מל קרנהאן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מל קרנהאן
Mel Carnahan
דיוקנו הרשמי של קרנהאן, סביבות 1997
דיוקנו הרשמי של קרנהאן, סביבות 1997
דיוקנו הרשמי של קרנהאן, סביבות 1997
לידה 11 בפברואר 1934
בירץ' טרי, מיזורי, ארצות הברית
נהרג 16 באוקטובר 2000 (בגיל 66)
סמוך להילסבורו, מיזורי, ארצות הברית
שם מלא מלווין יוג'ין קרנהאן
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה בית העלמין קרסון היל, מיל ספרינג, מיזורי
השכלה אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון
אוניברסיטת מיזורי
עיסוק פוליטיקאי, עורך דין
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
בת זוג ג'ין קרנהאן (2000-1954)
מושל מיזורי ה־51
11 בינואר 1993 – 16 באוקטובר 2000
(7 שנים)
סגן רוג'ר וילסון
סגן מושל מיזורי ה־43
9 בינואר 1989 – 11 בינואר 1993
(4 שנים)
תחת המושל ג'ון אשקרופט
→ הארייט וודס
גזבר מדינת מיזורי ה־40
12 בינואר 1981 – 14 בינואר 1985
(4 שנים)
תחת המושל קיט בונד
→ ג'ים ספיינהאואר
ונדל ביילי ←
חבר בית הנבחרים של מיזורי מטעם מחוז פלפס
2 בינואר 1963 – 4 בינואר 1967
(4 שנים)
→ ג'ין סאלי
המחוז בוטל ←

מלווין יוג'ין קרנהאן (באנגלית: Melvin Eugene Carnahan; ‏0 בפברואר 1934 – 1 באוקטובר 2000) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל ה־51 של מדינת מיזורי מינואר 1993 עד מותו בשנת 2000.

קרנהאן נולד באזור כפרי במיזורי, בנם של חבר הקונגרס א. ס. ג'. קרנהאן ורעייתו. מגיל צעיר היה מעורב בפוליטיקה, ונהג ללוות את אביו לאירועים פוליטיים. לאחר שמשפחתו עברה להתגורר בוושינגטון הבירה, סיים שם את לימודיו התיכוניים והגבוהים. בהמשך שירת ביחידת החקירות המיוחדות של חיל האוויר של ארצות הברית, ולאחר מכן שב למיזורי ולמד משפטים באוניברסיטת מיזורי, שם סיים את לימודיו בשנת 1959. זמן קצר אחר כך עבר לעיר רולה, מתוך כוונה להשתלב בפוליטיקה המקומית.

ב־1960 נבחר לשופט עירוני, ובשנת 1962 נבחר לבית הנבחרים של מיזורי מטעם מחוז פלפס. בתקופת כהונתו השנייה שימש כמנהיג סיעת הרוב בבית הנבחרים המדינתי. לאחר שהפסיד בבחירות לסנאט המדינתי בשנת 1966, שב לעיסוקו כעורך דין. בשנת 1980 חזר לחיים הפוליטיים, כאשר נבחר לגזבר המדינה. הוא כיהן בתפקיד זה במשך ארבע שנים, אך הפסיד בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית למשרת מושל מיזורי בשנת 1984. ב־1988 חזר פעם נוספת לחיים הפוליטיים ונבחר לסגן מושל מיזורי – התפקיד היחיד בו זכה מועמד דמוקרטי באותה שנת בחירות.

ב־1992 התמודד בשנית על משרת המושל, ניצח את ראש עיריית סנט לואיס וינסנט שומהל בבחירות המקדימות, ובבחירות הכלליות גבר על התובע הכללי של מיזורי ויליאם ל. ובסטר. בכך היה לדמוקרטי הראשון שנבחר למושל מאז 1976. במהלך כהונתו הראשונה חוקק חוקים בנושאי חינוך ומיסוי ונאלץ להתמודד עם אסונות טבע שונים, בהם השיטפון הגדול של 1993. ב־1996 נבחר לקדנציה שנייה, לאחר שגבר על מבקרת המדינה מרגרט קלי. כהונתו השנייה הייתה רצופה קשיים, בעיקר סביב סוגיות שנויות במחלוקת כמו הפלות – כאשר וטו שהטיל על חוק המגביל הפלות בוטל על ידי האספה הכללית של מיזורי. החלטתו לחוּן נידון למוות בעקבות פנייה של האפיפיור יוחנן פאולוס השני עוררה גם היא סערה ציבורית.

בשנת 2000 התמודד על מושב בסנאט של ארצות הברית מול הסנאטור הרפובליקני המכהן ג'ון אשקרופט. מערכת הבחירות הייתה צמודה וסוערת, אך ב־16 באוקטובר נהרג קרנהאן בהתרסקות מטוס בעת שהיה בדרכו לאירוע בחירות. חרף מותו, ניצח קרנהאן את הבחירות ונבחר לאחר מותו לסנאט – מהלך חריג בפוליטיקה של ארצות הברית. אלמנתו, ג'ין קרנהאן, מונתה למלא את מקומו בסנאט עד לקיומן של בחירות מיוחדות בשנת 2002.

ראשית חייו

קרנהאן נולד בעיירה בירץ' טרי (Birch Tree) שבמיזורי[1], וגדל בחווה חקלאית קטנה סמוך לאלסינור[2]. הוא היה בנם של מרי קאת'ל (לבית שאפ) ואלברט סידני ג'ונסטון קרנהאן (אנ'), ואח צעיר לרוברט "בוב" קרנהאן[3]. אמו הייתה מורה, ואביו שימש כמפקח על בתי הספר באלסינור[4]. בשנת 1944 נבחר האב לבית הנבחרים של ארצות הברית כנציג מחוז הקונגרס השמיני של מיזורי, וכיהן בשתי תקופות כהונה – תחילה בין השנים 1945–1947 ושנית בשנים 1949–1961. מאוחר יותר מונה לשגריר ארצות הברית בסיירה לאון מטעם ממשלו של הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי. בילדותו ליווה קרנהאן את אביו באירועים ציבוריים ברחבי המחוז וסייע לו בקמפיינים פוליטיים. בשנת 1948, כאשר אביו התמודד על כהונה נוספת בקונגרס, נכח מלווין בעצרת הסיום של מסע הבחירות של הנשיא הארי טרומן בסנט לואיס. לימים סיפר כי הרצון לעסוק בפוליטיקה נולד בו בהשראת אביו[5].

