פורטל:המורשת העולמית
אתר מורשת עולמית הוא אתר שהוכרז על ידי ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כאתר הראוי לשימור בזכות חשיבותו המיוחדת למורשת המשותפת לאנושות. האסיפה הכללית של אונסק"ו החלה בתוכנית להגנה על אתרי מורשת עולמית עם ניסוח "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" ביום 16 בנובמבר 1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה.
על מנת להיכלל ברשימת האתרים על המועמד להיות בעל ערך עולמי יוצא מהכלל ולעמוד לפחות באחד מעשרה הקריטריונים. אלו נחלקים לשתי קבוצות: שישה לאתרי תרבות וארבעה לאתרי טבע. אתר עשוי לשלב קריטריונים משתי הקבוצות ואז הוא מכונה "אתר מעורב". הניהול, ההגנה, האמינות והמצב התקין של האתרים נלקחים גם הם בחשבון, ומשנת 1992 נשקלים גם יחסי הגומלין בין האדם לבין הטבע באתרים.
עד כה אישררו 189 מדינות את האמנה. האתרים שברשימה יכולים, בכפוף לתנאים מסוימים, לזכות במימון ובסיוע כספי מקרן המורשת העולמית, ולהכללתו של אתר ברשימה נודעת גם חשיבות כלכלית ותדמיתית. בשנת 2016 כללה רשימה אתרי המורשת העולמית 1031 אתרים ב-164 מדינות וראשויות (כולל קוסובו והרשות הפלסטינית). 802 מהאתרים מוגדרים כאתרי תרבות, 197 כאתרי טבע ויתר 32 האתרים משלבים את שני התחומים.
סנטה קרוס דה מומפוס היא עיר בצפון קולומביה, הידועה במתאר הקולוניאלי השמור שלה. היא שוכנת במפגש הנהרות מגדלנה וקאוקה, והיא נבנתה לאורך שתי גדותיו של הראשון. כדי להגן על בתי העיר מהצפה במקרה של שיטפון, הוקמו שתי חומות לאורך הגדות, ובהן נבנו גרמי מדרגות המשמשים כמזחים. בעיר נבנו שלוש כיכרות בקו ישר - לה קונספסיון, סן פרנסיסקו וסנטה ברברה - והן שימשו כמקום מושבם של בנייני הממשל המקומי. בכל את מהכיכרות יש כנסייה שנבנתה בשנות קיומה הראשונות של העיר כמבצר. הכנסייה בלה קונספסיון היא הקתדרלה של העיר. מבני הנמל והבתים הפרטיים של חלק מבני המעמד הגבוה נבנו גם הם סביב הכיכרות, והחל מהמאה ה-17 נפתחו חנויות קטנות בקומת הקרקע של בתים אלה. הבתים הפרטיים שנבנו בין ראשית המאה ה-17 למאה ה-19 הוקמו מסביב לחלל מרכזי על מנת להתמודד עם בעיות האקלים. הסוג המוקדם ביותר של בית המיועד למגורי סוחרים התאפיין בפטיו מרכזי, ובחלק מהמבנים נבנה פטיו משני בחלק האחורי של הבית.
אתר המאובנים בצ'נגג'יאנג הוא אזור עשיר במאובנים האתר נחשף ב-1984, כאשר נתגלו בו מאובנים בשכבת פצלים,
באתר נתגלו מאובנים של כמעט כל המערכות המוכרות של בעלי חיים, ובסך הכול נתגלו בו בעלי חיים השייכים לכ-200 מינים. מעבר לעושר במינים מתבטאת ייחודיות האתר בכך שהמאובנים השתמרו בו בצורה יוצאת דופן. השתמרו רקמות רכות ואף בעלי חיים שגופם עשוי כולו רקמות רכות (בניגוד למאובנים נפוצים שמשמרים איברים קשים בלבד, דוגמת עצמות, קונכיות, צבתות וכו'), עובדה המאפשרת הצגה שלמה ומלאה של התפתחות החיים משום כך נחשב האתר לאחת מהתגליות החשובות ביותר במאה ה-20.
