פורטל:אשדוד/מאמר נבחר/אוסף מאמרים

[{{fullurl:{{{2}}}|action=edit}} עריכה]אוסף מאמרים

אוסף המאמרים הנבחרים של פורטל אשדוד

לעריכת המאמרים לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".

1

2

3

מפעלי רכב אשדוד היה מפעל להרכבת משאיות ואוטובוסים באשדוד בבעלות בריטית. החברה נוסדה בשם "ליילנד אשדוד" כשותפות של חברת ליילנד מוטורס הבריטית (Leyland Motors) (אנ') שהחזיקה 52%, ו"החברה המאוחדת למזרח הקרוב" שהחזיקה 48%, במטרה להקים מפעל להרכבת משאיות ואוטובוסים באשדוד. המפעל יועד להרכבת משאיות ואוטובוסים בהיקף של 500 כלי רכב בשנה כולל ליצוא. החל מאמצע שנות ה-60, החברה החלה באספקת משאיות לצה"ל.

ב-1977 יצאה ליילנד מפעילותה בישראל, לאחר שנכנעה לחרם הערבי, "מפעלי רכב אשדוד" החלה בפיתוח וייצור משאית ואוטובוס מתוצרת עצמית. המשאית "אשדוד" שהייצור שלה הופסק, לאחר שחברת מק סברה שהייצור המקומי יתחרה בייבוא מתוצרתה ודרשה להפסיקו. במקביל ייצרה החברה אוטובוס בשם "חץ", שגם הוא לא זכה להצלחה. ב-1981 עברה מלוא הבעלות במפעל ל"אחים אלקון".

לערך המלא

4

5

ראו גם – תל אביב במלחמת העצמאות, נחל לכיש, אנדרטה לנופלים על שחרור אשדוד במלחמת העצמאות

גשר עד הלום הוא גשר על נחל לכיש הבנוי במקביל לכביש 4 ליד אשדוד, סמוך למחלף עד הלום. גשר עד הלום הוא הנקודה הצפונית ביותר אליה הגיע חיל המשלוח המצרי שפלש לארץ ישראל במלחמת העצמאות ומכאן שמו העברי. הגשר הוא אתר מורשת. הגשר נבנה בסוף המאה ה-19 בידי השלטון העות'מאני מעל אפיק ואדי סוכריר שחצה את דרך יפו-עזה בקטע בין יִבְּנא למג'דל (כיום, אשקלון). הוא נבנה על יסודותיו של גשר מהתקופה הממלוכית והתקופה הרומית, כשלושה קילומטרים צפונית לעיירה איסדוד, ונקרא בערבית ג'סר איסדוד.

במלחמת העולם הראשונה, עם התקדמותו צפונה של חיל המשלוח המצרי – עשרת ימי מרדף פלשת, השתלטו כוחות מדיוויזיית האנזא"ק על גשר איסדוד, לאחר שחובל על ידי העות'מאנים הנסוגים, והקימו ראש גשר מצפון לשפך לוואדי סוכריר. במלחמת העצמאות במסגרת מבצע ברק, על מנת לעכב את תנועת המצרים המשוערת לכיוון תל אביב, פוצצה פלוגה ב' מגדוד 53 של חטיבת גבעתי את הגשר. ב-29 במאי נכנס הכוח המצרי לאשדוד, בדרכו לתל אביב, והמשיך צפונה כשלושה קילומטרים עד שנעצר בג'סר אסדוד המפוצץ. לפנות ערב, הופתעו המצרים על ידי תקיפה אווירית של ארבעת מטוסי אוויה S-199 ("מסרשמיט" או "סכין") הראשונים של טייסת הקרב הראשונה של חיל האוויר הישראלי. הכוח המצרי רותק לעמדותיו.

