מנחם גילוץ

מנחם גילוץ (1884, פונדיל, ליטא - 18 בדצמבר 1974, תל אביב) היה פעיל ציבור ממייסדי תל אביב. מקור השם גילוץ לא ידוע, ומנחם פירש אותו כראשי תיבות של "גיא ל"ו צדיקים".

תולדות חייו

גילוץ נולד בעיירה פונדיל שבפלך קובנה בליטא (אז באימפריה הרוסית). הוא התייתם מאב בגיל צעיר. את לימודו רכש בתלמוד תורה ובישיבות שונות: ישיבת שדה הורביץ בדבינס; ישיבה של הרבנים ר' חיים ליב ובנו ר' אברהם בעיר מיר; ישיבת ה"קיבוץ"- גיזלנשול במינסק. ישיבה זו הייתה קיבוץ של בחורים הלומדים בעצמם בלי ראש ישיבה. בגיל 15, למרות גילו הצעיר, קיבל מעין הסמכה לרבנות על יד רבה הראשי של קהילת מינסק, הרב אליעזר רבינוביץ'. כבר כתלמיד ישיבה נטה גילוץ לתנועת ההשכלה, ולכן בנוסף ללימודים תורניים למד את השפה הרוסית ומדעים, על מנת שיוכל לעמוד בבחינות ולקבל תעודת בגרות. מיד לאחר סיום לימודיו בישיבה עבר לוורשה כהכנה ללימודי הנדסה בטכניקום שעמד ליד בית הכנסת של חובבי ציון, מרכז הפעילות הציונית בעיר.

כשהגיע לוורשה, בשנת 1904, דחה את לימודיו כדי להצטרף למפלגת פועלי ציון. הוא היה בין ראשוני המפלגה, יחד עם דוד בלוך ויצחק טבנקין. המפלגה הייתה אז בלתי לגאלית, ומנחם היה סוכן נוסע מטעם המפלגה ועבד בכל רחבי פולין. בוורשה ייסד את "ועד החלוצים" של וורשה שפעל לעלייה מרוכזת של פועלים יהודים לארץ ישראל. ב-1904 עלה לארץ ישראל בראש קבוצה בת 30 איש, באוניה הרוסית "נחימוב".

ביפו התחיל לעבוד בלשכת מודיעין, שמנהלה היה מנחם שינקין ששני עוזריו היו סלחובר וגורדון, לימים אחד המנהלים של אפ"ק. בתקופה זו כתב מנחם את מאמרו הראשון שהתפרסם כמאמר ראשי ב"דער ידישער קאמפער". הוא חשב שאין מקום בישראל למלחמת מעמדות, ולכן לא הצטרף לאגודה של פועלי ציון. במקום זאת, יסד ביפו ארגון חדש ובלתי מעמדי בשם ברית-פועלים. בארגון זה כינס את פועלי העיר ויצר את הגרעין למרכז בעלי מלאכה. את פרנסתו השלים כמנהל חשבונות בסניף יפו של כרמל מזרחי.

ב-1908 נשא לאשה את דבורה בת דוד לוין, והזוג הצטרף לאגודת אחוזת בית. באותה שנה פעל עם יצחק חיותמן ויחזקאל דנין (סוכובולסקי) במשא ומתן עם בנק אפ"ק לקבלת ההלוואות הדרושות לרכישת השטח ובניית בתי תל אביב. בהגרלת המגרשים לאחוזת בית הגרילו בני הזוג גילוץ את המגרש ברחוב אחד העם 24 ובנו בו את ביתם (הבית נהרס בראשית 2005‏).

ב-1910 נבחר מנחם גילוץ לוועדת הביקורת של תל אביב, יחד עם ד"ר חיסין ודנין- סוכובולסקי. בשנת תרע"א (1911) נודע לגילוץ שכורמי התקוה בפתח תקווה רוצים לפתוח חנות ביפו. מנחם חתם הסכם שיווק בלעדי עם מנהל היקב דב ימיני, ופתח חנות של יין ביפו תחת השם "פלשתינה". עסקיו התפתחו יפה והוא אף שיווק יין לחו"ל. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914) התעתמן (קיבל אזרחות עות'מאנית) כדי להימנע מגרוש למצרים. ב-1917, עם גירוש תל אביב, עברה המשפחה לגור עם גיסתו אסתר בנס ציונה. מנחם פרנס את משפחתו על ידי מסחר בזהב, ולצורך כך עבר את הקווים בין הצבא הטורקי והאנגלי. בסוף המלחמה, לפני חנוכה 1918, חזרה המשפחה ברגל לתל אביב. גילוץ קיבל רישיון לפתוח מחדש את חנות היין שלו ובית המסחר פעל ביפו עד למאורעות 1921.

ב-1920 נבחר לוועד תל אביב ויחד עם שלמה יוסף לויצקי ושלמה גרינהויז השתתף מנחם בייסוד שכונת נחלת בנימין. במאורעות 1921 סייע למשפחות היהודים שברחו מיפו. בעקבות המאורעות, החליט לסגור את חנות היין ביפו, ויזם את מרכז מסחרי (תל אביב). המרכז המסחרי הפך את תל אביב מפרוור שינה של יפו לעיר עם מסחר ותעשייה, ראשית המטרופולין של היום.

במקביל, הקים מנחם את "אגודת בעלי הבתים" כדי להגן על זכויותיהם של בעלי הבתים מפני חוק הגנת הדייר, ולהאיץ את התפתחות העיר באמצעות בנייה להשכרה של דירות וחנויות.

