לדלג לתוכן

פורטל:המורשת העולמית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

רענון הפורטל כיצד אוכל לעזור?    

אתר מורשת עולמית הוא אתר שהוכרז על ידי ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כאתר הראוי לשימור בזכות חשיבותו המיוחדת למורשת המשותפת לאנושות. האסיפה הכללית של אונסק"ו החלה בתוכנית להגנה על אתרי מורשת עולמית עם ניסוח "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" ביום 16 בנובמבר 1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה.

על מנת להיכלל ברשימת האתרים על המועמד להיות בעל ערך עולמי יוצא מהכלל ולעמוד לפחות באחד מעשרה הקריטריונים. אלו נחלקים לשתי קבוצות: שישה לאתרי תרבות וארבעה לאתרי טבע. אתר עשוי לשלב קריטריונים משתי הקבוצות ואז הוא מכונה "אתר מעורב". הניהול, ההגנה, האמינות והמצב התקין של האתרים נלקחים גם הם בחשבון, ומשנת 1992 נשקלים גם יחסי הגומלין בין האדם לבין הטבע באתרים.

עד כה אישררו 189 מדינות את האמנה. האתרים שברשימה יכולים, בכפוף לתנאים מסוימים, לזכות במימון ובסיוע כספי מקרן המורשת העולמית, ולהכללתו של אתר ברשימה נודעת גם חשיבות כלכלית ותדמיתית. בשנת 2016 כללה רשימה אתרי המורשת העולמית 1031 אתרים ב-164 מדינות וראשויות (כולל קוסובו והרשות הפלסטינית). 802 מהאתרים מוגדרים כאתרי תרבות, 197 כאתרי טבע ויתר 32 האתרים משלבים את שני התחומים.

אי הפסחאאושוויץארמון הקיץבאת'בורובודורארמון בלנהייםהאגם המערביהחומה הגדולה של סיןהמרכז הבהאי העולמיהמרכז ההיסטורי של מקאוהעיר האסורההפארק הלאומי גליישרהפארק הלאומי יוסמיטיהפארק הלאומי ילוסטוןהפארק הלאומי ההיסטורי תרבות צ'אקומיסטרסמלאקהמערכת הפארקים רדוודמערת הנחלמפעלי עמק דרוונטמצדהמקדש אדפומקדש השמיםסנט קילדהארמון סנסוסיעכופאסיל גמבפריזציורי הסלע בוואל קמוניקהקברי שושלת מינגקתדרלת קלןקתדרלת שארטרשמורות הפנדה הענק בסצ'ואןהרי וו-יי

הכפרים עם הכנסיות המבוצרות בטרנסילבניה הוא שמם של מספר כפרים בטרנסילבניה שברומניה, אשר נבנו סביב כנסייה מבוצרת. מקורן של הכנסיות המבוצרות הוא באיומים צבאיים שהחלו בפלישות האימפריה המונגולית ב-1241 ו-1242, ונמשכו עד המאה ה-18. העיירות החשובות ביותר בוצרו באופן מלא, והקהילות הקטנות יותר הקימו ביצורים מסביב לכנסייה, לה הוסיפו גם מגדלי שמירה ומחסנים שבה שמרו את חפציהם היקרים ביותר למקרה שיהיו נתונים במצור. ברוב המקרים שכנה הכנסייה במיקום שקל להגן עליו, ובדרך כלל דובר בראש גבעה. אופי הביצורים שהיה נהוג בערים הראשיות באזור הותאם לכפרים, והוא מהווה עדות לשיטות הבנייה שבהן השתמשו התושבים לאורך השנים. בחלק מהביצורים יש מגדלי תצפית, שחלקם היו צריחי כנסייה שהותאמו לצורכי המבצר. חומרי הבנייה העיקריים היו אבן ולבני חרסית, ביחד עם גג המכוסה בחימר אדום.

