שחיתות שלטונית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפת תדמית השחיתות השלטונית בעיני הציבור בעולם, לשנת 2017. צבעים כחולים מעידים על תדמית של שחיתות נמוכה וצבעים אדומים על תדמית של שחיתות שלטונית גבוהה.

שחיתות שלטונית או שחיתות פוליטית, היא סוג אחד משלל השחיתויות המוכרות, ומשמעה שימוש לרעה במשרה ציבורית על מנת להשיג טובות הנאה או רווח אישי. בכל צורות הממשל עלולות להתרחש תופעות של שחיתות שלטונית. מידת השחיתות נעה משימוש שולי בהשפעה ובחסות על מנת לעשות מחוות, ועד לשוחד ממוסד. שיא השחיתות השלטונית היא קלפטוקרטיה, שבה אפילו העמדת פנים חיצונית של יושר נזנחת.

שחיתות שלטונית קיימת בתפקידים פוליטיים ובתפקידים בירוקרטיים וכוללת שחיתות חוקית ופעילויות פליליות כגון סחר בסמים, הלבנת הון ופריצות.

דבר הנחשב לשחיתות שלטונית במדינה אחת, יכול להיחשב הוגן, מקובל או חוקי במדינה אחרת. כך למשל, מימון פוליטי מסוים יכול להיות חוקי במדינה האחת ולא חוקי במדינה האחרת.

מצבים המעודדים שחיתות שלטונית

  • מבנה ממשל פגום
    • ריכוז כוח בידי מקבלי ההחלטות שאינם מחויבים לתת דין וחשבון על מעשיהם
  • העדר מידע
  • אי שוויון כלכלי
    • מחקרים עדכניים מצאו שלאי שוויון בהכנסות ובנכסים השפעה מכריעה על רמת השחיתות[1]
  • כוח שלטוני עודף, והתערבות עודפת של השלטון
  • הזדמנויות ותמריצים
    • תקציב ציבורי גדול מאוד
    • עובדי מדינה ללא משכורת ראויה[2]
  • תנאים חברתיים
    • מגזרים, חבורות, כתות וחברים
    • חברה המתבססת על קבוצות נאמנות שבטיות
    • תרבות של "שמור לי ואשמור לך"
    • אספסוף אדיש או בור, עם הבחנה בלתי מספקת של החלטות פוליטיות
  • חקיקה לקויה
    • שלטון חוק רעוע
    • מערכת משפטית חלשה
    • מערכת אכיפה חלשה
    • מערכת משפט רחמנית
  • תהליכי בחירות לקויים
    • מערכת בחירות יקרה, עם הוצאות החורגות מהמקורות הרגילים של מימון פעילות פוליטית
    • העדר שליטה מספקת על מנת למנוע מצבי שוחד או תרומות ומימון חיצוני
  • מציאות בה פוליטיקאים החשודים בפלילים ממשיכים לכהן בתפקידים שלטוניים בעת שהם נאבקים על חפותם[3]

השפעות שליליות

השפעה על הפוליטיקה, הניהול והמוסד

שחיתות מציגה אתגר התפתחתי רציני. בעולם הפוליטי, היא מערערת את הדמוקרטיה וממשלות טובות באמצעות זלזול וערעור של תהליכים רשמיים. שחיתות בבחירות וברשויות המחוקקות מפחיתה את החובה לתת דין וחשבון ומסלפת ייצוג בתהליכי המדיניות, שחיתות במערכת המשפטית מפשרת את שלטון החוק, ושחיתות במנהל הציבורי מביא לידי אספקה לא הוגנת של שירותים. בכלליות יתרה, שחיתות סוחפת את התפקיד המוסדי של הממשלה תוך כדי זלזול והתעלמות מנהלים, בזבוז משאבים, ומשרות ציבוריות נקנות ונמכרות. באותו הזמן, שחיתות מערערת את החוקיות והלגיטמיות של הממשלה ושל ערכים דמוקרטיים כגון נאמנות וסובלנות.

השפעות כלכליות

כמו כן, השחיתות השלטונית מערערת את פיתוח של הכלכלה באמצעות יצירה של סילוף וחוסר יעילות ניכרת. עבור המגזר הפרטי, השחיתות מעלה את העלות העסקית באמצעות תשלומים לא חוקיים, עלות ניהול משא ומתן עם הפקידים, והסיכון של פריצת הסכמים או חשיפה. יש הטוענים[דרושה הבהרה] כי שחיתות שלטונית חוסכת בעלויות באמצעות קיצוץ בבירוקרטיה, אולם ישנה הסכמה כללית כי זמינות אמצעי השוחד גורמת לפקידים להמציא כללים ועיכובים חדשים. במקומות בהם שחיתות שלטונית מנפחת את העלות העסקית, היא גם מעוותת את שדה המשחק, מגוננת על חברות ומונעת מהם תקשורת עם מתחריה, ובכך מתקבלות חברות לא יעילות.

