פורטל:המורשת העולמית
אתר מורשת עולמית הוא אתר שהוכרז על ידי ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כאתר הראוי לשימור בזכות חשיבותו המיוחדת למורשת המשותפת לאנושות. האסיפה הכללית של אונסק"ו החלה בתוכנית להגנה על אתרי מורשת עולמית עם ניסוח "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" ביום 16 בנובמבר 1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה.
על מנת להיכלל ברשימת האתרים על המועמד להיות בעל ערך עולמי יוצא מהכלל ולעמוד לפחות באחד מעשרה הקריטריונים. אלו נחלקים לשתי קבוצות: שישה לאתרי תרבות וארבעה לאתרי טבע. אתר עשוי לשלב קריטריונים משתי הקבוצות ואז הוא מכונה "אתר מעורב". הניהול, ההגנה, האמינות והמצב התקין של האתרים נלקחים גם הם בחשבון, ומשנת 1992 נשקלים גם יחסי הגומלין בין האדם לבין הטבע באתרים.
עד כה אישררו 189 מדינות את האמנה. האתרים שברשימה יכולים, בכפוף לתנאים מסוימים, לזכות במימון ובסיוע כספי מקרן המורשת העולמית, ולהכללתו של אתר ברשימה נודעת גם חשיבות כלכלית ותדמיתית. בשנת 2016 כללה רשימה אתרי המורשת העולמית 1031 אתרים ב-164 מדינות וראשויות (כולל קוסובו והרשות הפלסטינית). 802 מהאתרים מוגדרים כאתרי תרבות, 197 כאתרי טבע ויתר 32 האתרים משלבים את שני התחומים.
ארמון פוטאלה הוא ארמון בלהסה, כיום בירת המחוז האוטונומי הטיבטי ובעבר בירת ממלכת טיבט. הארמון שימש במשך מאות שנים כמשכנו העיקרי של הדלאי למה, המנהיג הרוחני של הבודהיזם הטיבטי ומנהיגה הפוליטי של טיבט. מסורת זו נקטעה בשנת 1959, אז נאלץ הדלאי למה ה-14, טנזין גיאטסו, לברוח לדהרמסלה שבהודו, לאחר כישלון ההתקוממות העממית של הטיבטים נגד שלטון הרפובליקה העממית של סין. כיום משמש ארמון פוטאלה כמוזיאון. ארמון פוטאלה נוסף לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסקו ב-1994, וההכרזה הורחבה ב-2000 וב-2001.
הארמון שוכן על גבעה המכונה בטיבטית "מרפּוֹ רי" ("ההר האדום") בלב להסה, בגובה של 3,700 מטרים מעל לפני הים. מכלול הבניינים של הארמון משתרע במתחם שאורכו 400 מטרים ממזרח למערב, רוחבו 350 מטרים מצפון לדרום ושטחו 130,000 מטרים רבועים. אם כוללים גם את מכלול המבנים מוקפי החומה שבתחתית המדרון ובריכת המלך הדרקון שמאחורי הגבעה מגיע שטח הארמון ל-360,000 מטרים רבועים. הארמון מתנשא לגובה של 117 מטרים, מבנה המגורים הגבוה ביותר בעולם בטרם נבנו גורדי שחקים בסוף המאה ה-19. גובה הארמון מבחוץ הוא כשל בניין בן 13 קומות (אם כי בפועל יש בו רק 9 קומות), והוא מתנשא בסך הכול לגובה שמעל ל-300 מטרים מפני העמק בו שוכנת להסה. בארמון יש מעל ל-1,000 חדרים, 10,000 מקדשים וכ-200,000 פסלונים.
אתר המאובנים בצ'נגג'יאנג הוא אזור עשיר במאובנים האתר נחשף ב-1984, כאשר נתגלו בו מאובנים בשכבת פצלים,
באתר נתגלו מאובנים של כמעט כל המערכות המוכרות של בעלי חיים, ובסך הכול נתגלו בו בעלי חיים השייכים לכ-200 מינים. מעבר לעושר במינים מתבטאת ייחודיות האתר בכך שהמאובנים השתמרו בו בצורה יוצאת דופן. השתמרו רקמות רכות ואף בעלי חיים שגופם עשוי כולו רקמות רכות (בניגוד למאובנים נפוצים שמשמרים איברים קשים בלבד, דוגמת עצמות, קונכיות, צבתות וכו'), עובדה המאפשרת הצגה שלמה ומלאה של התפתחות החיים משום כך נחשב האתר לאחת מהתגליות החשובות ביותר במאה ה-20.
