בגרמניה, 17 בנובמבר ביוון וארגון השמאל הקומוניסטי קיצוני הבריגדות האדומות באיטליה, שנהג לפגוע באנשי עסקים, פוליטיקאים וראשי המשק האיטלקי, ושהתפרסם על רקע חטיפתו ורציחתו של ראש ממשלת איטליה לשעבר אלדו מורו ב־1978. ניתן גם להוסיף לקטגוריה זאת את פיצוץ בניין הממשל באוקלהומה סיטי שבארצות הברית בידי טימותי מקווי. טרור מסיבות אלה כמעט שאינו קיים במדינות המערב, אלא רק במדינות המזרח כדוגמת נפאל, שם מבוצעות פעולות טרור על ידי המורדים המאואיסטים, שרוצים להחיל שלטון קומוניסטי במדינה הדיקטטורית. וכן של האחים המוסלמים שניסו לתפוס את השלטון במספר ממדינות ערב בדרך אלימה, ולהפוך את המדינות לאסלאמיות אדוקות. בין היתר נזקפים לחובתם של האחים ולפלגים שיצאו מהם, פיצוץ אוטובוסים של תיירים מערביים במצרים, רצח אנואר סאדאת וניסיון ההתנקשות בחוסני מובארכ באדיס אבבה, במטרה למוטט את המשטר.
  • סכסוך על רקע אידאולוגיה דתית: סכסוך שנובע בשל התנגשות של דתות שונות, או אידאולוגיה ששואפת להשליט דת מסוימת על פני האחרות. בקטגוריה זאת נכלל הטרור הפונדמנטליסטי הגלובלי של אל־קאעידה, שמכוון נגד העולם הנוצרי והיהודי ובני בריתם בעולם המוסלמי, והמדינה האיסלאמית שנלחמת ברוב הדתות האחרות שאינן סונה קיצונית. ניתן גם לציין את חלק מארגוני הטרור שנלחמים כנגד ישראל כגון חזבאללה, חמאס והג'יהאד האסלאמי החורתים על דגלם לנהל מלחמת קודש איסלמית ("ג'יהאד") נגד היהודים בישראל.
  • קצירת רווחים פוליטיים: מדינות מסוימות המכונות על ידי אחרות "מדינות טרור", עושות שימוש בכלי זה על מנת לקצור רווחים פוליטיים מעבר לכוחן היחסי בקהילה הבינלאומית. איראן, סוריה, ולבנון נחשבות למדינות טרור, הבוחשות בעסקים אלה ברחבי העולם, ובמיוחד במזרח התיכון. טיבוע ספינת גרינפיס על ידי לוחמי קומנדו ימי צרפתים היא פשע שבוצע על ידי צרפת נגד אזרחים חפים מפשע, אך אינו הופך את צרפת למדינת טרור, משום שיעדו נבחר בקפדנות.

ההפרדה בין המניעים אינה הפרדה מוחלטת, ובמקרים רבים ניתן למצוא ארגונים המפעילים טרור מיותר ממניע אחד.

שורשיו של הטרור

מפת אזורי הטרור בשנת 2008
מפת אזורי הטרור בשנת 2010

דיכוי

קבוצות רבות בעולם חשות שהן רוצות לגרום לשינוי, אולם עם זאת, הן מרגישות שאין להן יכולת לבצע את השינוי בדרכים אחרות (כמו שכנוע, הסברה, הפעלת לחץ כלכלי, וכו') היות שדרכים אלה חסומות בפניהן. במשטרים דמוקרטיים המקפידים על זכויות אדם ועל חופש הדיבור ועל חופש התארגנות, יש לאזרחים תקווה לשנות את פני הדברים בדרכים לא אלימות. תחת משטרים אחרים, כגון משטר צבאי, פעמים רבות תקווה כזאת קלושה יותר, וגדל הפיתוי להשתמש בטרור או אלימות נגד הצד השני. רוב ארגוני הטרור באים מקבוצות החיות תחת משטר מדכא, או לפחות מתוך קבוצה המאמינה בכך שהיא חיה בחברה מדכאת. עם זאת כאשר המשטר מספיק נחוש הוא יכול לדכא את פעילות הטרור כפי שירדן עשתה בספטמבר השחור.

נגד טענה זאת שדיכוי מעורר טרור, ניתן לטעון כי יש קבוצות מדוכאות, שלא בוחרות בדרך של טרור. למשל הטיבטים שנכבשו באופן ברוטלי על ידי סין, ההינדים, שחיו תחת משטרים מדכאים של מוסלמים ובריטים, והיהודים שהיו לעיתים קרובות קבוצות מדוכאות ומושפלות באוכלוסיות שחיו בקרבן, שהעדיפו להצהיר על נאמנות למשטר הקיים, ולא פנו אל דרך הטרור, גם כאשר סבלו מרדיפות קשות ופוגרומים. גם השחורים באמריקה שדוכאו רבות באופנים קשים ביותר, בדרך כלל לא פנו אל פעילות טרור.

טענה נוספת היא כי דווקא במשטרים טוטליטריים שהטילו טרור על אזרחיהם ודיכאו אותם, כמו ברית המועצות של סטלין, גרמניה של היטלר, עיראק של סדאם חוסיין וקוריאה הצפונית של ימינו, לא צמחו ארגוני טרור. נגד זאת ניתן לטעון שטרור המופעל נגד אזרחים (לפי ההגדרה המופיעה בערך) אינו הגיוני ביותר תחת משטר אשר בנוי בצורה היררכית, ושבו חיי אדם אינם חשובים ביותר. במשטרים אלה, התארגנויות לשם השגת שינוי אלים פועלות בדרך כלל נגד מטרות צבאיות, בניסיון להחליש את המשטר, או בניסיון לבצע התנקשות בחיי המנהיג, שמותו עשוי לשנות את המשטר במדינה. כמו כן במדינות אלה בדרך כלל מופעלת משטרה חשאית רבת כוח שמטילה פחד ו"טרור" בעצמה על האוכלוסייה.

