כלכלת אירלנד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כלכלת אירלנד
מטבע יורו
ארגוני סחר WTO, OECD, האיחוד האירופי
סטטיסטיקה
דירוג תמ"ג עולמי 44 (2011)
תוצר מקומי גולמי 159 מיליארד דולר (2007)
גידול בתמ"ג 1.4% (2011)
תמ"ג לנפש 42,920 דולר (2011)
תמ"ג לפי מגזר חקלאות (2%), תעשייה (29%), שירותים (69%) (2010)
אינפלציה 2.5% (2011)
מדד ג'יני 33.9 (2006)
אוכלוסייה מתחת לקו העוני 6.2% (2011)
כוח עבודה 2.126 מיליון נפש (2011)
כוח עבודה לפי מקצוע חקלאות (5%), תעשייה (19%), שירותים (76%) (2010)
אבטלה 14.6% (2011)
שכר ממוצע חודשי נטו $2733 (2006)
ענפים עיקריים פרמצבטיקה, כימיקלים, חומרת מחשבים, תוכנה, מזון, משקאות, בירה, מכשור רפואי
קשרי מסחר
יצוא 124.3 מיליארד דולר (2011)
מדינות עיקריות ארצות הברית (23.2%), בריטניה (15.4%), בלגיה (14.3%), גרמניה (8.1%), צרפת (5%)
יבוא 71.35 מיליארד דולר (2011)
מדינות עיקריות בריטניה (32.1%), ארצות הברית (14.1%), גרמניה (7.7%), סין (6.4%), הולנד (4.9%)
אוצר המדינה
חוב חיצוני 169.2 מיליארד דולר (108% מהתמ"ג) (2011)
הכנסות 55.8 מיליארד דולר (2011)
הוצאות 76.2 מיליארד דולר (2011))
דירוג אשראי (S&P) BBB+

כלכלת אירלנד בנויה ממשק מודרני וקטן יחסית הנשען על מסחר. החקלאות שהייתה פעם הסקטור החשוב בכלכלת אירלנד, הוחלפה בתעשייה שאחראית כיום לכ-46% מן התמ"ג, לכ-80% מן היצוא ולכ-29% מכוח העבודה. המנוע העיקרי שמניע את הכלכלה האירית הוא היצוא, אך גם העלייה בצריכה הפרטית וההתאוששות בענף הבנייה ובהשקעות העסקים תורמות לצמיחה הכלכלית. כלכלת אירלנד צמחה בקצב ממוצע גבוה מאד של כ-7.5% בין השנים 1995-2007, זינוק שהעניק לה את הכינוי "הנמר הקלטי", אך היא נפגעה קשות בעקבות משבר האשראי העולמי, ובסוף 2010 הגישה בקשה, שנענתה בחיוב, לסיוע פיננסי מהאיחוד האירופי.

התמ"ג לנפש של אירלנד גבוה, ועמד בשנת 2011 על כ-42,920 דולר לנפש. עיר הבירה דבלין נחשבת לאחת הערים היקרות בעולם, ונמנתה במקום ה-22 בסקר שבחן את יוקר המחיה בערים שונות ברחבי העולם.

היסטוריה

אירלנד סבלה במשך שנים מעוני ומבריחת תושבים כתוצאה ממצבה הכלכלי הירוד. לאי אין משאבים טבעיים משמעותיים, ולכן היא נשענה היסטורית על מסחר.

בשנות ה-90 החלה תופעה שכונתה "הנמר הקלטי" שאופיינה בצמיחה מהירה של הכלכלה האירית והפכה אותה מכלכלה כושלת לכלכלה צומחת. בשנות ה-2000 החלה הממשלה האירית הסדרה של צעדים שמטרתם לטפל באינפלציה, להוריד את עול המסים, לשפר את איכות כוח העבודה ולעודד השקעות זרות בתחומי המדינה.

אירלנד השיקה ב-1999 את האירו ביחד עם שאר מדינות האיחוד האירופי. הכלכלה האירית הרגישה את השפעותיה של האטה העולמית ב-2001 במיוחד בתחום יצוא מוצרי ההיי טק בו הצמיחה נפלה בחצי. התמ"ג המשיך לגדול בקצב של כ-6% ב-2001 וב-2002 אך נפל לרמות של כ-2% ב-2003.