ועדת השמות הממשלתית רצתה להנציח את מלחמת העצמאות, וביקשה הצעות לשם חדש עבור יישוב ליד הגשר בשנת 1952. היו גם הצעות לשמות אחרים. למרות שבהתחלה השם "עד הלום" קיבל בהצבעה בוועדת השמות רק 2 קולות, מול 3 קולות עבור השם המקוצר - "הלום", בסופו של דבר ב- 31 לאוגוסט 1952, השם "עד הלום" הפך לשמו הרשמי של היישוב. אלא שבניית היישוב לא יצאה אל הפועל, והשם ניתן לגשר שהיה במקום. השם "עד הלום" הוצע על ידי הרמטכ"ל דאז, יגאל ידין, ”כי עד נקודה זו הגיעו המצרים בפלישתם וכאן ספגו מהלומותינו”.

הערות שוליים

6

7

8

9

10

הארכיון העירוני לתולדות אשדוד הוא ארכיון עירוני דיגיטלי שנפתח לציבור באשדוד בשנת 2023. הוא נפתח לרגל חגיגות שנת ה-67 לעיר, במטרה לרכז ולחשוף בפני הציבור מידע היסטורי אודות התפתחותה של אשדוד.

בארכיון חומר דיגיטלי רב כגון פרוטוקולים, התכתבויות, פרסומים, תצלומים, מפות, כרזות, סרטים תיעודיים ועוד. הקבצים, התמונות ושאר הרשומות של הארכיון מצויים בחטיבות רבות של חומר מנהלי ותיעודי הכוללים מוסדות ציבוריים, בתי ספר, ארגונים קהילתיים, משפחות ואישים. כמו כן, מצויים בו אוספים אישיים של ראשוני העיר ובוניה, ונמצאים בבנייה אוספים של מוסדות ומפעלים שפעלו בעיר, כמו גם של גלי העלייה הרבים של אשדוד.

הארכיון ממוקם בבית יד לבנים ברחוב דרך ארץ 3 בקריית התרבות ע"ש צבי צילקר בעיר.

לערך המלא

11

מרכז כיוונים הוא מרכז צעירים ברובע הקריה ("הסיטי") באשדוד.

המרכז הוקם בשנת 2013 על ידי עיריית אשדוד במטרה לתת מענה לצורכי הצעירים בעיר (בגילאי 18 עד 35) בתחומים תעסוקה, מעורבות חברתית, עלייה, השכלה גבוהה, וגיוס לצה"ל. המרכז משמש כגוף מייעץ לעיריית אשדוד בכל הנוגע להתנהלות מול צעירי העיר. המרכז נבנה בתכנונו של גיל מינסטר.

המרכז מציע לסטודנטים תושבי העיר ללמוד במרחבי הלמידה השקטים בו, הכוללים ספרי עיון, חיבור אלחוטי לאינטרנט ושקעי חשמל. כמו כן, המרכז מאפשר הזמנה מראש של כיתות לימוד ללא תשלום. במהלך "תקופת המבחנים" (החופשה בין הסמסטרים בשנה האקדמית) המרכז נוהג להאריך את שעות הפעילות שלו עד ללילה כדי לתמוך בסטודנטים. במרכז כיוונים פועלים גם חממת הסטארט-אפים "HUB Ashdod", לייבל המוזיקה "Kivunim Music", ויוזמות חברתיות מקומיות, ביניהן "בקטע מקומי" – מלגה המוענקת לצעירי העיר התורמים לקהילה בעיר. כמו כן, המרכז מפיץ מגזין-כיס מקומי בשם "ואקום" הנותן במה למאיירים, משוררים, צלמים ולמקומות בילוי נישתיים של בורגנים בעיר, בהם בתי קפה וברים.

המרכז ממוקם ברחוב הציונות 4 במרכז רובע הקריה בעיר, ובסמיכות למרכז "צימר", לתחנה המרכזית ולקריית התרבות ע"ש צילקר. המרכז מפעיל בנוסף את שלוחת כיוונים בשכונה ברובע ו' הוותיק.

לערך המלא

12

13

14

דודי שובל (ידוע בכינוי ONE LOVE) (נולד ב-1992) הוא אמן גרפיטי ישראלי מאשדוד.