גם במשטרים נוספים שאינם משטרי טרור אך הם מדכאים את תושביהם, ולא נותנים להם זכות להשתתף במשחק הפוליטי, כמו רוב מדינות ערב, קובה וסין, בדרך כלל לא צומחים ארגוני טרור נגד השלטון, דבר שפותח פתח להניח כי דווקא משטר חופשי, פתוח וליברלי עלול להזמין טרור מבית, ואילו משטר מדכא דווקא גורם להתנגדות שמולו להרכין ראש.

עוני ונחשלות

ישנם הטוענים שעוני מהווה קרקע נוחה לצמיחת טרור. על פי סברתם, הטרור קשור לעוני היות שלאדם עני יש סיכוי גדול יותר למות, ובחברות רבות חייו של עני חשובים פחות מחייו של איש עשיר. בנוסף, בחברות עניות רבות, חיי האדם אינם נחשבים ערך מרכזי, או שחיי אדם נחשבים פחות מאשר בחברות מערביות מודרניות. כמו כן, לאדם עשיר יש הרבה להפסיד אם ייחשד בתמיכה בטרור (שכן ניתן להחרים את רכושו), ואילו לאדם עני אין הרבה מה להפסיד בהקשר זה, ויש רווח פוטנציאלי אפשרי (אם הטרור ישא פרי, ייתכן שמעמדו הכלכלי ישתפר). בנוסף, עניים רבים בחברות מדכאות מרגישים כי העוני שלהם מתקיים הודות לסדר הפוליטי הקיים, ולכן הם מתנגדים לסדר זה. שוב ניתן לראות שמספר האנשים התומכים בטרור או חברים בארגוני טרור באים מחברות עניות (שבדרך כלל יש קורלציה בינן לבין חברות החיות תחת דיכוי), או מחברות בהן יש אי שוויון גדול (כאשר הטרור מופנה אל תוך אותה חברה). בעקבות טענות אלה ישנן קריאות בארצות הברית להגדיל את סיוע החוץ כדרך להילחם בטרור[26].

לעומת זאת, ישנם הטוענים שלא ניתן למצוא קשר בין עוני לטרור. לטענתם, לאדם עני אין זמן, כוחות ומשאבים לפעילות פוליטית או אידאולוגית שכן כל מרצו או לפחות רובו הגדול מוקדש למלחמת הקיום. כאשר האדם נאבק על הצרכים הבסיסיים של החיים, קשה לו "להרים את הראש" ולארגן או להשתתף בפעילויות נוספות, שדורשים חשק, מרץ ומוטיבציה. כאשר בוחנים ארגוני טרור רבים, ניתן להבחין שלא תמיד הם צמחו מתוך עוני ומסכנות, ולעיתים רבות נתמכו בידי מנהיגים בעלי משאבים או מנגנונים משומנים של מדינות חסות שחימשו והנחו אותם, שכן ניהול וארגון פעולות טרור דורש ידע, ציוד ומשאבים רבים שעולים ממון רב. דוגמאות בולטות לכך הם מנהיגי אל־קאעידה ופריצת האינתיפאדה השנייה בתקופת פריחה כלכלית אצל הפלסטינים. אולם התמיכה העממית בארגונים אלה, כמו מקור גיוס מתנדבים, או גיוס תמיכה בצורות אחרות (כמו הסתרה, הברחת חומרים, תעמולה וכו') מבוצעת לעיתים קרובות על ידי אנשים שבאו מחברות עניות, או שהם פועלים בשמם של אנשים מרקע עני, גם אם ההנהגה הפוליטית או הפעילים המרכזיים אינם בהכרח מרקע עני. אדרבה, באופן כללי נפוץ יותר שאנשים מרקע אמיד או מקרב המעמד הבינוני באותה חברה הם אלה המהווים את עמוד השדרה של התארגנויות פוליטיות, ונראה שארגוני טרור אינם יוצאים מהכלל במובן זה.

את מורכבות הדברים ביטא נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש באומרו[27]:

...אנו גם פועלים להשגת שגשוג ופתיחת הזדמנויות כי הם עוזרים להביס את הטרור. עוני אינו גורם טרור. רוב הקושרים של 11 בספטמבר גדלו ברווחה כלכלית. אולם עוני מתמשך ודיכוי יכולים להוביל לחוסר תקווה וייאוש. וכשממשלות נכשלות באספקת אמצעי קיום בסיסיים לאזרחיהם, מדינות אלו יכולות להפוך לגן עדן לטרור.

— נאום בוש בפני הבנק לפיתוח אמריקה, 14 במרץ 2002

ייאוש והיעדר תקווה

רבים מאמינים כי ייאוש הוא אחד הגורמים לבחירה בטרור. כל עוד יש תקווה לחיים נורמליים, כפי שהם מוגדרים באותה חברה, הבחירה בטרור כדרך חיים, או התמיכה בטרור מתוך אמונה שהוא יגרום לשיפור החיים, אינה דבר הגיוני כל כך. מצד שני, אם שוררת אמונה חזקה שאין תקווה לגבי העתיד, לא לקבוצה המדוכאת, ולא לגבי כל אחד מחבריה; או שיש אמונה כי ממילא הסיכוי למוות בגיל צעיר הוא גדול, ואילו בדרך האלימות יש סיכוי לשיפור העתיד, אזי הגיוני יותר לתמוך בטרור או להצטרף לפעילות טרור.

כדוגמה לטיעון זה, אחד הטיעונים של חלק מהפלסטינים לכך שהם עצמם חברים בארגון טרור, הוא שממילא סביר שהם ימותו בגיל צעיר, בגלל פעילות צה"ל. ולכן, הם טוענים, עדיף כבר למות תוך מאבק, תוך שהם הורגים כמה שיותר אנשים שהם תופסים כאויב, ועל ידי כך לנסות לגרום לשינוי. יש הרואים בטיעון זה טיעון דמגוגי, שכן פלסטיני שאינו מתעמת עם כוחות צה"ל, יכול להגיע לגיל שיבה, ומבחינה סטטיסטית הסיכוי הרבה יותר גדול שימות ממחלה ולא מירי של חיילי צה"ל.