"הנמר הקלטי"

כלכלת אירלנד צמחה בשיעור מרשים של 6.3% בממוצע בין השנים 1991-2003, צמיחה זו השפיעה באופן דרמטי על רמת החיים במדינה והביאה אותה לשוות ערך ואפילו מעבר לרמת החיים במערב אירופה. שיא הצמיחה הזו התרחש בשנת 1999 ועמד על 11.1% לאחר שהיה 10.8% ב-1997 ו-8.7% ב-1998. צמיחה מרשימה זו לאורך כל כך הרבה שנים גרמה לכך שכלכלת אירלנד כונתה בשם "הנמר הקלטי" (Celtic Tiger), שם שניתן לה על ידי הכלכלן והפרשן הכלכלי דייוויד מקוויליאמס ב-1994.

קריקטורה של הנמר הקלטי, קריקטורות מסוג זה נפוצות בעיתונות האירית כאשר היא מתארת את מצבה הכלכלי של המדינה (ירוק הוא צבעה הלאומי של אירלנד).

כלכלנים רבים סבורים שהסיבות לצמיחה הכלכלית של המדינה בשנים אלו היו מס החברות הנמוך שהיה במדינה ותשלומי ההעברה גבוהים שהועברו על ידי מדינות האיחוד האירופאי, תשלומים שבשיאם הגיעו לכ-7% מן התמ"ג. כספים אלו שימשו לשיפור מערכת החינוך כך ששכר הלימוד האוניברסיטאי הוא חינם ולשיפור בתשתיות הפיזיות של המדינה. השקעות אלו גרמו לכך שהכלכלה האירית נהפכה לתחרותית יותר ולמזמינה יותר עבור חברות היי טק רבות שהגיעו למדינה. ראיה סקפטית יותר טוענת שמכיוון שהמדינה הייתה לא מפותחת ביחס לשאר מדינות מערב אירופה היא נשארה אחת המדינות היחידות במערב היבשת בה היה ניתן למצוא כוח עבודה גדול יחסית שהיה מוכן לעבוד בשכר נמוך.

כתוצאה מההשקעה הרבה בתשתית הפיזית והאנושית שהושקעה במדינה חברות רבות כגון: דל, אינטל, מיקרוסופט וכדומה פתחו בה משרדים ומפעלים. חברות אלו נמשכו לאירלנד כתוצאה מחברותה באיחוד האירופאי, שכר נמוך, כוח העבודה דובר האנגלית, מענקים ממשלתים ומסים נמוכים. מכיוון שכוח העבודה הוא צעיר יחסית ודובר אנגלית ניתן להם יתרון בתקשורת עם החברות האמריקאיות שהשקיעו במדינה. דבר שגרם לכך שחברות רבות בחרו באירלנד כמשרד הראשי שלהן עבור אירופה.

הבדלי השעות בין אירלנד לארצות הברית תרמו גם הם לאטרקטיביות של המדינה, משום זה העובדים האירים יכלו לעבוד בזמן שעמיתיהם האמריקאים ישנו. חוסר מעורבות של הממשלה האירית בשוק ביחס למדינות אחרות באיחוד האירופאי ובמזרח אירופה הבטיחו לחברות שהן יוכלו לנהל את עסקיהן בקלות ונתנו להם סימנים של יציבות כלכלית. יציבות מדינית באזור והרגיעה היחסית עם צפון אירלנד, שהסתכמה בין השאר בהסכם בלפסט תרמה אף היא לשיפור במצב הכלכלי. הורדת החוב הציבורי לאורך התקופה אף היא תרמה לשיפור הביטחון הכלכלי של המשקיעים במדינה.

תוצאות הצמיחה הכלכלית

בתקופת הצמיחה הכלכלית של "הנמר הקלטי", אירלנד נהפכה מאחת המדינות העניות ביותר במערב אירופה לאחת מהמדינות העשירות ביותר. התוצאות המשמעותיות ביותר של הצמיחה הכלכלית כללו את:

תוצאות כלכליות

  • האבטלה צנחה מרמה של 18% בסוף שנות ה-80 לרמה של 4.2% ב-2005, והמשכורת הממוצעת במשק הפכה לבין הגבוהות באירופה.
  • האינפלציה הייתה 5% בממוצע בשנה כך שרמת המחירים הגיעה לזו שבמרבית מדינות מערב אירופה.
  • החוב הציבורי ירד בצורה דרסטית ל-34% התמ"ג בסוף 2001.
  • השקעה גדולה בתשתית הפיזית של המדינה כתוצאה מהכסף החדש החלה. ה"תוכנית האירית הלאומית לפיתוח" מתרכזת בשיפור תשתיות והיקפה כ-52 מיליארד אירו (במונחים של 1999). כמו כן ההשקעה בתשתית הביאה להקמתה של רשת רכבות קלות בדבלין ולשדרוג המראה העירוני של העיר על ידי החלפת מדרכות והקמת פסלים חדשים.