בישראל תשעה אתרי מורשת עולמית, שהוכרזו כולם בשל ערכם התרבותי. ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו בישראל היא שמחליטה כל שנה אילו אתרים ישראלים יוגשו למועמדות להכרזה מתוך רשימת האתרים הטנטטיבית. אתרי המורשת העולמית בישראל נכון לשנת 2014:
- 1981 - העיר העתיקה בירושלים וחומותיה - צירופה של ירושלים לרשימת המורשת העולמית נעשה בהמלצת ירדן, וברשימת האתרים לא מצוינת המדינה שבתחומה או בשליטתה נמצאת העיר. העיר הוכרה כאתר מורשת עולמית בשל חשיבותה ליהדות, לנצרות ולאסלאם, ובזכות 220 אתרים מונומנטאליים השוכנים בה. ירושלים מוגדרת מאז שנת 1982 כאתר מורשת עולמית בסיכון.
- 2001 - העיר העתיקה בעכו נבחרה כאתר מורשת עולמית בזכות היותה נושבת מאז התקופה הפניקית, בשל המבנים הצלבניים שבה ובזכות המתאר העות'מאני השמור של העיר העתיקה.
- 2001 - מצדה הוכרה כאתר מורשת עולמית בשל יופיה הטבעי ובשל חשיבותה ההיסטורית בתולדות עם ישראל.
- 2003 - העיר הלבנה של תל אביב הוקמה לפי תוכנית גדס בין שנות ה-30 לשנות ה-50. חשיבותה בריכוז של מאות מבנים בסגנון האדריכלות הבינלאומית השוכנים במרכזה של העיר.
- 2005 - התלים המקראיים משמשים דוגמה להתיישבות בארץ ישראל מתקופת הברונזה ומתקופת הברזל. התילים הם תל באר שבע, תל חצור ותל מגידו.
- 2005 - דרך הבשמים הכוללת את הערים הנבטיות עבדת, ממשית, חלוצה ושבטה וכן מספר מצודות וחאנים בנגב. אתרים אלה הם עדות לסחר הבשמים בין חצי האי ערב לים התיכון בין המאה ה-3 לפנה"ס למאה ה-2.
- 2008 - המקומות הבהאים ה"קדושים" בחיפה והגליל המערבי הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשל חשיבותם העמוקה לדת הבהאית ולמסורת העלייה לרגל הנהוגה בה.
- 2012 - אתרי נחל מערות, ובהם מערת תנור, מערת גמל, מערת הנחל ומערת הגדי, הוכרזו כאתר מורשת עולמית, בשל כך שהם מייצגים אלפי שנות התפתחות אנושית, ובכלל זה נמצאו בהם ממצאים בתחום הקבורה, אדריכלות האבן המוקדמת וממצאים הנוגעים למעבר מחברת ציידים-לקטים לחברה הנסמכת על חקלאות.
- 2014 - הגן הלאומי בית גוברין - מרשה הכולל את האתרים מרשה ובית גוברין, הוכרזו כאתר מורשת עולמית בזכות עולם המערות התת-קרקעיות השוכן בהם, ואשר מייצגות אלפיים שנות שימוש. מערות אלה מהוות דוגמה יוצאת דופן להתיישבות אנושית ולשימושי קרקע מסורתיים.
- 2015 - בית שערים הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשל מעמדה כאתר הקבורה היהודי החשוב ביותר, לאחר ירושלים, לאחר מרד בר כוכבא.
נכון לשנת 2016 אין בישראל אתרי מורשת עולמית שהוכרו בזכות ערכם הטבעי. שלוש הערים הגדולות כלולות ברשימת המורשת העולמית, והעיר עכו היא האתר היחיד בישראל המופיע בשתי הכרזות שונות ברשימה.
