תומאס ג'פרסון ראסק

תומאס ג'פרסון ראסק

לידה	פנדלטון, קרוליינה הדרומית, ארצות הברית
פטירה	גלווסטון, טקסס, ארצות הברית
מדינה
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
מזכיר המלחמה של רפובליקת טקסס 17 במרץ 1836 – 13 בנובמבר 1837 (שנה) → אין ויליאם ס. פישר ←
סנאטור מטעם מדינת טקסס 21 בפברואר 1846 – 29 ביולי 1857 (11 שנים) → אין ג'יימס פינקני הנדרסון ←
הנשיא הזמני של הסנאט של ארצות הברית 14 במרץ 1857 – 29 ביולי 1857 (138 ימים) → ג'יימס מ. מייסון בנג'מין פיצפטריק ←

תומאס ג'פרסון ראסק (באנגלית: Thomas Jefferson Rusk‏; 5 בדצמבר 1803 – 29 ביולי 1857) היה מראשי המנהיגים הצבאיים והפוליטיים של רפובליקת טקסס, וכיהן כמזכיר המלחמה הראשון שלה וכן בתפקיד גנרל בקרב סן חסינטו. מאוחר יותר היה פוליטיקאי אמריקאי וכיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם טקסס משנת 1846 ועד התאבדותו בשנת 1857. באותה שנה כיהן גם כנשיא הזמני של הסנאט של ארצות הברית.

ביוגרפיה

ראשית חייו

ראסק נולד ב-5 בדצמבר 1803 בפנדלטון שבקרוליינה הדרומית, לג'ון ראסק, בונה באבנים, ולסטריט ראסק. בשנת 1825 הוסמך לעריכת דין והחל לעסוק במקצוע בעיירה קלרקסוויל שבג'ורג'יה. בשנת 1827 נישא למרי (פולי) קליבלנד, בתו של הגנרל בנג'מין קליבלנד ונכדתו של קולונל בנג'מין קליבלנד, לוחם ידוע מקרב קינגס מאונטיין. לאחר נישואיו הפך ראסק לשותף עסקי של חמיו, והשקיע הון במכרות זהב בצפון ג'ורג'יה. אולם בשנת 1834 מנהלי החברה שבה השקיע מעלו בכספים וברחו לטקסס המקסיקנית. ראסק רדף אחריהם עד לעיירה נקוגדוצ'ס, אך לא הצליח להשיב את כספו – והחליט להישאר בטקסס.

מהפכת טקסס

בשנת 1835 הפך ראסק לאזרח מקסיקו, ביקש קרקע להתיישבות בקולוניה של דייוויד בורנט, ושלח להביא את משפחתו. כששמע את תושבי נקוגדוצ'ס מגנים את עריצותה של מקסיקו, הצטרף לתנועת העצמאות. הוא גייס מתנדבים מקומיים ויצא לגונזאלס, שם הצטרפו חייליו לצבאו של סטיבן אוסטין כדי למנוע מהמקסיקנים ללכוד את תותח העיירה. לאחר מכן צעדו לסן אנטוניו, אך ראסק עזב את הצבא לפני המצור על בקסר.

הממשלה הזמנית מינתה אותו למפקח הכללי של הצבא במחוז נקוגדוצ'ס. כנציג העיר לוועידת העצמאות של 1836, חתם ראסק על הכרזת העצמאות של טקסס ואף עמד בראש הוועדה שעסקה בעריכת חוקת הרפובליקה. ב־17 במרץ 1836 מונה למזכיר המלחמה בממשלה הזמנית. לאחר שנודע כי מיסיון אלמו בסן אנטוניו נפל וכי הצבא המקסיקני מתקדם מזרחה, סייע לנשיא דייוויד בורנט להעביר את מושב הממשלה לעיר האריסברג.

לאחר טבח חייליו של פאנין בגוליאד נשלח ראסק עם פקודות לגנרל סם יוסטון לעמוד מול האויב. הוא השתתף באומץ בניצחון על סנטה אנה בקרב סן חסינטו ב־21 באפריל 1836. ממאי ועד אוקטובר אותה שנה כיהן כמפקד העליון של צבא רפובליקת טקסס בדרגת בריגדיר גנרל, ורדף אחרי הכוחות המקסיקניים עד שנסוגו מעבר לנהר ריו גראנדה. לאחר מכן ערך טקס קבורה צבאי לחיילים שנפלו בגוליאד.

ראסק כתב: ”הגברים של טקסס ראויים לשבח, אך הנשים ראויות ליותר. הגברים, חמושים וניצבים מול האויב, יכלו להיות אמיצים; אך הנשים, עם ילדיהן הקטנים וללא כל דרך הגנה, עמדו מול סכנה ומוות באומץ בלתי מתפשר.”

