טבילת עזרא

טבילת עזרא היא טבילה שתיקן עזרא הסופר למי שנטמא בטומאת קרי, ורוצה ללמוד תורה או להתפלל, בנוסף על דין התורה שחיוב הטבילה הוא רק לצורך אכילת קדשים ותרומה.

פרטי התקנה וטעמה

בתקופת בית שני קבע עזרא הסופר הגבלה מיוחדת על בעל קרי, שבמהותה איננה קשורה להלכות טומאה וטהרה, והיא שלא ילמד תורה ולא יתפלל עד שיטבול במקווה.

אפשרות נוספת למי שמתקשה לטבול במקווה היא לשפוך על עצמו מים בכמות של תשעה קבין, דבר שאמנם אינו מטהר אותו, אבל מתיר לו ללמוד או להתפלל.

טעם התקנה הוא שלא כדי שלא יהיו בני אדם מצוין תדיר אצל נשותיהם לצורך תשמיש המיטה.

יש שכתבו שהטעם הוא מאחר שטומאה זו באה מקלות ראש, נאסר בתלמוד תורה ותפילה שמחייבים כובד ראש.

הראי"ה קוק הסביר שמגמת התקנה הייתה בשביל לחבר את העם לדיני הטהרה הנצרכים כאשר המקדש עומד על תילו, וכעת, כאשר האומה חוזרת לארצה, ענייני הטהרה הגופנית צריכים להיות יותר דומיננטיים, עם תחיית התרבות הישראלית:

לכתחלה בימי עזרא היתה המגמה לקשר את ישראל אל הקודש המקדש, גם בצד התחתיתי שהוא אחד מדרכי החנוך הכלליים של האומה, והובלטה הטהרה... ביחוד ראוי הוא להתגדל ביחד עם תחיית האומה בארץ ישראל בחבור ההגדלה של השקוע ברוחניות, מצמאון בריא ומועה קבועה ומסויימת להבראות את כל האומה ואת שורש נשמתה בכל תכונת החיים שלה, שהטהרה הבשרית היא אחת מגבורותיה

— (אורות התחיה לה)

ביטול התקנה

דעת רוב הפוסקים כי תקנת עזרא זו התבטלה זמן מה לאחר חורבן בית המקדש, משום שהציבור לא עמד בו.

יש שהסבירו את ההיתר מלטבול על פי מה שמופיע בתלמוד בשם רבי יהודה בן בתירא, שדברי תורה אינם מקבלים טומאה משום שהם נמשלו לאש ואש איננה מקבלת טומאה.

אמנם הרבה מהראשונים סוברים שאף שבטלה טבילת עזרא לתורה, מכל מקום לתפילה לא בטלה, ואסור להתפלל עד שיטבול.

בספר שו"ת מן השמים כתב ששאל האם הלכה כדעת האומרים שבטלה טבילת עזרא, או כדעת החולקים, וזה אשר ענו לו מן השמים:

ועבדתם את ה' אלהיכם הוי אומר זו תפלה ואפשר טמא ומקריב קרבן. ואם תאמר שאר טומאות, אינו דומה טומאה מאונס לטומאה מדעת, אינו דומה טומאה הבאה ממקום אחר לטומאה היוצאה מגופו. ועזרא כשתיקן ברוח הקודש ראה ותיקן. ועל הירושלמי דע אלו היה עמהם בבית המדרש לא מצאו ידיהם, ועוד הרי חזר בו ואמר קודם תקנת עזרא נשנית משנה זאת, ודבר זה גורם אורך הגלות, כי אם היתה תפלת ישראל כתקונה כבר נתקבלה תפלתם זה ימים רבים, אך סבלות הגלות ותלמוד תורה ומעשים טובים הם העומדים לישראל. ואחר זה השיבו: שמענו מאחורי הפרגוד לטהר כל ישראל יחד אי אפשר, אך אם יטהרו שליחי צבור בכל מקום ימהרו ביאת הגואל. ובכל מקום מוגש לשמי ומנחה טהורה אבוא אליך וברכתיך

— שו"ת מן השמים (שאלה ה)

הטבילה בזמן הזה

להלכה פסק בשולחן ערוך כדעת הרמב"ם ועוד שבימינו בטלה תקנת עזרא ומותרים בתלמוד תורה קריאת שמע ותפילה.

אף שמעיקר הדין בטלה טבילת עזרא, בכל זאת, יש הנוהגים אף בימינו, לקיים תקנה זו, ובפרט עדת החסידים שרובם מקפידים על כך על פי הדרכתו של רבי ישראל בעל שם טוב.

לעניין טבילת עזרא בשבת נחלקו הפוסקים, יש מהן שהתירו ויש שאסרו. וכן נחלקו בפוסקים לעניין טבילה בתשעת הימים.

מעלת טבילת עזרא

בספרי החסידות האריכו בגודל מעלת הטובל טבילת עזרא.

הרב חיים קנייבסקי בספרו אורחות יושר כתב:

ראיתי בספר אחד (כעת איני זוכר היכן) שכל החיבורים שנתקבלו בכל ישראל הם אלו שהמחבר נזהר בטבילת עזרא.

— אורחות יושר (יא)

בספר מאור ושמש כתב אף הוא בעניין מעלת טבילת עזרא:

ובזמנים הקודמים שהיה דְבַר ה' יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם ולא היו יודעים מיראת הרוממות כלל, זאת היה מחמת שהיו לומדים תורה ולא נזהרו בטבילה זו. והכת שבתי צבי ימח שמם שהיו אז בימים ההם, ומזה נעשו אפיקורסים - שלמדו ספרי קבלה בטומאת הגוף. והיה העולם שָׁמֵם עד שבאו שני המאורות הגדולים לעולם, הבעל שם טוב הקדוש, ואדמו"ר הרב רבינו אלימלך נשמתם בגנזי מרומים, והם פָּתְחוּ שַׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבוֹאוּ בּוֹ, שלא יהרהר אדם שום הרהור תורה עד שיטבול עצמו לקריו, שחכמי הגמרא לא בטלוהו אלא מפני שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה, אבל אותן האנשים הרוצים להשיג גופי התורה ומצות - צריכין להיות נזהר מאד בטבילה זו. ועוד זאת אנו למידין מסמיכת הכתובים והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת וגו', שזאת גם כן בלתי אפשר - ללמוד לתלמידים ולהכניס בלבם יראת ה', אם אינו נזהר בטבילה זו.

— מאור ושמש (ויקרא, אמור)

בספר יושר דברי אמת כתב עוד בשם המגיד ממזריטש במעלת ההיטהרות במקווה:

שאמר הבעל שם טוב שזכה לכל המדריגות שלו, הכל הוא בעבור שהתמיד בטהרת המקוה תמיד, ובאמת זהו ענין גדול מאד, כי המקוה מטהר את הגוף והנפש.

— יושר דברי אמת (אות מב)

קישורים חיצוניים

• הרב בראל שבח, תקנת טבילת עזרא וט' קבין, הרחבות ל'שמחת הבית וברכתו' מאת הרב אליעזר מלמד