החל משנת 1923 ניסה מנחם לרכוש אדמות ולהקים ישוב יהודי עזה ב-1935.. עד פרוץ מלחמת העולם השנייה (1939) ניהל מגעים ארוכים עם ממשלת המנדט והסוכנות היהודית. לאחר המלחמה המשיך בנסיונותיו להקים עיר יהודית באשדוד. בזמן מלחמת העולם השנייה הצטרף לוועד המקומי של הרויזיוניסטים בתל אביב והיה חבר בו עד להכרזת המדינה. עם קום המדינה המשיך במגעים להקמת אשדוד, ללא הצלחה (העיר קמה רק ב-1956).

במסגרת פעילותו הציבורית, כתב גילוץ מאמרים ותגובות בעיתונות בתחומים מדיניים, כלכליים וחברתיים. ביניהם דו"ח מטעם ההסתדרות הציונית לוועדת פיל, ועדת חקירה ממלכתית, שהוקמה על ידי ממשלת בריטניה, במטרה לחקור את הסיבות להתפרצות המרד הערבי הגדול.

דבורה, בת זוגו של מנחם, פעלה באגודות צדקה שונות ועסקה בפעילות ציבורית ענפה בהתנדבות. הייתה פעילה באגודות "עזרת נשים" ו"בנות ברית" (נשי בני ברית). פתחה בית ספר לתפירה וגזירה במסגרת התאחדות נשים עבריות עממיות, על מנת לספק לנשים פרנסה מכובדת ועצמאית.

מנחם ודבורה גילוץ גידלו חמישה ילדים: עמישלום (אגרונום שעבד שנים רבות במועצה לשווק פרי הדר), שלמה (היה קצין הבינוי הראשון של חיל האוויר ולאחר מכן תכנן את רוב בתי האריזה לפרי הדר במרחב אשקלון-חדרה בשנים 1960-1980), תהילה (מורה ומדריכה באומנות בסמינר לוינסקי), יהושע (אלוף-משנה בחיל האוויר ומפקדו הראשון של בסיס רמת דוד) שאשתו רותי נהרגה בטבח בנמל התעופה לוד, גאולה (התגוררה בארצות הברית רוב חייה ועסקה במזרחנות ובאומנות).

גילוץ, אחרון הגברים שנותרו מבין מייסדי תל אביב, נפטר שנה וחצי לאחר אשתו, בד' בטבת תשל"ה, ונקבר לצדה בבית הקברות טרומפלדור.

בשנת המאה לתל אביב, הנציחה עיריית תל אביב את זכרם וקראה על שמם רחוב בשם "דבורה ומנחם גילוץ".

פובליציסטיקה

כאמור, הגיש גילוץ תזכיר לוועדת פיל. בין השאר כתב:

יש אגדה עברית המספרת שבני ישמעאל באו לטעון לפני אלכסנדר מוקדון, כובש העולם ששלטונו הגיע עד הודו, שארץ ישראל החצי היא שלהם כי גם הם בני אברהם, ואז הופיע לפני אלכסנדר יהודי אחד בשם גביהא בן פסיסא שבא לדבר בתור בן לעמו מבלי להיות שליח צבור והוא הסביר לאלכסנדר, שהישמעאלים בתור בני אברהם אין להם מה לטעון ולתבוע חלק בארץ ישראל כי להם השאיר אברהם הרבה ארצות. הטענה הזאת נמצאה כצודקת והישמעאלים עזבו את אלכסנדר בבושה. יהי חלקי עם גביהא בן פסיסא וחלקכם עם אלכסנדר מוקדון.

בשנת תרצ"ט (1939) יזם יחד עם מר דוד סמילנסקי, נשף חגיגי לציון שלושים שנה לתל אביב. צוות החגיגות הפיק גם חוברת בשם "ראשוני הבונים" ובו כתב מנחם מאמר בשם "תל אביב וכיוונה לעתיד". בין השאר כתב שם:

... לא תמיד נעשים הכיוונים של התפשטות העיר לפי צורכי העיר האמיתיים. ויש לפעמים שגם עניינים פרטיים משפיעים להתוות את הקו לעתיד של העיר...

במאמרו "אוטונומיה" מ-1940 תקף גילוץ את המוסדות העליונים:

אם מזכירים "מוסדות העליונים" הכוונה לאלה היושבים בירושלים, ברחביה. משרדים נרחבים, אולמי תפארה, אוטומובילי-לוכס עומדים מוכנים להובילם ממקום למקום בתוך הארץ. גם אווירונים לא חסרים לטיסת חוץ לארץ בכל יום שני וחמישי, כסף לא חסר.

לקריאה נוספת

• מנחם גילוץ, ספר זיכרון לחברת מרכז מסחרי: אגודה הדדית, שפעלה במשך שלושים ושש שנה, י’ שבט תרפ"א - י"ט סיון תשי"ז, תל אביב, 1957.
• מעשי אנוש, זיכרונות מנחם גילוץ (מבוסס על זיכרונותיו של מנחם גילוץ שכתב בשנת 1972) יצא לאור בפורמט משפחתי ב-2009
• מנחם גילוץ, זכרונות חיי ופעולותי

קישורים חיצוניים

• מנחם ודבורה גילוץ באתר מייסדי תל אביב
• מרדכי נאור, עמית לוינסון, מי היו 66 מייסדי תל אביב?, תל אביב בראשיתה: 1909-1934 : מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, יד יצחק בן-צבי 1984. באתר מט"ח

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32329329מנחם גילוץ