בנוסף לכך, השחיתות מייצרת סילופים כלכליים במגזר הציבורי באמצעות הטיית השקעות ציבוריות בתוכניות הון בה השוחד רב יותר. נושאי משרה ציבורית יכולים להגדיל את מידת המורכבות של תוכניות המגזר הציבורי על מנת לטייח או לסלול דרך לעסקאות מפוקפקות אלו, ובכך מסלפים את ההשקעה אף יותר. שחיתות גם מצמצמת את הציות למשמעת, לסביבה ולתקנים, מנמיכה את איכות שירותי ותשתיות הממשלה, ומגבירה את הלחץ התקציבי על הממשלה.

רווחה לאומית

שחיתות שלטונית נפוצה במספר מדינות, והיא מסמלת פגיעה קשה ברווחת האזרחים. שחיתות שלטונית מרמזת כי המדיניות הממשלה נוטה להועיל לנדבני השוחד, אך לא לציבור הרחב. דוגמה לכך הוא פוליטיקאים המעלים הצעות חוק אשר מגנות על חברות גדולות בעודן פוגעות בעסקים הקטנים. פוליטיקאים אלה מחזירים טובות בפשטות לחברות הגדולות אשר תרמו רבות למסע הבחירות שלהם.

שחיתות שלטונית ובחירות דמוקרטיות

האמנה נגד שחיתות

שחיתות שלטונית אינה תופעה המוגבלת למשטרים טוטליטריים. הדמוקרטיה, על אף מנגנוניה המיועדים לפיקוח על יישום "שלטון החוק", חשופה לא פחות לפגע השחיתות השלטונית.

בזירה הפוליטית קשה מאוד להוכיח שחיתות שלטונית, אולם בלתי אפשרי לחלוטין להוכיח את העדרה. מסיבה זו, רבות השמועות והספקולציות לגבי טוהר מערכות הבחירות של פוליטיקאים.

פוליטיקאים בדמוקרטיה נמצאים בעמדה רגישה, בשל הצורך לחזר אחר תרומות כספיות עבור מסעי הבחירות שלהם. תמיכה של פוליטיקאי בעמדות גופים שסייעו למימון מסע הבחירות שלו תביא להכרח לרינונים בדבר קשרי הון-שלטון. תומכי הפוליטיקאים יצהירו כי אם מושאי תמיכתם פועלים לטובת הצדדים המממנים, הרי שזהו צירוף מקרים בלבד. מנגד, תעלה התהייה מדוע גופים אלו מממנים פוליטיקאים אם הם לא מקבלים דבר בתמורה? במקרים רבים נוהגים תאגידים עסקיים, במיוחד הגדולים בהם, לתמוך בכל המפלגות או המתמודדים העיקריים, לעיתים תוך מתן יחס מועדף לאחד על פני השאר.

במדינות רבות ובכללן ישראל מנסה שלטון החוק להתמודד עם בעייתיות זו באמצעות חקיקה מסוג חוק מימון מפלגות, שתפקידו להסדיר ולהגביל את גובה ואופן התמיכה הכספית של גורמי הון במתמודדים. זאת במטרה למנוע "קניית" מועמדים בידי גורמים בעלי עניין, או אף מראית עין של השפעה כזו. הצלחת חקיקה מסוג זה בהשגת היעד היא חלקית ומוגבלת.

כלי נוסף להתמודדות עם שחיתות שלטונית הוא התפקדות למפלגה. מעשה ההתפקדות מאפשר למתפקד להשפיע על הרכב רשימת המפלגה לבחירות הכלליות בעת קיום הבחירות המקדימות בתוך המפלגה. התפקדות מורידה את השחיתות השלטונית בתוך המפלגה משום שעל המועמדים חלה חובת ההוכחה שהם ראויים לקולו של המתפקד אשר באופן מסורתי מתנגד לשחיתות שלטונית.

מדידת השחיתות השלטונית

מדידה סטטיסטית של השחיתות לצורכי השוואה בין מדינות אינה עניין של מה בכך, מאחר שהנסקרים אינם נוטים לשתף פעולה. ארגון "טרנספרנסי אינטרנשיונל" הפועל נגד השחיתות השלטונית העולמית מספק שלושה כלי אומדן שונים: "מדד תפיסת השחיתות" (המבוסס על חוות דעת של מומחים לגבי מידת השחיתות במדינות שונות); "ברומטר שחיתות גלובלי" (המבוסס על סקר של הציבור הרחב לגבי התנסותו בשחיתות); ו"סקר משלמי השוחד", הבודק את הנכונות של חברות זרות לשלם שוחד. כמו כן, שקיפות בינלאומית מפרסמת דו"ח שחיתות גלובלי.

