סטרלינג פרייס

סטרלינג פרייס
Sterling Price

לידה	14 בספטמבר 1809 מחוז פרינס אדוארד, וירג'יניה, ארצות הברית
פטירה	29 בספטמבר 1867 (בגיל 58) סנט לואיס, מיזורי, ארצות הברית
מדינה
עיסוק	פוליטיקאי, מצביא
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
מושל מיזורי ה־11 3 בינואר 1853 – 5 בינואר 1857 (4 שנים) סגן וילסון בראון (1853–1855) → אוסטין קינג טראסטן פולק ←
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס הכללי של מיזורי 4 במרץ 1845 – 12 באוגוסט 1846 (שנה) → ג'ון ג'יימסון ויליאם מקדניאל ←

סטרלינג פרייס (באנגלית: Sterling Price; ‏3 בספטמבר 1809 – 0 בספטמבר 1867) היה פוליטיקאי ומצביא אמריקאי, ששירת כקצין בכיר בצבא הקונפדרציה ולחם הן בזירה המערבית והן בזירת עבר המיסיסיפי במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית. הוא עלה לגדולה במהלך מלחמת ארצות הברית–מקסיקו וכיהן כמושל מיזורי בין השנים 1853–1857. בהווה הוא זכור בעיקר בשל שירותו בארקנסו (1862–1865) ותבוסתו בקרב וסטפורט ב-23 באוקטובר 1864.

ראשית חייו

פרייס נולד ליד פארמוויל, במחוז פרינס אדוארד שבווירג'יניה, למשפחה ממוצא ולשי. הוריו, פיו ואליזבת' פרייס, החזיקו בבעלותם 12 עבדים. אביו ואחיו הבכור לחמו שניהם במלחמת 1812, בשעה שפרייס הצעיר למד בבית ספר יסודי ועבד בעסק הטבק של אביו. הוא החל ללמוד בקולג' המפדן-סידני בסתיו 1826, שם למד משפטים ועבד בבית המשפט הסמוך לביתו. הוא התקבל ללשכת עורכי הדין של וירג'יניה ופתח משרד עורכי דין.

שנות ה-20 של המאה ה-19 היו תקופה של קשיים כלכליים בווירג'יניה. לאחר עלייה חדה במחירי הטבק באמצע העשור הראשון של המאה ה-19, חלה קריסה במחירים שהובילה לפשיטות רגל של סוחרים ומשלחים רבים. המצב הכלכלי הקשה נמשך לאורך שנות ה-20, ובשל כך החליט פיו פרייס להעביר את משפחתו למדינת מיזורי, בה ייצור הטבק התחרה בזה של וירג'יניה והעבדות הייתה חוקית. משפחת פרייס הגיעה למיזורי ב-1830 או ב-1831, והתיישבה זמנית ליד פאייט.

מעט לאחר הגעתו למיזורי נישא פרייס למרתה הד, בתו של שופט מקומי, ונעשה מעורב בפוליטיקה המדינתית. ב-1835 קיבל פרייס מאביו את רוב האדמות שהחזיק בבעלותו, ונעשה לאחד מבעלי הקרקעות הגדולים ביותר במחוז צ'ריטון. ב-1836 נבחר אל בית הנבחרים של מיזורי. במהלך מלחמת המורמונים של 1838, שירת פרייס כחבר במשלחת שנשלחה ממחוז צ'ריטון כדי לחקור את העימותים בין אנשי כנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים לבין אספסוף אנטי-מורמוני במערב המדינה. הוא דיווח כי המורמונים לא אשמים בעבירות כלשהן וכי האישומים נגדם כוזבים. לאחר כניעת המורמונים בנובמבר 1838, שלח מושל מיזורי לילברן בוגס את פרייס עם כוח חיילים כדי להגן עליהם. ב-1842 נבחר מחדש לאספה הכללית של מיזורי.

