כלכלת מצרים
_-_Egypt-2A-007.jpg) | |
| קהיר, שמהווה את המרכז הכלכלי של מצרים | |
| דירוג עולמי | תמ"ג: 39; תמ"ג לנפש: 153 |
|---|---|
| סטטיסטיקה | |
| תמ"ג | 395,926 |
| תמ"ג לנפש | 3,375 |
| צמיחה כלכלית | 4.20% (דירוג: 58; הערכה לשנת 2015) |
| מדד ג'יני | 30.8 (דירוג: 116; 2008) |
| כוח עבודה | 28,870,000 (הערכה לשנת 2015) |
|
הנתונים מבוססים בעיקר על: ספר העובדות העולמי של ה-CIA הסכומים הנקובים בדולרים בערך זה, הכוונה לדולר אמריקאי, אלא אם כן צוין אחרת | |
כלכלת מצרים נהנתה מצמיחה ממוצעת של 3% –5% ברבעון האחרון של המאה ה-20. הכלכלה התחילה בשלבי התפתחות שונים שבמהלכם מילאו המגזר הציבורי והפרטי תפקידים המשתנים בחשיבות יחסית. המטבע הנהוג במצרים הוא לירה מצרית.
רקע
במהלך ההיסטוריה של מצרים, היה הנילוס עורק החיים הכלכלי של מצרים, סביבו גרה רובה המוחלט של האוכלוסייה, וכלל שטחי העיבוד החקלאיים שכן לצידו. עם פיתוח התעשייה וגילוי משאבי טבע חדשים במצרים פחתה חשיבותו, אך נכון לשנת 2012 הנילוס וסביבתו הם מרכזה הכלכלי של מצרים. עד ראשית שנות ה־50 הושפעה כלכלת מצרים מהשליטה הבריטית בה. לאחר מהפכת הקצינים החופשיים בראשית שנות ה־50 של המאה ה־20 פנתה הממשלה המצרית לכיוון כלכלה סוציאליסטית ובשליטה ממשלתית (בהתאם לרעיונותיו של נאצר).
בתקופת אנואר סאדאת הכלכלה החלה להיפתח וחלה נסיגה מהקו הסוציאליסטי המובהק של נאצר, מגמה שהמשיכה אצל מחליפו מובאראכ.
נכון לשנת 2012, הענפים העיקריים של הכלכלה המצרית הם תעשייה (כ־34% מהתמ"ג, כ־22% מכלל המועסקים, בעיקר תעשייה מסורתית, עתירת כח אדם לא מקצועי), חקלאות (16% מהתמ"ג, ו־40% מכח העבודה, בחלקה הגדול חקלאות מסורתית), תיירות (12% מהתמ"ג, הכנסה שנתית של כ־10 מיליארד דולר) יצוא נפט וגז טבעי מהמאגרים הגדולים הנמצאים בתחומה, ותוצרים שונים של משאבים אלו. בנוסף לכך יש במצרים מרבצים של פוספטים, מנגן, אורניום, אבן גיר וגבס.
הנמלים העיקריים במצרים הם נמל אלכסנדריה, על חוף הים התיכון, ונמל פורט סעיד, סמוך למוצא הדרומי של תעלת סואץ. הנמלים נמצאים בשליטה ממשלתית מלאה, ורמת הפיתוח שלהם נמוכה.
בין 1980 ל־2010 (תקופת שלטון מובארכ), הייתה צמיחה יציבה ועקבית בכלכלה המצרית, וההכנסה לנפש עלתה מכ־1,200$ לכ־6,200$.[1]
ב־2010, ערב ההפיכה במצרים, עמדה הצמיחה על 5.5% והגרעון התקציבי על 8%.[21] האבטלה במצרים עמדה על כ־8%, אך שיעורה היה גבוה בהרבה בקרב צעירים, וצעירים משכילים רבים נאלצו לעבוד בעבודות לא מקצועיות, עקב העדר תשתית תעשייתית מתקדמת. שיעור השתתפות הנשים בכח העבודה היה נמוך ביותר, בשל היותה של מצרים חברה מוסלמית מסורתית. דירוג רמת הפיתוח הכלכלית של מצרים היה נמוך ביותר.
