טומאת קבר
בהלכות טומאה וטהרה, טומאת קבר היא אחת מאבות הטומאה הנגרמות על ידי מת, ומהותה - טומאה הנגרמת על ידי קבירת מת במקום סגור מכל צדדיו. כל היקף המקום יחד עם דפנותיו מבחוץ נחשב לקבר, והוא מטמא בטומאה חמורה את הנוגע בו או המאהיל עליו. מקור טומאה זו מפורש בתורה: ”או כי יגע ... או בקבר”.
גדר הדין
בניגוד למת שנקבר ללא טפח מעליו, שמקומו נחשב כטומאה רצוצה אך אינו מטמא כקבר, הרי שאם יחדו למת מקום לקברו בחלל טפח וגובה טפח, המקום מטמא בטומאת קבר במגע מהתורה. לפי שיטת הראב"ד[1], חלוק הדבר אם יש טפח חוץ מגופת המת, שבאופן כזה נחשב המקום גם לאוהל ולכן המאהיל מעליו אינו נחשב כמאהיל על המת, לבין קבר שאין טפח פנוי בינו לבין המת, שאז הקבר מטמא הן במגע והן באוהל. רבי חיים סולובייצ'יק מסביר, כי כדי שאוהל יחשב לאוהל, ברור שצריך שיהא חלל פנוי, אך דין הטפח הפנוי של קבר אינו מדין אוהל שמביא את הטומאה וחוצץ בפניה, אלא מדובר בדין מחודש כגזירת הכתוב, ולכן ניתן לצרף גם את מקום המת בחשבון[2].
הרמב"ם[3] לעומת זאת, סבור שדין טומאת קבר הוא דווקא כאשר יש חלל טפח פנוי.
במסכת נזיר[4] מובא כי טעם טומאה זו הוא מדין טומאה רצוצה. הגר"ח מסביר כי למרות שלפי שיטת הרמב"ם טומאת קבר היא כאשר יש חלל טפח בין המת, נחשבת הטומאה כאילו הייתה טומאה רצוצה, וזהו יסוד דין קבר.
חכמים גזרו, שקבר יטמא ארבע אמות מכל סביביו, כגזירה שמא מתוך קרבה יתירה שיתקרבו למקום הקבר, יגעו בקבר מבלי משים[5]. אם הקבר מוקף במחיצות הוא אינו מטמא בארבע אמות[6], ולפי שיטת רבינו שמשון, הוא הדין בבית סתום שבתוכו מונח מת, אך רש"י חלוק עליו[7].
קבר זמני
קבר בו נקבר אדם על מנת להעבירו לאחר תקופה מסוימת, אינו מטמא. מסיבה זו, פוסק רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק[8], כי אדם שנקבר בערי מקלט לאחר שגלה לשם, אינו מטמא, מכיוון שלאחר שהתעכלו עצמותיו מעבירים אותם לקברי אבותיו, וכן הרוגי בית הדין בארבע מיתות בית דין, שנקברו בבית הקברות המיוחד לבית הדין, אין קברם מטמא.
כך גם, בן סורר ומורה שנקבר בבית הקברות של בית הדין, והעבירו את עצמותיו לקברי אבותיו לאחר שנרקבו והתעכלו בעפר, אין קברו מטמא. מסיבה זו, רבי יונתן שהיה כהן, העיד לפני חכמי המשנה, כי דעתם אינם נכונה שבן סורר ומורה מעולם לא היה ולא נברא, שכן הוא בעצמו ישב על קברו. רבי פנחס מנחם אלתר האדמו"ר מגור מסביר, כי רבי יונתן חי זמן רב לאחר שנפסק דין ארבע מיתות בית דין, כך שהעצמות כבר נתעכלו בבירור ובוודאי הועברו לקברי אבותיו, ולכן יכול היה לשבת על קברו[9].
התייחסויות הלכתיות אקטואליות
מערת המכפלה
דנו הפוסקים באפשרות היתר כניסה למערת המכפלה, מכיוון שהבניין שמעל המערת המכפלה, נחשב לקומה שנייה מעל המבנה של המערה עצמה, ולכן למרות שהקומה הראשונה אסורה בטומאת קבר מכיוון שהיא מאהילה על קבר של מת, יש מקום לומר, שהקומה השנייה מותרת לכניסת כהנים. אך יש שכתבו, שדווקא כאשר באוהל שעל גבי הקבר, ישנה מקום בגודל טפח שבו יכולה הטומאה לצאת[10]האוהל חוצץ בפני הטומאה, או לחלופין אם יש פתח - גם אם נעול זמנית בגודל ארבעה טפחים[11]. אך אם לאוהל הראשון אין פתח, נחשב המקום לקבר. במערת המכפלה, הפתח נסתם בבטון, וגודלו הוא 28 ס"מ ואין בגודלו ארבעה טפחים, ולכן אסור לכהנים להיכנס למקום, ואף להתקרב במרחק ד' טפחים, שכן גם הקומה השנייה נחשבת לקבר[12][13].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ על המשנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת מת, פרק ז', הלכה ד'.
- ^ חידושי רבינו חיים הלוי הלכות טומאת מת פ"ד ה"ד עמ' 69.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת מת, פרק ז', הלכה ד'.
- ^ דף נ"ג.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ב עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ד עמוד א'.
- ^ שניהם מובאים בבבא בתרא י"ב ע"א.
- ^ בספרו אור שמח על הרמב"ם.
- ^ ספרו של הרב יצחק מנחם וינברג עמ' 366.
- ^ פירוש "תפארת ישראל" למסכת אהלות, "קריית ארבע" – הקדמה לפרק רביעי ג,ב.
- ^ "חידושי הגרשוני" (יו"ד שע"א על הט"ז, ס"ק, י')
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת מת, פרק ז', הלכה ד'.
- ^ כניסת כהנים למערת המכפלה / הרב יועזר אריאל באתר מנהלת מערת המכפלה חברון