מקדשי אבו סימבל במצרים: משמאל - מקדש רעמסס השני, ומימין - מקדש נפרטרי. בין 1964 ל-1968 נחתך האתר כולו לבלוקים גדולים, פורק, וכונס מחדש במיקום גבוה יותר. הפעולה נדרשה כדי למנוע את הצפתו על ידי אגם נאצר, שנוצר לאחר בניית סכר אסואן.
oredlichia intermedia
oredlichia intermedia

אתר המאובנים בצ'נגג'יאנג הוא אזור עשיר במאובנים האתר נחשף ב-1984, כאשר נתגלו בו מאובנים בשכבת פצלים,

באתר נתגלו מאובנים של כמעט כל המערכות המוכרות של בעלי חיים, ובסך הכול נתגלו בו בעלי חיים השייכים לכ-200 מינים. מעבר לעושר במינים מתבטאת ייחודיות האתר בכך שהמאובנים השתמרו בו בצורה יוצאת דופן. השתמרו רקמות רכות ואף בעלי חיים שגופם עשוי כולו רקמות רכות (בניגוד למאובנים נפוצים שמשמרים איברים קשים בלבד, דוגמת עצמות, קונכיות, צבתות וכו'), עובדה המאפשרת הצגה שלמה ומלאה של התפתחות החיים משום כך נחשב האתר לאחת מהתגליות החשובות ביותר במאה ה-20.

בישראל תשעה אתרי מורשת עולמית, שהוכרזו כולם בשל ערכם התרבותי. ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו בישראל היא שמחליטה כל שנה אילו אתרים ישראלים יוגשו למועמדות להכרזה מתוך רשימת האתרים הטנטטיבית. אתרי המורשת העולמית בישראל נכון לשנת 2014:

נכון לשנת 2016 אין בישראל אתרי מורשת עולמית שהוכרו בזכות ערכם הטבעי. שלוש הערים הגדולות כלולות ברשימת המורשת העולמית, והעיר עכו היא האתר היחיד בישראל המופיע בשתי הכרזות שונות ברשימה.

ברשימת האתרים הטנטטיבית בישראל נכללו בשנת 2014 האתרים: הר ארבל - כולל קרני חיטין ומתחם נבי שועייב, בית שאן, קיסריה, דגניה א ונהלל, בתי כנסת מוקדמים בגליל, חורבת מנים, ארץ המכתשים בנגב, הכנרת ואתריה, כולל כורזים, כפר נחום ועין שבע (טבחה), המבצרים הצלבניים: מונפורט, כוכב הירדן, מבצר עתלית ואפולוניה, וכן בעכו ובקיסריה, הר כרכום, הרחבת ההכרזה על העיר העתיקה בירושלים כך שתקיף גם את הר ציון, מסעות אותו האיש והשליחים בגליל, נתיבי נדידת הציפורים לאורך בקעת הירדן ועמק החולה, תמנע, המסגד הלבן ברמלה, תל דן ומקורות הירדן.

יפן התברכה בשפע של אתרי תרבות העוסקים במגוון פניה של התרבות היפנית. טירת הימג'י היא טירה בעיר הימג'י במערב יפן, הנחשבת לאחת הטירות הידועות והיפות ששרדו במדינה. בטירה המכונה גם "הטירה הלבנה" על שום צבע קירותיה החיצוניים, 82 מבני עץ המקיפים את ה"דונג'ון", המגדל המבוצר המרכזי. הטירה הנוכחית נבנתה במאה ה-16 והיא שמורה היטב ונחשבת לדגם מייצג של טירות יפניות. סביב ה"דונג'ון" הנישא לגובה של חמש קומות משתרעים מבנים וגנים על שטח רבוע מוקף תעלת מים, שאורכו ורוחבו מגיעים לכ-500 מטר. המבנה המרכזי מוקף במבוך של פרוזדורים שחלקם אינם מובילים לשום מקום, דבר שאיפשר לאכן פולשים אפשריים ולטווח אותם. עם זאת, הטירה מעולם לא הותקפה באופן שאיפשר לבחון את יעילות הגנתה.