שובל למד בבית הספר מקיף ז' ברובע הקריה ("הסיטי") באשדוד. כשהיה בן 14, נחשף לתרבות ההיפ הופ, ובגיל 15 נחשף גם לאמנות הגרפיטי דרך רקדני ברייקדאנס שפגש בחוף הקשתות. באותו היום שנחשף לגרפיטי, קנה פחיות צבע בחנות טמבור וכתב את שמו בענק על קיר בבית הספר. בו בזמן, החל לצייר על קירות ברחובות רבים בתל אביב ובארץ. תחביבו לא היה למורת רוחם של הוריו, וכשאימו גילתה על כך וראתה אותו מרסס צבע על קירות – סולק מביתו. לדבריו, הפליליות שבציור הגרפיטי, היא זו שמשכה אותו לאמנות. שובל התלמד תחילה מרייטר (WRITER), אמן גרפיטי אשדודי ותיק, ומן האינטרנט והספרות. בהמשך למד במגמת אמנות בבית הספר, וכפרויקט גמר "הגיש" שני ציורי קיר שצייר במסדרונותיו – על אחד, אמנות, ועל השני – ונדליזם, ובעבודתו הסביר על ההבדל בין השניים.

שובל הוא יוזמו של פסטיבל ההיפ הופ "VAV" המתקיים מדי שנה ברובע ו' ואליו מגיעים אמנים רבים מרחבי הארץ.

לערך המלא

15

פסל "מסיבת התה" בעיצובה של סיגל נוביק-רשף ובתוכו הראש המפורסם

כיכר ינקה קופלה היא מעגל תנועה ברובע ט"ו בדרומה של העיר אשדוד, המחברת בין שדרות רוטשילד לרחוב מוטה גור. בכיכר נמצא פסל מסיבת התה שעוצב על ידי הציירת-פסלת סיגל נוביק-רשף ופוסל בידי הפסל דוד זונדלוביץ'. הכיכר קרויה על שמו של הסופר הבלארוסי ינקה קופלה.

בתוך ספל מסיבת התה, מצוי ראש כרות המחובר אליה, בדמות ראשה של נוביק-רשף, שפוסל גם הוא בידי זונדלוביץ'. במהלך העשור השני של המאה ה-21 הראש נעלם מהפסל, כאשר השאלה מדוע, נותרה כתעלומה. עלו סברות כי נגנב כמעשה ונדליזם, ושהעירייה הסירה אותו עקב תלונות שהפחיד ילדים שהסתקרנו והביטו לתוך ספל התה. במסגרת כתבה שערכה ענת קורול-גורדון בנושא בכאן דיגיטל ב-2021, הראש שוחזר על ידי האמן-פסל אדוארד דולקרט, בהעתק מדויק לפי יציקת השעווה שלפיה פוסל הראש המקורי. לשאלתה של קורול-גורדון, מדוע יש צורך בראש הכרות בספל אם הוא יכול להיתפש כמפחיד וכאכזרי, הראתה נוביק-רשף תצלום של ילדה משתעשעת ויושבת על הספל בכתבה שהתפרסמה בידיעות אחרונות כשהפסל הושק, והצביעה על כך שהיא אינה מבוהלת כלל.

הקטע של האלימות, זה משהו שאנשים מבוגרים מפילים על הילדים. [אתם] יכולים להסתכל ולראות את הבבואה של עצמכם.
אפשר לקחת את זה להרבה מקומות.

— סיגל נוביק-רשף

מי גנב את הראש הכרות מספל התה באשדוד? | תעלומות עם ענת קורול, סרטון בערוץ "כאן דיגיטל", באתר יוטיוב (אורך: 15:40)

לערך המלא

16

הפסל מואר בצבעי דגל ישראל לשמירת המורל במלחמת חרבות ברזל

כיכר הַמִּפְרָשִׂים (המכונה גם בשיבוש הלשון כיכר המפרשיות) היא מעגל תנועה באשדוד הקרוי על שם יהדות סלוניקי, ומחבר את שדרות מנחם בגין ומשה דיין וכן את רחוב אקסודוס. הכיכר נושקת לפארק המרינה, הצפוי להיפתח במהלך 2024.

