פורטל:המורשת העולמית
אתר מורשת עולמית הוא אתר שהוכרז על ידי ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כאתר הראוי לשימור בזכות חשיבותו המיוחדת למורשת המשותפת לאנושות. האסיפה הכללית של אונסק"ו החלה בתוכנית להגנה על אתרי מורשת עולמית עם ניסוח "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" ביום 16 בנובמבר 1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה.
על מנת להיכלל ברשימת האתרים על המועמד להיות בעל ערך עולמי יוצא מהכלל ולעמוד לפחות באחד מעשרה הקריטריונים. אלו נחלקים לשתי קבוצות: שישה לאתרי תרבות וארבעה לאתרי טבע. אתר עשוי לשלב קריטריונים משתי הקבוצות ואז הוא מכונה "אתר מעורב". הניהול, ההגנה, האמינות והמצב התקין של האתרים נלקחים גם הם בחשבון, ומשנת 1992 נשקלים גם יחסי הגומלין בין האדם לבין הטבע באתרים.
עד כה אישררו 189 מדינות את האמנה. האתרים שברשימה יכולים, בכפוף לתנאים מסוימים, לזכות במימון ובסיוע כספי מקרן המורשת העולמית, ולהכללתו של אתר ברשימה נודעת גם חשיבות כלכלית ותדמיתית. בשנת 2016 כללה רשימה אתרי המורשת העולמית 1031 אתרים ב-164 מדינות וראשויות (כולל קוסובו והרשות הפלסטינית). 802 מהאתרים מוגדרים כאתרי תרבות, 197 כאתרי טבע ויתר 32 האתרים משלבים את שני התחומים.
מעגלי האבן בסנגמביה הם ארבע קבוצות של אבנים גדולות, מתוך 1053 קבוצות דומות המכילות 29,000 אבנים סך הכל, אשר הוכרזו כאתר מורשת עולמית המעגלים שוכנים לאורכה של רצועה ברוחב של 100 ק"מ המשתרעת מצפון לנהר גמביה בסנגל ובגמביה ועד למרחק של 350 ק"מ משפך הנהר אל האוקיינוס האטלנטי. ריכוז המעגלים גדול במיוחד במערבה של הרצועה, ושם שוכנים ארבעת המעגלים הספציפיים. חלק מהמעגלים מתוארכים לתקופה ארוכה בת למעלה מ-1500 שנים, בין האלף ה-3 לפנה"ס ועד מאה ה-16 לפנה"ס, וחלקם חדשים יותר, והם שרידיה של קבוצה תרבותית ודתית שהתקיימה במערב אפריקה בתקופות אלה. המעגלים שימשו כמקומות "קדושים" וכאתרי קבורה, אם כי לא ברור לחלוטין מהו הקשר בין האבנים במעגלים לשימוש באתרים לשם קבורה, שכן אין בהכרח חפיפה בין גיל המעגלים לבין גיל הקברים. האבנים במעגלים הובאו מאתרי כרייה ועובדו באמצעות כלי ברזל. צורתן היא כשל גליל או מצולע בגובה ממוצע של 2 מטר ובמשקל של עד 7 טון. כל מעגל כולל בדרך כלל בין 8 ל-14 אבנים, וקוטרו עומד על 4 עד 6 מטר. חלק מהמעגלים מכילים שתי שורות של אבנים, כשאחת מהן מקיפה את האחרת. כל המעגלים שוכנים בסמוך לתילי קבורה המוכרים גם מאזורים סמוכים אחרים במערב אפריקה, ברחבי מאלי ומאוריטניה.
אתר המאובנים בצ'נגג'יאנג הוא אזור עשיר במאובנים האתר נחשף ב-1984, כאשר נתגלו בו מאובנים בשכבת פצלים,
באתר נתגלו מאובנים של כמעט כל המערכות המוכרות של בעלי חיים, ובסך הכול נתגלו בו בעלי חיים השייכים לכ-200 מינים. מעבר לעושר במינים מתבטאת ייחודיות האתר בכך שהמאובנים השתמרו בו בצורה יוצאת דופן. השתמרו רקמות רכות ואף בעלי חיים שגופם עשוי כולו רקמות רכות (בניגוד למאובנים נפוצים שמשמרים איברים קשים בלבד, דוגמת עצמות, קונכיות, צבתות וכו'), עובדה המאפשרת הצגה שלמה ומלאה של התפתחות החיים משום כך נחשב האתר לאחת מהתגליות החשובות ביותר במאה ה-20.
