מחתרות עבריות בארץ ישראל
מתחילת המאה ה-20 ועד זמן מה לאחר הקמת המדינה פעלו בארץ ישראל מחתרות עבריות, שמטרתן הייתה הגנה על היישוב היהודי מפני ערביי ארץ ישראל והתנגדות לשלטון הזר - תחילה השלטון העות'מאני ואחר כך שלטון המנדט. מחתרות אלה הן:
- בר גיורא - חלוץ ארגוני השמירה ביישוב היהודי בארץ ישראל. הוא הוקם ב-1907 במטרה לכבוש את השמירה במושבות היהודיות מידי הערבים והצ'רקסים ולהעבירה לידיים יהודיות. הארגון הרחיב את פעולותיו ושינה את שמו ל"השומר".
- השומר - ארגון שמירה להגנת היישוב היהודי שהחליף את "בר גיורא" בשנת 1909. ייעודו היה "כיבוש השמירה": החלפת השומרים הערביים ששמרו אז במושבות, בשומרים יהודיים.
- ניל"י מחתרת שהוקמה בידי משפחת אהרנסון ואישים נוספים. מטרתה הייתה לסייע לבריטניה לכבוש את ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה מידי האימפריה העות'מאנית ששלטה בה, ובכך להביא לבית לאומי ליישוב היהודי.
- ההגנה ארגון שהוקם בשנת 1920 במטרה להגן על היישוב היהודי בארץ ישראל מפני מתקפות הערבים עליו. הפך לארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי בתקופת המנדט הבריטי תחת הנהגת היישוב, והיווה למעשה את התשתית להקמת צה"ל עם הקמת המדינה. לארגון הוקמה ב-1941 יחידה צבאית סדירה בשם הפלמ"ח. במסגרת ההגנה פעלו יחידות צבאיות נוספות כמו החי"ש וכן המוסד לעלייה ב' שהתמקד בהעפלה. הארגון ביצע פעולות מזוינות כנגד הבריטים, נגד ערבים חמושים, ונגד מחתרות האצ"ל והל"חי.
- ארגון צבאי לאומי (אצ"ל) היה ארגון צבאי מחתרתי שנוסד ב-1931 על ידי מפקדים שפרשו מ"ההגנה", והיה מזוהה עם התנועה הרוויזיוניסטית ובית"ר. ביצע פעולות מזוינות כנגד הבריטים, נגד ערבים חמושים ונגד אוכלוסייה אזרחית ערבית. נטל חלק בהעפלה במסגרת עליית אף על פי.
- לוחמי חרות ישראל (לח"י) - מחתרת שהקימו בשנת 1940 פורשי האצ"ל שהתנגדו להפסקת המאבק במנדט הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה. ביצע פעולות מזוינות כנגד הבריטים וכנגד ערבים.
- תנועת המרי העברי - ארגון גג של המחתרות היהודיות בארץ ישראל: ההגנה, האצ"ל והלח"י. התנועה פעלה משנת 1945 עד 1946 לאחר אכזבה מהתנהלות השלטון הבריטי כלפי האינטרסים הציוניים, ותיאמה את פעולות ההתנגדות המזוינת לשלטון הבריטי עם הנהגת היישוב.
ניל"י
ערך מורחב – ניל"י
ניל"י (ראשי התיבות: נצח ישראל לא ישקר, ספר שמואל א', פרק ט"ו, פסוק כ"ט) הוא ארגון שהוקם בשנת 1915 ופעל ביישוב העברי בארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה. הארגון, שמנה בשיאו פחות מ-30 חברים פעילים, עסק בעיקר בריגול, בניסיון לסייע לצבא הבריטי לכבוש את הארץ מידי האימפריה העות'מאנית. בנוסף לפעילות הריגול, עסק הארגון גם בהברחת כספים מחו"ל ליהודי ארץ ישראל, ובהמשך גם בניסיונות להשיג הישגים מדיניים. לאחר כשנתיים של פעילות חשפו העות'מאנים את רשת הריגול. חלק מראשי הרשת נתפסו והוצאו להורג וכמה מאנשיה נשפטו לעונשי מאסר. לאחר תפיסת הרשת הענישו העות'מאנים וכלאו גם אנשים רבים שכלל לא היו קשורים לפעילותה.
בר גיורא
- ערך מורחב – בר גיורא (ארגון)
בתקופת העלייה הראשונה, עקב התגברות ההתקפות הערביות על המושבות היהודיות בשל ההתעוררות הלאומית אצל הערבים, החלו היהודים למסור את השמירה על היישובים לידי שומרים ערבים וצ'רקסים. לבני העלייה השנייה מצב זה לא התאים מבחינה אידאולוגית. הם האמינו שיש צורך בהעברת השמירה על היישובים היהודים לידיים יהודיות. מספר פעילים ממפלגת "פועלי ציון" החלו לגבש מסגרת ארגונית, על מנת לכבוש את השמירה ולהעבירה לידיים יהודיות.