ענפי הכלכלה
מגזר השירותים
מגזר השירותים במצרים רחב למדי, ומשקף בחלקו אבטלה סמויה. הבורסה המצרית ממוקמת בקהיר, ובה מתנהל מסחר במניות, תעודות סל על מדדים, אגרות חוב וקרנות נאמנות. הבורסה המצרית היא אחת הוותיקות (נוסדה באלכסנדריה ב־1888), והיקף הפעילות בה היה מהמובילים בעולם, עד לעליית שלטון נאצר בשנות ה־50, מהפכה שהובילה קו של הלאמה ותפישה כלכלית סוציאליסטית. הבורסה החלה להתחזק שוב החל מ־1992, על רקע שורת רפורמות כלכליות שהונהגו במצרים.
נפט, משאבים טבעיים וחשמל
נפט התגלה במצרים ב־1910, וב־1999 הגיע תפוקת הנפט במצרים לכ־44 מיליון טון, המשמש בעיקר לצריכה פנימית, ובחלקו לייצוא. עם זאת, מצרים נדרשת לייבא נפט ממדינות אחרות, בשל צורך להפקת דלקים מסוג נפט שאינו קיים במצרים. במצרים מספר בתי זיקוק, המזקקים נפט בהיקף של כ־25 מיליון טון בשנה. במצרים מרבצי גז טבעי גדולים. באמצעות צינור הגז הערבי, מייצאת מצרים גז טבעי לירדן, סוריה ולבנון. שלוחה מצינור זה סיפקה גז טבעי לישראל בין השנים 2008 ל־2011. עם זאת, הגידול הטבעי הגבוה במצרים הוביל ב־2012 למחסור בגז טבעי בתוך מצרים, ולצורך בייבוא גז טבעי ממדינות אחרות.
חשמל מיוצר במצרים באמצעות תחנות כח הפועלות בדלקים שונים, ובאמצעות תחנה הידרו אלקטרית בסכר אסואן, המפיקה כ־2,100 מגה-וואט. בשנת 1967 סיפקה תחנה זו 50% מצריכת החשמל במצרים, אך עד 1998 ירד שיעור זה לכ־15%, על רקע גידול ניכר בצריכת החשמל במצרים. יצור החשמל במצרים ותשתיות ההולכה אינם מספיקות לביקוש הגובר, ובעקבות כך אמינות אספקת החשמל נמוכה, והפסקות החשמל תדירות.
חקלאות
רוב שטחה של מצרים הוא מדבר, ורק כשני אחוזים משטחה של מצרים ניתנים לעיבוד חקלאי, רובם בהשקיה סביב הנילוס.
הגידולים החקלאיים העיקריים הם כותנה, אורז, תירס, חיטה, קטניות, פירות, ירקות, בקר, תאואים, כבשים ועזים. ענף חקלאי חשוב נוסף הוא ענף הדיג.
תעשייה
ענפי התעשייה העיקריים במצרים הם טקסטיל, מוצרי מזון, כימיקלים ודשנים, נפט ומוצריו, מלט וחומרי בנייה.
תיירות
טרם המהפכה של שנת 2011,היוותה התיירות עוגן חשוב בכלכלה המצרית, כאשר בשנת 2010 נרשם שיא של 14.7 מיליון תיירים במדינה. עקב היותה מדינה שהתברכה באתרים מיוחדים ונדירים (דוגמת הפרמידות ושאר השרידים מהתקופות העתיקות), וכן עובדת היותה קרובה יחסית לאירופה, זולה ויציבה באותה תקופה, עודדו תנועת תיירים מוגברת למדינה. עקב המהפיכה, והכאוס ששרר בעקבותיה, צנחה תנועת התיירים למדינה, מגמה שהתגברה עקב פיגוע הפלת המטוס בשנת 2015. כתוצאה מכך בשנת 2016 נכנסו למצרים 5.4 מיליון תיירים (אם כי ישנה מגמת התאוששות, ובשנת 2017 נכנסו למדינה 8.3 מיליון תיירים).[2]
תעלת סואץ
מצרים גובה תשלום על כלי שיט שעוברים בתעלה, המקצרת מאד את הדרך בין אירופה למזרח הרחוק. טרם המהפיכה, דמי המעבר בתעלת סואץ הכניסו לקופת מצרים כ-5 מיליארד דולר בשנה, וכ-10% מתנועת הספינות בעולם עברה דרכה בכל שנה. עקב המונופול התעבורתי והיעדר התחרות, שמרו המצרים על מחיר גבוהה, מה שגורם לחיפוש נתיב אלטרנטיבי, כמו הנתיב הצפון מזרחי, או דרך נמל אילת.[3]
סיוע חוץ
מאז חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים ב־1979, נהנית מצרים מסיוע חוץ אמריקאי רחב היקף - הן בתחום האזרחי, והן בתחום הצבאי. כמו כן, מטבע חוץ נכנס מעבודות חוץ של פועלים מצרים במדינות ערביות שכנות ובאזור המפרץ הפרסי.