בשנת 1945 עבר עם משפחתו לוושינגטון הבירה, אך הם שבו למיזורי כאשר האב לא נבחר לכהונתו. עם שובו של האב לקונגרס ב-1949 עברה המשפחה פעם נוספת לוושינגטון הבירה, שם הכיר קרנהאן את רעייתו לעתיד, ג'ין, בכנסייה בפטיסטית מקומית. הוא השלים את לימודיו התיכוניים בתיכון אנאקוסטיה[6] ולאחר מכן השלים לימודי תואר ראשון במנהל עסקים באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בשנת 1954. בתום לימודיו הגבוהים ניסה להתגייס לחיל האוויר של ארצות הברית, אך נכשל בבדיקה הרפואית לאחר שהתעלף בעת בדיקת דם. במקום זאת שירת כסוכן מיוחד במשרד החקירות של חיל האוויר (AFOSI) מ-1954 עד אוקטובר 1956, והשתחרר בדרגת לוטננט ראשון[7].

בשובו למיזורי נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטת מיזורי שבקולומביה, וב-1959 השלים לימודי תואר שני במשפטים. לאחר סיום לימודיו השתקע בעיר רולה, העיר הגדולה ביותר במחוז הקונגרס של אביו, מתוך כוונה להמשיך בדרכו הציבורית[8].

תחילת דרכו הפוליטית

באספה הכללית של מיזורי

דיוקן של קרנהאן כחבר בית הנבחרים של מיזורי, 1963

הקריירה הפוליטית של קרנהאן החלה בשנת 1960, בגיל 26, כשנבחר לכהן כשופט העיר רולה. ב-1962 התמודד על מושב בבית הנבחרים של מיזורי. בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית גבר על שלושה מועמדים אחרים[9], ובבחירות הכלליות בנובמבר נבחר לייצג את מחוז פלפס. הוא נבחר מחדש בנובמבר 1964, ובאותה שנה נבחר בידי סיעת הדמוקרטים לתפקיד סגן ראש הסיעה תחת ראש הסיעה המכהן, ה. פ. פטרסון. לאחר מותו של פטרסון באפריל 1965 מונה קרנהאן להחליפו בתפקיד[10].

במהלך כהונתו בבית הנבחרים המדינתי, הצביע קרנהאן בעד העלאת שיעור מס המכירה של מיזורי ל-3%, ונגד הצעה לקבוע שכל העלאת מיסים תהיה כרוכה באישור משאל עם. הוא היה חבר בוועדת החוקה של בית הנבחרים, שבמהלך כהונתו העבירה חוק למניעת ניגוד עניינים שחייב נבחרי ציבור לדווח על כל אינטרס אישי שיש להם בנוגע לחוק מסוים לפני הצבעה עליו. כראש הסיעה הדמוקרטית סייע קרנהאן בקידום חוק שאסר אפליה גזעית במרחבים ציבוריים; החוק נחתם בהמשך בידי המושל וורן הרנס[11]. כמו כן יזם קרנהאן חוק נוסף שנועד לאסור אפליה מצד מעסיקים בהעסקת עובדים[12].

בשנת 1965, בעקבות פסיקה של בית משפט פדרלי לפיה מחוזות הבחירה של מיזורי סובלים מחלוקה לא־שוויונית, נדרשה המדינה לשרטט מחדש את גבולות המחוזות[13]. קרנהאן היה שותף בניסוח הצעת חלוקה מחודשת, אך זו נדחתה בבחירות מיוחדות[14]. בהמשך הסתכסך עם המושל הרנס בנוגע לתוכנית שלו לחלוקה מחדש של המחוזות, שכן קרנהאן תמך בכינוס מושב חקיקה מיוחד שידון בנושא, בעוד שהרנס ביקש למנות בעצמו את חברי ועדת החלוקה. לבסוף הושגה פשרה, וקרנהאן היה הקול המכריע לאישורה[15].

בשנת 1966 התמודד קרנהאן בבחירות לסנאט של מיזורי במחוז הבחירה ה-20. בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית התמודד מול ג'ין סאלי, חבר בית נבחרים וסנאטור לשעבר, שזכה לתמיכה מרומזת מצד המושל הרנס[16]. קרנהאן גבר על סאלי בבחירות פנימיות שהוגדרו לימים בידי רעייתו ג'ין כאחת ממערכות הבחירות הקשות שניהל. בבחירות הכלליות התמודד מול הסנאטור הרפובליקני דון אוונס[17]. אף שהמחוז נטה לטובת הדמוקרטים הוא נחשב לתחרותי[18], ובנובמבר ניצח אוונס את קרנהאן בפער של כ-4,000 קולות. העיתונות באותה עת ראתה בתוצאה כמהפך פוליטי. קרנהאן עצמו אמר בדיעבד: ”באופן מוזר, אני מעריך את החוויה של להפסיד. היא עושה לך משהו, אבל גם נותנת לך פרספקטיבה[19].”

לאחר תבוסתו ובתום כהונתו בבית הנבחרים, שב קרנהאן לעסוק בעריכת דין בעיר רולה. בשנת 1971 שקל להתמודד על לבית הנבחרים של ארצות הברית במחוז הקונגרס השמיני של מיזורי[20], אך לבסוף החליט לא להתמודד כאשר נציג המחוז – ריצ'רד איקורד, שהביס את אביו של קרנהאן בבחירות 1960 – חזר בו מהתמודדות על תפקיד המושל ובחר להתמודד שוב לקונגרס[21]. בנוסף לעיסוקו כעורך דין, החזיק קרנהאן בתפקיד ב"רוזארק פארמס בע"מ", חברת פחמים שייסד אביו, עד שמכר את מניותיו לאחיו בשנת 1975. בתקופה זו גם כיהן כנשיא מועצת בתי הספר של רולה; במהלך כהונתו הביא למינוי מפקח חדש ולגיוס כספים לבניית חטיבת ביניים חדשה[22].

גזבר מדינת מיזורי

קרנהאן כגזבר מדינת מיזורי, 1981

בשנת 1979 הכריז קרנהאן על שובו לחיים הפוליטיים, והודיע על כוונתו להתמודד על תפקיד גזבר מדינת מיזורי, תפקיד שראה גם כבסיס אפשרי להתמודדות עתידית על משרת המושל[23]. קודם לכן שקל להתמודד פעם נוספת לייצוג מחוז הקונגרס השמיני של מיזורי בבית הנבחרים של ארצות הברית, לאחר שחבר הקונגרס ריצ'רד איקורד הודיע על פרישתו. עם זאת, בשלב זה כבר הכריז קרנהאן על מועמדותו לגזבר.

בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית התמודד מול חבר בית הנבחרים לשעבר ומצליף הרוב אד סוויני, שתקף אותו על קשריו עם גורמים בעולם הבנקאות[24]. קרנהאן מצדו האשים את סוויני בצביעות, בטענה שגם הוא עצמו פנה בעבר למממנים מאותם גופים – פשוט ללא הצלחה. קרנהאן גבר על סוויני וניצב בבחירות הכלליות מול ג'רלד וינשיפ, לשעבר חבר הסנאט של מיזורי. מסע הבחירות שלו התבסס על התחייבות להמשיך את דרכו של הגזבר המכהן ג'ים ספיינהאואר בניהול בלתי־מפלגתי של כספי המדינה. גם הוא וגם יריבו נמנעו מהשמצות אישיות, ובסופו של דבר ניצח קרנהאן ונבחר לתפקיד – לראשונה מאז 1966[25].

קרנהאן כיהן כגזבר מדינת מיזורי בשנים 1981–1985. במהלך כהונתו הרחיב את מספר הבנקים שביצעו פעולות פיננסיות עבור המדינה, הנהיג מדיניות חדשה שנועדה להתמודד עם הטענות כי המדינה מפלה לטובה בנקים מסוימים, והקים ועדה שתפקידה לקבוע אילו בנקים יורשו לנהל כספי ציבור. כמו כן הנהיג מדיניות של העדפת בנקים שהעניקו הלוואות לחקלאים[26], ועודד הפקדת כספי מדינה בבנקים מסוימים, בייחוד בנקים חדשים וכאלה שהביעו את נכונותם לסייע לעסקים קטנים ובינוניים או כאלה בבעלות קבוצות מיעוט[27].

בשנת 1984 התמודד קרנהאן על תפקיד מושל מיזורי. בשל קשיים בגיוס כספים, יצא למסע רגלי של יותר מ-300 מיל בין סנט לואיס לקנזס סיטי, בדומה למסע שערך המושל ג'וזף טיסדייל בקמפיין הבחירות שלו ב-1972. במהלך מסע הבחירות התנגד לחקיקות שעמדו להכרעה במשאל עם – האחת לאשר הימורי ספורט בשיטת הימור קבוצתי (אנ'), והשנייה להקים לוטו מדינתי – אך הדגיש כי אם הציבור יתמוך בהן, יכבד את רצונו ויישם את השינויים[28]. לבסוף אושרו שני הסעיפים ברוב של למעלה מ-60%. קרנהאן קיבל את תמיכתם של המושל לשעבר טיסדייל ושל סניף מיזורי בארגון נשים לאומי (NOW). בבחירות המקדימות שנערכו באוגוסט הפסיד קרנהאן את המועמדות לסגן מושל קנת' רות'מן, שהובס לאחר מכן בבחירות הכלליות בידי התובע הכללי של מיזורי ג'ון אשקרופט.

סגן מושל מיזורי

דיוקנו הרשמי של סגן המושל קרנהאן, 1989

לאחר תבוסתו בבחירות המקדימות של 1984, שב קרנהאן לעסוק בעריכת דין בעיר רולה. בשנת 1986 הדמוקרטים במיזורי ראו בו מועמד מועדף להתמודד לבית הנבחרים האמריקאי במחוז הקונגרס השמיני מול חבר הקונגרס המכהן ביל אמרסון (אנ'), והוא אף נפגש עם מנהיגי המפלגה כדי לדון באפשרות. בסופו של דבר לא התמודד, ולמועמד המפלגה נבחן ויין קרייטס. בתקופה זו הביע קרנהאן עניין לכהן כיושב ראש המפלגה הדמוקרטית במיזורי. ב-1988, לאחר שבתחילה הביע חוסר עניין בהתמודדות, הכריז קרנהאן על מועמדותו לסגן מושל מיזורי – תפקיד שבו זכה. ניצחונו בבחירות לתפקיד סגן המושל היה הניצחון היחיד של מועמד דמוקרטי במערכת בחירות כלשהי שהתקיימה במיזורי באותה השנה.

תפקיד סגן המושל נחשב באותם ימים לחסר חשיבות, והיו אף נבחרי ציבור, בהם חבר הסנאט של מיזורי הארי ויגינס, שתמכו בביטולו[29]. קרנהאן פנה למחוקקים בבקשה להכפיל את מספר עובדי לשכתו ואף להרחיב את הגישה שלו למטוסי המדינה[30]. הוא גם הביע עניין לנצל את התפקיד לקידום נושאים של פיתוח כלכלי ופיתוח תשתיות תחבורה. הנשיא הזמני של הסנאט של מיזורי, ג'ים מת'יוסון, קרא למנות את קרנהאן ל"צאר הסמים" של מיזורי, אך קרנהאן ראה את תפקידו כמצומצם יותר בהיקפו[31].

בראשית כהונתו נתגלעה מחלוקת בינו לבין המושל ג'ון אשקרופט באשר לסוגיית הסמכות כאשר המושל נעדר מהמדינה. קרנהאן טען כי מכוח תפקידו הוא זה שישמש כממלא מקומו של המושל כאשר זה שוהה מחוץ למיזורי, בעוד אשקרופט סבר כי סמכותו אינה פוקעת גם בהיעדרו. בשנת 1990 מיאן מזכיר המדינה הרפובליקני רוי בלאנט לאשרר מסמכים שאשקרופט חתם עליהם בזמן ששהה מחוץ לגבולות מיזורי, מהלך שלדעת פרשנים פוליטיים תוכנן מראש. בלאנט נימק את סירובו בערפול משפטי סביב שאלת הסמכות באותן נסיבות.

אשקרופט פנה לבית המשפט העליון של מיזורי בבקשה להכריע מיהו בעל הסמכות בזמן היעדרותו[32]. מאוחר יותר באותה שנה, בעת שכיהן כמושל דה פקטו, חתם קרנהאן על מסמכים רשמיים, אך בלאנט סירב לאשרר גם אותם, בטענה שההליך תלוי ועומד בבית המשפט – אף שלדבריו סבר שקרנהאן אכן כיהן כמושל בפועל[33]. שופט בית משפט מחוזי קבע שהמושל שומר על סמכותו גם כשהוא שוהה מחוץ למדינה, וקביעה זו אושרה בידי בית המשפט העליון של מיזורי בשנת 1991. תקופה זו נחשבת לראשית היריבות הפוליטית בין אשקרופט לקרנהאן[34].