ארגון "בר גיורא" נוסד בליל שמחת תורה, 29 בספטמבר 1907, באספה חשאית שהתקיימה בחדרו הקטן של יצחק בן צבי בבתי ורשה ביפו. כמפקד הארגון נבחר ישראל שוחט. המשימה הראשונה שעמדה בפני הארגון החדש הייתה כיבוש השמירה בחוות סג'רה מידי השומרים הצ'רקסים. חברי הארגון יסדו בסג'רה קולקטיב חקלאי בראשותה של מניה שוחט, שעיבד את אדמות החווה. לאחר כמה חודשים הצליחו אנשי "בר גיורא" לשכנע את מנהל החווה להעביר לידיהם את השמירה, לאחר שהוכיחו לו שהשומר הצ'רקסי מתרשל בתפקידו. כך הפכה חוות סג'רה למרכז הארגון.
בשנת 1908 פנה ועד המושבה מסחה (כפר תבור) לארגון במטרה להעביר את השמירה במושבה לידיים עבריות. חברי "בר גיורא" הסכימו לקבל על עצמם את השמירה, בתנאי שיועסקו במושבה פועלים יהודים. מאז, הפך התנאי הזה לחלק בלתי נפרד מתנאי קבלת השמירה של הארגון.
עם התרחבות הצורך בשמירה היהודית הוקם על ידי מייסדיו של "בר גיורא" ארגון חדש בעל מסגרת רחבה יותר בשם "השומר". ארגון זה החליף למעשה את "בר גיורא", שחדל לתפקד באופן עצמאי.
השומר
- ערך מורחב – השומר
השומר היה ארגון הגנה עברי בארץ ישראל, בשנים 1909–1920. נוסד ביוזמת ישראל שוחט ויצחק בן-צבי, אנשי העלייה השנייה ומפלגת "פועלי ציון", לשם "כיבוש השמירה" ו"כיבוש העבודה", כחלק מתוכניתם להקמת ריבונות עברית בארץ ישראל. ייסוד "השומר" היה המשך לפעילות מנהיגיו וחבריו באגודה החשאית "בר גיורא" ובמסגרת "הקולקטיב" בסג'רה ובמסחה. לאחר הקמתו עברה לידי "השומר" ההגנה ברוב המושבות העבריות. עבודת אנשי "השומר" הייתה קשה ומורכבת, ודרשה הכרת תנאי הארץ, המיעוטים השונים שהתגוררו בה: ערבים, צ'רקסים ואחרים, שפתם ותרבותם, וניהול יחסי עבודה עם מעסיקיהם בחברה היהודית המרובדת. ציודם של אנשי הארגון היה חדיש וכלל רובים ואקדחים; רבים מחבריו היו פרשים מנוסים, ולבושם היה תערובת של לבוש מערבי, צ'רקסי וערבי. בשיא פעילותו, בשנת 1913, מנה הארגון כ-120 חברים וריכז את השמירה ב-13 מושבות בארץ ישראל.
השומר היה ארגון חלוצי בעיצוב עקרונותיו הלאומיים והסוציאליסטיים, וביוצרו דפוסי ביטחון חדשים ביישוב היהודי בארץ ישראל. הוא התנהל כאגודת חברים אחוותית ושילב בשורותיו נשים; אולם גם העסיק בשכר לוחמים רבים, שחלקם התקבלו לבסוף כחברים באגודה. חבריו ראו עצמם כגרעין לצבא של מדינה יהודית, ומאידך, הוא היה ארגון חמוש ומוכר על ידי השלטונות העות'מאניים עד לגירוש ראשיו מניה וישראל שוחט במלחמת העולם הראשונה. לאחר הכיבוש הבריטי וסיום מלחמת העולם הראשונה, תבעו ראשי היישוב ומנהיגי מפלגת "פועלי ציון", שהתרחבה ל"אחדות העבודה", את פירוק "השומר" והכללת חבריו בארגון "ההגנה" החדש שהוקם בקבוצת כנרת בקיץ 1920.
אנשי השומר היו דמויות מפתח בגרעיני המייסדים של "ההגנה", הקיבוץ החשאי וגדוד העבודה, והשפיעו גם על תורות הלחימה של הפלמ"ח ושל צה"ל. לארגון "השומר" חלק חשוב במורשת הציונית בשל עקרונות כיבוש העבודה ובכלל זה כיבוש השמירה, חלקו בהקמת ההתיישבות בארץ ישראל, ואומץ הלב, הנחישות וההקרבה של חבריו.
