נהרדעא
| מדינה / טריטוריה | האימפריה הפרסית |
|---|---|
נְהַרְדְּעָא הייתה עיר בבבל שבה התקיים מרכז יהודי חשוב בימי בית המקדש השני, המשנה והתלמוד. בסמוך לעיר זרם "נהר מלכא", שהיה תעלת מים אשר חיברה בין נהר הפרת לנהר החידקל, והוא שהקנה לעיר מעלה כלכלית חשובה.
תולדות היישוב
על פי המסורת, ראשית ההתיישבות היהודית בנהרדעא הייתה לפני חורבן בית המקדש הראשון, כאשר גלה המלך יכניה לבבל,יכניה ואנשיו הביאו לבבל אבנים ועפר מירושלים, ובנו בנהרדעא את בית הכנסת העתיק בעיר המכונה "בית הכנסת שף ויתיב"[1]. בית כנסת עתיק זה עמד על תילו יותר מאלף וחמש מאות שנה, אף לאחר שחרבה העיר על ידי פפא בר נצר התדמורי, מסופר כי האמורא אביי נהג להתפלל בו לעיתים[2], ואף התייר בנימין מטודלה ביקר בהריסותיו במחצית השנייה של המאה ה-12.
יוסף בן מתתיהו מציין כי בבבל נמצאו שני מוקדים קהילתיים יהודיים: האחד בנהרדעא שבדרום והשני בנציבין שבצפון.
בבבל יש עיר אחת נהרדעא המרובה מאוד באוכלוסין, ומלבד שאר כל מעלות המקום הזה, אדמתה פוריה מאוד, והיא בטוחה מפחד אויב, כי סביבה ילך נהר פרת, והעיר בצורה מסביב. בבטחם על מבצרם עשו שם היהודים את אוצרם הכולל מכל כסף השקלים אשר הרימו לבית ה' בירושלים, וחשבו להם את העיר נהרדעא לבית האוצרות אשר להם במדינת בבל. לעת הקבוע, שלחו הכספים מנהרדעא לירושלים תחת משמר של אלפי אנשים לשמור עליהם מפני שודדי הפרתים
— קדמוניות היהודים י"ח, ט' 1
.
מנהרדעא יצאו שני האחים האורגים, חסינאי וחנילאי, שהקימו ממלכת מרד בין השנים 10 ו-30 לספירה.
על פי סטפנוס מביזנטיון, ההיסטוריון היווני אריאנוס הזכיר את נהרדעא ("עיר בסוריה בקרבת הפרת) בספר ה-11 של חיבורו על ההיסטוריה של הפרתים, אותו כתב במחצית הראשונה של המאה ה-2 לספירה.[3]
ערב מרד התפוצות (114 לספירה) יצא רבי עקיבא מיבנה לנהרדעא, לערוך שם את מעמד עיבור השנה, ברשותו של הנשיא רבן גמליאל ומשמו. עובדה זו מתועדת במשנה במסכת יבמות[4]. אף עובדה זו משקפת את מרכזיותה של נהרדעא כמוקד יהודי בבבל. נהרדעא מכונה בספרות חז"ל בשם סתם "גולה"[דרוש מקור: היכן?], ללמד על מרכזיותה. מאוחר יותר, לקראת סוף המאה השנייה נזכר רב שילא שכיהן בתפקיד ראש ה"סידרא" (מוקד הקהילה) בנהרדעא.
ישיבת נהרדעא
ערך מורחב – ישיבת נהרדעא
בימי שמואל הפכה ה"סידרא" של נהרדעא ל"מתיבתא", היינו ישיבה קהילתית, ושמה הלך לפניה. בתקופה זו התחלקה בבל לשני אזורי השפעה, של שמואל ושל רב: ל"אתרא דרב" (או "פרוודהא – פרוור - דרב") בסורא ו"אתרא דשמואל" (או "פרוודהא דשמואל") בנהרדעא. על פי אחת המסורות, שזכו לפרסום בשנים האחרונות, בנהרדעא היה רק רחוב אחד ארוך.
לאחר שמואל היה רב נחמן בר יעקב לראש ישיבת נהרדעא[דרוש מקור]. בתלמוד[5] מסופר כי בימי רב נחמן היו שערי העיר מכוסים עד חציים בעפר כך שלא ניתן היה לסוגרם בלילות. בתקופת כהונתו (בשנת 258 לספירה) פקדו את נהרדעא גדודי המורדים מתדמור בראשות פפא בר נצר שהותירו אחריהם חורבן והרס. בעקבות החורבן גלתה הישיבה מנהרדעא אל העיר מחוזא, שם הוקמה ישיבת מחוזא, ואף שהעיר נהרדעא שבה ונבנתה מחדש, ותושביה היהודים שבו אליה, לא שבה אליה הישיבה עוד[דרוש מקור] ומרכזי התורה בבבל עברו אל מחוזא, סורא, פומבדיתא, ומתא מחסיא.
לקריאה נוספת
- יונתן גן אור, על מה חרבה נהרדעא? תהודה היסטורית בתלמוד הבבלי, מעגלים ה', תשס"ז 2007, עמ' 117-155.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אגרת רב שרירא גאון, מהדורת לוין עמ' 72-73, וממנו ברש"י מגילה דף כ"ט. ד"ה דשף.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ט עמוד א'.
- ^ מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1980, Vol. II, C. Arrian, p. 155
- ^ משנה, מסכת יבמות, פרק ט"ז, משנה ז'.
- ^ מסכת עירובין דף ו:
30548999נהרדעא