מושל מיזורי

תוצאות הבחירות למושל מיזורי ב-1992
קרנהאן:      50–60%      60–70%      70–80%
ובסטר:      50-60%      60-70%

בהיותו הדמוקרטי היחיד שנבחר לתפקיד מדינתי באותה עת, נתפס קרנהאן מיד כמועמד פוטנציאלי למשרת מושל מיזורי[35]. ביוני 1989 הודיע על כוונתו להתמודד על תפקיד המושל בבחירות 1992[36]. בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית התמודד מול ראש עיריית סנט לואיס, וינסנט שומל (אנ'), שכינה את קרנהאן "רד נק מרולה" (redneck from Rolla)[37]. פוליטיקאים משני צדי המפה ראו בקרנהאן מועמד חסר ברק – אדם אהוד, אך כזה שמעורר עניין מועט בציבור[38]. חלק מתומכיו של שומל ניסו לשכנע את קרנהאן להתמודד מול הסנאטור קיט בונד בבחירות לסנאט של ארצות הברית באותה שנה, אך הוא דחה את ההצעה. לבסוף, קרנהאן זכה במועמדות הדמוקרטית בהפרש ניכר, כאשר ניצח בכל מחוזות מיזורי למעט מחוז סנט ז'נבייב[39].

בבחירות הכלליות התמודד קרנהאן מול התובע הכללי הרפובליקני של מיזורי, ויליאם ל. ובסטר (אנ'). מסע הבחירות של ובסטר ספג פגיעה קשה בעקבות שערורייה שפרצה סביב "קרן הנכות השנייה"[40] של מיזורי, והקשרים שהיו לו עם עורכי דין פרטיים שהרוויחו מהקרן. בבחירות שנערכו ב־3 בנובמבר 1992 ניצח קרנהאן את ובסטר ברוב של למעלה מ־400 אלף קולות. ניצחונו סימן את חזרתו של מושל דמוקרטי למיזורי לראשונה מאז היבחרו של ג'וזף טיסדייל בשנת 1976[41].

כהונה ראשונה (1993–1997)

קרנהאן לוחץ את ידו של נשיא ארצות הברית ביל קלינטון, 1993

כהונתו של קרנהאן כמושל מיזורי החלה ב־11 בינואר 1993. ארבעה ימים לאחר מכן, ב־15 בינואר, קבע בית משפט כי שיטת מימון בתי הספר במדינה נוגדת את חוקת מיזורי (אנ'). בתגובה לפסק הדין, דחף קרנהאן להעברת "חוק בתי הספר המצטיינים" (Outstanding Schools Act). החוק כלל מימון לצמצום כמות התלמידים בכיתות, הצבת מחשבים בכיתות הלימוד ותמיכה בתווכניות הכשרה מקצועית[42]. קרנהאן, שששכנע מחוקקים שנקטו בעמדה ספקנית, הצליח לגייס את תמיכת האספה הכללית להעלאת מס ההכנה, מס החברות והבלו על הטבק לשם מימון הרפורמה. החוק שנחקק הביא לגביית מיסים חדשה בסך 315 מיליון דולר אמריקאי, והקנה לקרנהאן את הכינוי "מושל החינוך" ("The Education Governor").

החוק עורר התנגדות מצד גורמים שטענו כי קרנהאן הפר את הבטחתו להביא את העלאת המיסים להכרעת הציבור במשאל עם. מל הנקוק, חבר בית הנבחרים של ארצות הברית שניסח את תיקון חוקת מיזורי המוכר כ"תיקון הנקוק" – אשר הגביל את האפשרות להעלות מיסים ללא אישור ציבורי – טען כי העלאות המס עומדות בניגוד לרוח התיקון. כתוצאה מכך, יזם הנקוק תיקון נוסף, שהובא להצבעה בנובמבר 1994, ושחייב קיום הצבעה ציבורית בכל מקרה של העלאת מיסים. קרנהאן התנגד להצעה בטענה כי תוביל לקיצוץ של מיליארדי דולרים בתקציב המדינה, דבר שעלול להביא לפיטורי מורים ושוטרים[43]. בסופו של דבר נדחתה ההצעה ברוב של 36%. בעקבות ההצבעה, שכנע קרנהאן את המחוקקים לתמוך בהצבת תקרה שנתית על העלאת מיסים[44]. בשנת 1996 הביע תמיכה ביוזמה ציבורית שהגבילה העלאות מיסים לסכום שאינו עולה על 50 מיליון דולר בשנה, אלא אם כן אושרו במשאל עם. הצעת החוק עברה ברוב של 69% מקולות הבוחרים.

השיטפון הגדול של 1993, מן ההרסניים בהיסטוריה של ארצות הברית, פגע ברוב מדינות המערב התיכון ובכללן מיזורי[45]. קרנהאן שב מביקור באירופה כדי להכריז על מצב חירום בכל מחוזות המדינה. הוא סייר ברחבי מיזורי כדי לאמוד מקרוב את הנזק, וכינס מושב חירום של האספה הכללית כדי לדון בדרכים לממן את הטיפול בנזק. בעקבות השיטפונות, הוביל קרנהאן רכישת קרקעות מאזורים שנפגעו, ובהם הערים פטונסברג ובלפונטיין נייבורס[46]. בנוסף, הוא חתם על חוקים שהעניקו הקלות במס רכוש לנפגעי השיטפונות ותקצובם בכספי ציבור כשם שהיו תקציבים פדרליים, תוך הטלת וטו על חוק שהיה מחייב את המדינה לשלם עבור ביטוח נזקים לבתי עסק. פעולותיו בעת המשבר הובילו לבחירתו כסגן יושב ראש איגוד המושלים הדמוקרטים, וסגן יושב ראש איגוד מושלי הדרום. בהמשך מונה ליושב ראש שני הארגונים, והצטרף לוועד המנהל של אגודת המושלים הלאומית[47].

קרנהאן ראה במערכת הבריאות יעד מרכזי לקראת מושב החקיקה של שנת 1994[48]. יוזמותיו, ובהן איסור על חברות ביטוח בריאות לְהַפְלוֹת מבוטחים בשל בעיות רפואיות קודמות, לא עברו את אישור האספה הכללית. מאוחר יותר באותה שנה, חתם על רפורמה במערכת הרווחה שכללה סעיף שחייב את מקבלי הקצבאות לחתום על התחייבות ליציאה ממעגל הקצבאות בתוך שנתיים, בתמורה להכשרה מקצועית והטבות משופרות. בספטמבר 1994 קרא קרנהאן לכינוס מושב חירום של האספה הכללית לשם הדחת מזכירת המדינה ג'ודית מוריארטי (אנ'). מוריארטי נמצאה אשמה בכך שאישרה מסמכי בחירות עבור בנה, על אף שהוגשו שלא כדין. קרנהאן קרא למוריארטי להתפטר, אך זו מיאנה, ובעקבות זאת הודחה מתפקידה על ידי האספה הכללית[49]. קרנהאן מינה את בקי קוק כיורשתה.