בישראל תשעה אתרי מורשת עולמית, שהוכרזו כולם בשל ערכם התרבותי. ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו בישראל היא שמחליטה כל שנה אילו אתרים ישראלים יוגשו למועמדות להכרזה מתוך רשימת האתרים הטנטטיבית. אתרי המורשת העולמית בישראל נכון לשנת 2014:
- 1981 - העיר העתיקה בירושלים וחומותיה - צירופה של ירושלים לרשימת המורשת העולמית נעשה בהמלצת ירדן, וברשימת האתרים לא מצוינת המדינה שבתחומה או בשליטתה נמצאת העיר. העיר הוכרה כאתר מורשת עולמית בשל חשיבותה ליהדות, לנצרות ולאסלאם, ובזכות 220 אתרים מונומנטאליים השוכנים בה. ירושלים מוגדרת מאז שנת 1982 כאתר מורשת עולמית בסיכון.
- 2001 - העיר העתיקה בעכו נבחרה כאתר מורשת עולמית בזכות היותה נושבת מאז התקופה הפניקית, בשל המבנים הצלבניים שבה ובזכות המתאר העות'מאני השמור של העיר העתיקה.
- 2001 - מצדה הוכרה כאתר מורשת עולמית בשל יופיה הטבעי ובשל חשיבותה ההיסטורית בתולדות עם ישראל.
- 2003 - העיר הלבנה של תל אביב הוקמה לפי תוכנית גדס בין שנות ה-30 לשנות ה-50. חשיבותה בריכוז של מאות מבנים בסגנון האדריכלות הבינלאומית השוכנים במרכזה של העיר.
- 2005 - התלים המקראיים משמשים דוגמה להתיישבות בארץ ישראל מתקופת הברונזה ומתקופת הברזל. התילים הם תל באר שבע, תל חצור ותל מגידו.
- 2005 - דרך הבשמים הכוללת את הערים הנבטיות עבדת, ממשית, חלוצה ושבטה וכן מספר מצודות וחאנים בנגב. אתרים אלה הם עדות לסחר הבשמים בין חצי האי ערב לים התיכון בין המאה ה-3 לפנה"ס למאה ה-2.
- 2008 - המקומות הבהאים ה"קדושים" בחיפה והגליל המערבי הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשל חשיבותם העמוקה לדת הבהאית ולמסורת העלייה לרגל הנהוגה בה.
- 2012 - אתרי נחל מערות, ובהם מערת תנור, מערת גמל, מערת הנחל ומערת הגדי, הוכרזו כאתר מורשת עולמית, בשל כך שהם מייצגים אלפי שנות התפתחות אנושית, ובכלל זה נמצאו בהם ממצאים בתחום הקבורה, אדריכלות האבן המוקדמת וממצאים הנוגעים למעבר מחברת ציידים-לקטים לחברה הנסמכת על חקלאות.
- 2014 - הגן הלאומי בית גוברין - מרשה הכולל את האתרים מרשה ובית גוברין, הוכרזו כאתר מורשת עולמית בזכות עולם המערות התת-קרקעיות השוכן בהם, ואשר מייצגות אלפיים שנות שימוש. מערות אלה מהוות דוגמה יוצאת דופן להתיישבות אנושית ולשימושי קרקע מסורתיים.
- 2015 - בית שערים הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשל מעמדה כאתר הקבורה היהודי החשוב ביותר, לאחר ירושלים, לאחר מרד בר כוכבא.
נכון לשנת 2016 אין בישראל אתרי מורשת עולמית שהוכרו בזכות ערכם הטבעי. שלוש הערים הגדולות כלולות ברשימת המורשת העולמית, והעיר עכו היא האתר היחיד בישראל המופיע בשתי הכרזות שונות ברשימה.
ברשימת האתרים הטנטטיבית בישראל נכללו בשנת 2014 האתרים: הר ארבל - כולל קרני חיטין ומתחם נבי שועייב, בית שאן, קיסריה, דגניה א ונהלל, בתי כנסת מוקדמים בגליל, חורבת מנים, ארץ המכתשים בנגב, הכנרת ואתריה, כולל כורזים, כפר נחום ועין שבע (טבחה), המבצרים הצלבניים: מונפורט, כוכב הירדן, מבצר עתלית ואפולוניה, וכן בעכו ובקיסריה, הר כרכום, הרחבת ההכרזה על העיר העתיקה בירושלים כך שתקיף גם את הר ציון, מסעות אותו האיש והשליחים בגליל, נתיבי נדידת הציפורים לאורך בקעת הירדן ועמק החולה, תמנע, המסגד הלבן ברמלה, תל דן ומקורות הירדן.