תוצאות חברתיות ותרבותיות

  • ההגירה השלילית היסטורית של אנשים מאירלנד נעצרה, ואירלנד נהפכה בעצמה ליעד עבור מהגרים ממדינות אחרות.
  • העושר הרב שהחל להיצבר בידי הציבור נתפס כאחת מהסיבות של העלייה בפשיעת הנוער, במיוחד בפשעים הקשורים באלכוהול, וזאת משום שיש לנוער הרבה יותר כוח קניה מאשר היה לו בעבר.
  • רבים באירלנד מאמינים שתרבותם הושחתה על ידי ערכים קפיטליסטים.
  • העלייה ברמת החיים עוררה את הכבוד הלאומי של העם האירי והעלתה לו את המורל שהיה נמוך במשך שנים רבות.
  • צעירים רבים עזבו את הפרברים ועברו לערים הגדולות דבר שהאיץ את תהליך העיור.
  • תקופת הפריחה הכלכלית התאפינה בשינויים חברתים רבים ובהם הפיכת הגירושין לחוקיים. בין השאר נבחרו שתי נשים לראשי ממשלה. למעשה אירלנד הפכה למדינה אירופאית מודרנית מבחינה חברתית.

המשבר הכלכלי העולמי

המשבר הכלכלי שפרץ בעולם ב-2008 הכה קשות בכלכלת אירלנד. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של אירלנד הודיעה כי המדינה הייתה לראשונה באיחוד האירופי שנקלעה רשמית למיתון. החוב של משקי הבית באירלנד הוא השני בגובהו בעולם ועומד על כ-190% מההכנסה, בממוצע. באוגוסט 2010 הורידה סטנדרד אנד פורס את דירוג האשראי של אירלנד ל-"AA-" עקב העלויות של התמיכה בבנקים, תמיכה אשר החלישה את גמישותה הכלכלית של הממשלה לטווח הבינוני. התברר שעלות ההיוון מחדש של הבנקים הייתה גבוהה מהצפוי ובתגובה לעלויות המאמירות הורידה סטנדרד אנד פורס ב-1 באוקטובר 2011 את דירוג האשראי של אירלנד לרמת "A".

השפעותיו העמוקות של המיתון העולמי על אירלנד ניכרו, בין היתר, בשיעורי הצמיחה של המדינה; בעוד שב-2007 היה שיעור הצמיחה של אירלנד 4.7%, הרי שב-2008 רשמה המדינה צמיחה שלילית של -1.7% וב-2009 צמיחה שלילית של -7.1%. ב-2010 התעוררו ציפיות ליציאה מהמיתון ולחזרה למסלול של צמיחה, אולם בסופו של דבר הצטמק התמ"ג ב-1% ונרשמה צמיחה שלילית במשך שלוש שנים רצופות. עם זאת, אירלנד רשמה הישג מרשים בצמיחה חודשית, כאשר בין אוגוסט לספטמבר עלה הייצור התעשייתי ב-7.9%, העלייה הגדולה ביותר בגוש האירו.

המדינות החברות באיחוד האירופי אשר אימצו את האירו כמטבע הלאומי שלהן, לצד מועצת הכלכלה והפיננסים של האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית החליטו ב-28 בנובמבר 2010 להעניק לאירלנד סיוע פיננסי, לאור בקשת הרשויות המוסמכות של המדינה. חבילת הסיוע תענה על הצרכים הפיננסיים של אירלנד עד לסכום של 85 מיליארד אירו. מנגנון היציבות הפיננסית האירופית בחר שלושה בנקים, HSBC, סיטיבנק וסוסייטה ז'נרל לארגן את הנפקת אגרות החוב.