ביוני 1995 יצא קרנהאן למשלחת סחר בקוריאה הדרומית, שהייתה אחת משותפות הסחר המרכזיות של מיזורי[50]. הביקור הוביל לחתימת חוזים חדשים בין עסקים מקוריאה הדרומית לבין חברות במיזורי בשווי של למעלה משני מיליון דולר. באותה שנה מינה את השופט רוני ל. וייט לבית המשפט העליון של מיזורי, ובכך הפך לשופט האפרו-אמריקאי הראשון בתולדותיו. בהמשך נהפך וייט לאפרו-אמריקאי הראשון הממכהן כנשיא בית המשפט העליון של מיזורי, ולימים מונה לשופט פדרלי. קרנהאן תיאר את מינויו של וייט כאחד ההישגים הגדולים ביותר של כהונתו[51]. לאורך כל תקופת כהונתו הראשונה כמושל, שמר קרנהאן על שיעור גבוה של תמיכה ציבורית.

כהונה שנייה (1997–2000)

בשנת 1996 התמודד קרנהאן לתקופת כהונה שנייה, תוך שהוא שם את "חוק בתי הספר המצטיינים" במרכז מסע הבחירות שלו, וטען כי החוק סלל את הדרך לשיטות הוראה משופרות במדינה. יריבתו בבחירות הייתה מבקרת המדינה מטעם המפלגה הרפובליקנית, מרגרט קלי (אנ'). קלי תקפה את קרנהאן וכינתה אותו "איש המיסים", בטענה כי העלאות המיסים שנדרשו למימון הרפורמה החינוכית הפרו את התחייבויותיו לציבור[52]. ב־5 בנובמבר 1996 הביס קרנהאן את קלי בפער של כ-17%, ונבחר לכהונה שנייה.

בשל המגבלות שהציב "תיקון הנקוק", אשר מיסד תקרה להוצאות המדינה, ממשלו של קרנהאן השיב לציבור כספים בסכומים ניכרים במהלך כהונתו השנייה. בשנת 1997 הגיעו המחוקקים להסכמה על ביטול מס המזון והפחתת מיסים על קצבאות פרטיות – חוקים עליהם חתם קרנהאן בעל כורחו[53]. בשנת 1998 נחקקו הפחתות מס נוספות, ובהן הגדלת נקודות זיכוי במס לאזרחים קשישים ובעלי מוגבלות. ב־1999 נוספה חקיקה שהעניקה לקשישים זיכוי במס על רכישת תרופות מרשם. בסיכום כולל, עד לסוף 1999 הסתכמו הפחתות המס בכ־1.3 מיליארד דולר[54].

ב־1997 קבע בית משפט כי מדינת מיזורי רשאית לסיים את מעורבותה בהליכי אינטגרציה גזעית בבתי הספר של סנט לואיס וקנזס סיטי, בכפוף לכך שעד 1999 תוגש תוכנית למימון חלופי של דֶסֶגְרֶגַצְיָה. בשנת 1998 חתם קרנהאן על חוקים שנועדו למנוע את פשיטת הרגל של מחוזות החינוך בקנזס סיטי. בהמשך חתם על חקיקה שיצרה מועצת חינוך למחוזות החינוך של סנט לואיס, כללה סיוע של כ־40 מיליון דולר לבתי הספר הציבוריים בעיר, ושאפה לשלב מחוזות חינוך פרווריים במערך התקצוב המדינתי. באותה שנה הרחיב קרנהאן את הזכאות למדיקייד (אנ') עבור ילדים ממשפחות מעוטות־יכולת. באוגוסט 1998 מינה את מייקל א. וולף, יועצו המשפטי לשעבר, לשופט בבית המשפט העליון של מיזורי – המינוי השני שלו לבית המשפט העליון[55]. וולף שימש כנשיא בית המשפט בין השנים 2005–2007.

בשנת 1999, חרף תמיכתו בעונש מוות, המתיק קרנהאן את עונש המוות של האסיר דארל מיז לבקשת האפיפיור יוחנן פאולוס השני במהלך ביקורו בסנט לואיס[56]. המהלך עורר מחלוקת ציבורית: משרדו של קרנהאן קיבל פניות רבות נגד ההחלטה לעומת אלו שתמכו בה, וסקר של העיתון "St. Louis Post-Dispatch" הראה כי 34% מהמצביעים נטו להצביע נגדו בבחירות לסנאט בעקבות הצעד. באותה שנה התנגד קרנהאן להצעה לקיום משאל עם בנושא התרת נשיאת נשק מוסתר. המערכה הציבורית שנוהלה נגד ההצעה, בהובלת בתו רובין, הוביל לדחיית ההצעה בפער של 2% בלבד, אף על פי שרובין ואנשיה פעלו בתקציב קטן ביחס לתומכים[57].

בשנת 1997 הטיל קרנהאן וטו על שלוש הצעות חוק בנושא הפלות. הנושא שב לסדר היום הפוליטי בשנת 1999, כאשר האספה הכללית של מיזורי אישרה הצעת חוק לאיסור הפלות בשלבים האמצעיים והמאוחרים של ההיריון. קרנהאן הטיל וטו על החוק בטענה כי לשונו גורפת מדי ואינה כוללת חריגים להצלת חיי האם. האספה כהללית עקפה את הווטו של קרנהאן, והוא הפך בכך למושל השביעי בתולדות מיזורי שווטו שהטיל נעקף על ידי המחוקקים[58].

הבחירות לסנאט של ארצות הברית 2000

למחרת בחירות אמצע הכהונה של שנת 1998, הודיע קרנהאן על כוונתו להתמודד על מושבו של הסנאטור הרפובליקני ג'ון אשקרופט בסנאט של ארצות הברית בבחירות 2000[59]. אף שכבר בשנת 1994 היו שקראו לו להתמודד לסנאט האמריקאי, בחר קרנהאן להישאר בתפקידו כמושל. גם בשנת 1998 דחה את האפשרות להתמודד מול הסנאטור קיט בונד, אם כי לא שלל לחלוטין התמודדות עתידית[60].

