ג'יימס מאריי מייסון

ג'יימס מאריי מייסון

לידה	האי אנלוסטאן, מחוז קולומביה, ארצות הברית
פטירה	אלכסנדריה, וירג'יניה, ארצות הברית
מדינה
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
חבר בית הנבחרים של וירג'יניה 4 בדצמבר 1826 – 2 בדצמבר 1827 (0 שנים)
1 בדצמבר 1828 – 4 בדצמבר 1831 (3 שנים)
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס ה-15 של וירג'יניה 4 במרץ 1837 – 3 במרץ 1839 (שנתיים) → אדוארד לוקאס ויליאם לוקאס ←
חבר הסנאט של ארצות הברית מטעם וירג'יניה 21 בינואר 1847 – 28 במרץ 1861 (14 שנים) → אייזק פניבאקר וייטמן וילי ←
הנשיא הזמני של הסנאט של ארצות הברית 6 בינואר 1857 – 4 במרץ 1857 (58 ימים) → ג'סי ברייט תומאס ג'פרסון ראסק ←

ג'יימס מאריי מייסון (באנגלית: James Murray Mason‏; 3 בנובמבר 1798 – 28 באפריל 1871) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כדיפלומט מטעם הקונפדרציה. בנוסף, כיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם וירג'יניה במשך ארבעה עשר שנים, לאחר שקודם לכן ייצג את מחוז הקונגרס ה־15 של וירג'יניה בבית הנבחרים של ארצות הברית, ואת מחוז פרדריק בבית הנבחרים של וירג'יניה.

הוא היה נכדו של ג'ורג' מייסון, ותומך נלהב בעבדות ואף תמך בפרישת וירג'יניה מהאיחוד בתחילת מלחמת האזרחים. כיושב ראש ועדת החוץ של הסנאט בשנים 1851–1861 (עד שהודח בשל תמיכתו בקונפדרציה), פעל מייסון לשמירה על האינטרסים של ייצואני הכותנה. מאוחר יותר הפך לדיפלומט הבכיר של הקונפדרציה, נסע לאירופה בחיפוש אחר תמיכה, אך לא הצליח להשיג הכרה בריטית בקונפדרציה כמדינה. בדרכו לאנגליה בנובמבר 1861 נתפס על ידי הצי האמריקאי בפרשה שנודעה כ'תקרית טרנט'. לאחר חודשיים שוחרר והמשיך לאירופה, שם ניהל רכישות ועסקאות עבור הקונפדרציה – אך לא הצליח להשיג תמיכה דיפלומטית. בסוף המלחמה יצא לגלות בקנדה, ובהמשך שב לאלכסנדריה, וירג'יניה, שם נפטר ב־1871.

ביוגרפיה

ראשית חייו

מייסון נולד באי אנלוסטאן (כיום האי תאודור רוזוולט), ליד וושינגטון די. סי. במחוז קולומביה. הוא למד באוניברסיטת פנסילבניה (1818), למד משפטים בויליאמסבורג ובמכללת ויליאם ומרי, שם קיבל תואר במשפטים ב־1820.

קריירה פוליטית

מייסון התקבל ללשכת עורכי הדין של וירג'יניה, עסק בעריכת דין והחזיק מטע במחוז פרדריק. רישומי מפקד חלקיים מצביעים על כך שב־1830 אולי החזיק חמישה עבדים, וב־1850 החזיק עשרה עבדים, מחציתם ילדים. ב־1860 החזיק מספר נוסף של אנשים משועבדים במספר מחוזות נוספים.

הוא נבחר כמה פעמים לנציג מחוז פרדריק בבית הנבחרים של וירג'יניה כבר לפני מות אביו. ב־1829–1830 החליף ציר שהתפטר בוועידת החוקה של וירג'יניה. לאחר מכן נבחר שוב לבית המחוקקים.

ב־1836 נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית, אך כיהן קדנציה אחת בלבד. ב־1847 נבחר על ידי האספה הכללית של וירג'יניה לסנאט של ארצות הברית, ונבחר שוב ב־1850 וב־1856.

מייסון קרא בפני הסנאט את נאומו האחרון של ג'ון קלהון המזהיר מפירוק האיחוד אם הצפון לא יקבל את קיומה של העבדות ואת התפשטותה. הוא תקף את חוקי 'חירות אישית' בצפון. בינואר–מרץ 1857 כיהן כנשיא הזמני של הסנאט.

תומך מרכזי בעבדות

מייסון היה מהבולטים בנציגי העמדה הדרומית: תמיכה עזה בעבדות, בזכות המדינות לפרוש מהאיחוד ובהקמת הקונפדרציה. הוא ביטא עליונות לבנה מפורשת, טען ש'כושים הם הקללה הגדולה של הארץ', והתנגד נחרצות למתן זכות הצבעה לשחורים.