ברשימת האתרים הטנטטיבית בישראל נכללו בשנת 2014 האתרים: הר ארבל - כולל קרני חיטין ומתחם נבי שועייב, בית שאן, קיסריה, דגניה א ונהלל, בתי כנסת מוקדמים בגליל, חורבת מנים, ארץ המכתשים בנגב, הכנרת ואתריה, כולל כורזים, כפר נחום ועין שבע (טבחה), המבצרים הצלבניים: מונפורט, כוכב הירדן, מבצר עתלית ואפולוניה, וכן בעכו ובקיסריה, הר כרכום, הרחבת ההכרזה על העיר העתיקה בירושלים כך שתקיף גם את הר ציון, מסעות אותו האיש והשליחים בגליל, נתיבי נדידת הציפורים לאורך בקעת הירדן ועמק החולה, תמנע, המסגד הלבן ברמלה, תל דן ומקורות הירדן.
רוב אתרי המורשת העולמית בארצות הברית מוקדשים לפארקים הלאומיים העשירים של מדינה זו.
הפארק הלאומי אוורגליידס הוא הסביבה הטבעית הגדולה ביותר בארצות הברית היבשתית, והוא העשירי בגודלו מבין הפארקים הלאומיים בארצות הברית. בניגוד לפארקים לאומיים אחרים בארצות הברית, שהוקמו כדי להגן על מאפיינים גאוגרפיים ייחודיים, פארק זה נוצר על מנת להגן על מערכת אקולוגית רגישה, והוא הוכרז כשמורה ביוספרית בינלאומית, כאתר מורשת עולמית, וכאזור גשום חשוב. בפארק חיים 36 מינים מוגנים לפי תקנות פדרליות או שמצויים בסכנת הכחדה.
בצפון-מערב ארצות הברית שוכן הפארק הלאומי ילוסטון, המהווה חלק מרכס הרי הרוקי. הפארק הוקם ב-1 במרץ 1872, והיה הפארק הלאומי הראשון בעולם. הוא התפרסם בזכות המגוון הביולוגי והמאפיינים הגאותרמיים שלו, ובייחוד הגייזר אולד פייתפול. האינדיאנים עברו להתגורר באזור ילוסטון לפני אלפי שנים. המחקר השיטתי של ילוסטון החל בשנות ה-60 של המאה ה-19, כאשר קודם לכן היו אנשי ההרים המקומיים המבקרים היחידים במקום. צבא ארצות הברית מונה לפקח על הפארק לאחר הקמתו, וב-1917 עבר ניהולו לידי שירות הפארקים הלאומיים, שהוקם שנה אחת קודם לכן. שטחו של הפארק הוא כ-9,000 קילומטרים רבועים, ומחצית מהאתרים הגאותרמיים על פני כדור הארץ נמצאים בו.
במדינת ניו מקסיקו בדרום-מערב ארצות הברית שוכן הפארק הלאומי ההיסטורי תרבות צ'אקו המוקדש להיסטוריה האנושית של האזור. בין שנת 900 ל-1150 היה קניון צ'אקו מרכז תרבותי חשוב עבור תרבות הפואבלו האינדיאנית. תושבי המקום, הצ'אקואנים, חצבו גושי אבן חול והביאו עצים ממרחקים גדולים, והקימו חמישה-עשר מתחמים בניינים שהחשבו לגדולים ביותר בצפון אמריקה עד למאה ה-19. בצ'אקו נמצאו עדויות לעיסוק בארכאואסטרונומיה, וההשערה היא כי מבנים צ'אקואנים רבים נבנו כך שיתאימו למחזורי השמש והירח. לפי סברה נוספת גרמו שינויי אקלים לצ'אקואנים לנטוש את הקניון, ככל הנראה בעקבות בצורת קשה שהחלה ב-1130 ונמשכה חמישים שנה.
על אתרי המורשת העולמית הנוספים בארצות הברית המוקדשים לעושר התרבותי של המדינה, נמנים פסל החירות בניו יורק, היכל העצמאות בפילדלפיה ומונטיצ'לו, אחוזתו של תומאס ג'פרסון, המחבר העיקרי של הצהרת העצמאות של ארצות הברית והנשיא השלישי של ארצות הברית. בשטח החסות האמריקאי של פוארטו ריקו הוכרזו האתר ההיסטורי הלאומי והמצודה בבירה סן חואן כאתר מורשת עולמית. לכל אתרי המורשת העולמית בארצות הברית.