חסרונות הכלכלה
לכלכלה המצרית מספר חסרונות הפוגעים בה.
בין החסרונות ניתן למנות:
- התפוצצות אוכלוסין - מצרים סובלת מריבוי טבעי גבוה, הפוגע ביכולתה להכיל את כמות האוכלוסייה, ולספק לה תנאים טובים. בכל שנה גדלה האוכלוסייה של מצרים ב-2.6 מיליון איש בממוצע, מה שנחשב לשיעור גבוה מאוד, במיוחד במדינה שסובלת ממחסור במים ומקורות עבודה, כמו גם מצפיפות גדולה בבתי הספר ובבתי החולים.[4]
- רמת השכלה נמוכה.
- שיעור אבטלה גבוה.[5]
- סובסידות - הממשלה המצרית מסבסדת מוצרים מסוימים (לחם לדוגמה), ושומרת על מחירם קבוע, בלא תלות במחיר האמיתי. הדבר מכביד על הממשלה, שחוששת כי ביטול הסובסידות יגרור עליית מחירים שתביא לזעם ציבורי נרחב, שעלול סכן את המשטר.
- פיתוח התעשייה מתעשייה מסורתית לתעשייה מתקדמת נתקל בקשיים עקב בורות נרחבת באוכלוסייה (כ־50% אנאלפביתים), תופעת בריחת מוחות, העדר תשתית טכנולוגית מתאימה, והעדר הון פרטי וקושי בגיוס השקעות חוץ.
סובסידות
במצרים נהוגות סובסידיות רחבות היקף, על קמח, סולר, גז בישול ומוצרי יסוד נוספים. היקף הסובסידיות בשנת 2012 עמד על כ־20 מיליארד דולר (מחציתם על סולר). בלעדי סובסידיות אלו, לא תתאפשר חקלאות רחבה במצרים (בשל הצורך בדלק לשאיבת מים להשקיה), ויווצר משבר מזון בשל מחירים גבוהים, דבר שיעורר תסיסה חברתית חזקה במצרים. בשל כך, נמנעו השלטונות במצרים מפגיעה בסובסידיות במהלך השנים. כדי לקיים את משטר הסובסידיות, נדרשת מצרים ליבוא רחב היקף של חיטה וסולר, שכן המשאבים המקומיים אינם מספיקים לביקוש (מצרים מייבאת כחצי מכמות החיטה הנצרכת). למרות ההיקף הרחב של הסובסידיות, על פי הבנק השווייצרי קרדיט סוויס, כ־50% מהכנסות משפחה מצרית ממוצעת מופנים לרכישת מזון.[6] בעקבות הסובסידיה הנרחבת על חיטה, צריכת חיטה לנפש במצרים כפולה מהממוצע העולמי (כ־160 ק"ג לנפש). ב־2008, כ־70% מאוכלוסיית מצריים (כ־56 מיליון איש) היו זכאים לרכישת מזון מסובסד.[7]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ W. Barthel, F. Markwardt, Aggregation of blood platelets by adrenaline and its uptake, Biochemical Pharmacology 24, 1975-10-15, עמ' 1903–1904 doi: 10.1016/0006-2952(75)90415-3
- ^ מצרים תעניש את מי שיציק לתיירים, באתר ynet, 2018-04-25
- ^ "להתחרות בתעלת סואץ באמצעות רכבת לאילת". הארץ. 2010-10-31. נבדק ב-2019-08-01.
- ^ 100 מיליון במצרים: "שני ילדים זה מספיק", באתר ynet, 2019-02-20
- ^ vanleerecon, עוני, אי-שוויון ואבטלה במצרים, באתר כלכלה וחברה, 2011-03-14
- ^ M. M. Ris, R. A. Deitrich, J. P. Von Wartburg, Inhibition of aldehyde reductase isoenzymes in human and rat brain, Biochemical Pharmacology 24, 1975-10-15, עמ' 1865–1869 doi: 10.1016/0006-2952(75)90405-0
- ^ artigo revisado - 17-08-17, dx.doi.org
26021509כלכלת מצרים