בבית הנבחרים של ארצות הברית

בשנת 1844 ניהל פרייס מסע בחירות למען בחירתו מחדש של תומאס הארט בנטון לסנאט של ארצות הברית, ולאחר מכן עמד בראש הוועידה של המפלגה הדמוקרטית במיזורי למינוי מועמדים למשרות בכירות. פרייס והגוש הפוליטי המזוהה עמו הצליחו לשלוט בהליכי הוועידה, שהביע בסופו של דבר תמיכה בעקרונות של מטבע קשיח. פרייס והגוש המזוהה עמו הצליחו להשפיע על השליטה בוועידה, שתמכה בסופו של דבר בעיקרון של מטבע קשיח. סיעת בונזליק (Boonslick) שבמפלגה הגיעה לפשרה בסוגיית הבחירות: היא תמכה בעריכתן תוך חלוקה למחוזות במקום שימוש ברשימה כללית, בכך שתמכה בהעמדתו של ג'ון ק. אדוארדס לתפקיד מושל מיזורי. עם זאת, הדמוקרטים שתמכו במדיניות מטבע רך הריצו בהמשך מועמדים משלהם כדמוקרטים עצמאיים, מחוץ לבחירות שנקבעו בוועידה. בסופו של דבר, בנטון נבחר מחדש, ופרייס נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית.

פרייס הגיע לוושינגטון הבירה בנובמבר 1845, וב-1 בדצמבר התכנס הקונגרס ה-29 של ארצות הברית, כאשר פרייס נוכח במושב הפתיחה. אחד מהצבעותיו הראשונות היה תמיכה בניסיון כושל להחזיר לתוקף את "החלטת הגאג" (gag resolution), תקנה שאסרה לדון בעצומות נגד העבדות. הוא גם הצביע נגד הצעת חוק שהייתה אוסרת על קיום עבדות במחוז קולומביה, והיה חלק מהרוב שתמך בצירופה של רפובליקת טקסס לארצות הברית. בראשית 1846 הצביע פרייס נגד "חוק הנהרות והנמלים", חוק רחב-היקף לפיתוח תשתיות תחבורה. אף שהסכים עם חלק מסעיפיו, הוא סבר שהחוק מיטיב יתר על המידה עם בעלי אינטרסים מיוחדים.

עמדתו הראשונית של פרייס בסוגיית הגבול של אורגון הייתה כי גבול ארצות הברית באזור אורגון צריך להימתח עד קו הרוחב 54 מעלות ו-40 דקות צפון ("54-40 או מלחמה!"), עמדה שהייתה פופולרית במיזורי. עם זאת, בנטון שכנע אותו לתמוך בהסכם שיקבע את הגבול על קו הרוחב 49, דבר שפגע במעמדו של פרייס במיזורי.

לאחר צירוף טקסס לארצות הברית, המתיחות בין ארצות הברית למקסיקו גברה והובילה לעימותים צבאיים קטנים. ב-11 במאי 1846 פנה נשיא ארצות הברית ג'יימס פולק לקונגרס בהודעה שהציעה הכרזת מלחמה על מקסיקו. פרייס הצביע כחלק מהרוב שתמך בכך. באותו זמן, בוועידת המפלגה הדמוקרטית במיזורי נבחר ג'יימס ס. גרין כמועמד הדמוקרטי החדש לבית הנבחרים, במקום להעניק לפרייס כהונה נוספת. התנגדותו של פרייס לחוק הנהרות והנמלים ועמדתו בנוגע לגבול אורגון פגעו בסיכוייו להיבחר מחדש. מאוכזב מאי-מועמדותו, פרייס התפטר מתפקידו באוגוסט, ומונה לקולונל באחד הרגימנטים של מיזורי שגויסו למלחמה נגד מקסיקו, לאחר שהומלץ לתפקיד על ידי בנטון. במהלך כהונתו בקונגרס הגיש פרייס רק שני חוקים: אחד לבדיקת האפשרות להקים מסלול דואר, והשני שדרש לפצות חיילים ממיזורי על סוסים שאיבדו במהלך שירותם במלחמות הסמינול .

מלחמת ארצות הברית–מקסיקו

פרייס הקים את רגימנט הפרשים הרכובים השני של מיזורי, ומונה לקולונל שלו ב-12 באוגוסט 1846. מפקדו היה בריגדיר גנרל סטיבן קירני , שרצה שיחידתו של פרייס תהא רגלית, בעוד פרייס התעקש שתבוסס על חיל פרשים. הוא צעד עם רגימנט זה תחת פיקודו של אלכסנדר דוניפן לעבר סנטה פה, שם קיבל את הפיקוד על השטחים בניו מקסיקו שננטשו בידי קירני בדרכו לקליפורניה. במסגרת תפקידו כמושל הצבאי של ניו מקסיקו, דיכא פרייס את מרד טאוס – התקוממות של מקסיקנים וילידים אמריקאים בינואר 1847.