במרכז הכיכר נמצא פסל המפרשים שנועד לדמות מפרשים השטים על פני הים. הפסל נוצר על ידי הפסל ישראל הדני. הכיכר נחנכה ביוני 1999. הפסל נוצר על ידי הפסל ישראל הדני. הפסל נישא לגובה של 15 מטרים, ועשוי פלדה מרותכת. גופם של המפרשים שקוע ברצפת הכיכר – שנועדה לדמות את הים – ואילו הפסל מדמה את המפרשים השטים על פניו.

ב-2016, דמות הפסל הושאלה לסמלה החדש של עיריית אשדוד לרגל ציון 60 שנים להיווסדות העיר, בעיצובו של שמואל יהודה אויש.על שלט הצופה לכיכר ומסביר על אודותיה, נכתב:

על תרומתם הרבה של יהודי סלוניקי להקמת מדינת ישראל ובניית אשדוד והנמל בפרט החליטו קברניטי אשדוד להנציח כיכר זו הצופה אל הים ומסמלת: נחישות, גבורה, יופי וים!

לערך המלא

17

כיכר אילן רמון (הידועה גם ככיכר "השפיץ", "המחט" ו"הסיטי") היא מעגל תנועה ברובע הקריה ("הסיטי") באשדוד, המחברת בין שדרות מנחם בגין לרחובות העצמאות והציונות.

הכיכר והפסל דמוי החרוט הכסוף שהקנה לה את כינוייה, עוצבה על ידי האדריכל יורם מילר. זהו אחד ממיזמי הבנייה היקרים ביותר שנעשו באשדוד בשנות ה-90.

ב-2010 נקראה על שמו של טייס חיל האוויר וטייס החלל הישראלי הראשון, אילן רמון, שנספה באסון מעבורת החלל קולומביה ב-2003.

לערך המלא

18

אוטובוס הייגר חשמלי של אלקטרה-אפיקים נע בשדרות הרצל, אפריל 2022

רפורמת Reway או הגל הירוק או בשמה הנוכחי Ashdod Metro Bus (AMB), הוא מיזם לפיתוח התחבורה הציבורית בעיר אשדוד. עיקריו של המיזם הם מערכת אוטובוסים מהירה (BRT) הנעים לאורך נתיבי תחבורה ציבורית, ורשת שבילי אופניים.

העבודות על המיזם החלו ב-2017 והסתיימו ברובו ב-2022, תחת כהונתו של ראש עיריית אשדוד ד"ר יחיאל לסרי. בינואר 2022 החלה ההפעלה המלאה של הקווים המהירים.

במסגרת המיזם הוקמו מסופי התחבורה הציבורית מסוף ביג ומסוף בני ברית.

לערך המלא

19

גן אלישבע הוא פארק עירוני מן הגדולים באשדוד והראשון בעיר, הממוקם ברובע א' הוותיק. נקרא על שם אלישבע אשכול (לבית קפלן), פעילה ציונית בפולין, חברת הוועד הפועל הציוני ואשתו של נשיא המדינה לוי אשכול.

ביום שישי אחר הצהריים, 27 במאי 1960, נערך טקס נטיעות והנחת אבן פינה שהונחה על ידי עובד בן עמי בגן, שעמד להפוך לראשון בעיר. שר האוצר לוי אשכול ובתו תמר נטעו את העצים הראשונים בגן שהוקדש לזכר אלישבע אשכול, ואחריהם עשרות אורחים שבאו גם הם להוקיר את זכרה של אלישבע. בעיתון דבר נכתב, כי ”הגן עתיד לסמל את הקשר בין העיר הצעירה לבין לוי אשכול, שנתן את ידו להקמתה”. לוי אשכול לא ידע בטרם הטקס כי הגן ייקרא על שם אשתו המנוחה, והייתה זו למעשה מחווה שהוענקה לו על ידי בן-עמי. הנטיעות בגן נערכו על ידי משרד העבודה וחברת אשדוד בניהול בן-עמי, שהיה ראש ועדת ההקמה של מועצת אשדוד עד 1959. אשכול כינהו במעמד הטקס "אחד מבוני הארץ".