בנוסף ניתן להצביע על כך כי רמת הטרור נגד ישראל עלתה מאוד דווקא לאחר הסכמי אוסלו (בארבעת השנים שלאחר הסכמי אוסלו, 1993–1996 היו יותר הרוגים מאשר בשנים שקדמו להם) עם פתיחת אופק מדיני ותקווה לפלסטינים. קפיצת מדרגה נוספת בטרור, הייתה בשנת 2000 שבה פרצה האינתיפאדה השנייה, והיא החלה דווקא מתוך חופש תנועה, צמיחה כלכלית שהואצה, ורמת חיים הגבוהה ביותר שהפלסטינים הצליחו להגיע אליה אי פעם. ולכן ניתן לטעון כי לעיתים הטרור יכול לנבוע לא בגלל ייאוש והיעדר תקוה לחיים אלא מתוך מצב של התעצמות צבאית ותחושת ביטחון גדולה, שניתן להתעמת עם האויב ולגרום לו לנזקים קשים, מבלי להיפגע יתר על המידה.

אמונה בשימוש בכוח

לעיתים נראה כי עצם האמונה והתקווה שניתן לשנות את צורת השלטון בכוח היא גורם בטרור. במדינות חזקות מאוד אף שהן מדכאות ומביאות על תושביהן עוני ונחשלות, בדרך כלל לא יתעורר טרור, כי לתושבים אין תקווה לבצע שינוי, והמחיר שישלמו יהיה גבוה מדי. לעומת זאת במדינות שלא מדכאות ואף דמוקרטיות עלול להתעורר טרור, כאשר אנשי הטרור מספיק חדורי אמונה ומאמינים שיש להם מספיק עוצמה וכוח לגרום לשינוי פוליטי. ארגוני טרור קומוניסטים שרכבו על הגל הסוציאליסטי, כמו סיעת הצבא האדום בגרמניה, הבריגדות האדומות באיטליה, הצבא האדום היפני, והנתיב הזוהר בפרו, ניסו לשנות בכוח את צורת המשטר לשיטה קומוניסטית, משום שהייתה להם סיבה מספיק טובה להאמין כי הם יכולים להצליח בכך.

ארגוני טרור אסלאמיסטיים שרוכבים על הגל הזה, חשים כי יש להם שעת כושר, וישנה אפשרות לשנות את המשטרים בכוח. לעיתים הצלחה בזירה אחת מעודדת ומהווה מקור השראה לפעילות בזירה אחרת. ישנם גורמים הטוענים כי פריצת האינתיפאדה השנייה ארבעה חודשים לאחר הנסיגה החד צדדית של ישראל מלבנון לא הייתה מקרית, וכי ערפאת שאב עידוד מנסיגת ישראל ושאף לגרום לנסיגה חד צדדית מיש"ע באותו האופן שחזבאללה עשה. לדברי בכירים בחמאס, גם ההתעמתות של הארגון עם פת"ח בעזה, לא הייתה מקרית במועד בה התקיימה, חודשים ספורים לאחר סיום מלחמת לבנון השנייה, בה חזבאללה נתפס כמי שעמד בהצלחה נגד ישראל.

אמונה קיצונית

אמונה קיצונית בצדקת הדרך יכולה להיות מנוע חזק בדחף לטרור. במיוחד הדבר נכון אם אמונה זאת משולבת בחזון שונה מהותית מהמצב החברתי הקיים. היות שיש פער תפיסתי גדול בין הקבוצה לבין החברה או השלטון בו היא חיה, הגיוני שיתקיים דיכוי או רדיפה מצד השלטון או החברה בה חיה הקבוצה (ראו סעיף), ומניעתה מקידום רעיונותיה בדרכים לא אלימות. דבר זה כאמור מגביר את הסיכוי לפניה לטרור. במיוחד, גדול הפיתוי לקיים טרור במצבים בהם נראה שדרכים אחרות אינן יעילות, או שיש פער תקשורתי בין הצדדים. גורם נוסף המחזק את הנטייה לשימוש בטרור הוא כאשר הצורך בשינוי נתפס על ידי הקבוצה כצורך דחוף, שיש להשיגו במהרה, וש"אין זמן" להשיגו בדרכים שלוות יותר.

כבר בתקופת בית שני היו קבוצות קיצוניים בעם היהודי שנקראו סיקריים שהרשו לעצמם לרצוח את מתנגדיהם בדרך לעצמאות יהודית. קבוצות טרור באירופה כדוגמת הבריגדות האדומות ניזונו מהחזון הקומוניסטי וניסו להגשימו. ארגון כמו הצבא האדום היפני שאף להחליף את המשטר היפני. לעיתים האמונה אינה חייבת להיות דתית אלא יכולה להיות לאומית גזענית כמו אירוע הטרור שבוצע באוקלהומה סיטי או קומוניסטית כשל ארגון הטרור בקולומביה או הנתיב הזוהר בפרו.

ועם זאת קשה להגיד מהי אידאולוגיה קיצונית. מנקודת המבט של תרבויות שונות, נקודות מבט אחרות הן קיצוניות ומוזרות. נראה שהלגיטימיות של שימוש באלימות באותה השקפת עולם, היא זאת שמקדמת אלימות, יותר מאשר המרחק בינה לבין השקפת העולם לה היא מתנגדת, ראו פסקה הבאה.

מטרה המקדשת את האמצעים

חזית הבניין הפדרלי באוקלהומה סיטי, ארצות הברית, לאחר הפיגוע שגבה חייהם של 168 בני אדם.

בקרב קבוצות רבות, רווחת הדעה כי עבור השגת מטרה צודקת, כדאי להפעיל אמצעים קיצוניים. האמירה "המטרה מקדשת את האמצעים" מיוחסת למשנתו של מקיאוולי והיא רווחת למדי בתרבות המערבית, גם אם האמצעים אינם בהכרח אלימות והרג. חברות רבות לא מהססות להפעיל אמצעים אלימים, או איומים באלימות כדי לנסות להשיג את מטרתן הפוליטית, וקבוצות הבוחרות בטרור אינן יוצאות מהכלל, אף שקיים קו תוחם ברור בין אלה שאינם נוקטים בטרור לאלה שנוקטים בו.