רפובליקת טקסס

בממשלתו הראשונה של הנשיא יוסטון מונה ראסק שוב למזכיר המלחמה, אך התפטר לאחר זמן קצר עקב בעיות אישיות. בהמשך ייצג את נקוגדוצ'ס בקונגרס השני של הרפובליקה, בשנים 1837–1838. הוא היה חבר מסדר הבונים החופשיים, והיה ממייסדי הלשכה הגדולה של טקסס.

כיו"ר ועדת הצבא בבית הנבחרים של טקסס בשנת 1837 יזם חוק מיליציה שעבר למרות וטו של הנשיא, ולאחר מכן נבחר למייג'ור גנרל של המיליציה. בקיץ 1838 פיקד על המיליציה שהדפה את מרד קורדובה, ובהמשך הביס קבוצות אינדיאנים שתקפו באזור. בפעולה נועזת חצה את הגבול לארצות הברית כדי להסגיר שבויים לידי הסוכן האינדיאני בשריבפורט בלואיזיאנה – פעולה שכמעט גרמה לתקרית בינלאומית.

ב־12 בדצמבר 1838 נבחר ראסק לשופט העליון של בית המשפט העליון של רפובליקת טקסס, תפקיד שבו כיהן עד 1840. לאחר מכן חזר לעיסוקו בעריכת דין, והקים שותפות עם ג'יימס פינקני הנדרסון, לימים מושלה הראשון של מדינת טקסס.

בשנת 1843 נקרא שוב לשרת כמפקד צבאי, ונבחר מחדש למייג'ור גנרל של המיליציה. אך התפטר לאחר שחילוקי דעות עם הנשיא יוסטון מנעו ממנו לצאת למלחמה נגד מקסיקו. בהמשך הקדיש את מרצו להקמת אוניברסיטת נקוגדוצ'ס, שנפתחה בשנת 1845, וכיהן כנשיאה הראשון.

מדינת טקסס

ראסק תמך בסם יוסטון ובמאבק לצירוף טקסס לארצות הברית. הוא עמד בראש ועידת 1845 שקיבלה את תנאי הסיפוח. בשנת 1846 נבחר יחד עם יוסטון לסנאט של ארצות הברית, כשהוא מקבל את הקדנציה הארוכה יותר.

ראסק ויוסטון שיתפו פעולה בקביעת גבולה הדרום־מערבי של טקסס לאורך נהר ריו גראנדה. ראסק תמך בנשיא ג'יימס פולק ובמלחמת ארצות הברית–מקסיקו, וכן ברכישת קליפורניה. בדיון על פשרת 1850 התנגד להצעות פרישה מהאיחוד, ותבע פיצוי כספי לטקסס בתמורה לשטחים שנמסרו ליצירת טריטוריית ניו מקסיקו.

ראסק היה תומך נלהב ברעיון מסילת רכבת חוצת־יבשת בדרום דרך טקסס, ונאם רבות למען התוכנית. הוא תמך גם ברכישת גדסדן ובחוק קנזס נברסקה. בשנת 1857 הציע לו הנשיא ג'יימס ביוקנן את תפקיד המנהל הכללי של דואר ארצות הברית, אך ראסק סירב.

בשנת 1856 נפטרה אשתו משחפת, בעודו שוהה בוושינגטון. מתוך שבעת ילדיהם נותרו חמישה בחיים. במרץ 1857 נבחר לנשיא הזמני של הסנאט.

מותו

כשהוא חולה בגידול בבסיס צווארו ומתאבל על מות אשתו, שם ראסק קץ לחייו בירייה עצמית ב־29 ביולי 1857, בגיל 53.

מורשתו

• מדינת טקסס הקימה מצבה על קבריהם של ראסק ואשתו בבית העלמין אוק גרוב בעיר נקוגדוצ'ס.
• מחוז ראסק והעיר ראסק נקראו על שמו.
• חלק מאדמותיו הפך לקמפוס של אוניברסיטת סטיבן פ. אוסטין.
• פסלו ניצב מול בית המשפט של מחוז ראסק בעיר הנדרסון.
• כתב ידו שימש השראה לגופן "Texas Hero" שעיצב בריאן וילסון.
• מזכיר המדינה לשעבר דין ראסק היה בן דוד רחוק שלו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תומאס ג'פרסון ראסק בוויקישיתוף

• תומאס ג'פרסון ראסק באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• תומאס ג'פרסון ראסק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

תומאס ג'פרסון ראסק42030251Q2290948