בגן ניצב יד לחללי חיל הים, ובמבואו המזרחי, אנדרטת הנר.

לערך המלא

20

21

מצודת אשדוד ים (בערבית: قلعة الميناء, קָלעת אל-מינָא; בתרגום לעברית: מבצר הנמל) היא מצודה ערבית באשדוד ים (אשדוד העתיקה) שנבנתה על ידי ח'ליף בית אומיה עבד אל-מלכ במאה ה-7, ומהווה כיום אתר ארכאולוגי-תיירותי בעיר המודרנית אשדוד.

המצודה שימשה חלק ממערכת איתות לבירה רמלה מפלישת אוניות ביזנטיות לצד מגדל איתות הממוקם ברובע ט"ו באשדוד המודרנית, הוא המצדית.

המצודה נבנתה כחלק ממערכת של ביצורי הגנה לאורך מישור החוף הדרומי שנבנתה על ידי הערבים (כמו באשקלון וביבנה-ים), והורכבה מריבאטים (מצודות ומצדים) ומחראס'ים (מגדלים) כדי לאותת לבירת המחוז רמלה ולהזהיר מפני פלישה של אוניות ביזנטיות. במהלך המאה ה-10, בתקופת השושלת הפאטמית, בוצרה והורחבה המצודה, וכונתה "קָלעת אל-מינָא".

לערך המלא

22

אנדרטה לבני אשדוד שנפלו במערכות ישראל או אנדרטת הנר היא אנדרטה ברובע א' הוותיק באשדוד. האנדרטה נוצרה על ידי האם השכולה תושבת העיר מתילדה הלפרין להנצחת בנה, רב-טוראי אברהם (אבי) ישראלוביץ, בן 19 בנופלו, וחללי העיר שנפלו במערכות ישראל.

פסל האנדרטה, המוכרת בתור "הנר הדולק" או "הנר ההולך והכלה", עוצב על ידי מתילדה הלפרין, תושבת העיר ששכלה את בנה, רב-טוראי אברהם (אבי) ישראלוביץ במלחמת ההתשה. האנדרטה נחנכה בטקס בהשתתפות חבר הכנסת מנחם בגין וראש עיריית אשדוד צבי צילקר ב-17 במרץ 1971.

האנדרטה ממוקמת בצומת הרחובות רוגוזין, שבי ציון ומקס נורדאו – בין גן אלישבע למרכז קליטה בית קנדה.

לערך המלא

23

אנדרטה לזכר בני אשדוד שנפלו במערכות ישראל היא אנדרטה ברובע הקריה ("הסיטי") אשדוד שנוצרה על ידי משה סעידי המנציחה את חללי העיר שנפלו במערכות ישראל.

פסל האנדרטה "קדיש ותפילה" מורכב מצינורות פליז בקטרים של 5–6 סנטימטרים, הנפוצים בתעשיית הבנייה, שכופפו והוגמשו באמצעות גז. הצינורות מדמים עצים פורחים, השלובים זה בזה אך כבולים לגורל משותף המונע מהם להמשיך ולצמוח.

לערך המלא

24

מצדית אשדוד ים היא מגדל איתות שפעל לצד המצודה בעיר העתיקה של אשדוד, אשדוד ים. המיצדית נבנתה כחלק ממערכת ביצורי הגנה לאורך מישור החוף הדרומי של ארץ ישראל לאיתות אזהרה לבירת המחוז רמלה מפני פלישת אוניות ביזנטיות.

המצדית שוכנת בכיכר ברובע ט"ו בדרום העיר אשדוד, ומסביבה שכונת מגורים. מעגל התנועה סביב המיצדית מחבר את רחובות מרדכי אנילביץ' וחסידי אומות עולם.