טירת הימג'י
טירת הימג'י

מקדש השינטו באיצוקושימה הוא מקדש על אי קטן בים יפן הפנימי, מערבית להירושימה שבמערב המדינה. המקדש שוכן במפרץ קטן ורדוד ומוחבר אל מימי הים במצר ים קטן. המקדש נודע בזכות הטוריאי ה"צף" שממוקם בחזיתו ואשר שימש שער לבאים אל האתר מכיוון הים. בעת שפל מתגלה קרקעיתם של המפרצון ושל מצר הים, וניתן לגשת אל הטוריאי ברגל. בשעת גאות מסתירים המים את יסודותיו של הטוריאי, ועל כן הוא מתואר כצף על המים.

איוואמי גינזאן הוא מכרה כסף בעיר אודה באי הונשו. המכרה ו-13 אתרים נוספים הקשורים בכריית כסף, ייצורו ובהובלתו נוספו לרשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2007, והם משתרעים על שטח כולל של 442 הקטאר. המכרה נפתח בשנת 1526 על ידי סוחר יפני בשם קאמיָה ג'וטֵיי, ושיא תפוקתו הייתה בתחילת המאה ה-17, כאשר נכרו בו כ-38 טון כסף בשנה, שהיוו כשליש מהתפוקה העולמית. בכסף מהמכרה השמתמשו בעיקר להטבעת מטבעות, ועל כן היה נושא למלחמות מרובות, עד אשר שוגונות טוקוגאווה נטלה את השליטה עליו בשנת 1600. כריית כסף במכרה הופסקה במאה ה-19 בשל אי עמידה בתחרות עם מכרות אחרים.

ביתן הזהב בקיוטו
ביתן הזהב בקיוטו

שירקאווה-גו וגוקאיאמה הוא שם קיבוצי למספר כפרים הנודעים בבתי הגאשו-זוקורי, שמשמעות שמם היא "ידיים שלובות בתפילה", וזאת על שום גגותיהם המחודדים הנדמים לידיים בתנוחת תפילה. בתי הגאשו-זוקורי מתאפיינים בגג קש מחודד ומשופע, שנחשב לעמיד ובה בעת מונע מהשלג הכבד שיורד באזור במהלך חודשי החורף מלהיערם עליו. הגגות נתמכו לעיתים בעמודים עשויים מעץ אשוח, ובתי המשפחות האמידות גדולים למדי ויש בהם שלוש או ארבע קומות כך שיכלו לשכן משפחות מורחבות ולעיתים עד שלושים איש. עליית הגג שימשה לעיתים מזומנות לגידול טוואי המשי בעוד שקומת הכניסה שימשה להפקת אשלגן חנקתי לייצור אבק שרפה.

אנדרטת השלום בהירושימה היא מונומנט מסוג שונה לחלוטין. המקום המכונה לרוב בכינוי "הכיפה האטומית" או "כיפת הפצצה", הוקם בראשית המאה ה-20 ושימש כמרכז תערוכות וכנסים עירוני. ב-6 באוגוסט 1945, בשלהי מלחמת העולם השנייה, הטילה ארצות הברית פצצה אטומית על הירושימה שהתפוצצה במרחק 160 מטרים בלבד מהבניין. בניין זה היה למבנה הקרוב ביותר למוקד הפיצוץ ששרד לפחות בחלקו, וזאת בשל העובדה שהדף הפיצוץ הגיע מכיוון כמעט אנכי. ממשלת יפן החליטה לא לשפץ הבניין אלא להפוך אותו לאנדרטה להפצצה האטומית ולסמל של תקווה לשלום העולם ולהתפרקות מנשק גרעיני. עוד ראויים לציון האתרים ההיסטוריים בקיוטו העתיקה, חצי האי קיאי והעיר ניקו ומקדשיה. לכל אתרי המורשת העולמית ביפן.