שוניות האלמוגים והחיים התת-ימיים
מספר אתרי מורשת עולמית מוקדשים לשימור שוניות האלמוגים והחיים התת-ימיים על פני כדור הארץ.
ייתכן שהידוע שבהם הוא שונית המחסום הגדולה לאורך חופה הצפון-מזרחי של אוסטרליה. שונית זו היא שונית האלמוגים הגדולה בעולם. היא משתרעת לאורך של 2,000 ק"מ וניתן לראותה מהחלל. השונית היא מערכת של כ-900 איים ויותר מ-3,000 שוניות אלמוגים. בשל מגוון צורות החיים הרב בה, מימיה החמים, והנגישות שלה ממתקני אירוח צפים, השונית היא יעד פופולרי לתיירים, ובמיוחד לצוללים.
שונית ידועה נוספת שזכתה להכרת ארגון אונסק"ו היא מערכת שוניות המחסום בבליז. זוהי סדרה של שבע שוניות אלמוגים לאורך חופה של בליז, מגבול מקסיקו בצפון ועד גבול גואטמלה בדרום. אורך מערכת השוניות הוא כ-250 ק"מ והיא משתרעת על שטח כולל של 963 קמ"ר. מערכת שוניות זו היא השנייה באורכה בעולם, אחרי שונית המחסום הגדולה. השונית היא אטרקציית התיירות הראשית בבליז, והיא מושכת אליה כמחצית מרבע מיליון התיירים במדינה. בשונית חיים למעלה ממאה סוגים של אלמוגים קשים ורכים, 500 סוגי דגים ומאות סוגים של יצורים חסרי חוליות.
אטול אלדברה בסיישל הוא אטול האלמוגים השני בגודלו בעולם מעל פני הים, אחרי אטול קיריטימטי באוקיינוס השקט. האטול נמצא באוקיינוס ההודי כ-420 ק"מ צפונית למדגסקר וכ-1,150 ק"מ דרומית-מערבית לויקטוריה, בירת סיישל. האטול אינו מיושב למעט על ידי מדענים וחוקרים והגישה אליו לתיירים מוגבלת ביותר. אורכו של האטול כ-34 ק"מ, רוחבו 14.5 ק"מ והוא נישא לגובה של עד 8 מטר מעל פני הים. האטול תואר על ידי החוקר דייוויד אטנבורו כאחד מפלאי העולם, ובידודו והתנאים הקשים יחסית להתיישבות בני אדם סייעו להשתמרותו במצבו הטבעי. האטול ידוע לא רק בחיים הימיים המתקיימים בו אלא גם בכך שהוא ביתם של יותר מ-100,000 צבי ענק ממשפחת הצבים יבשתיים, וזהו ריכוזם הגדול בעולם.
אזור השימור פיטונס בסנט לוסיה משתרע הן ביבשה והן בים, וכולל שטח של 875 הקטאר במימי הים הקריבי, שצורתו כשל רצועה באורך של 11 ק"מ וברוחב של עד קילומטר בודד. המדף היבשתי שוקע למעמקי הים במקום זה בצורת מדרון תלול, והוא מכוסה בסלעים ובחול. כ-60% מהשטח מכוסים בשוניות אלמוגים, והמקום הוכרז כשמורת טבע ימית ב-1986. בחלק הימי של אזור השימור נסקרו, בין היתר, 168 מיני דגים ועשרות רבות של מיני צורבים, רכיכות, קווצי עור ופרוקי-רגליים. סמוך לחופים נצפו גם צבי ים, ויונקים ימיים כמו גלובי שחורים וכרישים לווייתניים.
רשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון היא רשימה דינמית שמנוהלת על ידי ועדת המורשת העולמית הן בישיבותיה השנתיות והן כעניין שבשגרה. אתרים אלה זוכים לתשומת לב רבה, וועדת המורשת העולמית נעזרת בגופים מקצועיים ובמדינות בהן שוכנים האתרים כדי להעריך את מידת הסיכון הנשקפת להם, לנסח כללים ודרכי פעולה לשינוי המצב ולאכוף אותם. כאשר מצב הסיכון חולף, מתבטלת גם הכרזתו של המקום כאתר בסיכון.