לערך המלא

25

החוזה שנחתם ב-15 במאי 1956 בין מדינת ישראל לעובד בן-עמי ופיליפ קלוצניק באשר להקמת עיר חדשה בדרום – לימים, אשדוד.

העיר אשדוד בעלת סיפור הקמה ייחודי – המהווה שילוב בין יוזמה ממשלתית ליוזמה פרטית, של יהדות התפוצות, ובפרט יהדות ארצות הברית. דוד בן-גוריון קרא לאיש העסקים עובד בן עמי לסייע בהקמת עיר חדשה בדרום הארץ, אך הייתה לממשלת ישראל בעיה פיננסית לעשות כן – כשבא בן-גוריון לשר האוצר לוי אשכול עם ההצעה, אשכול טען כי אין בידיו את המימון הדרוש להקמת הנמל, אך ”אם בן עמי יצליח לגייס 30 מיליון דולר, התוכנית תוכל לצאת אל הפועל”.

בן עמי חבר למיליונר היהודי-אמריקאי פיליפ קלוצניק, שכיהן כנשיא ארגון בני ברית, ואלו הצליחו בעסקה סיבובית להבטיח מימון להקמת הנמל על ידי הבנק העולמי. בשנים הראשונות להקמת המדינה, ישראל הייתה זקוקה לאדמות חקלאיות, ולכן נשללה האפשרות להשתמש באדמות אלה לבניית העיר. כתוצאה מכך, הוחלט לנצל את שטחי החולות שלחוף הים התיכון, בסמוך לתחנת הכוח ולנמל העתידיים, ובהם להקים את העיר החדשה. ב-1 במאי 1956 נתן אשכול אישור לתוכנית הקמת העיר אשדוד. לקראת סוף אותה השנה הוקמה חברת אשדוד בע"מ – חברת בת של קבוצת בוני ערים בע"מ – על ידי בן עמי וקלוצניק. בתמורה למימון הנמל קיבלה חברת אשדוד הבטחה לשטח של כ-42 אלף דונם, כ-32 ק"מ בקו אווירי מתל אביב, והוטלה עליה האחריות לתכנון העיר ובנייתה.

העורק התחבורתי החוצה את אשדוד מצפון לדרום ומחבר אותה לשאר הארץ, היה אמור להיקרא על שמו של קלוצניק, אך הוא הצטנע וביקש שלא לעשות כן – וביקש שייקרא על שם ארגון הצדקה שעמד בראשו. על כן נקראו שדרות בני ברית.

26

משחק כדורגל בפארק, 2024

פארק בן-גוריון הוא פארק עירוני גדול באשדוד, הממוקם ברובע ב' הוותיק. נקרא על שם דוד בן-גוריון, ראש ממשלת ישראל הראשון וממייסדי מדינת ישראל. הפארק גובל ב־3 רובעי מגורים בעיר – ב' ממערב ומצפון, ג' ממזרח ו-ה' מדרום. הפארק מוכר גם בשם פארק המשטרה, על שם תחנת המשטרה העירונית ששכנה בעבר מדרומו.

הרעיון להקמת הפארק נולד עוד בשלביה המוקדמים של העיר, עם תכנון תוכנית המתאר. עובד בן עמי, כיו"ר מועצת המנהלים של קבוצת בוני ערים (לימים "חברת אשדוד"), התעקש שכבר במתאר העיר יוקדש מקום לפארק עירוני מרכזי כדוגמת סנטרל פארק בניו יורק.