ההגנה
- ערך מורחב – ההגנה
ארגון ההגנה היה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, והיווה למעשה את התשתית להקמת צה"ל עם הקמת המדינה.
"ההגנה" הוקמה ביוני 1920 על ידי "אחדות העבודה", כחלק משינוי התפיסה הביטחונית של ראשי מוסדות היישוב. על מנת לבצע את השינוי, פורק ארגון "השומר" ובכינוס של "אחדות העבודה" בחוות כנרת, הוחלט להקים את ארגון "ההגנה". המפלגה התקשתה לממן ולהרים ארגון בסדר גודל כזה, ולאחר כחצי שנה הועברה השליטה בארגון לידי ההסתדרות, שאיחדה לתוכו את חברי גדוד העבודה. "ההגנה" הוגדרה כארגון כלל-ארצי שמטרתו הייתה לספק הגנה כוללת ליישוב היהודי. היא החליטה כבר ביום הקמתה לפתוח את שורותיה לכל, ללא אפליה על רקע שיוך פוליטי, מעמדי, מגדרי או אחר. החל מ-1921 היו שותפים בהנהגתה זרמים ומפלגות ציוניות שונות שייצגו את היישוב היהודי, כשתנועת העבודה המשיכה לעמוד בראשה.
פלמ"ח
- ערך מורחב – פלמ"ח
הפלמ"ח (ראשי תיבות: פלוגות המחץ), היה הכוח הצבאי המגויס של ארגון "ההגנה", ששימש כצבא של המדינה היהודית בדרך, בארץ ישראל בשנים 1941–1948.
הפלמ"ח הוקם ב-15 במאי 1941, על בסיס סגל פיקודי של אנשים שפעלו כבר יחד במסגרת "הפלוגה הנודדת" ו"פלוגות השדה" בסוף שנות ה-30, תחת פיקודו של יצחק שדה. הוחלט כי כוח זה יפעל בשיטות של לוחמה זעירה, יסייר, יפעל לחבלה, גישוש ותקיפה, ו"יכין את השטח" לקראת המתקפה הנאצית, אם וכאשר זו תבוא. את הפיקוד על היחידה החדשה קיבל יצחק שדה, שהיה כפוף ישירות למטה הכללי של "ההגנה".
בשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות היווה הפלמ"ח את עמוד השדרה של הכוח הצבאי של היישוב, מילא תפקיד מרכזי בקרבות בצפון ובמרכז, ונשא בעיקר עול הגנת הנגב, עד שצבא ההגנה לישראל סיים להתגייס ולהתארגן ללחימה. לפלמ"ח הייתה גם תרומה חשובה בתחומים אחרים, כולל המאבק בשלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל, ההעפלה והעלייה לארץ ישראל, ההתיישבות, התרבות והספרות העברית והזמר העברי.
הפלמ"ח יצר הווייה ייחודית של לוחמים, חלוצים ומפקדים, אשר התגלמה בדמויות כגון יגאל אלון או יצחק רבין. עם הקמת המדינה וצה"ל ב-1948, פורק מטה הפלמ"ח ויחידותיו שולבו בשורות הצבא הסדיר. השפעתו של הפלמ"ח על תולדותיה של מדינת ישראל, על תרבותה ועל ההיסטוריה שלה, חורגת מתרומתו הצבאית, החשובה כשלעצמה.
אצ"ל
- ערך מורחב – ארגון צבאי לאומי
הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל (בראשי תיבות: אצ"ל) היה ארגון צבאי מחתרתי עברי, שנוסד בירושלים בשנת 1931. הארגון הוקם על ידי מפקדים, שפרשו מארגון "ההגנה" בשל דרישתם לפעולה נחרצת נגד התוקפנות הערבית של אותם ימים, בעיקר זו של מאורעות תרפ"ט. במשך השנים, מרבית אנשיו היו צעירים מתנועת הנוער הרוויזיוניסטית בית"ר. מטעמי חשאיות לא נהגו לקרוא לארגון בשמו כי אם "ההגנה" או "המעמד". אנשי הארגון הצטרפו לצה"ל עם הקמתו.
עם ראשי הארגון נמנו אברהם תהומי, דוד רזיאל, יעקב מרידור ומנחם בגין. מספר חברי הארגון השתנה במשך השנים, ונע בין כמה מאות בשנות משבר לכמה אלפים בתקופות שיא.