המרוץ בין קרנהאן לאשקרופט נחשב לבעל נופך אישי, בשל תחושת עוינות הדדית ששררה ביניהם לאורך השנים, אף כי שני הצדדים הכחישו את קיומה של יריבות אישית. הפרשן הפוליטי סטיוארט רות'נברג (אנ') תיאר את מערכת הבחירות כאחת המרוצים הצמודים ביותר בארצות הברית. במהלך מסע הבחירות צצו באמצעי התקשורת תצלומים משנת 1960, ובהם נראה קרנהאן מאופר בהשחרת פנים[61]. קרנהאן הביע התנצלות פומבית על המעשה[62].

במהלך מסע הבחירות תקף קרנהאן את אשקרופט על דפוס הצבעותיו השמרני בסנאט וזאת על אף שנתן פומבי לשפה מתונה, וזקף לזכות כהונתו כמושל "רקורד מתון ופרוגרסיבי". חלק ממסע הבחירות כלל מסע ברכבת ברחבי המדינה – מהלך בו שאב השראה מנשיא ארצות הברית לשעבר הארי טרומן, אשר השתמש בטקטיקה זו במסע הבחירות שלו[63]. המסע נועד לשמש כמחווה לנשיא לשעבר, אשר החזיק אף הוא בעבר במושב הסנאט עליו התמודד קרנהאן[64]. קרנהאן ואשקרופט היו נטלו לסירוגין את ההובלה בסקרים, וגיוסי הכספים שקיימו הפכו את מערכת הבחירות לאחת היקרות ביותר בארצות הברית כולה[65].

מותו

בשעות הערב המוקדמות של 16 באוקטובר 2000, המריאו מל קרנהאן, בנו רנדי ויועצו הפוליטי כריס סיפורד מנמל התעופה דאונטאון סנט לואיס שבעיר קהוקיה שבאילינוי, בדרכם לאירוע צדקה בעיר ניו מדריד שבמיזורי[66]. את מטוס הססנה-335 הטיס רנדי קרנהאן, אך המטוס התרסק סמוך לעיירה הילסבורו שבמיזורי וכל שלושת הנוסעים נהרגו[67]. המועצה הלאומית לבטיחות בתעבורה קבעה בדיעבד כי התאונה נגרמה בשל אובדן התמצאות מצד הטייס, שהוחרף בשל מזג אוויר סוער ותקלה במכשירי הניווט[68].

למחרת היום נערך בעיר סנט לואיס עימות בחירות במסגרת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2000 שנפתח בדקת דומייה לזכרו של קרנהאן, ושני המועמדים לנשיאות התייחסו במילות הספד אל מותו[69]. טקס זיכרון ממלכתי נערך ב־20 באוקטובר בקפיטול מדינת מיזורי שבג'פרסון סיטי והשתתפו בו אישי ציבור רבים, בהם נשיא ארצות הברית ביל קלינטון והגברת הראשונה של ארצות הברית הילרי קלינטון, סגן הנשיא אל גור, סנאטורים ומושלים לשעבר, ובהם קיט בונד וג'ון אשקרופט. בטקס ההלוויה ספד לו הנשיא קלינטון:

אהבתי את הבחור הזה, וכל מי שחושב שהוא היה משעמם כנראה מעולם לא הביט לו בעיניו — כי היו בהן פלדה ותשוקה ואש. אני חושב שהוא אפילו נהנה מהעובדה שהחולקים עליו נטו לזלזל בו.

— Thousands attend funeral for Missouri's governor, באתר Tampa Bay Times‏, 21 באוקטובר 2000 (באנגלית)

יום אחרי התרסקות המטוס הושבע סגן המושל רוג'ר וילסון למושל מיזורי, והוא מילא את התפקיד עד לתום כהונתו של קרנהאן. מאחר שדיני הבחירות במדינת מיזורי לא אפשרו הסרת שמות מהקלפי בסמוך למועד הבחירות, הודיע וילסון כי אם קרנהאן ייבחר, ימנה את אלמנתו ג'ין למלא את מקומו בסנאט עד לקיום בחירות מיוחדות[70]. טרם מותו פיגר קרנהאן בסקרים מאחורי אשקרופט, אולם מסע הבחירות נמשך גם לאחר מותו והשתמש בסיסמאות כגון "אני עדיין עם מל" (I'm Still with Mel) ו"אל תיתנו לאש לכבות" (Don't Let the Fire Go Out). קרנהאן המנוח אף התחזק בסקרי דעת קהל אחדים[71].

בבחירות נרשם תקדים היסטורי: קרנהאן הפך לאדם הראשון בהיסטוריה של ארצות הברית שנבחר לסנאט לאחר מותו[72]. תוצאת הבחירות השפיעה גם על מרוצים נוספים, בהם הבחירות לתפקיד המושל, בו ניצח בפער קטן המועמד הדמוקרטי בוב הולדן. לאחר הניצחון מונתה ג'ין קרנהאן לסנאט והיא כיהנה שם עד נובמבר 2002, אז הפסידה בבחירות המיוחדות למועמד הרפובליקני ג'ים טאלנט.

הערכה לפועלו

בשנת 1965 קיבל קרנהאן אות הוקרה מיושב ראש בית הנבחרים של מיזורי, תומאס גרהאם, שהכיר בו כדמוקרט המצטיין ביותר באספה הכללית. במהלך כהונתו בבית הנבחרים המדינתי, זכה קרנהאן פעמיים ב"פרס השירות המצטיין "מטעם העיתון "St. Louis Globe-Democrat". בשנת 1999 הוכנס קרנהאן להיכל התהילה של ארגון "DeMolay International".