כנגד זאת, ניתן להתבונן בחברות המאמינות כי הדרך היא חלק מהמטרה, וכי בחירה באמצעים פסולים תגרום לכך שגם אם תושג המטרה כביכול, היא תתגלה ככלי ריק, ולא כחזון אליו שאפו להגיע התומכים בדרך. בתרבות ההינדית, אמונה זאת רווחת, ואכן, גם תחת המשטרים המדכאים של המוסלמים ושל הבריטים, המגמה הכללית הייתה של התנגדות לא אלימה.

תמיכה עממית

רוב ארגוני הטרור צריכים חסות של קהילה לצורך גיוס אנשים ותרומות לביסוס והרחבת הפעילות. באין אפשרות להיטמע בקהילה המקומית ולהסתייע בעזרתה, המשטר השולט ידביר את הארגונים ויחשוף את אנשיהם. התמיכה הממשית והמורלית שמעניקות אוכלוסיות מקומיות כמו בפעילות ה־IRA והצ'צ'נים, איפשרו קיומם של ארגונים אלה.

לעומת זאת ישנם ארגוני טרור כמו בחבל הבסקים וקבוצות איטלקיות, גרמניות ויפניות שלא זכו לתמיכת אוכלוסייה מקומית. ואולם היעדר תמיכה כזאת מקשה מאוד על הפעילות של ארגון הטרור, ומחייב בדרך כלל גרעין קטן של מתנדבים נחושים, בעלי קשר מועט עם החברה מסביב, שיש להם מקורות מימון משל עצמם, היות שהתארגנויות גדולות יותר ופחות סגורות, יחשפו במהרה.

יש גם מקרים של טרור בינלאומי, לדוגמה, בפיגועי 11 בספטמבר, או בפיגוע בלוקרבי, לא זכו הטרוריסטים בתמיכת האוכלוסייה המקומית. אולם אז האוכלוסייה המקומית אינה במדינה בה בוצע הטרור, אלא במדינה בה מתבצעת רוב עבודת הארגון, הגיוס וההכשרה. הטרוריסטים של ארגוני אל־קאעידה, לדוגמה, מקבלים תמיכה רחבה למדי במדינות איסלאמיות מהן מגויסים מתנדבי ותומכי הארגונים, גם אם הם פועלים בסופו של דבר במדינה אחרת. בנוסף יש ארגוני טרור השולטים בשטחים, למשל חמאס בעזה, הטליבאן באפגניסטן ודאעש בסוריה ועיראק

חסות של מדינה עוינת

יחסית לסיבות האחרות, זהו למעשה יותר גורם מסייע מאשר סיבה עמוקה לקיומו של טרור, ועם זאת זהו גורם חשוב במעלה שכן אילולי ההכוונה, האימונים, הסיוע, ההגנה, ההצטיידות, התמיכה המורלית והדרבון של מדינות, רבים מארגוני הטרור היו נותרים בגדר של כנופיות חמושות, בעלי יכולות פעולה מוגבלת, נגד המנגנונים המקצועיים של משטרים המתמחים במיגור אלימות ופעילות חתרנית.

רבים מארגוני הטרור נתמכו ודורבנו בידי מדיניות עוינות והיוו יד ארוכה ולא רשמית של מדינה אחרת. מטריית ההגנה והחסות של מדינות שכללו תמיכה המורלית, מימון, חימוש ואימון איפשרו לארגוני טרור להתקיים. ניתן לציין לדוגמה את השימוש שעשו צפון וייטנאם וברית המועצות בווייטקונג בדרום וייטנאם, תמיכתה של לוב בארגון ה־IRA, סוריה במחתרת הכורדית נגד טורקיה, מדינות ערב באש"ף נגד ישראל, השימוש שעושות איראן וסוריה בחזבאללה ובג'יהאד האסלאמי הפלסטיני נגד ישראל והסיוע של ונצואלה בראשות צ'אבס במחתרת ה־FARC הקולומביאנית[28].

שיטות לביצוע פעולות טרור

אוטובוס ישראלי הרוס אחרי פיגוע התאבדות שביצע מחבל פלסטיני ב־5 במרץ 2003 בחיפה.
הדמיה של מטען צינור, שהיה בשימוש נפוץ בקרב טרוריסטים
מעטפת אנתרקס שנשלחה לסנטור האמריקני, המהווה סוג של נשק ביולוגי

פעולת טרור יכולה להיות פעולה מן המארב, בה המבצע מיידה אבנים, משליך בקבוקי תבערה או יורה מהמארב ונמלט מיד (סוג זה של פעולה נפוץ ביהודה ושומרון), או פעולה גלויה בנשק קר או חם, בה למפגע ברור שייתפס או יהרג תוך כדי פעולתו או סמוך לה.

סוגים שונים של פעולות טרור שהופעלו בעולם כוללים:

  • פיגוע ישיר: פעולה בה מתבצעת דקירה באמצעות סכין או פגיון, ירי מנשק קל, זריקת בקבוק תבערה, השלכת רימון יד או דריסה באמצעות כלי רכב.
  • הפגזת אזרחים: ירי של פגזים, פצצות מרגמה, רקטות או טילים על אוכלוסייה אזרחית או מבנים בהפתעה. הפת"ח והחזבאללה בדרום לבנון עשו שימוש ברקטות רוסיות בינוניות (נקראו בטעות "קטיושות"), ומעזה נעשה שימוש דומה ברקטות קסאם וגראד נגד גוש קטיף ונגד שדרות, אשקלון, באר שבע, אשדוד ויישובי עוטף עזה.
  • הטמנת מטעני חבלה וחומרי לוחמה:
    • הטמנת חומרי נפץ וחומרי לוחמה ביולוגיים באביזרים שונים: מלכוד של אביזרים שונים בחומרי נפץ, ממעטפת נפץ ומקרר תופת ועד למכונית תופת ולמשאיות תופת. הטמנת מטעני חבלה במקומות הומי אדם. שליחת מעטפות שמזוהמות בחיידקים כמו שליחת מעטפות שבהן חיידקי אנתרקס. נעשה גם שימוש בהטמנת מזוודת נפץ במטוסים ופיצוצם באוויר.
      דוגמאות בולטת לשימוש בשיטה זאת, הן פיצוץ מטוס פאן אם, שבו נהרגו 270 איש – בשנת 1988 מעל לוקרבי שבסקוטלנד בידי לוב. ופיצוץ מכונית תופת ב־18 ביולי 1994 סמוך למרכז התרבות של הקהילה היהודית בבואנוס איירס, פיגוע שבו נרצחו 86 אנשים.
    • מטען צד: הטמנה של חומר נפץ בצורות שונות בשבילים, דרכים ובכבישים, ופיצוצם באמצעים חוטיים או אלחוטיים בזמן שכלי רכב או בני אדם עוברים במקום. בשיטה זאת נעשה שימוש נרחב על ידי חזבאללה בדרום לבנון, על ידי החמושים בעיראק אחרי כיבוש עיראק ב־2003 והיא משמשת לעיתים קרובות גם ברצועת עזה וביהודה ושומרון אף נגד טנקים.
  • יירוט אמצעי הסע: השמדת כלי תחבורה ציבורית כאשר נוסעיהם עליהם, באמצעות כלי ירייה (כגון מקלעים, רקטות נ"ט או טילים). לדוגמה: באינתיפאדה השנייה ירו ארגוני הטרור רקטות RPG על אוטובוסים ישראלים שהובילו ילדים לבית הספר ואילו במומבסה, קניה ירתה חוליה של אל־קאעידה שני טילי קרקע-אוויר שהחטיאו את מטוס ארקיע.
  • פיגוע מיקוח וחטיפה – חטיפת אזרחים לצורכי מיקוח – שיטה זאת מיושמת בעיקר כדי לשחרר אנשים כלואים. ארגוני הטרור בקולומביה התפרסמו לאחרונה כאשר עשו שימוש באמצעי זה. ב־4 בספטמבר 2004 הסתיים לאחר שלושה ימי התבצרות פיגוע מיקוח של המחתרת הצ'צ'נית בבית ספר בבסלאן שברוסיה במותם של למעלה מ־325 בני ערובה, זהו פיגוע המיקוח רב הנפגעים שידע העולם. כשנתיים לפני כן, באוקטובר 2002 השתלטו כ־50 טרוריסטים צ'צ'נים על התיאטרון במוסקבה כשבו כ־700 אזרחים, לאחר ארבעה ימים התבצעה פעולת חילוץ שבה הוזרם גז רעיל שגרם למותם של 67 בני ערובה ו־34 טרוריסטים. בשני המקרים לא הצליחו הצ'צ'נים להשיג את מטרתם ולשחרר את חבריהם מהכלא.
  • פיגוע התאבדות: בדרך כלל פיגוע ההתאבדות נעשה בידי מחבל שחוגר חגורת נפץ ומגיע למקום הומה אדם, שם הוא מפוצץ את עצמו. בגרסתו המורחבת כולל הפיגוע גם נהיגת כלי רכב (בדרך כלל ממולכד או עמוס בחומר נפץ) וריסוקו על מטרה אזרחית. פיגוע ההתאבדות הגדול ביותר בהיסטוריה, היה פיגועי 11 בספטמבר בו נחטפו בארצות הברית ארבעה מטוסים, ורוסקו על סמלים לאומיים אמריקנים (מגדלי התאומים והפנטגון), פיגוע שנהרגו בו כשלשת אלפי אנשים. בארצות הברית לאחר פיגועי התאומים עלה החשש כי עלול להתבצע פיגוע התאבדות באמצעות אונייה עמוסה באלפי טונות של חומר נפץ בעיר נמל, דבר שעלול לגרום לנזק כשל פצצת אטום טקטית. פיגוע התאבדות בו המחבל מפוצץ את עצמו בלב אוכלוסייה אזרחית הפך לאמצעי הטרור הקטלני ביותר באינתיפאדה השנייה והיה אחד המאפיינים של עימות זה ביו ישראל לפלסטינים.
  • פיגועי נב"ק: פיגועים המשתמשים בנשק בלתי קונבנציונלי דוגמת נשק כימי (כגון גז) או נשק ביולוגי (חיידקים, מחלות, הרעלת מקורות שתייה), אחד מהפיגועים הבולטים ביותר בתחום זה היה הפיגוע ברכבת התחתית של טוקיו.

ארגונים המבצעים פעילויות טרור

הבריגדות האדומות, ארגון טרור איטלקי, הצליח לחטוף ולרצוח את אלדו מורו, הפוליטיקאי האיטלקי הבכיר שיועד לכהן כראש ממשלה בפעם השישית.
  • ארגוני טרור, שהם הצורה הנפוצה ביותר ליזום טרור ולביצועו – ארגונים אלה יכולים להיות מאורגנים היטב, בעלי שטח פעולה ספציפי (טריטוריה), מטרות מוגדרות, היררכיה ברורה, מדים, המנון, מבנה וכול מה שמאפיין צבא מודרני (המחתרת האירית, למשל). יכולים להיות גם אגד מעורבב ומפוזר של אנשים שרק לשם אינטרס משותף חברו יחד. קבוצות אלה אינן מאורגנות, חסרות טריטוריה מוגדרת, מדים, שיטת פעולה, חוקים ומנהיג ברור (אל־קאעידה, למשל).
  • טרור ספורדי ("זאב בודד"), בידי יחידים שאינם חברים בארגון טרור – דוגמה לכך הוא טבח מערת המכפלה, שבו נרצחו 29 מתפללים ערבים, אותו עשה ברוך גולדשטיין ב־25 בפברואר 1994. דוגמה נוספת היא טד קזינסקי, היונבומבר, שפעל בארצות הברית במשך 18 שנה. עם זאת, בארצות הברית נחשבות פעולות אלימות ספורדיות ובלתי מתוכננות של אזרחים בודדים נגד אזרחים מקבוצה אתנית אחרת כפשע שנאה (Hate Crime) ולא כטרור.
  • מדינות, המבצעות פעולות טרור באמצעות גופי המודיעין שלהן, מה שעשוי להיחשב כ"טרור מדינתי", או באמצעות ארגוני טרור שהן תומכות בהם, מממנות ומגבות אותם – דוגמה לכך היא התמיכה של איראן וסוריה בחזבאללה בלבנון, וכדוגמת התמיכה של סוריה במחתרת הכורדית בטורקיה. פעולות אלה מבוצעות לעיתים על ידי המדינות באופן סמוי, ומבלי שיודו במעורבותן בכך. העסק הביש הוא דוגמה לניסיון של ישראל להפעיל טרור כזה באופן שישרת את האינטרסים שלה בערעור היחסים בין מדינות המערב ומצרים. יש שפעולות אלה גלויות יותר, כך הצהירה מצרים בגלוי כי היא מפעילה את הפדאיון נגד ישראל בשנים 1955–1956 ואילו סוריה תמכה במוצהר בפעולות הפתח בשנים 1966–1967 (התמיכות הנ"ל תרמו תרומה משמעותית להתדרדרות למלחמת סיני ולמלחמת ששת הימים בהתאמה).

