כלכלת מדגסקר
 | |
| בירת מדגסקר, אנטננריבו | |
| דירוג עולמי | 119 |
|---|---|
| מטבע | אריארי |
| ארגוני סחר | ארגון הסחר העולמי, האיחוד האפריקאי |
| ענפי תעשייה עיקריים | עיבוד בשר, סבון, בישול בירות, סוכר, טקסטיל, כלי זכוכית, מלט, ייצור רכב, נייר, נפט, תיירות |
| סטטיסטיקה | |
| תמ"ג | 9,769,000,000 דולר (2020) |
| תמ"ג לנפש | 1,776 דולר (2020) |
| צמיחה כלכלית |
4.6% (2018) 4.8% (2019) (דירוג: 100; הערכה לשנת 2015) |
| תמ"ג לפי מגזר | שירותים (60.3%), חקלאות (23.7%), תעשייה (16%) (2017) |
| אינפלציה (מה"ל) | 7.8% (2017) |
| מדד ג'יני | 42.6 (2012) (דירוג: 26; 2001) |
| כוח עבודה | 13,400,000 נפש (הערכה לשנת 2015) |
| קשרי מסחר | |
| יצוא | 2.35 מיליארד דולר (הערכה)(2017) |
| יצוא מוצרים | קפה, וניל, רכיכות, סוכר, בד כותנה, בגדים, כרומיט, מוצרי נפט |
| מדינות עיקריות |
צרפת 21.6%, ארצות הברית 10.6%, גרמניה 8.8%, הרפובליקה העממית של סין 8.3%, הולנד 5.7%, קנדה 4.9%, בלגיה 4.5%, יפן 4.4%, דרום אפריקה 4.1% (2013) |
| יבוא מוצרים | מוצרי הון, מוצרי צריכה, מזון |
| מדינות עיקריות |
הרפובליקה העממית של סין 19.4%, צרפת 11.9%, הודו 6.4%, דרום אפריקה 5.6%, בחריין 4.6%, איחוד האמירויות הערביות 4.3%, מאוריציוס 4.2% (2014) |
| מימון ציבורי | |
| סיוע כלכלי בינלאומי | 838 מיליון דולר (1997) |
|
הנתונים מבוססים בעיקר על: ספר העובדות העולמי של ה-CIA הסכומים הנקובים בדולרים בערך זה, הכוונה לדולר אמריקאי, אלא אם כן צוין אחרת | |
כלכלת מדגסקר פועלת במתכונת של כלכלת שוק, ונשענת בעיקר על מגזר חקלאי מבוסס לצד תעשיות מתפתחות בתחומי התיירות, הטקסטיל והכרייה. החקלאות מהווה מרכיב מרכזי בכלכלה המלגשית, וכוללת גידולים טרופיים בסיסיים כמו אורז וקסאווה, לצד גידולים מסחריים כגון וניל וקפה. מדגסקר עשירה במשאבי טבע, עובדה התורמת לתעשיית כרייה נרחבת הכוללת הפקת מינרלים יקרי ערך.
היסטוריה
במהלך השנים, ממשלות קולוניאליות צרפתיות וממשלות בתקופת העצמאות של מדגסקר שאפו לקדם את המודרניזציה של כלכלת האי.[1] הפרויקטים הראשונים לשימוש מודרני בקרקע הוקמו על ידי מתיישבים צרפתיים או מהגרים קריאוליים מאיי מסקארן במאות התשע-עשרה והעשרים.[1] הם הציגו גידולי יצוא כגון קפה, קנה סוכר, וניל, ציפורן וסיסל.[1] כמו כן, הם הקימו מכרות קטנים לניצול משאבי הגרפיט, הכרומיט והאורניום של האי.[1] כדי לסייע בעיבוד ובשיווק של סחורות אלה, הקימו המהגרים מספר מפעלים פיננסיים ומסחריים ובנו מערכת רכבות מודרנית בקנה מידה קטן.[1] לאחר מכן, הם שילבו חלק מהמלגסים במגזר המודרני של הכלכלה, כפועלי שכר או כחוכרים בחוות בבעלות זרה, או כעובדים זוטרים בשירות הציבורי או במפעלים עסקיים. עם זאת, הבעלים והמנהלים הזרים שמרו כמעט על כל הרווחים מפעילויות אלה.[1]
לאחר קבלת העצמאות, משטרו של פיליבר ציראנאנה עשה מעט לשינוי השליטה הצרפתית במגזר המודרני של הכלכלה, למרות הזעם הגובר על התלות הכלכלית המתמשכת.[1] כעס זה, יחד עם דאגה הולכת וגוברת מחוסר השוויון בהתפלגות העושר, שהותיר את החלקים הדרומיים והמערביים של האי בעוני יחסי, הביא להדחתו של ציראנאנה ב-1972 ולשינוי במדיניות הכלכלית.[1] המשטר הצבאי החדש בראשות גבריאל רמנאנצואה ניתק את רוב הקשרים עם צרפת והחל בתהליך של "מלגסיזציה" של הכלכלה. התקדמות איטית לעבר מטרה זו תרמה להפסקת שלטונו של רמנאנצואה באמצע 1975.[1] רק עם עלייתו של דידייה רציראקה לנשיאות בהמשך אותה שנה החל תהליך ההשתלטות הרציני על מפעלים שהיו בשליטה צרפתית בעבר.[1]