הנשיא פולק קידם את פרייס לדרגת בריגדיר גנרל כמפקד של כוחות המתנדבים במיזורי ב-20 ביולי 1847. באותו חודש הוא מונה למושל הצבאי של מדינת צ'יוואווה. ב-16 במרץ 1848, בקרב סנטה קרוס דה רוסאלס, פיקד על 300 חיילים וניצח כוח מקסיקני שעלה עליו פי שלושה במספר. היה זה הקרב האחרון במלחמה, והוא התרחש ימים אחדים לאחר שהסכם גואדלופה אידלגו אושרר על ידי הקונגרס של ארצות הברית ב-10 במרץ. על אף שננזף על ידי מזכיר המלחמה של ארצות הברית ויליאם מרסי וקיבל הוראה לסגת עם צבאו לניו מקסיקו, פרייס לא נענש. הוא שוחרר בכבוד מהצבא ב-25 בנובמבר 1848 ושב למיזורי כגיבור מלחמה.

מושל מיזורי

פרייס הפך לבעל מטעים ולבעל עבדים, וגידל טבק באזור באולינג גרין . בזכות הפופולריות שלו שצבר בשירותו הצבאי, הוא נבחר בקלות למושל מיזורי בשנת 1852 וכיהן בתפקיד בין 1853 ל-1857. במהלך כהונתו הוקמה אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, מערכת בתי הספר הציבוריים במדינה עברה רפורמה, נוסדה התאחדות המורים של מיזורי, רשת מסילות הרכבת של המדינה הורחבה, ונערך סקר גאולוגי מדינתי. אף על פי שהאספה הכללית של מיזורי העבירה חוק להעלאת שכר המושל, פרייס מיאן לקבל יותר מהשכר שנקבע בעת היבחרו.

מלחמת האזרחים האמריקנית

ראו גם – מלחמת האזרחים האמריקנית

ראשית המלחמה

כאשר פרצה מלחמת האזרחים האמריקנית, פרייס התנגד לפרישת מיזורי מהאיחוד. ב-28 בפברואר 1861 הוא נבחר לעמוד בראש ועידת המדינה של מיזורי, שהצביעה נגד עזיבת האיחוד. עם זאת, המצב השתנה באופן דרמטי כאשר פרנסיס בלייר והגנרל נת'ניאל ליון השתלטו על בסיס קמפ ג'קסון של המיליציה המדינתית בסנט לואיס. פרייס זעם על האירוע והצטרף לתומכי הפרישה. במאי 1861 מינה אותו מושל מיזורי תומך הקונפדרציה, קלייבורן פוקס ג'קסון, למפקד המשמר המדינתי של מיזורי, אשר אורגן מחדש.

פרייס הוביל את חייליו הצעירים (שכינו אותו "אולד פאפ" - "Old Pap") במסע לחימה שנועד לשמור על מיזורי בצד הקונפדרציה. הקרב המפורסם ביותר במהלך העימות היה קרב וילסון קריק, שהתרחש ב-10 באוגוסט 1861. המשמר המדינתי של מיזורי, יחד עם כוחות קונפדרציה בפיקודו של בריגדיר גנרל בנג'מין מקולוק , הביסו את כוחות האיחוד של צבא המערב בפיקודו של גנרל ליון, אשר נהרג בקרב.

לאחר הניצחון, כוחותיו של פרייס יצאו למתקפה בצפון מיזורי וניצחו את כוחות האיחוד בפיקודו של קולונל ג'יימס מליגאן בקרב הראשון על לקסינגטון. עם זאת, תגבורות של צבא האיחוד אילצו את כוחותיו של פרייס ואת אנשי ג'קסון לסגת, ובכך נותר רוב שטחה של המדינה בשליטת האיחוד.