רוב אתרי המורשת העולמית בהולנד מתמקדים בכיבוש הים ובמלחמתם המתמדת של ההולנדים בהצפות.
טחנות הרוח בקינדרדייק-אלסהאוט הן קבוצה של 19 טחנות רוח הניצבות בכפר קינדרדייק, כ-12 ק"מ דרומית-מזרחית למרכז העיר רוטרדם בפרובינציה דרום הולנד בהולנד. טחנות רוח הוקמו בקינדרדייק כבר בסוף המאה ה-14, אך הטחנות הניצבות במקום כיום, הוקמו החל באמצע המאה ה-18 לאחר מספר הצפות קשות בשנת 1726. למרות מספר שיפורים ותוספות למערך במשך המאה ה-18, השיטה הוכיחה את עצמה כבלתי יעילה, בשל כך שגובה מי הנהרות היה גבוה מידי מכדי שניתן יהיה להזרים אליהם את המים העודפים. החל במחצית השנייה של המאה ה-19 הוחלפו טחנות הרוח בתחנות שאיבה, והטחנות יצאו מכלל שימוש וחלקן נהרס.
סכוקלנד הוא חבל ארץ בפולדר הצפון-מזרחי שהיה בעברו אי בשטח כולל של כ-150 הקטאר, אך הימה שסביבו יובשה, והוא היה לחלק מהיבשה. הצפה קשה בשנת 1859 גרמה לנזק לאי, ותושביו פונו ממנו. מצב זה נותר בעינו עד שנת 1940, עת המרווח האחרון בסוללה המקיפה את האי נסגרה, והפולדר התייבש בשנת 1942 והקיף את האי ביבשה. עם זאת, בשטח עדיין ניכרים היטב ההבדלים בין האי ההיסטורי ליבשה שסביבו.
תחנת השאיבה ד. פ. ואודה בצפון-מזרח הולנד היא תחנת השאיבה המונעת בקיטור הגדולה באירופה, והיא ייחודית בכך שאף שנחנכה בשנת 1920 היא עדיין פעילה, גם אם באופן חלקי ביותר. שטפון קשה ב-1894 הוביל להקמת התחנה שנקראה על שם האדריכל שהופקד על תכנונה והקמתה. הבנייה החלה בשנת 1916 והתחנה נחנכה ב-7 באוקטובר 1920. ב-1932 הסתיימה הקמת הסכר הגדול שסגר את ימת זאודרזה הסמוכה והפך אותה לאגם אייסל. כתוצאה מכך ירד מפלס מי האגם באופן ששאיבתם שוב לא הייתה אפשרית. מאז מופעלת התחנה במשך ימים ספורים בכל שנה, כמו בעת הסערות שפקדו את האזור בחודש ינואר 2007.
קווי ההגנה של אמסטרדם מייצגים פן שונה של הנוף המישורי של הולנד ורגישותו להצפות. קו ההגנה נמתח בצורת מעגל סביב העיר אמסטרדם והוא תוכנן כקו הגנתי אשר יאפשר את הצפת המישורים סביב העיר במים. ההצפה הייתה אמורה להביא את המים למפלס של 30 ס"מ, דבר שימנע את חציית השטח בסירות. הרעיון שעמד בבסיסה של התוכנית היה שהולנד מוקפת בשלוש מעצמות צבאיות - פרוסיה, צרפת והממלכה המאוחדת - ועובדה זו יחד עם מוראותיה של מלחמת צרפת פרוסיה ביססה את הדעה שיש לגונן על אמסטרדם, וכי בעת הצורך תהפוך העיר למצודה האחרונה של ממלכת הולנד. המערכת כוללת 45 מעוזים ומספר רב של מתקנים משניים הממוקמים במרחק של 10 עד 15 ק"מ ממרכז העיר. אלה נבנו במקומות בהם דרכים, מסילות רכבת וסכרים חצו את קו ההגנה, ועל כן לא ניתן היה להציפם. לכל אתרי המורשת העולמית בהולנד.