מדיניותו של רציראקה, שכונתה "מהפכה מלמעלה", חרגה מעבר להפקעה או רכישה של חברות זרות והעברתן לבעלות מלגסית; הוא שאף להפוך את הכלכלה לסוציאליסטית באמצעות הלאמת מפעלים מרכזיים.[1] המדינה רכשה בעלות מלאה או חלקית כמעט בכל המפעלים הגדולים בתחומי הפיננסים, התחבורה, השיווק, הכרייה והייצור.[1] החברות שנשארו בבעלות פרטית נדרשו לקנות ולמכור במחירים שנקבעו על ידי המדינה, והמדינה פיקחה מקרוב על החזרת הרווחים.[1] במגזר הכפרי, רציראקה שאף להקים קואופרטיבים חקלאיים מקומיים.[1] כמעט באותה מידה של חשיבות לשינוי המוסדי הזה, הייתה כוונת המשטר, שהוכרזה בתוכנית כלכלית לשנים 1978–1980, להגדיל באופן משמעותי את רמת ההשקעה הממשלתית בכל מגזרי הכלכלה כדי לשפר את זמינות הסחורות והשירותים לכולם.[1]
עם זאת, בתחילת שנות ה-80, ניסיונו של רציראקה לעצב מוסדות סוציאליסטיים ברי-קיימא ולהמריץ את הכלכלה באמצעות הגדלת ההשקעות לא הצליח לשפר את הייצור הכלכלי ואת הרווחה.[1] הצמיחה הכלכלית לאורך שנות ה-70 לא עמדה בקצב הגידול באוכלוסייה.[1] למרות זמינותם של משאבים חקלאיים ומינרליים משמעותיים, הכלכלה הייתה פחות יצרנית מאשר בתחילת העשור, כאשר ההכנסה הממוצעת לנפש כבר הייתה בין הנמוכות בעולם.[1] ההשפעה הברורה היחידה של רמת ההשקעה המוגברת, שהגיעה לשיאים חסרי תקדים בתקופה שבין 1978 ל-1980, הייתה להכניס את המדינה לחובות כבדים לנושים זרים, ובכך לסלול את הדרך לשורה של הסכמי התאמה מבנית שנחתמו עם קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי במהלך שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90.[1] הסכמים אלה היו הכרחיים, שכן כפי שציין מחקר של הבנק העולמי ב-1993, בין 1971 ל-1991 ירדה ההכנסה לנפש של המלגסים ב-40 אחוזים.[1]
לאחר שהודה לבסוף כי אימוץ המודל הסוציאליסטי של ריכוזיות כלכלית ושליטה ממשלתית היה טעות, החל משטרו של רציראקה ב-1980 לחזור למודל כלכלי ליברלי קלאסי יותר, אותו אימץ משטרו של אלבר זאפי במלוא הלהט לאחר השבעתו ב-1993.[1] משטרי רציראקה וזאפי שלאחר 1980 פיקחו על הפרטת חברות ממשלתיות, פירוק מועצות שיווק חקלאיות, אישור קודי השקעה ליברליים יותר התומכים בהשקעות זרות, הפרטת תעשיית הבנקאות, גיוון של יצוא מוצרים ראשוניים מסורתיים והשקעה מוגברת בייצור מזון.[1] משטר זאפי הפך את החייאת הכלכלה המלגסית לעדיפות המרכזית שלו.[1]
נכון לשנת 1994, רוב המלגסים המשיכו להתפרנס בדרכים שלא השתנו באופן מהותי מאלו של אבותיהם — חוות קטנות התומכות בגידול אורז מושקה מסורתי, חקלאות יבשה של קסאווה ומזונות אחרים, רעיית בקר זבו, או גידול גידולי יצוא.[1]
ב-2 באפריל 2025, הכריז דונלד טראמפ על תעריפים בשיעור של 47% על מדגסקר.[2] מדגסקר, המייצרת כ-80% מהוניל בעולם, נתקלה בסיכון ליצוא זה בשל המדיניות החדשה של טראמפ כלפי יצואנים ממדגסקר.[3]
חקלאות
חקלאות במדגסקר היא הענף הכלכלי המרכזי במדינה, ומהווה את מקור התעסוקה העיקרי/ כ-82% מכוח העבודה עוסק בחקלאות, בדיג או בייעור. האקלים המגוון של מדגסקר, טרופי לאורך החופים, מתון באזורים ההרריים וצחיח בדרום מאפשר גידול של מגוון רחב של גידולים חקלאיים, בהם אורז, קסאווה, שעועית ובננות.