האימפריה הפורטוגזית

דגל האימפריה הפורטוגזית
דגל האימפריה הפורטוגזית

למושבותיה ולמאחזיה של האימפריה הפורטוגזית חלק נכבד ברשימת אתרי המורשת העולמית. הריסות כנסיית סאו פאולו הן אחד מסמליה הידועים של מקאו, שמרכזה ההיסטורי הוכרז בשנת 2005 כאתר מורשת עולמית. מקאו הייתה מושבה פורטוגזית באופן רשמי מאמצע המאה ה-19 ועד שנת 1999 עת הושבה לריבונות הרפובליקה העממית של סין, אך המאחז הפורטוגזי בה החל מאות שנים קודם לכן. במרכז העיר מספר אתרים כמו כיכר "לאל סנאדו" ומבנה הסנאט השוכן בה, ומספר כנסיות כמו כנסיית אנטוניוס ה"קדוש" המשמשים כולם כעדות לתקופה זו. בסרי לנקה שוכנת העיר גאלה שנוסדה כמושבה פורטוגזית בסוף המאה ה-16. אומנם רוב אתריה ההיסטוריים של העיר הוקמו בידי ההולנדים לאחר שכבשו את המקום בשנת 1640, אך הקפלה הפרנציסקנית אשר הוקמה בשנת 1543 שרדה מהתקופה הפורטוגזית.

מצודת אלמינה
מצודת אלמינה

בצפון אפריקה הותירו הפורטוגזים את חותמם בעיר המרוקאית אל-ג'דידה, אותה כינו בשם "מזאגאן". היא הוקמה על ידיהם בשנת 1502 והם שלטו בה עד 1769. כאשר פינו אותה לפי הסכם השלום שחתמו עם הסולטאן המקומי, נאסר על הפורטוגזים להוציא רכוש מהעיר. תחת זאת הם מיקשו את חומות העיר ופוצצו אותן עם הגעת המרוקאים. הפיצוצים גרמו לאבדות כבדות ולהרס חלק מהביצורים, אולם תוכנית המתאר של העיר המבוצרת ורוב המבנים מתקופת הפורטוגזים נותרו על כנם עד היום.

המצודה הפורטוגזיות סאו ז'ורז'ה דה מינה שהעניקה את שמה לעיר אלמינה בגאנה בה היא שוכנת, הוקמה בהוראת המלך ז'ואו השני ב-1482. עם השלמת המצודה הפכה אלמינה לעיר לכל דבר, ומונה לה מושל. סחר הזהב במקום התפתח והגיע בשיאו בתחילת המאה ה-16, לכעשירית מאספקת הזהב העולמי. בנוסף הפכה אלמינה למוקד חשוב בסחר עבדים, וראשי שבטים אפריקאים הביאו למקום עבדים וסחרו בהם בתמורה לטקסטיל, לסוסים ולמוצרים אחרים. העבדים הוחזקו במצודה לפני שיצאו למסעם לברזיל ולמושבות פורטוגזיות אחרות.

סטון טאון בזנזיבר
סטון טאון בזנזיבר

עד הגעתם של הפורטוגזים לזנזיבר שבמזרח אפריקה ב-1503, הייתה בירתה סטון טאון כפר קטן, והסוחרים הערבים שפקדו את האי העדיפו לעגון את ספינותיהם בנמלים אחרים. הפורטוגזים הקימו בסטון טאון את עיר הנמל המרכזית באי, ושלטו בזנזיבר קרוב למאתיים שנה. עם זאת בסטון טאון נותרו רק שרידים מועטים לשלטונם, ובהם כנסיית אבן קטנה ותותחים שיוצרו בפורטוגל במאה ה-16, ומוצבים כיום בחזית בית הפלאים.

באמריקה הדרומית הקימו הפורטוגזים את קולוניה דל סקרמנטו הנמצאת כיום באורוגוואי. העיר נוסדה ב-1680 על ידי מושל ריו דה ז'ניירו הפורטוגזי במצוות הכתר הפורטוגזי, אשר ביקש לחזק את אחיזתו בריו דה לה פלטה. הרובע ההיסטורי של העיר נבנה בידי הפורטוגזים במאה ה-17, ורחובותיו מרוצפים באבן. שטחו כ-16 הקטאר והוא מוקף במים מכל עבריו לבד מצידו המזרחי שלאורכו השתרעו בעבר ביצורים. במרכזו של הרובע העתיק שוכנת הכיכר המרכזית וסביבה מבנים רבים מהמאות ה-17 עד ה-19. על המבנים הבולטים בעיר נמנים שער הרמה עשוי עץ, המגדלור, הריסות מנזר פרנציסקוס הקדוש וכנסיית מרטיס שנבנתה בין השנים 1695-1699 והיא העתיקה במדינה.

רשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון היא רשימה דינמית שמנוהלת על ידי ועדת המורשת העולמית הן בישיבותיה השנתיות והן כעניין שבשגרה. אתרים אלה זוכים לתשומת לב רבה, וועדת המורשת העולמית נעזרת בגופים מקצועיים ובמדינות בהן שוכנים האתרים כדי להעריך את מידת הסיכון הנשקפת להם, לנסח כללים ודרכי פעולה לשינוי המצב ולאכוף אותם. כאשר מצב הסיכון חולף, מתבטלת גם הכרזתו של המקום כאתר בסיכון.

הסיבות להכללתו של אתר מסוים בסיכון הן מגוונות. לעתים מדובר במלחמה או בפעילות אנושית אחרת הפוגעת בערכו התרבותי או הטבעי של אתר, כמו בענינם של מנזר ויסוקי דצ'אני ושלושת אתרי ימי הביניים האחרים בקוסובו, ולעתים מדובר בהזנחה גרידא כמו בענינה של העיר ההיסטורית קילווה קיסיוואני בטנזניה (שהוצאה מרשימת הסיכון ב-2014), או העיר זביד בתימן. פגעי טבע כמו סופות, הצפות ורעידות אדמה, כמו זו שארעה בעיר בם באיראן בשנת 2003, עשויים לגרום גם הם להתדרדרות מצבו של אתר מורשת עולמית ולהביא להוספתו אל רשימת האתרים בסיכון.

מדינות שאשררו את "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" עשויות לפנות אל ועדת המורשת העולמית ולבקש את הכללתו של אתר השוכן בתחומן ברשימת האתרים בסיכון, וזאת כדי לזכות בסיוע כספי ומקצועי לשיפור מצבו. כך לדוגמה פנתה סנגל אל ועדת המורשת העולמית וביקשה להכריז על הפארק הלאומי ניוקולו-קובה כעל אתר בסיכון. לעתים המדינה עצמה בה שוכן האתר גורמת לנזק לאתר, וייתכן שהמקרה הידוע ביותר הוא הפיצוץ היזום של פסלי בודהה בבמיאן באפגניסטן בידי שלטון הטליבאן בשנת 2001. ענינה של העיר העתיקה בירושלים חריג גם הוא. העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1981 לבקשת ירדן, ושנה לאחר מכן הוכללה ברשימת האתרים בסיכון.

הן בם והן פסלי בודהה בבמיאן הם דוגמאות למצב בו ההכרזה על המקום כאתר מורשת עולמית ארעה לאחר שהנזק כבר נגרם, ועל כן הם הוספו לרשימת האתרים בסיכון מייד עם ההכרזה. לפי הכללים, במקרים קיצוניים ביותר ניתן לבטל את ההכרזה, אך פעולה זו בוצעה פעמיים בלבד. בפעם הראשונה בוטלה ההכרזה של מקלט הראם הלבן בעומאן בשנת 2007, לאחר שהמדינה החליטה באופן חד-צדדי לצמצם את שטח השמורה ב-90% ואוכלוסיית הראמים התדלדלה מ-450 ל-65 פריטים בלבד. הפעם השנייה הייתה בשנת 2009 כאשר הוסרה ההכרזה של עמק האלבה בדרזדן בגלל הקמת גשר על נהר אלבה ממזרח למרכזה של דרזדן.