לארגוני הטרור השונים יש בדרך כלל קשרים מסועפים בינם לבין עצמם, ולעיתים הם עוסקים בעסקים בלתי־חוקיים נוספים, כגון סחר בסמים והברחות למיניהן, כדי לממן את פעולתם. כמו כן, לחלק מארגוני הטרור (למשל חמאס והמחתרת האירית) יש גם זרוע פוליטית "לגיטימית", המשתתפת בפעולות הסברה, חינוך ורווחה ואף נוטלת חלק במערכת הפוליטית.

מלחמה בטרור

ערך מורחב – מלחמה בטרור
הימ"מ, היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור של ישראל. בתמונה: לוחמי ימ"מ בדיגום מבצעי מלא, עם רובי M4A1 קרבין, מגן טקטי וכלב משטרה, באימון פריצה והשתלטות.
קציני יחידה מיוחדת במשטרה המלכותית במלזיה, בפעילות אנטי טרוריסטית
לוחמי צה"ל בשכם בזמן מבצע חומת מגן 2002. מבצע חומת מגן הוא דוגמה למבצע צבאי התקפי נגד הטרור שנחל הצלחה גדולה.

אחד האתגרים של מדינות העולם במאה ה־21 הוא הלוחמה בטרור. ממשלות הקימו ארגונים ייעודיים ללוחמה בטרור או מרכזי תיאום למאבק בארגוני טרור. בארצות הברית הוקם המשרד לביטחון המולדת שמאגד גופי ביטחון; ברוסיה ניטלו תפקידי חקירת פשיעה חמורה מידי שירות הביטחון הפדרלי והועברו לוועדת החקירות, על מנת למקד את הארגון במאבק בפעילויות טרור וחתרנות (במסגרת זאת מנהל שירות הביטחון הוא גם יושב ראש ועדת התיאום למלחמה בטרור); המטה ללוחמה בטרור בישראל הפך לאגף ללוחמה בטרור ולביטחון פנים ועורף של המטה לביטחון לאומי.

היסטוריה

לצד כישלונות של מדינות בעימותי טרור וגרילה כמו בעימות של ארצות הברית עם ארגון הווייטקונג בשנת 1968 שעל אף שספג אבדות כבדות המשיך להתקיים, לפעול ולגרום בסופו של דבר לארצות הברית לסגת מדרום וייטנאם ב־1975, מלחמת העצמאות של אלג'יריה שבה ארגוני גרילה הצליחו לבסוף במחיר כבד ביותר להסיג את צרפת מאלג'יריה ולהשיג עצמאות ב־1962, לאחר 8 שנות לחימה ממושכות ועיקשות, עמידת החזבאללה והחמאס מול ישראל, ופעילות ארגוני טרור אסלאמיים בסוריה, עיראק ואפריקה, יש דוגמאות לא מעטות של ניצחונות של מדינות למול ארגוני טרור. הבולטות שבהן הן, הכנעת מחתרת המאו מאו הקנייתית על ידי בריטניה בסוף שנות ה־60 של המאה ה־20. ההתמודדות של ירדן בניסיון ההפיכה של אש"ף במאורעות ספטמבר השחור בספטמבר 1970, ודיכויים וגירושם של אנשי אש"ף ללבנון. מחיצת המחתרת הצ'צ'נית בידי רוסיה במה שכונה מלחמת צ'צ'ניה השנייה בשנת 2002, פירוק מנשק של הצבא האירי הרפובליקני באירלנד הצפונית ביולי 2005, והכנעתם המוחלטת של נמרי השחרור של טאמיל אילם במאי 2009, בידי כוחות הצבא של סרי לנקה. הכנעת מחתרת PKK על ידי טורקיה ב־2013. גם ישראל רשמה הישגים בלחימה מול הטרור, כאשר דיכאה את הטרור מרצועת עזה ב־1970, את סילוק אש"ף מלבנון במלחמת לבנון הראשונה, ואת גל הטרור מאיו"ש בזמן האינתיפאדה השנייה באמצעות מבצע חומת מגן, אחרי מאבק ממושך.

בעקבות פיגוע התאומים יצאה ארצות הברית (ובעלות בריתה) ללוחמה בינלאומית בטרור, ובין היתר הפילה את משטר הטליבאן באפגניסטן ואת משטרו של סאדם חוסיין בעיראק. בסוף העשור הראשון של המאה ה־21 קיימים עימותים קשים בין כוחות הקואליציה שגיבשה ארצות הברית לבין כוחות גרילה וטרור הפועלים בעיקר באפגניסטן, פקיסטן ועיראק. חזית אסלאמית עיקרית נוספת פועלת במזרח התיכון באמצעות חזבאללה וחמאס המכוונים את עיקר מאמציהן כנגד מדינת ישראל.