האצ"ל נחשב בעיני ממשלת המנדט הבריטי כארגון טרור. לקביעה זו היו שותפים חלק ממתנגדי הארגון כמו גם גורמים נוספים אחרים כגון ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל[1], ועיתונים בינלאומיים בתקופה שלפני קום המדינה[2][3]. בין דצמבר 1944 לפברואר 1945 ניהל ארגון "ההגנה" מאבק, שכונה "הסֶזוֹן" נגד האצ"ל, כדי לאלצו לחדול מביצוע פעולות נגד כוחות המנדט הבריטי. המאבק כלל הסגרת אנשי אצ"ל לידי הבריטים וכן אירועים שבהם הוחזקו אנשי אצ"ל בידי אנשי "ההגנה" בתנאים קשים תוך חקירות שלוו לעיתים באלימות.
ישנם היסטוריונים הרואים במאבק המזוין, שבו לקח חלק האצ"ל, גורם משמעותי ביציאת הבריטים מארץ ישראל[4]. היסטוריונים אחרים ראו בשלילה את אי ציותם של "הפורשים" (כלשונם), האצ"ל והלח"י, להנהגת היישוב ואף לא ראו את פעולותיהם כגורם משמעותי ביציאת הבריטים[5].
לח"י
- ערך מורחב – לח"י
"לוחמי חרות ישראל" (בראשי תיבות לח"י) הייתה מחתרת יהודית שפעלה נגד המנדט הבריטי, משנת 1940 עד הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. הלח"י הוכרז כארגון טרור על ידי ממשלת המנדט, ולאחר הקמת המדינה, בעקבות רצח ברנדוט, גם על ידי הממשלה הזמנית. את המחתרת הקימו פורשי הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) שהתנגדו להפסקת המאבק במנדט הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה.
בפעולותיהם ניסו אנשי הלח"י לפגוע בבכירי ממשלת המנדט והצבא הבריטי על ידי התנקשויות ופגיעה במתקנים אסטרטגיים. בשנת 1940 ניסה הארגון לחתום עסקה עם המשטר הנאצי בגרמניה על מנת להציל את רוב יהדות אירופה מהשמדה והעלאתם של אותם יהודים לארץ ישראל. בתמורה, הבטיח הלח"י להילחם באימפריה הבריטית מתוך ארץ ישראל.
תנועת המרי העברי
- ערך מורחב – תנועת המרי העברי
"תנועת המרי העברי" הייתה ארגון גג של המחתרות העבריות בארץ ישראל. התנועה פעלה משנת 1945 עד 1946, ותיאמה את פעולות ההתנגדות המזוינת לשלטון הבריטי. התנועה הוקמה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, במטרה להביא לסיום המנדט הבריטי בארץ ישראל ולהקים מדינה יהודית תוך גיוס דעת הקהל העולמית נגד בריטניה. הנהגת התנועה כללה ארבעה נציגים: שני נציגים מ"ההגנה" (משה סנה וישראל גלילי), נציג מהאצ"ל (מנחם בגין) ונציג מהלח"י (נתן ילין מור).
במשך קיומה של "תנועת המרי העברי" בוצעו 11 פעולות גדולות, שמונה מהן על ידי הפלמ"ח מטעם ההגנה, ושלוש על ידי האצ"ל והלח"י, בנוסף לפעולות קטנות רבות. הבולטות בפעולות אלה היו שחרור 200 מעפילים ממחנה המעצר בעתלית, פיצוץ מסילות ברזל ותחנת רכבת בליל הרכבות, ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבת, פיצוץ עשרות מטוסים בריטיים בשדות התעופה בלוד, קסטינה (חצור) וסירקין על ידי אנשי לח"י ואצ"ל, התקפות על תחנות משטרה בריטיות (ובהן ברמת גן), פיצוץ תחנות הרדאר על הר הכרמל, פיצוץ אחד-עשר גשרים ברחבי הארץ בליל הגשרים ופיצוץ מלון המלך דוד.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ W. Khalidi, 1971, 'From Haven to Conquest', 598; updated 1987 to From Haven to Conquest: Readings in Zionism and the Palestine Problem Until 1948, Institute for Palestine Studies
- ^ "Irgun Bomb Kills 11 Arabs, 2 Britons", New York Times
- ^ "Irgun's Hand Seen in Alps Rail Blast. Polish Jew Confesses He Was Lookout for Others Who Bombed British Train", New York Times
- ^ יוסף נדבה, מי גרש את הבריטים מארץ ישראל - עובדות ומקורות, העמותה להפצת תודעה לאומית, 1988
- ^ מאיר פעיל ופנחס יורמן, מבחן התנועה הציונית 1931–1948: מרות ההנהגה המדינית מול הפורשים, הוצאת צ'ריקובר, 2003
| מחתרות עבריות בארץ ישראל לפני קום מדינת ישראל | |
|---|---|
|