27

צילקר, 2008

צבי צילקר היה פוליטיקאי ומהנדס, שכיהן בתפקיד ראש עיריית אשדוד במשך תקופת הזמן הארוכה ביותר – 33 שנים (7 קדנציות) לסירוגין, משנת 1969 עד 2008. הוא נולד בעיר גיסטרו שבמקלנבורג-שוורין, גרמניה, למשפחה דתית, ועלה עם משפחתו בשנת 1935 בהיותו בן שנה וחצי לבית שמש. צילקר, שלמד הנדסה אזרחית בטכניון, הפך למהנדס המועצה המקומית של בית שמש ב-1960, ושנתיים מאוחר יותר למהנדס מועצת אשדוד. צילקר היה פעיל בצעירותו באגודת הסטודנטים בטכניון, ובבית"ר, ובהמשך גם ב ובארגון רוטרי, ומזוהה עם "הליכוד" במשך רוב ימי חייו, ובסוף חייו הפוליטיים עם "קדימה".

בעקבות פעילותו הרבה למען פיתוח העיר, עמה הוא מזוהה, ב-2018 החליטה עיריית אשדוד להנציחו, ולקרוא על שמו את "קריית התרבות" עוד בחייו, זאת בהחלטה משותפת של גורמי הקואליציה והאופוזיציה במועצת העירייה.

צילקר היה נשוי לחנה לבית גוטנסקי, גם היא ממשפחה בית"רית, משנת 1955 ועד לכתו בנובמבר 2021. לצילקר 3 ילדים.

לערך המלא

28

עובד בן עמי ויצחק פרלשטיין מתכננים את בתי העיר, 1958

התכנון העירוני של אשדוד מתאר מודל ייחודי של עיר נמל מתוכננת, המבוססת על חלוקה גאומטרית לרבעים במתווה שתי וערב. העיר, שנוסדה ב-1956 כשותפות ציבורית-פרטית, תוכננה על פי עקרונות מודרניסטיים המשלבים בנייה נמוכה, צפיפות מתונה, והפרדת שימושי קרקע (אִיזוּר).

המבנה העירוני של אשדוד מורכב מ-17 רובעי מגורים ייעודיים ו-4 רבעים מעורבי שימושים, כאשר כל רובע תוכנן כיחידה חברתית-כלכלית עצמאית. שדרות רחבות מפרידות בין הרבעים, יוצרות רשת תחבורה עורקית כשלאורכן מרחבים ירוקים. החל משנות ה-20 של המאה ה-21, העיר עוברת תהליכי התחדשות עירונית מקיפים, שעיקרם התאמת המרקם העירוני לצרכים העכשוויים של האוכלוסייה הגדלה.

29

ברוך וינד (1926 – 2019) היה פסל וצייר ישראלי יליד פולין. ב-1956, החל לעבוד בהקמת נמל אשדוד ולכן עבר להתגורר בעיר. הוא ייסד בה את בית האמנים העירוני. פסליו של וינד, העשויים ברונזה, ברזל, אבן ובטון ניצבים בחוצות העיר ומקשטים אותה. ביניהם מוכר במיוחד "שמשון הגיבור" (2008), מוקדש להנצחת גבורתם של היהודים בשואה ומלחמות ישראל. וינד היה נצר אחרון למשפחתו שנספתה בשואה.

30

31

דודאי (מימין) לצד האדריכלים מנחם כהן (משמאל) ויצחק פרלשטיין (במרכז), מתכננים את העיר אשדוד, 1957

אריה דודאי (1911–1982) היה אדריכל ומתכנן ערים ישראלי, שאחד מהישגיו הבולטים היה תכנון העיר אשדוד לצד יצחק פרלשטיין. יליד אוקראינה שבאימפריה הרוסית, הוא עלה לארץ ישראל, למד אדריכלות בבלגיה, ושירת כטייס במלחמת העולם השנייה בחיל האוויר המלכותי.

לאחר קום המדינה, דודאי היה מתכנן בכיר באגף התכנון ופעל בתכנון ערים ואזורים בישראל. בסוף שנות ה-50 עיצב את תוכנית האב של אשדוד עם פרלשטיין, שהתוותה את חלוקתה לרבעים. בהמשך עבד על תכנון עירוני בישראל ובעולם, בין השאר בסיירה לאון ובסינגפור.

לערך המלא

32

33

34

35

36

37

38

39

40

41

42

43

44

45

46

47

48

49

50

51

52

< בחזרה לפורטל