ישנם מומחים הסוברים כי לחימה של צבאות קונבנציונליים בטרור איננה אפקטיבית וכמעט שאי אפשר לנצח את הטרור, בשל השיטות שהוא פועל, נחישותו הבלתי נדלית, ונכונותו להקרבה עד מוות, ומצד שני בשל חוסר יכולות מצד מדינות דמוקרטיות לשלם בנפגעים בשל דעת קהל רגישה, וחוסר נכונות לשלם ב"מחיר מוסרי" גבוה מדי. לעומתם ישנם מומחים הסוברים כי הדבר אפשרי. לדעתו של יעקב עמידרור לחימה קונבנציונלית בצירוף של פעולות אזרחיות כמו מודיעין וחסימת מקורות מימון יכולה לנצח את הטרור. לטענתו מקור התפיסה כי צבא קונבנציונלי איננו מסוגל למגר טרור נעוץ בדיסאינפורמציה שהפיצה במערב ברית המועצות, כחלק מהניסיון שלה להשלטת הקומוניזם בעולם. כדוגמה לניצחון על הטרור, הוא מביא את דיכוי הטרור הערבי על ידי הבריטים בשנת 1936, דיכוי הטרור בעזה בשנת 1970, ואף דיכוי הטרור ביהודה ושומרון לאחר מרץ 2002, בעקבות מבצע חומת מגן, טרור שירד מרמה של מאות הרוגים בשנה ל־11 בלבד. לעומת ניצחון מוחלט כפי שהיה במלחמת העולם השנייה מצד בנות הברית על יפן וגרמניה, הוא מדבר על "ניצחון מינימלי" שבו המוטיבציה של הטרור והניסיונות ימשיכו להתקיים, אבל יחסמו על ידי המערכות הצבאיות, באופן שהאזרחים יוכלו לתפקד בשגרת חייהם הרגילה.

שיטות

הלחימה בטרור כוללת מאבק במספר מישורים (מלבד המישור הצבאי):

  • פגיעה במימון: בניגוד למיתוס מקובל ארגוני טרור נזקקים למימון רב לצורך פעולותיהם, לרכישת כלי נשק, חומרי חבלה, כלי רכב, מימון פעילים, רכישת מקומות מחבוא, שינוע אנשים ממקום למקום ועוד. על ידי מעקב בין־לאומי על העברות כספים ארגוני חוק לאומיים ובינלאומיים מחרימים כספים המיועדים לטרור וסוגרים ארגונים המשמשים להלבנת והעברת כספים לטרור (כגון בנקים, חברות קש וקרנות "צדקה").
  • ניתוק ארגון טרור מתומכיו: ארגוני טרור מתבססים על מאגר אזרחים גדול שנותן להם מחסה ותמיכה. על ידי צעדים מדיניים, צבאיים וכלכליים, אפשר להבאיש את ריחו של הארגון בקהל שמהווה לו בסיס פעולה.
  • מודיעין: סוכנויות ביון של ארצות רבות פעילות בניסיון לאתר ואף לחדור לארגוני טרור, כדי לחשוף אותם מבפנים. לעיתים נתפסים אנשי מפתח שמוסרים מידע על פעילות הארגון ועוזרים למפותו. סוכנויות מודיעין של ארצות רבות משתפות פעולה בענייני טרור. בנוסף, מידע מודיעיני משמש לסיכול פיגועים.
  • מעצרים: מעצר פעילים – החל מהדרג המפקד, עבור בדרג הלוגיסטי וכלה בדרגי השטח (המחבלים היוצאים לפגע) – הכרחי על מנת למנוע פעולות טרור ולפגוע בתשתית ארגוני הטרור. חלק גדול מהמעצרים נעשה בעקבות מודיעין מוצלח.
  • פעולות צבאיות ישירות: דרך נפוצה להילחם בטרור היא באמצעות פעולות צבאיות ישירות, מתפיסת אנשי הטרור ועד לפגיעה פיזית בהם (כגון בסיכול ממוקד), וכן הריסת תשתיות ורכוש של ארגוני טרור ופעיליהם (כגון הריסת בתי מחבלים). הפעולות הצבאיות כוללות החל ממבצעים נקודתיים לתפיסת או חיסול איש טרור, דרך מבצעים רחבי היקף הכוללים כניסה קרקעית למעוזי הטרור, ועד למערכות גדולות ומלחמות של ממש.
  • יחידות מיוחדות ללוחמה בטרור: הפעלה של יחידות מיוחדות של משטרה, ז'נדרמריה וצבא המצוידות בנשק ואמצעים מיוחדים, וזוכות להכשרה גבוהה ואימונים ייעודיים של לוט"ר ולש"ב, ללוחמה בטרור. יחידות אלה כוללות יחידות השתלטות/התערבות שתפקידן להגיב לאירועי טרור ובפרט לפיגועי מיקוח וחטיפה (למשל: הימ"מ של ישראל) ויחידות שתפקידן לתקוף את ארגוני הטרור בשטחם שלהם וליירט פעילי טרור (למשל: מסתערבים).

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: טרור
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: טרוריסט
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: טרור
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טרור