ב־2001 הכריז ראש עיריית סיינט לואיס קלרנס הרמון על שינוי שמו של בניין בית משפט מקומי ל"היכל המשפט מל קרנהאן" (Carnahan Courthouse). באותה שנה נקרא גם מחנה צבאי של המשמר הלאומי ברולה שבמיזורי, על שמו — מרכז קרנהאן למילואים ולמשמר הלאומי. בשנת 2003 נקרא על שמו "תיכון העתיד קרנהאן" (Carnahan High School of the Future). גן הזיכרון שבקפיטול של מיזורי נקרא גם הוא על שמו. בשנת 2023 הוצב במקום פרוטומה בדמותו של קרנהאן, לו נערך טקס הקדשה רשמי בפברואר 2024 — שבוע בלבד לאחר פטירת אלמנתו ג'ין[73].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מל קרנהאן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ Old Vs. New In Treasurer Race, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch‏, 30 ביוני 1980 (באנגלית)
  2. ↑ Ellsinore remembers its fallen son, מהעיתון The Nevada Daily Mail‏, 19 באוקטובר 2000 (באנגלית)
  3. ↑ AP‏, Robert Carnahan, brother of late Gov. Mel Carnahan, dies, באתר St. Louis Public Radio‏, 30 בספטמבר 2006 (באנגלית)
  4. ↑ It's A Long Road From Carter Co. Farm To Governor's Office, מהעיתון Daily American Republic‏, 20 באוקטובר 1996 (באנגלית)
  5. ↑ ג'ים גרבינג, Carnahan assumes his duties Monday, מהעיתון The Southeast Missourian‏, 10 בינואר 1993 (באנגלית)
  6. ↑ Rep. Mel Carnahan To Speak At Berger Memorial Festivities, באתר The New Haven Leader‏, 26 במאי 1966 (באנגלית)
  7. ↑ Mel Carnahan, באתר גזבר מדינת מיזורי (באנגלית)
  8. ↑ ג'ו מאניס, Governor manages to lead a private life cont., מהעיתון St. Louis Post-Dispatch‏, 12 בדצמבר 1999 (באנגלית)
  9. ↑ Official Manual of the State of Missouri 1963 - 1964, באתר מזכיר המדינה של מיזורי (באנגלית)
  10. ↑ Leader's Job to Carnahan, מהעיתון St. Joseph Gazette‏, 8 באפריל 1965 (באנגלית)
  11. ↑ טרי גייני, Carnahan Shoots For State's Top Job, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch‏, 15 באוקטובר 1992 (באנגלית)
  12. ↑ New Fair Employment Practices Plan Passed, מהעיתון St. Joseph Gazette‏, 15 ביוני 1965 (באנגלית)
  13. ↑ Campbell Suggests 10 to Hearnes for Redistricting Posts, מהעיתון St. Joseph News-Press‏, 15 במרץ 1965 (באנגלית)
  14. ↑ Hearnes Rejects Proposals To Call A Special Session, מהעיתון The Nevada Daily Mail‏, 16 בספטמבר 1995 (באנגלית)
  15. ↑ Deadlock Over Reapportionment Is Broken, מהעיתון St. Joseph News-Press‏, 18 בנובמבר 1965 (באנגלית)
  16. ↑ Mel Carnahan Wins Bid For State Senate, מהעיתון Poplar Bluff Republican‏, 4 באוגוסט 1966 (באנגלית)
  17. ↑ Sally Concedes In Primary, מהעיתון The New Haven Leader‏, 4 באוגוסט 1966 (באנגלית)
  18. ↑ Primary Election Tuesday, August 2, מהעיתון The New Haven Leader‏, 28 ביולי 1966 (באנגלית)
  19. ↑ Carnahan returns to politics after fourteen-year absence, מהעיתון Bulletin Journal‏, 27 בנובמבר 1980 (באנגלית)
  20. ↑ Carnahan Eyes Congress If Phelps Stays In 8th, מהעיתון The Houston Herald‏, 2 בספטמבר 1971 (באנגלית)
  21. ↑ Ichord Refuses Governor Race, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch‏, 24 בספטמבר 1971 (באנגלית)
  22. ↑ Governor's 2nd career began in 80's as treasurer cont., מהעיתון St. Louis Post-Dispatch‏, 17 באוקטובר 1980 (באנגלית)
  23. ↑ Sweeney-Carnahan Race, מהעיתון Bulletin Journal‏, 29 ביולי 1980 (באנגלית)
  24. ↑ Variety of races mark state primaries, מהעיתון The Nevada Daily Mail‏, 31 ביולי 1980 (באנגלית)
  25. ↑ Democrat Rothman promises to work well with Republican governor over next 4 years, מהעיתון Bulletin Journal‏, 6 בנובמבר 1980 (באנגלית)
  26. ↑ Carnahan places funds for agriculture loans, מהעיתון Bulletin Journal‏, 12 באפריל 1983 (באנגלית)
  27. ↑ Quiet Carnahan lags on name recognition in race for governor, באתר The Kansas City Times‏, 3 ביולי 1984 (באנגלית)
  28. ↑ Taxes, lottery spark debate, מהעיתון The Southeast Missourian‏, 10 ביולי 1984 (באנגלית)
  29. ↑ Lieutenant governor gets no respect, מהעיתון The Southeast Missourian‏, 13 בדצמבר 1988 (באנגלית)
  30. ↑ Lawmakers surprised by no increase request, מהעיתון The Nevada Daily Mail‏, 15 בנובמבר 1989 (באנגלית)
  31. ↑ Carnahan wants to expand his role, מהעיתון The Nevada Daily Mail‏, 5 בפברואר 1989 (באנגלית)
  32. ↑ Ashcroft, Carnahan dispute who's in charge, מהעיתון St. Joseph News-Press‏, 20 בינואר 1990 (באנגלית)
  33. ↑ Carnahan Loses Muscle Flexing Test As Blunt Refuses To Approve Documents, מהעיתון Macon Chronicle-Herald‏, 24 באפריל 1990 (באנגלית)
  34. ↑ ג'יימס דאו, THE 2000 CAMPAIGN: MISSOURI; Republican Senator Treads Softly in Run Against Well-Tended Grave of a Governor, באתר הניו יורק טיימס, 5 בנובמבר 2000 (באנגלית)
  35. ↑ Carnahan is hope for future, מהעיתון The Springfield News-Leader‏, 13 בנובמבר 1988 (באנגלית)
  36. ↑ Carnahan To Run For Governor, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch‏, 1 ביוני 1989 (באנגלית)
  37. ↑ 'Redneck': Carnahan Livid Over Name-calling By Schoemehl, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch‏, 17 באפריל 1992 (באנגלית)
  38. ↑ Carnahan's Public Image Transformed, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch‏, 30 באוקטובר 1992 (באנגלית)
  39. ↑ תוצאות הבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית למשרת מושל מיזורי 1992, באתר מזכיר המדינה של מיזורי (באנגלית)