פי רידג', איוקה, וקורינת'

פרייס המשיך לפעול כגנרל במיליציה של מיזורי (ולא כקצין בצבא הקונפדרציה) ולא הצליח להגיע להסכמה עם עמיתו מקרב וילסון קריק, בריגדיר גנרל בנג'מין מקולוק, בנוגע להמשך הפעולה לאחר הקרב. מחלוקת זו הובילה לפיצול בכוח שעשוי היה להיות נוכחות משמעותית של הקונפדרציה במערב ארצות הברית. פרייס ומקולוק הפכו ליריבים מרים, מה שהוביל למינויו של מייג'ור גנרל ארל ואן דורן (Earl Van Dorn) למפקד העליון של מחוז עבר למיסיסיפי. ואן דורן איחד מחדש את הכוחות של פרייס ומקולוק לכוח שכינה "צבא המערב", ויצא להתעמת עם חיילי האיחוד במיזורי תחת פיקודו של בריגדיר גנרל סמואל ר. קרטיס. כעת, תחת פיקודו של ואן דורן, קיבל פרייס ב-6 במרץ 1862 דרגת מייג'ור גנרל בצבא הקונפדרציה.

ואן דורן, אשר כוחותיו עלו במספרם על כוחותיו של קרטיס, תקף את צבא האיחוד בקרב פי רידג' (Pea Ridge) מ-7 עד 8 במרץ. אף על פי שנפצע במהלך הקרב, הצליח פרייס להדוף את כוחותיו של קרטיס דרך המבנה אלקהורן טברן ב-7 במרץ, אך למחרת היום נחל צבא הקונפדרציה תבוסה בעקבות מתקפת-נגד עזה של האיחוד. לאחר מכן, חצה פרייס את נהר המיסיסיפי כדי לתגבר את צבאו של גנרל פ.ג.ט. בורגארד בקורינת' שבמיסיסיפי. פרייס הצליח להשתלט על מחסן האספקה של האיחוד באיוקה הסמוכה, אך נהדף על ידי מייג'ור גנרל ויליאם רוזקרנס בקרב איוקה ב-19 בספטמבר 1862. שבועות אחדים לאחר מכן, ב-3–4 באוקטובר, שוב הובס פרייס, הפעם לצד ואן דורן, בקרב קורינת' השני.

לאחר התבוסה הוחלף ואן דורן במייג'ור גנרל ג'ון ק' פמברטון, בעוד פרייס, שהפך מתוסכל לחלוטין מוואן דורן והשתוקק לשוב למיזורי, ביקש חופשה כדי לבקר בריצ'מונד, בירת הקונפדרציה. הוא נועד שם עם נשיא הקונפדרציה ג'פרסון דייוויס במטרה להביע את טרוניותיו, אך הופתע לגלות כי דייוויס מטיל ספק בנאמנותו לקונפדרציה. בקושי רב הצליח פרייס לקבל את אישורו של דייוויס לשוב למיזורי. דייוויס, שלא התרשם כלל מהגנרל ממיזורי, לימים יכנה אותו בכתביו כ"האדם הכי יהיר שפגשתי אי-פעם".

בארקנסו ובלואיזיאנה

חרף סדרת כשלונותיו הצבאיים, פרייס לא סיים את תפקידו כמפקד בצבא הקונפדרציה. בקיץ 1863 הוא ניסה לערער את השליטה של כוחות האיחוד בארקנסו, ועל אף שרשם ניצחונות מסוימים, כשל בלהסיג את כוחות האיחוד מהמדינה. בראשית 1864, הגנרל אדמונד קירבי סמית', שפיקד על המערכה במערב לואיזיאנה, הורה לפרייס בארקנסו לשלוח את כל חיל הרגלים שלו לשריבפורט. כוחות קונפדרציה מהטריטוריה האינדיאנית נדרשו להצטרף אליו במבצע. אפילו הגנרל ג'ון ב. מגרודר מטקסס קיבל פקודה לשלוח כוחות רגלים לעבר מרשל שבטקסס, מערבית לשריבפורט, מתוך כוונה לתגבר את מבצעו של פרייס.

פרייס הגיע לשריבפורט ב-24 במרץ עם כוח של 5,000 לוחמים. עם זאת, קירבי סמית' עיכב את האוגדה של פרייס ופיצל אותה לשתי יחידות קטנות יותר. הוא היסס לשלוח את חייליו שלו דרומה ללחימה מול גנרל צבא האיחוד נת'ניאל בנקס , שאותו העריך כבעל יתרון מספרי משמעותי על כוחות הקונפדרציה. החלטה זו נתקלה בהתנגדות מצד הגנרל ריצ'רד טיילור, אך המערכה במערב התקרבה לקצה.