על פי "מדד תפיסת השחיתות" לשנת 2018[4]:

5 המדינות בעלות שיעור השחיתות הנמוך ביותר הן: ניו זילנד (ראשונה), דנמרק, ונורווגיה, שווייץ ופינלנד החולקות ביניהן את המקום השלישי.

5 המדינות המושחתות ביותר הן: ונצואלה, אנגולה, צ'אד, טג'יקיסטן ותימן (בעלת הדירוג הנמוך ביותר).

ישראל דורגה במקום ה-29, כאשר על פי המדד, המדורגת 1 היא בעלת שיעור השחיתות המשוער הנמוך ביותר.

מבין 36 מדינות ה-OECD, ישראל ממוקמת במקום ה-25. בעלת הדירוג הנמוך ביותר מבין מדינות ה-OECD היא מקסיקו, אשר מוקמה במקום ה-113 בדירוג הכללי.

הערך של סקר מעין זה שנוי במחלוקת, היות שהוא משקף תפיסות סובייקטיביות ולא מדידה כמותית כלשהי. מעבר לכך, רבים מפקפקים ביכולתו של הסקר לתת מידע אמין, שכן ככל שמדינה תזכה לדירוג נמוך יותר, כך התפיסה באותה מדינה בנוגע לשחיתות שלטונית תתחזק ואנשים יתפסו את מדינתם כמושחתת יותר, ועל כן באופן אוטומטי הדירוג של המדינה יתדרדר עוד יותר בסקר שנה לאחר מכן, כך שתוצאות הסקר עצמן משפיעות באופן משמעותי על הסקר שלאחריו, באופן שיוצר לולאת משוב מחזקת.

שחיתות שלטונית בישראל

בעשורים הראשונים שלאחר קום המדינה לא נאספו באופן מסודר נתונים הנוגעים לשחיתות בישראל, מגמה אשר משתנה באופן חלקי בעשורים האחרונים, כאשר גורמים שונים שאוספים מידע בנושא קמו בהדרגה. כך למשל, התנועה לאיכות השלטון, תנועה שבין השאר מנטרת מידע בנוגע לשחיתות השלטונית בישראל, קמה בשנת 1990, ולהבדיל, הרשות להלבנת הון, אחת מרשויות האכיפה שקמו בעשורים אלו במטרה להפחית שחיתויות, קמה בשנת 2002. מגמה זו יוצרת מציאות בה ישנו קושי להעריך את היקף השחיתות שהיה בישראל בעשוריה הראשונים, ובפרט להשוות אותו באופן איכותי להיקף השחיתות של ראשית המאה ה-21[5].

למרות הקושי באיסוף נתונים מהעבר, ניתוח היסטורי של השחיתות השלטונית בישראל, נכון לסוף העשור השני של המאה ה-21, מצביע על כמה תהליכים מנוגדים.

מחקריהם של דוקטור דורון נבות, ודוקטור אסף מצקין, שחקרו לעומק את השחיתות השלטונית בישראל כל אחד בדרכו, מצביעים על שינוי מגמה החל משנות ה-70 של המאה ה-20, כאשר החל מתקופה זו חל גידול בהיקף השחיתות[6][7]. על פי דוקטור מצקין, שינוי המגמה התאפיין בנכונות של נבחרי ציבור לבצע מעשי שחיתות לא לשם האידיאלים הציוניים, אלא לצורך אינטרס צר של מפלגה - כך שפעולות שבעבר גררו בושה ונחשבו ללא לגיטימיות בציבור, הפכו לכאלו שהמטרה הפוליטית מצדיקה עבורן את האמצעים. השחיתות, על פי מצקין, הפכה נפוצה במגזרים רבים יותר כמו משטרה, צבא, חברות ציבוריות, והיקף השחיתות גדל לרמות חסרות תקדים, בהשוואה לעשורים הראשונים של המדינה, וכללה מעורבות גדולה יותר של כסף בפרשיות השחיתות[7].