בישראל תשעה אתרי מורשת עולמית, שהוכרזו כולם בשל ערכם התרבותי. ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו בישראל היא שמחליטה כל שנה אילו אתרים ישראלים יוגשו למועמדות להכרזה מתוך רשימת האתרים הטנטטיבית. אתרי המורשת העולמית בישראל נכון לשנת 2014:
- 1981 - העיר העתיקה בירושלים וחומותיה - צירופה של ירושלים לרשימת המורשת העולמית נעשה בהמלצת ירדן, וברשימת האתרים לא מצוינת המדינה שבתחומה או בשליטתה נמצאת העיר. העיר הוכרה כאתר מורשת עולמית בשל חשיבותה ליהדות, לנצרות ולאסלאם, ובזכות 220 אתרים מונומנטאליים השוכנים בה. ירושלים מוגדרת מאז שנת 1982 כאתר מורשת עולמית בסיכון.
- 2001 - העיר העתיקה בעכו נבחרה כאתר מורשת עולמית בזכות היותה נושבת מאז התקופה הפניקית, בשל המבנים הצלבניים שבה ובזכות המתאר העות'מאני השמור של העיר העתיקה.
- 2001 - מצדה הוכרה כאתר מורשת עולמית בשל יופיה הטבעי ובשל חשיבותה ההיסטורית בתולדות עם ישראל.
- 2003 - העיר הלבנה של תל אביב הוקמה לפי תוכנית גדס בין שנות ה-30 לשנות ה-50. חשיבותה בריכוז של מאות מבנים בסגנון האדריכלות הבינלאומית השוכנים במרכזה של העיר.
- 2005 - התלים המקראיים משמשים דוגמה להתיישבות בארץ ישראל מתקופת הברונזה ומתקופת הברזל. התילים הם תל באר שבע, תל חצור ותל מגידו.
- 2005 - דרך הבשמים הכוללת את הערים הנבטיות עבדת, ממשית, חלוצה ושבטה וכן מספר מצודות וחאנים בנגב. אתרים אלה הם עדות לסחר הבשמים בין חצי האי ערב לים התיכון בין המאה ה-3 לפנה"ס למאה ה-2.
- 2008 - המקומות הבהאים ה"קדושים" בחיפה והגליל המערבי הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשל חשיבותם העמוקה לדת הבהאית ולמסורת העלייה לרגל הנהוגה בה.
- 2012 - אתרי נחל מערות, ובהם מערת תנור, מערת גמל, מערת הנחל ומערת הגדי, הוכרזו כאתר מורשת עולמית, בשל כך שהם מייצגים אלפי שנות התפתחות אנושית, ובכלל זה נמצאו בהם ממצאים בתחום הקבורה, אדריכלות האבן המוקדמת וממצאים הנוגעים למעבר מחברת ציידים-לקטים לחברה הנסמכת על חקלאות.
- 2014 - הגן הלאומי בית גוברין - מרשה הכולל את האתרים מרשה ובית גוברין, הוכרזו כאתר מורשת עולמית בזכות עולם המערות התת-קרקעיות השוכן בהם, ואשר מייצגות אלפיים שנות שימוש. מערות אלה מהוות דוגמה יוצאת דופן להתיישבות אנושית ולשימושי קרקע מסורתיים.
- 2015 - בית שערים הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשל מעמדה כאתר הקבורה היהודי החשוב ביותר, לאחר ירושלים, לאחר מרד בר כוכבא.
נכון לשנת 2016 אין בישראל אתרי מורשת עולמית שהוכרו בזכות ערכם הטבעי. שלוש הערים הגדולות כלולות ברשימת המורשת העולמית, והעיר עכו היא האתר היחיד בישראל המופיע בשתי הכרזות שונות ברשימה.