הפשיטה על מיזורי

חרף האכזבות שספג בארקנסו ובלואיזיאנה, הצליח פרייס לשכנע את מפקדיו להתיר לו לפשוט על מיזורי בסתיו 1864. מטרתו הייתה לספח את המדינה אל קונפדרציית המדינות של אמריקה או לפחות לצמצם את סיכוייו של אברהם לינקולן להיבחר מחדש לנשיאות ארצות הברית בבחירות של אותה שנה. גנרל הקונפדרציה קירבי סמית' נעתר לבקשת פרייס, אך נאלץ להקצות מחדש את חטיבות החי"ר שתוכננו להצטרף לכוח של פרייס ולשלוח אותן למקומות אחרים. שינוי זה הפך את המערכה המתוכננת של פרייס מפלישה רחבת היקף על מיזורי לפשיטה נרחבת של פרשים. הוא גייס 12 אלף פרשים לצבאו ו-14 תותחים.

הקרב המשמעותי הראשון במהלך הפשיטה של פרייס התרחש בפיילוט נוב, שם הצליח לכבוש את מבצר דייווידסון שהוחזק על ידי האיחוד, אך במחיר טבח מיותר של רבים מחייליו. הרווח מהקרב התברר כחסר ערך ממשי. לאחר מכן פנה מערבה, הרחק מסנט לואיס (שהייתה יעדו הראשוני), לעבר קנזס סיטי ומבצר לוונוורת' הסמוך בקנזס. הוא נאלץ לעקוף את יעדו המשני, ג'פרסון סיטי, שהייתה מבוצרת היטב, וזרע הרס ברחבי מדינת הולדתו. במקביל, צבאו הלך והצטצמם עקב אבדות בקרב, מחלות ועריקוֹת.

פרייס הביס כוחות פדרליים נחותים בגלזגו, בבונוויל, בלקסינגטון, בנהר ליטל בלו ובאינדפנדנס. אולם, בסופו של דבר הוא נלכד בין שני צבאות צפוניים בווסטפורט (קנזס סיטי דהיום), ונאלץ להתמודד מול כוח צבאי של האיחוד שהיה גדול ממנו בהרבה מבחינה מספרית. הקרב, שכונה לימים "הגטיסברג של המערב", לא הסתיים לטובתו – והוא נאלץ לסגת לתוך קנזס העוינת. סדרת תבוסות נוספות באו בעקבותיו, כשהצבא המרוסק של פרייס נדחק דרומה לארקנסו, ולאחר מכן הלאה לטקסס, שם נשאר עד לסיום המלחמה. הפשיטה של פרייס הייתה למבצע הצבאי המשמעותי האחרון שלו, ולמערכה הגדולה האחרונה של קונפדרציית המדינות ממערב לנהר המיסיסיפי.

במקום להיכנע, פרייס היגר אל מקסיקו, שם הוא וכמה מחבריו לשעבר ניסו להקים מושבה של דרומיים גולים. הוא התיישב במושבת הגולים של הקונפדרציה "ניו וירג'יניה" בווראקרוס, וניסה ללא הצלחה להצטרף לשירותו מקסימיליאן הראשון, קיסר מקסיקו. לאחר כישלון המושבה, שב למיזורי.

מותו

בעת שהותו במקסיקו החל פרייס לסבול מבעיות מעיים חמורות, שהחמירו באוגוסט 1866 כאשר חלה בטיפוס הבטן. במצב בריאותי ירוד וללא אמצעים, נפטר פרייס מכולרה (או מתסמינים דמויי כולרה) בסנט לואיס. תעודת הפטירה ציינה את סיבת המוות כ"שלשול כרוני". הלווייתו התקיימה ב-3 באוקטובר 1867 בסנט לואיס, ב"כנסייה המתודיסטית האפיסקופלית הראשונה". ארונו הובל בכרכרה שחורה רתומה לשישה סוסים שחורים תואמים, ותהלוכת הלוויה הייתה הגדולה ביותר שהתקיימה עד אז בסנט לואיס. הוא נטמן בבית העלמין בלפונטיין.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סטרלינג פרייס בוויקישיתוף

• סטרלינג פרייס, באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• סטרלינג פרייס באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• סטרלינג פרייס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

סטרלינג פרייס40822538Q532248