הסיבות להכללתו של אתר מסוים בסיכון הן מגוונות. לעתים מדובר במלחמה או בפעילות אנושית אחרת הפוגעת בערכו התרבותי או הטבעי של אתר, כמו בענינם של מנזר ויסוקי דצ'אני ושלושת אתרי ימי הביניים האחרים בקוסובו, ולעתים מדובר בהזנחה גרידא כמו בענינה של העיר ההיסטורית קילווה קיסיוואני בטנזניה (שהוצאה מרשימת הסיכון ב-2014), או העיר זביד בתימן. פגעי טבע כמו סופות, הצפות ורעידות אדמה, כמו זו שארעה בעיר בם באיראן בשנת 2003, עשויים לגרום גם הם להתדרדרות מצבו של אתר מורשת עולמית ולהביא להוספתו אל רשימת האתרים בסיכון.
מדינות שאשררו את "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" עשויות לפנות אל ועדת המורשת העולמית ולבקש את הכללתו של אתר השוכן בתחומן ברשימת האתרים בסיכון, וזאת כדי לזכות בסיוע כספי ומקצועי לשיפור מצבו. כך לדוגמה פנתה סנגל אל ועדת המורשת העולמית וביקשה להכריז על הפארק הלאומי ניוקולו-קובה כעל אתר בסיכון. לעתים המדינה עצמה בה שוכן האתר גורמת לנזק לאתר, וייתכן שהמקרה הידוע ביותר הוא הפיצוץ היזום של פסלי בודהה בבמיאן באפגניסטן בידי שלטון הטליבאן בשנת 2001. ענינה של העיר העתיקה בירושלים חריג גם הוא. העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1981 לבקשת ירדן, ושנה לאחר מכן הוכללה ברשימת האתרים בסיכון.
הן בם והן פסלי בודהה בבמיאן הם דוגמאות למצב בו ההכרזה על המקום כאתר מורשת עולמית ארעה לאחר שהנזק כבר נגרם, ועל כן הם הוספו לרשימת האתרים בסיכון מייד עם ההכרזה. לפי הכללים, במקרים קיצוניים ביותר ניתן לבטל את ההכרזה, אך פעולה זו בוצעה פעמיים בלבד. בפעם הראשונה בוטלה ההכרזה של מקלט הראם הלבן בעומאן בשנת 2007, לאחר שהמדינה החליטה באופן חד-צדדי לצמצם את שטח השמורה ב-90% ואוכלוסיית הראמים התדלדלה מ-450 ל-65 פריטים בלבד. הפעם השנייה הייתה בשנת 2009 כאשר הוסרה ההכרזה של עמק האלבה בדרזדן בגלל הקמת גשר על נהר אלבה ממזרח למרכזה של דרזדן.
ארגון אונסק"ו הוא ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות. זוהי סוכנות מקצועית שנוסדה ב-16 בנובמבר 1945, ומטרתה המוצהרת היא, לתרום לשלום ולביטחון על ידי קידום שיתוף פעולה בינלאומי בתחומי החינוך, המדע והתרבות. כאשר הוסכם על נוסחה של האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית, היא אומצה על ידי האסיפה הכללית של אונסק"ו ב-1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה. ועדת המורשת העולמית מורכבת מנציגי 21 מדינות הנבחרות למשך תקופה של עד שש שנים, והיא נעזרת לשם פעולתה בשלושה גופים מייעצים עיקריים ובמספר גופים נוספים:
- הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים (International Council on Monuments and Sites או ICOMOS) הוא ארגון מקצועי הפועל לשימור ולהגנת אתרי המורשת העולמית ברחבי העולם. הארגון נוסד בשנת 1965, הוא שוכן בפריז והוא מספק ייעוץ לוועדת המורשת העולמית בענייני תרבות. בארגון חברים כ-7,500 חברים שכולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, הם אנשי מקצוע בתחום האדריכלות, הארכאולוגיה, אדריכלות נוף, תכנון ערים, הנדסה, אמנות היסטורית וכדומה.
- האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (International Union for the Conservation of Nature and Nature Resources או IUCN) הוא ארגון בינלאומי המוקדש לשימור משאבי הטבע, והוא מוכר בעיקר בזכות הכנת רשימת המינים בסכנת הכחדה וסיווג אזורים מוגנים. האיגוד נוסד ב-1948 והמטה שלו שוכן בשווייץ. בארגון חברות 82 מדינות, 111 סוכנויות ממשלתיות, מעל ל-800 ארגונים שאינם ממשלתיים ומומחים ומדענים ממדינות שונות העולם. האיגוד מייעץ לוועדת המורשת העולמית בנושאי טבע.
- הגוף השלישי הוא המרכז הבינלאומי לחקר שימור ושיחזור אתרי תרבות (International Centre for the Study of the Preservation and Restoration of Cultural Property או ICCROM). זהו גוף בין-ממשלתי המעניק לוועדת המורשת העולמית הדרכה ואימון מקצועיים בתחומי השימור והשחזור.
- גופים מיעצים נוספים כוללים את "ארגון ערי המורשת העולמית" (OWHC), "מועצת המוזיאונים הבינלאומית" (ICOM) ו"המרכז העולמי לניטור השימור" (WCMC). המשרד הנורדי למורשת העולם נוסד כתוצאה משיתוף פעולה בין אונסק"ו לבין נורווגיה ומושבו באוסלו. מטרתו העיקרית של המוסד הפועל מאז 1996 היא לקדם ולתרום לפעילויות של מורשת העולם בארצות הנורדיות.
ב-1992 הוקם מרכז המורשת העולמית של אונסק"ו המופקד על ארגון הישיבות השנתיות ועל מתן ייעוץ שוטף למדינות החברות בהכנת מועמדותם של אתרים. עוד מארגן המרכז סיוע טכני לפי בקשה ועוסק בתיאום הפעולות והדיווחים בענינם של אתרים הנמצאים בסיכון. בנוסף מארגן המוסד סמינרים וסדנאות, ומפתח חומר הדרכה, והוא מופקד גם על ניהולה של קרן המורשת העולמית.
בעצרת הכללית משתתפות כל המדינות החברות באמנה, והיא מתכנסת אחת לשנתיים ובוחרת את ועדת המורשת העולמית, בוחנת את מאזני קרן מורשת העולם ומכריעה וקובעת בענייני מדיניות.
קרן המורשת העולמית ממומנת, בין היתר, על ידי תרומות של המדינות החברות באמנה ושל גורמים אחרים וממכירת דברי דפוס אודות המורשת העולמית. תקציבה עומד על כארבעה מיליוני דולרים בשנה, והוא מיועד למימון בקשות סיוע של המדינות החברות באמנה, הזקוקות לכך. הכספים מוקצים בהתאם לדחיפות הבקשות ולחומרת הסיכונים הנשקפים לאתרים. מימון מוענק למדינות גם לצורכי הדרכה והכשרה, לצורכי חינוך וקידום מודעות ולצרכים נוספים.
- WHTour - אוסף של תמונות 360 מעלות של כ-300 אתרי מורשת עולמית (דורש פלאש).
- World Heritage Periodicals - פרסומי מרכז המורשת העולמית של אונסק"ו.
- אתר הוועד הישראלי לאונסק"ו - עם מידע רב בעברית.
- קובץ kmz. ל-Google Earth - המכיל את כל אתרי המורשת העולמית - הורדה או צפייה עם Google Maps.
- UNESCO World Heritage List - אתר המציע ניווט נוח בין אתרי המורשת העולמית, ומעניק מידע על כל אתר ואתר.
- Friends of World Heritage - אתר אגודת הידידים של המורשת העולמית.
- World Heritage Site - אתר המוקדש לרשמים פרטיים של מבקרים באתרי המורשת העולמית.
- הרשימה הטנטטיווית - מכאן יבחרו אתרי המורשת העולמית הבאים.
רוצים לעזור?
ערכי מורשת עולמית חסרים בעמוד התפעולי של מיזם המורשת העולמית או ערכים לשיפור ברשימה שלהלן:
| פורטל מומלץ | |