ברשימת האתרים הטנטטיבית בישראל נכללו בשנת 2014 האתרים: הר ארבל - כולל קרני חיטין ומתחם נבי שועייב, בית שאן, קיסריה, דגניה א ונהלל, בתי כנסת מוקדמים בגליל, חורבת מנים, ארץ המכתשים בנגב, הכנרת ואתריה, כולל כורזים, כפר נחום ועין שבע (טבחה), המבצרים הצלבניים: מונפורט, כוכב הירדן, מבצר עתלית ואפולוניה, וכן בעכו ובקיסריה, הר כרכום, הרחבת ההכרזה על העיר העתיקה בירושלים כך שתקיף גם את הר ציון, מסעות אותו האיש והשליחים בגליל, נתיבי נדידת הציפורים לאורך בקעת הירדן ועמק החולה, תמנע, המסגד הלבן ברמלה, תל דן ומקורות הירדן.
כל אתרי המורשת העולמית בארמניה מוקדשים למורשת האדריכלית הנוצרית של הכנסייה האפוסטולית הארמנית.
מנזר גרארד הוא מנזר השוכן במעלה עמק הנהר אזאט, כ-30 ק"מ מזרחית לבירה ירוואן. הוא ממוקם בגובה של 1,750 מטר, בקצהו העליון של יובל משני של הנהר, ובחלקו הוא חצוב בסלע. הקהילה הנזירית בגרארד נוסדה לפי המסורת במאה ה-4 ושכנה במערה, סמוך למעיין שנחשב לקדוש עוד לפני הגעת הנצרות למדינה. לכן כונה בתחילה בשם "מנזר המערה". משמעותו של השם הנוכחי שניתן למקום במאה ה-13, היא "מנזר החנית", וזה מתייחס לחנית בה "דקר" החייל הרומי את ה"צלוב" בעת "צליבתו". לפי המסורת המקומית הובאה החנית למנזר אך היא שמורה כיום בקתדרלת אצ'מיאדזין. המנזר נחשב לאתר הדתי החשוב ביותר בארמניה.
אצ'מיאדזין היא העיר ה"קדושה" בארמניה ומקום מושבו של ראש הכנסייה הארמנית. בעיר מספר כנסיות אך החשובה שבהן היא הקתדרלה, ה"מייר טצ'אר" או "הכנסייה האם". הכנסייה בנויה בצורת ריבוע שאורך כל אחת מצלעות הוא 20 מטר. המבנה המקורי מתחילת המאה ה-4 הוחלף בכנסייה הנוכחית בשנת 480 ובשנת 618 הוחלפה כיפת העץ שעיטרה אותו בכיפת אבן. הכיפה נחה על ארבעה עמודי אבן פנימיים המחוברים אל קירותיו החיצוניים של המבנה בקשתות. ציורי הקיר בכנסייה נוספו במאה ה-18. סמוך לקתדרלה ניצבת אנדרטה לזכר רצח העם הארמני ואנדרטה אחרת לזכר ביקורו במקום של האפיפיור יוחנן פאולוס השני ב-2001.
בזווארטנוץ הסמוכה לאצ'מיאדזין שוכנים שרידיהם של קתדרלה ומספר מבנים עתיקים נוספים. הם הוקמו בין שנת 643 ו-662 בזמן שארמניה התאוששה מפלישת הערבים הראשונה. הקתדרלה הוקמה כקתדרלה הראשית במדינה ונועדה להאפיל בהדרה על הקתדרלה באצ'מיאדזין. הקתדרלה חרבה ברעידת אדמה בשנת 930, נותרה בהריסותיה ונשכחה, עד שנתגלתה מחדש בתחילת המאה ה-20 ונחקרה בין 1900 ו-1907. היא בנויה בצורת צלב יווני שארבע זרועותיו מעוצבות בצורת ארבעה אפסיסים. במבנה היו שלוש קומות שכל אחת מהן הייתה קטנה מזו שמתחתיה. הקומה הראשונה הוקפה בקירות חיצוניים בצורת פאון בן 32 צלעות, ולכן נראתה כעגולה מרחוק. הקומה השנייה הייתה למעשה המשכו של הצלב היווני מקומת הבסיס, אך ללא המבנה המעגלי ההיקפי, ואילו הקומה השלישית הייתה פאון בן 16 צלעות ונראתה גם היא כעגולה. כיפת המבנה בצורת חרוט נישאה לגובה של 45 מטר.
ראוי לציין כי שלושה מנזרים וכנסיות ארמניות בתחומי איראן הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשנת 2008. אלה הם מנזר תדאוס ה"קדוש", הכנסייה בדזורדזור ומנזר סטפנוס ה"קדוש". לכל אתרי המורשת העולמית בארמניה.
