טומאת נבלת עוף טהור
| מקרא | ויקרא יז, טו |
|---|---|
| משנה | מסכת טהרות פ"א מ"א |
| תלמוד בבלי | מסכת חולין, דף קכ"א עמוד א' |
| שולחן ערוך | אין |
לנבלה של עוף טהור מעמד מיוחד בדיני טומאה וטהרה.
הכלל
נבלת עוף טהור היא נבלה של עוף מאחד המינים הכשרים לאכילה (תרנגול למשל) שלא נשחט כהלכה. נבלה כזו מטמאת את מי שאוכל אותה (או כזית ממנה) "טומאת ערב" (למשך יום אחד בלבד, כאמור), אבל לא את מי שרק נוגע בה או מזיז אותה[1] דין זה אינו קיים בשאר הדברים המטמאים, אם כי, בדרך כלל אדם שאוכל דבר גם נוגע בו, בידיו או בשפתיו ולשונו, וכך הוא נטמא במגע.[2].
נבלת עוף שנמלק
נבלת קרבן שנמלק בבית המקדש אינה מביאה לטומאת אכילה של האוכל ובגדיו למרות שהמליקה אינה נחשבת לשחיטה בכל מקום אחר חוץ מבקרבן עוף בתהליך ההקרבה. הדבר נלמד מהפסוק "וכל אשר תאכל נבלה וטרפה"[3], המילה טריפה בבאה ללמד שרק נבילה שהיא דומה לטריפה בכך שלא הותרה בתהליך המתתה - מטמאת את אוכלה, ולא מליקה שבמליקתה הוכשרה להקרבה.
בענין שחיטת קדשים בחוץ יש הבדל בין שחיטה כשרה בחוץ לבין מליקה בחוץ: שחיטה כשרה, למרות שהיא מחוץ לבית המקדש נחשבת לשחיטה ולכן האוכל את בשר הקרבן אינו נטמא. לעומת זאת המולק קדשים בחוץ, תהליך שאינו נחשב לשחיטה, אין המליקה מטהרת את הבשר מטומאתו, ונבלת העוף מטמאת את האוכל אותו[4].
הכשר לקבל טומאה
נבלת עוף טהור אינה צריכה שיפלו עליה מים כדי להכשירה לקבל טומאה, מכיוון דין ההכשר נלמד מפסוק בתורה בו כתוב:
וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא לָכֶם
. הפסוק מדבר על זרע, במסכת חולין[5] מסבירה הגמרא כי "זרעים" צריכים הכשר. ייחודיותם של הזרעים בהלכות טומאה, הוא שהם לעולם לא מטמאים טומאה חמורה - לטמא אדם וכלים, ולכן רק כל דבר שלא מטמא טומאה חמורה - כדוגמת זרעים - צריך הכשר לטומאה. הגמרא במסכת חולין קובעת שהגדר הוא - כל דבר שאין סופו לטמא טומאה חמורה; כך למשל פוסק רבי יוסי שנבלת עוף טהור אינה צריכה הכשר, מכיוון שסופה לטמא טומאה חמורה - אם יאכלו אותה.
הערות שוליים
- ^ ויקרא יז, טו וברש"י
- ^ תאורטית, אם יכניסו לעומק פי האדם חתיכה של שרץ, ורק גרונו יגע בה ולא חלקים גלויים יותר בגופו - לא נטמא במגע. קיים דיון בתלמוד (מסכת נידה דף מב עמוד ב) האם בחתיכה של נבלת בהמה ההכנסה לגרון מטמאת במשא.
- ^ ויקרא יז טו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ס"ט עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קכ"א עמוד א'.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