נכון לשנת 2011, מוצרים חקלאיים – ובראשם ציפורן, וניל, קקאו, סוכר, פלפל וקפה והם היוו כ-12% מהיצוא של מדגסקר לפי ערך כספי. המדינה נחשבת ליצרנית הגדולה בעולם של וניל, כאשר הווניל המלגשי תופס נתח של כ-80–85% מהשוק העולמי.
מדגסקר הפיקה, בשנת 2018:
- 4 מיליון טון אורז
- 3.1 מיליון טון של קנה סוכר
- 2.5 מיליון טונות של קסאווה
- מיליון טון בטטה
- 388 אלף טון ירקות
- 383 אלף טון בננה
- 300 אלף טון מנגו (כולל מנגוסטן וגויאבה)
- 257 אלף טון תפוחי אדמה
- 230 אלף טון טארו
- 215 אלף טון תירס
- 93 אלף טונות של אננס
- 86 אלף טון שעועית
- 83 אלף טון תפוז
- 73 אלף טון קוקוס
בנוסף לייצור קטן יותר של מוצרים חקלאיים אחרים, כמו קפה (57 אלף טון), ציפורן (23 אלף טון), קקאו (11 אלף טון), קשיו (7 אלף טון) ווניל (3 אלף טון).[4]
אנרגיה
נכון לשנת 2018, רק 15% מאוכלוסיית מדגסקר נהנתה מגישה לחשמל.[5] עד שנת 2023, שיעור זה עלה ל-34%.[6] למדגסקר פוטנציאל הידרואלקטרי בר-ביצוע טכני של כ-180,000 ג'יגה-ואט-שעה. עד כה פותח פחות מ-1% ממנו, עם קיבולת הידרו מותקנת של 162 מגה-וואט, המייצרת 61% מחשמל המדינה.[7] למדינה פוטנציאל עצום לניצול אנרגיה סולארית, אך התשתית הכללית עדיין חסרה.
הפחתת העוני
בשנת 2000, פתחה ממשלת מדגסקר בהכנת תוכנית אסטרטגיית הפחתת העוני (PRSP) במסגרת יוזמת מדינות עניות בעלות חוב כבד (HIPC). מועצות המנהלים של קרן המטבע והבנק העולמי הסכימו בדצמבר 2000 שהמדינה זכאית במסגרת יוזמת HIPC, ומדגסקר הגיעה לנקודת ההחלטה להקלת חובות. ב-1 במרץ 2001, מועצת ה-IMF העניקה למדינה 103 מיליון דולר עבור השנים 03–2001 במסגרת ה-Poverty Reduction and Growth Facility (PRGR). משאבים אלו נועדו לשיפור הגישה לבריאות, חינוך, כבישים כפריים, מים ותמיכה ישירה לקהילות. בנוסף, ב-7 במרץ 2001 אישר מועדון פריז מחיקת חוב של 161 מיליון דולר. ב-28 בפברואר 2001, הבנק לפיתוח אפריקאי (ADB) אישר במסגרת ה-HIPC מחיקת חוב של 71.46 מיליון דולר והעניק ביוני 2001 אשראי נוסף של 20 מיליון דולר למלחמה באיידס ובעוני.
בין היתר כתוצאה מהזיכויים הללו, אך גם כתוצאה מרפורמות קודמות, הצמיחה הממוצעת של התמ"ג עלתה על שיעור גידול האוכלוסייה של 2.8% ב-1997 (3.5%), 3.9% (1998), 4.7% (1999) ו-4.8% (2000).
באוקטובר 2004, מועצות המנהלים של IMF והבנק העולמי קבעו שמדגסקר הגיעה לנקודת ההשלמה במסגרת יוזמת HIPC המשופרת.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 1.16 1.17 1.18 1.19 1.20 1.21 1.22 1.23 Schraeder, Peter J. (1995). "Madagascar: Government Policy and Intervention". In Metz, Helen Chapin (ed.). Indian Ocean: five island countries (3rd ed.). Washington, D.C.: Federal Research Division, Library of Congress. pp. 55–57. ISBN 0-8444-0857-3. OCLC 32508646. תבנית:PD-notice
{{cite encyclopedia}}: תחזוקה - ציטוט: postscript (link) - ↑ Thomas, David (2025-04-03). "Trump slaps tariffs on Africa as he hails 'Liberation Day'". African Business (באנגלית בריטית). נבדק ב-2025-04-08.
- ↑ Maguire, Mairead (2025-04-04). "What Trump's order means for vanilla prices, after Madagascar gets hit with 47% tariff". TheJournal.ie (באנגלית). נבדק ב-2025-04-08.
- ↑ FAOSTAT, www.fao.org
- ↑ "The Force of the Sun: Madagascar Embarks on Renewable Energy Production". World Bank (באנגלית). נבדק ב-2021-07-29.
- ↑ "Madagascar Set to Expand Access to Renewable Energy and Digital Services thanks to $400 Million Credit". World Bank (באנגלית). נבדק ב-2024-07-22.
- ↑ "ANDRITZ HYDRO country overview". Andritz Hydro (באנגלית). נבדק ב-2024-07-22.
כלכלת מדגסקר41343177Q1520353