ברית ערי ההנזה
ברית ערי ההנזה הייתה ברית ערי מדינה באגן הים הבלטי בצפון אירופה, אשר התאגדו מסוף המאה ה-12, בעיקר מטעמים מסחריים. בין המאה ה-13 למאה ה-17 שלטה ברית הערים על כל צפון אירופה, הים הבלטי ודרומו של הים הצפוני. מספר ערי הנזה הוכרו כאתרי מורשת עולמית, בין היתר בשל חשיבותן ההיסטורית ובזכות העושר התרבותי והאדריכלי שאפיין אותן בתקופה זו.
עיר ההנזה ליבק בצפון גרמניה הייתה במאה ה-14 "מלכת ברית ערי ההנזה" והעיר החזקה בה. העיר שוכנת על גדות נהר הטרווה והרובע העתיק שלה שוכן על אי בלב הנהר. על הבנינים המוכרים בעיר מתקופה זו נמנים הולשטנטור (שער הולשטן) שהיה לסמלה של העיר, קתדרלת העיר, כנסיות פטר ויעקב ובית החולים של רוח ה"קודש". ברמן בצפון-מערב גרמניה הצטרפה לברית במאה ה-14 והייתה חברה בה משך זמן קצר בלבד. למרות זאת, המרכז ההיסטורי של העיר הוקם ועוצב בתקופה זו ולאחריה, והוא מתפאר בבניין העירייה הגותי ובפסל רולנד שלידו.
ויסבי באי הבלטי גוטלנד שבשוודיה נפתחה להשפעת הסוחרים הגרמנים החל במאה ה-12. ליבק והאי גוטלנד קשרו ביניהן יחסי ידידות, והסוחרים הגרמנים התיישבו בוויסבי שהפכה למרכז המסחר היחיד באי שהיה רשאי לסחור עם ערים גרמניות. בעקבות זאת החלה בנייתן של כנסיות ובתי מסחר, ולאורך הנמל נבנו מספר מחסנים. בנייני העץ הקדומים ביותר הוחלפו במהלך המאה ה-13 על ידי בתי אבן גדולים שנבנו בשורות מקבילות מזרחית לנמל, ובמאה הזו הפכה ויסבי מכפר פשוט לעיירה בינלאומית, שהייתה מוקפת בחומת מגן חזקה, ובהדרגה הפנתה עורף לאופייה הכפרי.
בריגן הוא רובע המשתרע בסמוך לרציף הצפון-מזרחי של נמל ברגן בנורווגיה, והוא מתאפיין בבתי עץ שנבנו בתקופה בה הייתה העיר חברה בברית ערי ההנזה. ב-1343 הקימה ברית ערי הנזה עמדת סחר בבריגן ששימשה לאחסון סחורות, בעיקר דגים מצפון נורווגיה ודגנים מרחבי אירופה, אך גם למגורים וכבתי מלאכה. בשיא פעילותו פקדו את בריגן כשישים ספינות בשנה, ולרובע היה מונופול על הסחר בחופיה הצפוניים והמזרחיים של נורווגיה, והוא שלט גם על הסחר באיי צפון האוקיינוס האטלנטי.
העיר טורון השוכנת על גדות הוויסלה בצפון פולין, זכתה לפרסום בעיקר בשל שימור מבניה הגותיים מימי הביניים ובהם כ-200 מבנים צבאיים. כל המבנים בנויים אבן וכוללים כנסיות מונומנטליות ובתים בורגניים רבים. המבנה הבולט בכיכר השוק של העיר העתיקה הוא בית העירייה הישן שנבנה בין השנים 1391 ל-1399 תוך שימוש במגדל קיים שהוקם ב-1274, והוא נחשב לאחד המרשימים מסוגו במרכז אירופה. על ערים ומרכזי סחר נוספים של ברית ההנזה אשר הוכרזו כאתר מורשת עולמית נמנות טאלין, ריגה, קרקוב, נובגורוד, גוסלאר, ברלין וברוז'.
רשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון היא רשימה דינמית שמנוהלת על ידי ועדת המורשת העולמית הן בישיבותיה השנתיות והן כעניין שבשגרה. אתרים אלה זוכים לתשומת לב רבה, וועדת המורשת העולמית נעזרת בגופים מקצועיים ובמדינות בהן שוכנים האתרים כדי להעריך את מידת הסיכון הנשקפת להם, לנסח כללים ודרכי פעולה לשינוי המצב ולאכוף אותם. כאשר מצב הסיכון חולף, מתבטלת גם הכרזתו של המקום כאתר בסיכון.
הסיבות להכללתו של אתר מסוים בסיכון הן מגוונות. לעתים מדובר במלחמה או בפעילות אנושית אחרת הפוגעת בערכו התרבותי או הטבעי של אתר, כמו בענינם של מנזר ויסוקי דצ'אני ושלושת אתרי ימי הביניים האחרים בקוסובו, ולעתים מדובר בהזנחה גרידא כמו בענינה של העיר ההיסטורית קילווה קיסיוואני בטנזניה (שהוצאה מרשימת הסיכון ב-2014), או העיר זביד בתימן. פגעי טבע כמו סופות, הצפות ורעידות אדמה, כמו זו שארעה בעיר בם באיראן בשנת 2003, עשויים לגרום גם הם להתדרדרות מצבו של אתר מורשת עולמית ולהביא להוספתו אל רשימת האתרים בסיכון.
מדינות שאשררו את "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" עשויות לפנות אל ועדת המורשת העולמית ולבקש את הכללתו של אתר השוכן בתחומן ברשימת האתרים בסיכון, וזאת כדי לזכות בסיוע כספי ומקצועי לשיפור מצבו. כך לדוגמה פנתה סנגל אל ועדת המורשת העולמית וביקשה להכריז על הפארק הלאומי ניוקולו-קובה כעל אתר בסיכון. לעתים המדינה עצמה בה שוכן האתר גורמת לנזק לאתר, וייתכן שהמקרה הידוע ביותר הוא הפיצוץ היזום של פסלי בודהה בבמיאן באפגניסטן בידי שלטון הטליבאן בשנת 2001. ענינה של העיר העתיקה בירושלים חריג גם הוא. העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1981 לבקשת ירדן, ושנה לאחר מכן הוכללה ברשימת האתרים בסיכון.
הן בם והן פסלי בודהה בבמיאן הם דוגמאות למצב בו ההכרזה על המקום כאתר מורשת עולמית ארעה לאחר שהנזק כבר נגרם, ועל כן הם הוספו לרשימת האתרים בסיכון מייד עם ההכרזה. לפי הכללים, במקרים קיצוניים ביותר ניתן לבטל את ההכרזה, אך פעולה זו בוצעה פעמיים בלבד. בפעם הראשונה בוטלה ההכרזה של מקלט הראם הלבן בעומאן בשנת 2007, לאחר שהמדינה החליטה באופן חד-צדדי לצמצם את שטח השמורה ב-90% ואוכלוסיית הראמים התדלדלה מ-450 ל-65 פריטים בלבד. הפעם השנייה הייתה בשנת 2009 כאשר הוסרה ההכרזה של עמק האלבה בדרזדן בגלל הקמת גשר על נהר אלבה ממזרח למרכזה של דרזדן.
ארגון אונסק"ו הוא ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות. זוהי סוכנות מקצועית שנוסדה ב-16 בנובמבר 1945, ומטרתה המוצהרת היא, לתרום לשלום ולביטחון על ידי קידום שיתוף פעולה בינלאומי בתחומי החינוך, המדע והתרבות. כאשר הוסכם על נוסחה של האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית, היא אומצה על ידי האסיפה הכללית של אונסק"ו ב-1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה. ועדת המורשת העולמית מורכבת מנציגי 21 מדינות הנבחרות למשך תקופה של עד שש שנים, והיא נעזרת לשם פעולתה בשלושה גופים מייעצים עיקריים ובמספר גופים נוספים:
- הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים (International Council on Monuments and Sites או ICOMOS) הוא ארגון מקצועי הפועל לשימור ולהגנת אתרי המורשת העולמית ברחבי העולם. הארגון נוסד בשנת 1965, הוא שוכן בפריז והוא מספק ייעוץ לוועדת המורשת העולמית בענייני תרבות. בארגון חברים כ-7,500 חברים שכולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, הם אנשי מקצוע בתחום האדריכלות, הארכאולוגיה, אדריכלות נוף, תכנון ערים, הנדסה, אמנות היסטורית וכדומה.
- האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (International Union for the Conservation of Nature and Nature Resources או IUCN) הוא ארגון בינלאומי המוקדש לשימור משאבי הטבע, והוא מוכר בעיקר בזכות הכנת רשימת המינים בסכנת הכחדה וסיווג אזורים מוגנים. האיגוד נוסד ב-1948 והמטה שלו שוכן בשווייץ. בארגון חברות 82 מדינות, 111 סוכנויות ממשלתיות, מעל ל-800 ארגונים שאינם ממשלתיים ומומחים ומדענים ממדינות שונות העולם. האיגוד מייעץ לוועדת המורשת העולמית בנושאי טבע.
- הגוף השלישי הוא המרכז הבינלאומי לחקר שימור ושיחזור אתרי תרבות (International Centre for the Study of the Preservation and Restoration of Cultural Property או ICCROM). זהו גוף בין-ממשלתי המעניק לוועדת המורשת העולמית הדרכה ואימון מקצועיים בתחומי השימור והשחזור.
- גופים מיעצים נוספים כוללים את "ארגון ערי המורשת העולמית" (OWHC), "מועצת המוזיאונים הבינלאומית" (ICOM) ו"המרכז העולמי לניטור השימור" (WCMC). המשרד הנורדי למורשת העולם נוסד כתוצאה משיתוף פעולה בין אונסק"ו לבין נורווגיה ומושבו באוסלו. מטרתו העיקרית של המוסד הפועל מאז 1996 היא לקדם ולתרום לפעילויות של מורשת העולם בארצות הנורדיות.
ב-1992 הוקם מרכז המורשת העולמית של אונסק"ו המופקד על ארגון הישיבות השנתיות ועל מתן ייעוץ שוטף למדינות החברות בהכנת מועמדותם של אתרים. עוד מארגן המרכז סיוע טכני לפי בקשה ועוסק בתיאום הפעולות והדיווחים בענינם של אתרים הנמצאים בסיכון. בנוסף מארגן המוסד סמינרים וסדנאות, ומפתח חומר הדרכה, והוא מופקד גם על ניהולה של קרן המורשת העולמית.
בעצרת הכללית משתתפות כל המדינות החברות באמנה, והיא מתכנסת אחת לשנתיים ובוחרת את ועדת המורשת העולמית, בוחנת את מאזני קרן מורשת העולם ומכריעה וקובעת בענייני מדיניות.
קרן המורשת העולמית ממומנת, בין היתר, על ידי תרומות של המדינות החברות באמנה ושל גורמים אחרים וממכירת דברי דפוס אודות המורשת העולמית. תקציבה עומד על כארבעה מיליוני דולרים בשנה, והוא מיועד למימון בקשות סיוע של המדינות החברות באמנה, הזקוקות לכך. הכספים מוקצים בהתאם לדחיפות הבקשות ולחומרת הסיכונים הנשקפים לאתרים. מימון מוענק למדינות גם לצורכי הדרכה והכשרה, לצורכי חינוך וקידום מודעות ולצרכים נוספים.
- WHTour - אוסף של תמונות 360 מעלות של כ-300 אתרי מורשת עולמית (דורש פלאש).
- World Heritage Periodicals - פרסומי מרכז המורשת העולמית של אונסק"ו.
- אתר הוועד הישראלי לאונסק"ו - עם מידע רב בעברית.
- קובץ kmz. ל-Google Earth - המכיל את כל אתרי המורשת העולמית - הורדה או צפייה עם Google Maps.
- UNESCO World Heritage List - אתר המציע ניווט נוח בין אתרי המורשת העולמית, ומעניק מידע על כל אתר ואתר.
- Friends of World Heritage - אתר אגודת הידידים של המורשת העולמית.
- World Heritage Site - אתר המוקדש לרשמים פרטיים של מבקרים באתרי המורשת העולמית.
- הרשימה הטנטטיווית - מכאן יבחרו אתרי המורשת העולמית הבאים.
רוצים לעזור?
ערכי מורשת עולמית חסרים בעמוד התפעולי של מיזם המורשת העולמית או ערכים לשיפור ברשימה שלהלן:
| פורטל מומלץ | |