נבות מוסיף ומזהה שינוי מגמה ייחודי גם בשנים 2012-2010. על פי נבות, בעקבות פעולות עקביות של ממשלות ישראל של העשור השני של המאה ה-21, בראשות בנימין נתניהו, שבוצעו במטרה להחליש את שומרי הסף של הממשל – גם המנגנוניים המוסדיים האמונים על כך, וגם גורמים נוספים דוגמת התקשורת ומערכת המשפט. פעולות אלו גרמו, על פי נבות, לכך שבעשור זה איכות השירות הציבורי התדרדרה במספר מובנים. אף על פי שנכון לשנת 2019 קשה להצביע על כך שבפועל אכן התגברה כמות השחיתות השלטונית, סובר נבות שהמגמה בעשור הזה היא החלשת גורמים שבידיהם הכוח או הסמכות למנוע את השחיתויות העתידיות, ומצב זה מציב את ישראל בפני סכנה להתדרדרות מהירה יותר בהמשך[6].

מזווית נוספת, חל שיפור איטי ביכולת הציבורית לנטר ולטפל בשחיתות. מספר פרשות שחיתות שזכו לתהודה ציבורית ותקשורתית, אילצו את המערכת הציבורית להגיב, בין אם באמצעות הסדרת תקנות, ובין אם בהקמת גופים האחראיים לטיפול בנושא. כך למשל, פרשת המינויים הפוליטיים של צחי הנגבי יצרה כללים חדשים למינויים פוליטיים, ופרשת ישראל ביתנו יצרה כללים סביב כספים קואליציוניים[5].

ישראל במדדים בינלאומיים

במדד תפיסת השחיתות החל למדוד את דעת הקהל בישראל על השחיתות השלטונית המקומית משנת 1996. בשנים הראשונות שנמדדו התפיסה הציבורית הייתה הטובה ביותר באופן יחסי, כך שבשנת 1997 דירוג תפיסת השחיתות עמד על מספר שיא של 7.97 (כאשר ככל שהמספר גבוה יותר כך תפיסת השחיתות נמוכה יותר; ישראל הייתה במקום ה-15 באותה השנה)[8], וירד בהדרגה עד לשפל של 5.8 בשנת 2011 (מקום 36)[9], ולאחר מכן עלה באיטיות ובאופן לא עקבי. בשנת 2020 עמדה ישראל במקום ה-35 עם ציון של 60 מתוך 100[10].

הבנק העולמי מבצע גם הוא, החל מאמצע שנות ה-90, מספר מדידות במטרה להעריך את איכות השלטון במדינות שונות. אמנם מדידה זו אינה מודדת שחיתות שלטונית בלבד, אולם מאחר שהיא מתבססת גם על מדדים סובייקטיביים והערכות מומחים, ייתכן ומדידה זו היא עדיין המדויקת ביותר שאפשר לקבל בנושא השחיתות השלטוני. במדדים השונים של הבנק העולמי הדירוגים נעים בין 0 ל-100, כך שציון גבוה יותר מעיד על ממשל הנחשב ל"בריא" יותר. ב"מדד השליטה בשחיתות" של הבנק העולמי קיבלה ישראל בשנת 1996 את הציון 91, ובשנת 2010 את הציון 78.7. ב"מדד שלטון החוק" בשנת 1996 את הציון 88.1, ובשנת 2010 את הציון 78.5. נתונים אלו מצביעים על מגמה דומה לזו שמשתקפת במדד תפיסת השחיתות[11].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: שחיתות
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: שחיתות פוליטית
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: שחיתות שלטונית
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שחיתות

הערות שוליים

  1. ^ אבי קליין, ‏שחיתות ואי-שוויון, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 16 בספטמבר 2017
  2. ^ Corruption, Stanford Encyclopedia of Philosophy נצפה ב-16.2.2015
  3. ^ [https://www.idi.org.il/articles/36113 פרופ' יובל שני, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2 באוגוסט 2021
  4. ^ ממקסיקו ועד ישראל: אלה המדינות הכי מושחתות בכלכלות המפותחות
  5. ^ 5.0 5.1 אומרים שהיה פה מושחת, באתר עושים פוליטיקה מבית עושים היסטוריה, דקות 28-25
  6. ^ 6.0 6.1 דפנה ליאל, מארחת את דוקטור דורון נבות, אומרים שהיה פה מושחת, באתר עושים פוליטיקה מבית עושים היסטוריה, דקות 36:05-28:30
  7. ^ 7.0 7.1 ליבי עוז, בריאיון עם ד"ר אסף מצקין, פעם היה פה טוב יותר?, באתר התנועה לאיכות השלטון
  8. ^ מדד השחיתות: ישראל השתפרה מעט - מקום 32, באתר Ynet
  9. ^ מדד השחיתות: ישראל קיבלה את הציון הנמוך ביותר אי-פעם, באתר גלובס
  10. ^ Corruption Perception Index, ארגון השקיפות הבינלאומי, ‏28 בינואר 2020 (באנגלית)
  11. ^ שחיתות פוליטית בישראל, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33319861שחיתות שלטונית

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=שחיתות_שלטונית&oldid=2246286"