סייבר־טרור

הערות שוליים

  1. ^ ד"ר בועז גנור, תופעת הטרור - הגדרת עבודה מוצעת, אתר מט"ח
  2. ^ עם זאת אין הכרח שמעשה טרור מגדיר את הגוף המבצע את הפעולה; כך לדוגמה, יכול ארגון שאינו ארגון טרור לבצע פעולת טרור (פגיעה באזרחים חפים מפשע) בשל פזיזות או רשלנות
  3. ^ Charlton T. Lewis and Charles Short (1879), A Latin Dictionary, Oxford: Clarendon Press, ערך terrĕo
  4. ^ Jonathan Fine, Political and Philological Origins of the Term 'Terrorism' from the Ancient Near East to Our Times, Middle Eastern Studies 46, 2010, עמ' 271–288
  5. ^ מילון האטימולוגיה המקוון
  6. ^ בועז גנור, מבוך הלוחמה בטרור: כלים לקבלת החלטות, הוצאת מפעלות המרכז הבינתחומי הרצליה, 2003
  7. ^ מהגדרת ה-FBI האמריקני לטרור
  8. ^ חוק המאבק בטרור, בספר החוקים הפתוח.
  9. ^ http://www.legislation.gov.uk/ukpga/2000/11/section/1
  10. ^ פרק מעשי טרור בחוק העונשין הצרפתי: פשעים ועבירות נגד האומה, המדינה ושלום הציבור
  11. ^ T.C. Hazine ve Maliye Bakanlığı, masak.hmb.gov.tr
  12. ^ גנור, בועז, 2003. מבוך הלוחמה בטרור: כלים לקבלת החלטות, הרצליה: הוצאת מפעלות המרכז הבינתחומי.
  13. ^ Grozdanova, R. (2014). ‘Terrorism’ – Too Elusive a Term for an International Legal Definition?. Netherlands International Law Review (Cambridge University Press), 61(3), 305-334. doi:10.1017/S0165070X14001351
  14. ^ לימון, גיל, 2016. המאבק בטרור בראי המשפט הבינלאומי. הוצאת הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית ירושלים.
  15. ^ Gioia, Andrea, 2006. "The UN Conventions on the Prevention and Suppression of International Terrorism" in Giuseppe Nesi, ed., International Cooperation in Counter-terrorism: The United Nations and Regional Organizations in the Fight against Terrorism, p. 4.
  16. ^ League of Nations, 1937 Convention for the prevention and punishment of Terrorism, art 2
  17. ^ United Nations General Assembly, Report of the Ad Hoc Committee established by General Assembly resolution 51/210 of 17 December 1996, Sixth session (28 January-1 February 2002) Archived 13 January 2012 at the Wayback Machine., Annex II, art. 2.1.
  18. ^ https://www.un.org/documents/ga/res/51/a51r210.htm
  19. ^ Report of the High Level Panel on Threats, Challenges and Change "A more secure world: Our shared responsibility" (2004) para. 164.
  20. ^ Robert P. Barnidge, Non-State Actors and Terrorism: Applying the Law of State Responsibility and the Due Diligence Principle 2007, p. 17.
  21. ^ http://eur-lex.europa.eu/legal-content/en/TXT/?uri=celex%3A32002F0475
  22. ^ Hasmik Petrosyan, AAP-6 NATO Glossary of Terms and Definitions (2013)
  23. ^ גנור, בועז, 2003. מבוך הלוחמה בטרור: כלים לקבלת החלטות, הרצליה: הוצאת מפעלות המרכז הבינתחומי. 19-25
  24. ^ נתניהו, בנימין, 1987. הטרור, כיצד יוכל המערב לנצח, תל אביב: הוצאת ספרית מעריב. 181-182.
  25. ^ נתניהו, בנימין, 1987. הטרור, כיצד יוכל המערב לנצח, תל אביב: הוצאת ספרית מעריב. 208.
  26. ^ Michael Mousseau, "Market Civilization and its clash with Terror" in Michael Edward Brown, New Global Dangers: Changing Dimensions of International Security, MIT Press, 2004, pages 423-424
  27. ^ George Walker Bush, John W. Dietrich, The George W. Bush Foreign Policy Reader: Presidential Speeches and Commentary, M. E, Sharpe, 2005, pages 287-288
  28. ^ ונצואלה העבירה נשק למורדים בקולומביה, באתר הארץ, 13 במאי 2008


אמנות המלחמה
אמנות המלחמה טקטיקה • אופרטיבה צבאית • אסטרטגיה • דוקטרינה צבאית • תורת לחימה • הונאה
מושגי יסוד לחימה • קרב • מערכה • מלחמה • מלחמה כוללת • מלחמת מנע • לוחמת חלל • לוחמה אווירית • לוחמה ימית • לוחמת תמרון • לוחמת שחיקה • לוחמה אסימטרית • מלחמה בטרור • מלחמת אזרחים • צבא
הוגים וספרים סון דזה / אמנות המלחמה • וגטיוס / מדעי הצבא • קרל פון קלאוזביץ / על המלחמה • אלפרד פון שליפן • בזיל הנרי לידל הארט / אסטרטגיה של גישה עקיפה • מרטין ון קרפלד
טקטיקה ומערכים צבאיים
מערכים צבאיים מערך ריבוע • פלנקס • טסטודו • אימפי
טקטיקה מכה מקדימה • מלחמת בזק • מתקפת נגד • אדמה חרוכה • קרב בלימה • מצור • הסגר • תנועת מלקחיים • כיתור • איגוף • איגוף אנכי • מארב • תקיפה אווירית • הפצצה טקטית • דיכוי הגנה אווירית • הפצצה אסטרטגית • לוחמה בשטח בנוי • לוחמת מנהרות • לוחמת שריון • לוחמה הררית • לוחמה מדברית • לוחמה אמפיבית • לוחמה נגד צוללות • לוחמה ביולוגית • לוחמה כימית • לוחמת רשת ("סייבר") • לוחמה אלקטרונית • לוחמה פסיכולוגית • לוחמה משפטית • לוחמה כלכלית • לוחמה לא קונבנציונלית • הפרד ומשול • מבצעים מיוחדים • גרילה • טרור • מפת מבצע
טקטיקות של פרשים • חי"ר • שריון • ארטילריה • לחימה אווירית • לחימה ימית
אסטרטגיה לאורך ההיסטוריה
בעת העתיקה הטקטיקה והאסטרטגיה היוונית • הטקטיקה והאסטרטגיה ההלניסטית • הטקטיקה והאסטרטגיה הרומית
בימי הביניים הטקטיקה והאסטרטגיה המוסלמית • הטקטיקה והאסטרטגיה האירופאית בימי הביניים • הטקטיקה והאסטרטגיה המונגולית
בעת החדשה הטקטיקה והאסטרטגיה האמריקאית בעת החדשה • הטקטיקה והאסטרטגיה גרמנית בעת החדשה • הטקטיקה והאסטרטגיה סובייטת בעת החדשה • הטקטיקה והאסטרטגיה האירופית בעת החדשה • הטקטיקה והאסטרטגיה במאה ה-20
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35828689טרור

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=טרור&oldid=2239947"