  40. ↑ "קרן הנכות השנייה" (באנגלית: Second Injury Fund, או בראשי תיבות: SIF) הוא מנגנון משפטי-כלכלי שנועד לעודד מעסיקים לשכור עובדים עם מוגבלויות קודמות או פציעות קיימות.
  41. ↑ ביל סמית', Democratic Party Rises Again In Missouri, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch‏, 4 בנובמבר 1992 (באנגלית)
  42. ↑ פאם בולאק, Mel Carnahan, 66, Missouri Governor and Democratic Senate Candidate, באתר הניו יורק טיימס, 18 באוקטובר 2000 (באנגלית)
  43. ↑ Tax-limitation amendment fails in Missouri, מהעיתון The Telegraph‏, 9 בנובמבר 1994 (באנגלית)
  44. ↑ רודי קלר, After four decades, Hancock Amendment continues to shape Missouri tax policy, באתר Missouri Independent‏, 30 בספטמבר 2022 (באנגלית)
  45. ↑ The Great Flood of 1993, באתר מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי (באנגלית)
  46. ↑ Government buys out two flood ravaged Missouri towns, מהעיתון The Nevada Daily Mail‏, 24 ביולי 1994 (באנגלית)
  47. ↑ Mel Eugene Carnahan, באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
  48. ↑ Carnahan says health care will top legislative priorities, מהעיתון The Daily Journal‏, 1 בדצמבר 1993 (באנגלית)
  49. ↑ High Court Ousts Moriarty, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch‏, 13 בדצמבר 1994 (באנגלית)
  50. ↑ Missouri Governor To Focus On Trade Relations During Visit To Korea, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch‏, 20 ביוני 1995 (באנגלית)
  51. ↑ Judge White says Senate's rejection of his appointment could have a "chilling effect", מהעיתון St. Louis Post-Dispatch‏, 22 בספטמבר 2000 (באנגלית)
  52. ↑ רוברט ג'ונסטון, Gaining Mileage From Tax Hike, Mo. Governor Widens Lead, באתר Education Week‏, 23 באוקטובר 1996 (באנגלית)
  53. ↑ טרי גליק, Carnahan signs money-saving bill, מהעיתון The Springfield News-Leader‏, 6 ביוני 1997 (באנגלית)
  54. ↑ דייוויד ס. ברודר, Good Times for Governors, באתר וושינגטון פוסט, 8 באוגוסט 1999 (באנגלית)
  55. ↑ Governor picks SLU professor to fill vacancy on high court, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch‏, 11 באוגוסט 1998 (באנגלית)
  56. ↑ Governor Grants Pope's Plea For Life of a Missouri Inmate, באתר הניו יורק טיימס, 29 בינואר 1999 (באנגלית)
  57. ↑ סקוט צ'רטון, Candidates differ sharply on guns, מהעיתון The Southeast Missourian‏, 15 באוקטובר 2000 (באנגלית)
  58. ↑ ביל בר ג'וניור, Controversial abortion bill is now law, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch‏, 17 בספטמבר 1999 (באנגלית)
  59. ↑ ג'ו מאניס, Carnahan launches bid to steal Senate seat from Ashcroft in 2000, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch‏, 5 בנובמבר 1998 (באנגלית)
  60. ↑ סקוט צ'ארטון, No Carnahan-Bond Race In '98, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch‏, 25 בינואר 1997 (באנגלית)
  61. ↑ Mo. Governor's Blackface Gets a New Showing, באתר וושינגטון פוסט, 25 באוקטובר 1999 (באנגלית)
  62. ↑ Missouri governor apologizes for 1960 blackface skit, באתר News On 6‏, 25 באוקטובר 1999 (באנגלית)
  63. ↑ Keeping Track, מהעיתון The Springfield News-Leader‏, 20 ביולי 2000 (באנגלית)
  64. ↑ פאטי דייוויס, Missouri Senate race matches two political 'titans', באתר CNN‏, 19 ביולי 2000 (באנגלית)
  65. ↑ מרג'י מאנינג, $7 million in Senate race, באתר American City Business Journals‏, 27 בפברואר 2000 (באנגלית)
  66. ↑ מושל מיזורי נהרג בהתרסקות מטוס, באתר ynet, 17 באוקטובר 2000
  67. ↑ מאת אסף זוהר ודרור מרום, ‏מושל מיזורי ובנו נהרגו בהתרסקות מטוס קל, באתר גלובס, 17 באוקטובר 2000
  68. ↑ Carnahan Crash Report Released, באתר CBS News‏, 5 ביוני 2002 (באנגלית)
  69. ↑ October 17, 2000 Debate Transcript, באתר Commission on Presidential Debates (באנגלית)
  70. ↑ Carnahan's Widow to 'Enter' Missouri Sen. Race, באתר ABC News‏, 24 באוקטובר 2000 (באנגלית)
  71. ↑ רן דגוני, וושינגטון, ‏המועמד מת? לא משנה, הוא עדיין מוביל, באתר גלובס, 7 בנובמבר 2000
  72. ↑ המועמד המת ניצח בבחירות לסנאט, באתר ynet, 8 בנובמבר 2000
  73. ↑ מת'יו גוסטפסון, Bust of former Gov. Mel Carnahan dedicated in Jefferson City, באתר KOMU8‏, 8 בפברואר 2024 (באנגלית)
מושלי מיזורי מיזורימיזורי
מושלי טריטוריית מיזורי ג'יימס וילקינסון • מריווד'ר לואיס • בנג'מין הווארד • ויליאם קלארק
מושלי מדינת מיזורי אלכסנדר מקניר • פרדריק בייטס • אברהם ויליאמס • ג'ון מילר • דניאל דנקלין • לילברן בוגס • תומאס ריינולדס • מרדית' מרמדיוק • ג'ון ק. אדוארדס • אוסטין קינג • סטרלינג פרייס • טראסטן פולק • הנקוק לי ג'קסון • רוברט מרסלוס סטיוארט • קלייבורן פוקס ג'קסון • המילטון רוואן גמבל • וילארד פ. הול • תומאס קלמנט פלטשר • ג'וזף מקלרג • בנג'מין בראון • סיילאס וודסון • צ'ארלס הנרי הרדין • ג'ון פלפס • תומאס תאודור קריטנדן • ג'ון מרמדיוק • אלברט מורהאוס • דייוויד פרנסיס • ויליאם ג'ואל סטון • לורנס וסט סטיבנס • אלכסנדר דוקרי • ג'וזף פולק • הרברט האדלי • אליוט וולפולק מייג'ור • פרדריק גרדנר • ארתור הייד • סם ארון בייקר • הנרי קולפילד • גאי ברספילד פארק • לויד סטארק • פורסט דונל • פיל דונלי • פורסט סמית' • פיל דונלי • ג'יימס ת. בלייר הבן • ג'ון מ. דלטון • וורן הרנס • קיט בונד • ג'וזף טיסדייל • קיט בונד • ג'ון אשקרופט • מל קרנהאן • רוג'ר וילסון • בוב הולדן • מאט בלאנט • ג'יי ניקסון • אריק גרייטנס • מייק פרסון • מייק קיהו
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מל קרנהאן40971716Q538609

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מל_קרנהאן&oldid=2956827"