הוא התנגד ליישוב שחורים חופשיים בליבריה ותמך בהחזרתם לעבדות. הוא טען שהעבדות הוכתבה בידי האל ושהקונגרס אינו מוסמך לאסור עבדות בשום טריטוריה.

מייסון היה מחבר 'חוק העבד הנמלט' מ־1850 – אחד החוקים השנואים והמפירים ביותר בתולדות ארצות הברית. בביתו בוושינגטון התגבש הרעיון של 'ריבונות העם' שהוביל ל'חוק קנזס נברסקה' ולתקופת 'קנזס המדממת'. הוא עמד בראש הוועדה שחקרה את פשיטת ג'ון בראון על הארפרז פרי.

תמיכה בפרישת וירג'יניה

מייסון היה ממשיכו של קלהון באמונה בזכות המדינות לפרוש מהאיחוד. הוא טען שאינו זקוק לסיבה לעזוב את האיחוד – אלא לסיבה להישאר בו. ב־1856 תמך בפרישה מידית אם הרפובליקנים ינצחו בבחירות.

ב־1861 פעל מאחורי הקלעים לקדם את פרישת וירג'יניה. הוא המשיך לשבת בסנאט כדי להשיג מידע עבור המדינות המתנתקות – מעין 'מרגל' פוליטי. ב־11 ביולי 1861 הוא וסנאטורים דרומיים נוספים גורשו מהסנאט.

דיפלומט של הקונפדרציה

מייסון נבחר כנציג וירג'יניה לקונגרס הזמני של הקונפדרציה, אך יצא לשליחות דיפלומטית לאנגליה. בדרכו נלקח בכוח מאוניית הדואר הבריטית 'טרנט' בידי הצי האמריקאי, במה שהביא כמעט למלחמה בין ארצות הברית לבריטניה. לאחר משא ומתן שוחרר.

באנגליה ניסה להשיג הכרה בינלאומית בקונפדרציה, אך ללא הצלחה. ב־1863 עבר לפריז, אך גם שם לא זכה לתמיכה.

בערוב ימיו

ב־1862, בעת כיבוש וינצ'סטר בידי הצפון, נהרס ביתו 'סלמה' לחלוטין בידי חיילי צבא האיחוד, שגילו כי הוא מחבר חוק העבד הנמלט. הבית הושמד עד היסוד.

לאחר המלחמה שהה בגלות בקנדה עד 1868. כששב, רכש את אחוזת 'קלרנס' באלכסנדריה והקפיד שלא להעסיק שחורים כחלק מאמונתו הגזענית. הוא נפטר ב־28 באפריל 1871, ונקבר בבית הקברות של כנסיית כרייסט באלכסנדריה.

משפחתו

ב־1822 נשא מייסון לאישה את אליזה מרגרטה צ'ו, ונולדו להם שמונה ילדים.

הוא היה נכדו של ג'ורג' מייסון (1725–1792); אחיינו של ג'ורג' מייסון החמישי (1753–1796); נכד־אחיו של תומסון מייסון (1733–1785); בן־דוד מדרגה ראשונה פעם אחת מוסרת של סטיבנס תומסון מייסון (1760–1803) ושל ג'ון תומסון מייסון (1765–1824); בנם של ג'ון מייסון (1766–1849) ושל אנה מריה מאריי מייסון (1776–1857); בן־דוד ראשון של תומסון פרנסיס מייסון (1785–1838), ג'ורג' מייסון השישי (1786–1834), וריצ'רד בארנס מייסון (1797–1850); בן־דוד שני של ארמיסטד תומסון מייסון (1787–1819), ג'ון תומסון מייסון (1787–1850), ושל ג'ון תומסון מייסון הבן (1815–1873); בן־דוד שני של סטיבנס מייסון (1811–1843); ובן־דוד ראשון של צ'ארלס או'קונור גולריק.

אחותו שרה מריה הייתה אשתו של גנרל הקונפדרציה סמואל קופר. אחותו אנה מריה הייתה אשתו של סידני סמית לי – בנו של הנרי "לייט הורס הארי" לי; הם היו הוריו של מייג'ור גנרל הקונפדרציה ומושל וירג'יניה פיציו לי. אחיו ג'ון ט. נישא לקתרין מק'קום, בתו של הגנרל אלכסנדר מק'קום הבן, המפקד הכללי של הצבא (1828–1841).

הערכות של יריבים פוליטיים

הפוליטיקאי הרפובליקני קארל שורץ תיאר את מייסון כאדם "כבד, קהה, מתנשא ומרגיז". הסנאטור הרפובליקני צ'ארלס סאמנר כינה אותו "מחבר חוק העבד הנמלט, שמזוהה עם מעשה מיוחד של אכזריות ועריצות", וטען שמייסון מייצג את 'הווירג'יניה האחרת' – זו שמגדלת בני אדם כבהמות לשחיטה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'יימס מאריי מייסון בוויקישיתוף

• ג'יימס מאריי מייסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ג'יימס מאריי מייסון באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ג'יימס מאריי מייסון42326246Q167795