הרי געש
הר געש הוא מבנה גאולוגי הנוצר כאשר מאגמה מגיעה אל פניו של כוכב לכת. על פני כדור הארץ שוכנים הרי געש, בדרך כלל, בתפר שבין לוחות טקטוניים. התהליך בו פורצת המאגמה אל פני השטח נקרא התפרצות געשית, ונודעת לו משמעות מכרעת על עיצוב נופו של כדור הארץ.
סירטסיי הוא אי געשי בסמוך לחופה הדרומי של איסלנד, שנוצר בהתפרצות געשית שהתרחשה בעומק של 130 מטרים מתחת לפני הים, וההר פרץ מהים ב-14 בנובמבר 1963. בתוך חודשים ספורים הגיע שטח פני האי ל-2.7 קמ"ר, אך סחיפת גלים ורוח צמצמו בעקביות את שטחו, וכיום הוא קטן בחצי. בשנת 2008 הוכרז האי סירטסיי כאתר מורשת עולמית בשל כך שזכה להגנה מרגע היווצרותו והיה למעין מעבדה ביולוגית שספקה מידע רב אודות התפתחות חיים בארץ חדשה.
בחצי האי קמצ'טקה בצפון-מזרחה של רוסיה מתרוממת סדרה של 160 הרי געש, מהם 29 עדיין פעילים, וחצי האי מתגאה בצפיפות הגבוהה ביותר של הרי געש בעולם. 19 מהרי הגעש הפעילים מוגדרים כאתרי מורשת עולמית מאז שנת 1996. במרכז קמצ'טקה, בצל ההרים, שוכנת בקעת הגייזרים היחידה של אירואסיה, אך היא הושמדה בחלקה ב-3 ביוני 2007 כתוצאה ממפולת בוץ.
בפארק הלאומי סנגאי במרכז אקוודור שוכן אזור געשי עשיר בשדות לבה ובאפר געשי שהונח בפליסטוקן ולאחר מכן. באזור זה שוכנים שני הרי געש פעילים - טונגורהואה שגובהו 5,016 מטר וסנגאי בגובה של 5,140 מטר, ועוד שוכן בו הר הגעש הכבוי אל אלטאר שגובהו 5,319 מטר, והוא הנקודה הגבוהה ביותר בשטח הפארק. הרי געש כבויים נוספים ידועים שהוכללו ברשימת אתרי המורשת העולמית הם ההר קילימנג'רו והר קניה, שניהם במזרח אפריקה.
להתפרצויות געשיות אלימות שאירעו במהלך ההיסטוריה בסמוך למקום יישוב, נודעה משמעות קטסטרופלית. שתי הערים הרומית פומפיי והרקולנאום חרבו בהתפרצות הר הווזוב ב-24 באוגוסט 79. את הרקולנאום כיסו נחשולים פירוקלסטיים בשכבת אפר געשי בעובי של כ-20 מטרים, והיא התגלתה בשנת 1710. פומפיי, שנקברה תחת שכבה של כארבעה מטרים של אפר וחומרים געשיים, התגלתה במקרה בשנת 1748. בפומפיי מוצגים דגמי בני אדם מגבס, שנוצרו על ידי מילוי החללים הריקים שהותירו באפר. שתי הערים הוכרו כאתרי מורשת עולמית בשל כך שהטיבו להשתמר תחת שכבת האפר, והן מעניקות תמונה חיה של אורחות החיים בהן.
גורל דומה פקד את חויה דה סרן באל סלוודור, אך אתר זה ידוע פחות. האתר היה כפר חקלאי בתקופת המאיה, שנותר כמעט ללא פגע מתחת לכמה שכבות של אפר געשי. בשנת 590 בקירוב התפרץ הר הגעש סמוך ליישוב, וקבר את כולו מתחת לשכבה של חמישה עד שבעה מטרים של אפר געשי. בניגוד לתושבי פומפיי והרקולנאום, ככל הנראה הצליחו תושבי הכפר להמלט על נפשם מבעוד מועד, שכן במקום לא נמצאו שרידי גופות. למרות זאת, הם הותירו מאחוריהם כלים, קרמיקות, רהיטים ואפילו אוכל מתוצרת עצמית.
רשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון היא רשימה דינמית שמנוהלת על ידי ועדת המורשת העולמית הן בישיבותיה השנתיות והן כעניין שבשגרה. אתרים אלה זוכים לתשומת לב רבה, וועדת המורשת העולמית נעזרת בגופים מקצועיים ובמדינות בהן שוכנים האתרים כדי להעריך את מידת הסיכון הנשקפת להם, לנסח כללים ודרכי פעולה לשינוי המצב ולאכוף אותם. כאשר מצב הסיכון חולף, מתבטלת גם הכרזתו של המקום כאתר בסיכון.
הסיבות להכללתו של אתר מסוים בסיכון הן מגוונות. לעתים מדובר במלחמה או בפעילות אנושית אחרת הפוגעת בערכו התרבותי או הטבעי של אתר, כמו בענינם של מנזר ויסוקי דצ'אני ושלושת אתרי ימי הביניים האחרים בקוסובו, ולעתים מדובר בהזנחה גרידא כמו בענינה של העיר ההיסטורית קילווה קיסיוואני בטנזניה (שהוצאה מרשימת הסיכון ב-2014), או העיר זביד בתימן. פגעי טבע כמו סופות, הצפות ורעידות אדמה, כמו זו שארעה בעיר בם באיראן בשנת 2003, עשויים לגרום גם הם להתדרדרות מצבו של אתר מורשת עולמית ולהביא להוספתו אל רשימת האתרים בסיכון.
מדינות שאשררו את "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" עשויות לפנות אל ועדת המורשת העולמית ולבקש את הכללתו של אתר השוכן בתחומן ברשימת האתרים בסיכון, וזאת כדי לזכות בסיוע כספי ומקצועי לשיפור מצבו. כך לדוגמה פנתה סנגל אל ועדת המורשת העולמית וביקשה להכריז על הפארק הלאומי ניוקולו-קובה כעל אתר בסיכון. לעתים המדינה עצמה בה שוכן האתר גורמת לנזק לאתר, וייתכן שהמקרה הידוע ביותר הוא הפיצוץ היזום של פסלי בודהה בבמיאן באפגניסטן בידי שלטון הטליבאן בשנת 2001. ענינה של העיר העתיקה בירושלים חריג גם הוא. העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1981 לבקשת ירדן, ושנה לאחר מכן הוכללה ברשימת האתרים בסיכון.
הן בם והן פסלי בודהה בבמיאן הם דוגמאות למצב בו ההכרזה על המקום כאתר מורשת עולמית ארעה לאחר שהנזק כבר נגרם, ועל כן הם הוספו לרשימת האתרים בסיכון מייד עם ההכרזה. לפי הכללים, במקרים קיצוניים ביותר ניתן לבטל את ההכרזה, אך פעולה זו בוצעה פעמיים בלבד. בפעם הראשונה בוטלה ההכרזה של מקלט הראם הלבן בעומאן בשנת 2007, לאחר שהמדינה החליטה באופן חד-צדדי לצמצם את שטח השמורה ב-90% ואוכלוסיית הראמים התדלדלה מ-450 ל-65 פריטים בלבד. הפעם השנייה הייתה בשנת 2009 כאשר הוסרה ההכרזה של עמק האלבה בדרזדן בגלל הקמת גשר על נהר אלבה ממזרח למרכזה של דרזדן.
ארגון אונסק"ו הוא ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות. זוהי סוכנות מקצועית שנוסדה ב-16 בנובמבר 1945, ומטרתה המוצהרת היא, לתרום לשלום ולביטחון על ידי קידום שיתוף פעולה בינלאומי בתחומי החינוך, המדע והתרבות. כאשר הוסכם על נוסחה של האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית, היא אומצה על ידי האסיפה הכללית של אונסק"ו ב-1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה. ועדת המורשת העולמית מורכבת מנציגי 21 מדינות הנבחרות למשך תקופה של עד שש שנים, והיא נעזרת לשם פעולתה בשלושה גופים מייעצים עיקריים ובמספר גופים נוספים:
- הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים (International Council on Monuments and Sites או ICOMOS) הוא ארגון מקצועי הפועל לשימור ולהגנת אתרי המורשת העולמית ברחבי העולם. הארגון נוסד בשנת 1965, הוא שוכן בפריז והוא מספק ייעוץ לוועדת המורשת העולמית בענייני תרבות. בארגון חברים כ-7,500 חברים שכולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, הם אנשי מקצוע בתחום האדריכלות, הארכאולוגיה, אדריכלות נוף, תכנון ערים, הנדסה, אמנות היסטורית וכדומה.
- האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (International Union for the Conservation of Nature and Nature Resources או IUCN) הוא ארגון בינלאומי המוקדש לשימור משאבי הטבע, והוא מוכר בעיקר בזכות הכנת רשימת המינים בסכנת הכחדה וסיווג אזורים מוגנים. האיגוד נוסד ב-1948 והמטה שלו שוכן בשווייץ. בארגון חברות 82 מדינות, 111 סוכנויות ממשלתיות, מעל ל-800 ארגונים שאינם ממשלתיים ומומחים ומדענים ממדינות שונות העולם. האיגוד מייעץ לוועדת המורשת העולמית בנושאי טבע.
- הגוף השלישי הוא המרכז הבינלאומי לחקר שימור ושיחזור אתרי תרבות (International Centre for the Study of the Preservation and Restoration of Cultural Property או ICCROM). זהו גוף בין-ממשלתי המעניק לוועדת המורשת העולמית הדרכה ואימון מקצועיים בתחומי השימור והשחזור.
- גופים מיעצים נוספים כוללים את "ארגון ערי המורשת העולמית" (OWHC), "מועצת המוזיאונים הבינלאומית" (ICOM) ו"המרכז העולמי לניטור השימור" (WCMC). המשרד הנורדי למורשת העולם נוסד כתוצאה משיתוף פעולה בין אונסק"ו לבין נורווגיה ומושבו באוסלו. מטרתו העיקרית של המוסד הפועל מאז 1996 היא לקדם ולתרום לפעילויות של מורשת העולם בארצות הנורדיות.
ב-1992 הוקם מרכז המורשת העולמית של אונסק"ו המופקד על ארגון הישיבות השנתיות ועל מתן ייעוץ שוטף למדינות החברות בהכנת מועמדותם של אתרים. עוד מארגן המרכז סיוע טכני לפי בקשה ועוסק בתיאום הפעולות והדיווחים בענינם של אתרים הנמצאים בסיכון. בנוסף מארגן המוסד סמינרים וסדנאות, ומפתח חומר הדרכה, והוא מופקד גם על ניהולה של קרן המורשת העולמית.
בעצרת הכללית משתתפות כל המדינות החברות באמנה, והיא מתכנסת אחת לשנתיים ובוחרת את ועדת המורשת העולמית, בוחנת את מאזני קרן מורשת העולם ומכריעה וקובעת בענייני מדיניות.
קרן המורשת העולמית ממומנת, בין היתר, על ידי תרומות של המדינות החברות באמנה ושל גורמים אחרים וממכירת דברי דפוס אודות המורשת העולמית. תקציבה עומד על כארבעה מיליוני דולרים בשנה, והוא מיועד למימון בקשות סיוע של המדינות החברות באמנה, הזקוקות לכך. הכספים מוקצים בהתאם לדחיפות הבקשות ולחומרת הסיכונים הנשקפים לאתרים. מימון מוענק למדינות גם לצורכי הדרכה והכשרה, לצורכי חינוך וקידום מודעות ולצרכים נוספים.
| |
| שלבי הקמת מצודת קראק דה שבלייה |
- WHTour - אוסף של תמונות 360 מעלות של כ-300 אתרי מורשת עולמית (דורש פלאש).
- World Heritage Periodicals - פרסומי מרכז המורשת העולמית של אונסק"ו.
- אתר הוועד הישראלי לאונסק"ו - עם מידע רב בעברית.
- קובץ kmz. ל-Google Earth - המכיל את כל אתרי המורשת העולמית - הורדה או צפייה עם Google Maps.
- UNESCO World Heritage List - אתר המציע ניווט נוח בין אתרי המורשת העולמית, ומעניק מידע על כל אתר ואתר.
- Friends of World Heritage - אתר אגודת הידידים של המורשת העולמית.
- World Heritage Site - אתר המוקדש לרשמים פרטיים של מבקרים באתרי המורשת העולמית.
- הרשימה הטנטטיווית - מכאן יבחרו אתרי המורשת העולמית הבאים.
רוצים לעזור?
ערכי מורשת עולמית חסרים בעמוד התפעולי של מיזם המורשת העולמית או ערכים לשיפור ברשימה שלהלן:
| פורטל מומלץ | |