ארגון אונסק"ו הוא ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות. זוהי סוכנות מקצועית שנוסדה ב-16 בנובמבר 1945, ומטרתה המוצהרת היא, לתרום לשלום ולביטחון על ידי קידום שיתוף פעולה בינלאומי בתחומי החינוך, המדע והתרבות. כאשר הוסכם על נוסחה של האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית, היא אומצה על ידי האסיפה הכללית של אונסק"ו ב-1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה. ועדת המורשת העולמית מורכבת מנציגי 21 מדינות הנבחרות למשך תקופה של עד שש שנים, והיא נעזרת לשם פעולתה בשלושה גופים מייעצים עיקריים ובמספר גופים נוספים:

  • הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים (International Council on Monuments and Sites או ICOMOS) הוא ארגון מקצועי הפועל לשימור ולהגנת אתרי המורשת העולמית ברחבי העולם. הארגון נוסד בשנת 1965, הוא שוכן בפריז והוא מספק ייעוץ לוועדת המורשת העולמית בענייני תרבות. בארגון חברים כ-7,500 חברים שכולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, הם אנשי מקצוע בתחום האדריכלות, הארכאולוגיה, אדריכלות נוף, תכנון ערים, הנדסה, אמנות היסטורית וכדומה.
  • האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (International Union for the Conservation of Nature and Nature Resources או IUCN) הוא ארגון בינלאומי המוקדש לשימור משאבי הטבע, והוא מוכר בעיקר בזכות הכנת רשימת המינים בסכנת הכחדה וסיווג אזורים מוגנים. האיגוד נוסד ב-1948 והמטה שלו שוכן בשווייץ. בארגון חברות 82 מדינות, 111 סוכנויות ממשלתיות, מעל ל-800 ארגונים שאינם ממשלתיים ומומחים ומדענים ממדינות שונות העולם. האיגוד מייעץ לוועדת המורשת העולמית בנושאי טבע.
  • הגוף השלישי הוא המרכז הבינלאומי לחקר שימור ושיחזור אתרי תרבות (International Centre for the Study of the Preservation and Restoration of Cultural Property או ICCROM). זהו גוף בין-ממשלתי המעניק לוועדת המורשת העולמית הדרכה ואימון מקצועיים בתחומי השימור והשחזור.
  • גופים מיעצים נוספים כוללים את "ארגון ערי המורשת העולמית" (OWHC), "מועצת המוזיאונים הבינלאומית" (ICOM) ו"המרכז העולמי לניטור השימור" (WCMC). המשרד הנורדי למורשת העולם נוסד כתוצאה משיתוף פעולה בין אונסק"ו לבין נורווגיה ומושבו באוסלו. מטרתו העיקרית של המוסד הפועל מאז 1996 היא לקדם ולתרום לפעילויות של מורשת העולם בארצות הנורדיות.
סמל המורשת העולמית בגן בקרלסקרונה
סמל המורשת העולמית בגן בקרלסקרונה

ב-1992 הוקם מרכז המורשת העולמית של אונסק"ו המופקד על ארגון הישיבות השנתיות ועל מתן ייעוץ שוטף למדינות החברות בהכנת מועמדותם של אתרים. עוד מארגן המרכז סיוע טכני לפי בקשה ועוסק בתיאום הפעולות והדיווחים בענינם של אתרים הנמצאים בסיכון. בנוסף מארגן המוסד סמינרים וסדנאות, ומפתח חומר הדרכה, והוא מופקד גם על ניהולה של קרן המורשת העולמית.

בעצרת הכללית משתתפות כל המדינות החברות באמנה, והיא מתכנסת אחת לשנתיים ובוחרת את ועדת המורשת העולמית, בוחנת את מאזני קרן מורשת העולם ומכריעה וקובעת בענייני מדיניות.

קרן המורשת העולמית ממומנת, בין היתר, על ידי תרומות של המדינות החברות באמנה ושל גורמים אחרים וממכירת דברי דפוס אודות המורשת העולמית. תקציבה עומד על כארבעה מיליוני דולרים בשנה, והוא מיועד למימון בקשות סיוע של המדינות החברות באמנה, הזקוקות לכך. הכספים מוקצים בהתאם לדחיפות הבקשות ולחומרת הסיכונים הנשקפים לאתרים. מימון מוענק למדינות גם לצורכי הדרכה והכשרה, לצורכי חינוך וקידום מודעות ולצרכים נוספים.

רוצים לעזור?

ערכי מורשת עולמית חסרים בעמוד התפעולי של מיזם המורשת העולמית או ערכים לשיפור ברשימה שלהלן:


פורטל מומלץ