כושר הפירעון של הבנקים

בעיה נוספת שחייבה התמודדות היא כושר הפירעון של הבנקים. הממשלה אפשרה צמיחה בלתי מרוסנת של בועת נדל"ן שמימנו הבנקים מבלי שתקיים פיקוח אפקטיבי, כאשר היא מסתפקת בהשמעת אזהרות חסרות משקל ביחס לסיכונים הבלתי מחושבים שלקחו הבנקים. גם הציבור לקח חלק בחגיגה, ממש עד לרגעים האחרונים שלפני התפוצצות הבועה.

השאלות בנוגע ליכולת הפירעון התעוררו עקב התפוצצות בועת הנדל"ן. תיקי ההשקעות של המוסדות הפיננסיים באירלנד חשופים ליזמי נדל"ן בצורה משמעותית. יזמי הנדל"ן הללו סובלים מהיצע יתר משמעותי של דירות שרבות מהן לא נמכרו, בעוד הביקושים התאדו. הצמיחה הגדולה בתעסוקה שמשכה בעבר הגירה ממזרח אירופה, אשר ענתה על הביקוש לנדל"ן, התחלפה באבטלה שגדלה במהירות. יזמי נדל"ן קידמו עסקאות ספקולטיביות של מיליארדי אירו על חלקות קרקע שהוערכו למעלה משוויין.

ב-30 בספטמבר 2008 הכריזה ממשלת אירלנד על כוונתה להגן על מערכת הבנקאות במדינה. תוכנית החילוץ נועדה לכסות את כל סוגי הפיקדונות ולספק אבטחת אג"ח. ממשלת אירלנד דרשה בתמורה ששכר הבנקאים הבכירים יקטן ב-33% לפחות; לא ישולמו בונוסים על ביצועים ולא תהיינה העלאות שכר; שכר דירקטורים שאינם מנהלים בחברה יופחת לפחות ב-25%; והבנקים יתחייבו להגדיל את ההלוואות לעסקים קטנים ובינוניים ב-10% לפחות, וב-30% את ההלוואות לרוכשי בתים לראשונה.

ב-15 בינואר 2009 הלאימה ממשלת אירלנד את הבנק השלישי בגודלו במדינה, אנגלו אייריש בנק. ב-11 בפברואר תפסה הממשלה את השליטה בשני הבנקים הגדולים במדינה, אלייד אייריש בנק ששווי השוק שלו צנח לפחות מ-2% לעומת תקופת השיא ב-2007, ובנק אוף אירלנד, לאחר שהזרימה להם שבעה מיליארד אירו.

עד אפריל 2011 קיבלו הבנקים חמש חבילות חילוץ שעלו למשלמי המסים 70 מיליארד יורו, שהם כ־44% מהתוצר השנתי של אירלנד. אחוז האבטלה, נכון לראשית 2012 עומד על שיעור גבוה של 14.2%.

תשתיות

התשתית התחבורתית של אירלנד משתנה באיכותה. בחוף המזרחי של המדינה ישנה תשתית מודרנית הבנויה מכבישים מודרניים, בין השאר ניתן למנות את הכביש המהיר M1. ואילו בשאר המדינה תשתית הכבישים במצב ירוד. רוב הכבישים הראשיים של המדינה מתחברים לדבלין שמשמשת כהאב התחבורה המרכזי של המדינה. מערכת הכבישים משודרגת על ידי ה"תוכנית האירית הלאומית לפיתוח". בדבלין, האזור בעל התשתית התחבורתית הטובה ביותר ישנה רכבת קלה, רכבות כבדות שמגיעות אליה, נמלי ימי ושדה תעופה בינלאומי.

מצב הרכבות באירלנד הוא בכי רע. והמדינה סובלת מרשת רכבות מיושנת שאינה מחוברת כראוי לערי המדינה. היעילות של הרכבת אינה טובה וישנם איחורים רבים ורכבות עמוסות מידי.

תשתית התקשורת במדינה משתפרת בשנים האחרונות כאשר ב-2004 ל-50% מלאזרחי המדינה היה אינטרנט מהיר עם כיסוי גאוגרפי של כ-15%. כ-25% מן הקווים במדינה לא יכולים לתמוך בפס רחב כתוצאה מתשתית לקויה. ישנן 3 רשתות סלולריות במדינה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כלכלת אירלנד בוויקישיתוף


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22970443כלכלת אירלנד