ג'ון מילר (מושל מיזורי)

ג'ון מילר
John Miller

לידה	25 בנובמבר 1781 מרטינסבורג, וירג'יניה, ארצות הברית
פטירה	18 במרץ 1846 (בגיל 64) פלוריסונט, מיזורי, ארצות הברית
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות בלפונטיין, סנט לואיס, מיזורי
עיסוק	פוליטיקאי, מוציא לאור
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס הכללי של מיזורי 4 במרץ 1837 – 4 במרץ 1843 (6 שנים) → ויליאם הנרי אשלי ג'יימס בולין ←
מושל מיזורי ה־4 20 בינואר 1826 – 19 בנובמבר 1832 (6 שנים) סגן דניאל דנקלין → אברהם ויליאמס דניאל דנקלין ←

ג'ון מילר (באנגלית: John Miller; ‏0 בנובמבר 1781 – 3 במרץ 1846) היה פוליטיקאי ומוציא לאור אמריקאי שכיהן כמושל הרביעי של מדינת מיזורי בין השנים 1826–1832 וכחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס הכללי של מיזורי בשנים 1837–1843.

ראשית חייו

ג'ון מילר נולד ב-25 בנובמבר 1781 ליד מרטינסבורג שבווירג'יניה (בהווה בווירג'יניה המערבית). מעט מאוד ידוע על נעוריו או על הרקע המשפחתי שלו. בשנת 1803 עבר לאוהיו והחל את דרכו בענף העיתונות, כאשר שימש כמוציא לאור של העיתון "Western Herald". מאוחר יותר מכר את חלקו בעיתון לעיתונאי ג'יימס וילסון, סבו של וודרו וילסון – לימים נשיא ארצות הברית. הוא גם היה מעורב בפוליטיקה המוקדמת של אוהיו דרך פעילותו העיתונאית, וכן היה פעיל במיליציה המדינתית. בזכות השפעתו הפוליטית מונה מילר לבריגדיר גנרל במיליציה של אוהיו.

שירותו הצבאי

במרץ 1812, תחת ענני המלחמה מול האימפריה הבריטית, התגייס ג'ון מילר לצבא ארצות הברית. דרגתו ירדה ללוטננט קולונל, והוא שובץ תחילה לרגימנט הרגלים ה-17. ביולי 1812 קודם לדרגת קולונל ומונה למפקד רגימנט הרגלים ה-19. כמפקד הרגימנט, הצטיין מילר באחד הקרבות הגדולים בגבול המערבי של המלחמה – מצור פורט מיגס . הצבא הבריטי ובעלי בריתם הילידים צרו על המבצר, ובעקבות זאת הורה הגנרל (ולימים נשיא ארצות הברית) ויליאם הנרי הריסון לכוחותיו מתוך המבצר לפשוט על עמדות הארטילריה הבריטיות בגדה הדרומית של נהר המיאמי.

ב-13 במאי 1813 הוביל מילר כוח צבאי בן 350 חיילים ומתנדבים בפשיטה על סוללת התותחים. חייליו הצליחו להשתלט על הסוללה ולגרום לאויב להימלט בבלבול. הכוח שבה 41 בריטים והשבית את התותחים. עם זאת, הבריטים והילידים בהובלת קפטן ריצ'רד בולוק התארגנו מחדש ותקפו את כוחו של מילר. לאחר קרב קשה נסוגו חייליו בחזרה למבצר עם אבדות כבדות. למרות זאת, פעולתו של מילר הסיחה את דעת האויב מספיק זמן כדי לאפשר לכוחות התגבורת האמריקאים להגיע ולחזק את חיל המצב.

שאר המלחמה עברה על מילר ללא אירועים משמעותיים, למעט מספר היתקלויות קטנות עם לוחמים ילידים. בחודשים האחרונים של המלחמה פיקד על כלל החזית הצפונית של המלחמה.

בשוך הקרבות המשיך מילר את שירותו הצבאי ושובץ לפורט בלפונטיין שבטריטוריית מיזורי. בקיץ 1815 פיקד על הכוחות הצבאיים שסיפקו אבטחה למפגש גדול של שבטים ילידיים עם נציגי הממשלה הפדרלית של ארצות הברית, שבו נחתמו אמנות פורטייג' דה סו . הוא שירת בצבא עוד שלוש שנים לאחר האירוע והתפטר מתפקידו ב-1818.

קריירה פוליטית

באמצעות קשריו הפוליטיים הצליח מילר להתמנות לרשם משרד הקרקעות הכללי של מחוז הווארד בפרנקלין שבמיזורי בשנת 1818. באותה תקופה הייתה פרנקלין עיירת נהר משגשגת ומוקד מרכזי של הפוליטיקה במיזורי. מילר החזיק בתפקיד הרשם עד 1825, ובמהלך תקופה זו התיידד עם קבוצה של אישי ציבור שלימים יכונו "הקליקה המרכזית" וישלטו בפוליטיקה הדמוקרטית של מיזורי עד שנות ה-40 של המאה ה-19. תחילה היה מילר חבר המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, אך בהמשך הוא וחבריו הפכו לתומכים נלהבים של הדמוקרטים הג'קסונים בהנהגת הסנאטור תומאס הארט בנטון.

מושל מיזורי

מיזורי חוותה את המשבר החוקתי הראשון שלה באוגוסט 1825, כאשר המושל פרדריק בייטס נפטר במהלך כהונתו. על פי חוקת מיזורי , סגן מושל מיזורי בנג'מין הריסון ריבס היה אמור להשלים את כהונתו של בייטס. עם זאת, חודש קודם לכן, ביולי 1825, התפטר ריבס כדי לקבל תפקיד בממשל הפדרלי. בעקבות זאת, הנשיאות הזמנית של הסנאט של מיזורי עברה לאברהם ויליאמס, אשר שימש כמושל זמני עד לקיום בחירות מיוחדות ב-8 בדצמבר 1825. בבחירות אלו ניצח מילר בהפרש קטן את השופט דייוויד טוד, ויליאם קאר, ורופוס איסטון – וזכה ב-2,380 מתוך 4,933 הקולות הכשרים שנספרו.

המושל מילר היה תומך נלהב בהעברת בירת המדינה מסנט צ'ארלס לג'פרסון סיטי. בנוסף, הוא תמך בהקמת בית סוהר מדינתי בעיר במטרה לחזק את מעמדה כמושב הקבוע של ממשלת מיזורי. בשנת 1826 התבקש מילר לנצל את ניסיונו הצבאי כדי לאתר מיקום חלופי למבצר בלפונטיין. לאחר ימי חיפושים אחדים לאורך נהר המיסיסיפי, בחר מילר – יחד עם הגנרל אדמונד פ. גיינס (מפקד המחלקה המערבית של צבא ארצות הברית), בריגדיר גנרל הנרי אטקינסון (מפקד רגימנט הרגלים השישי) והחוקר ויליאם קלארק – אתר סמוך לעיר "ויד פוש" (כיום קרונדלט), כ-16 ק"מ דרומית לסנט לואיס. תחילה נקרא המקום "מחנה מילר" לכבוד המושל, אך שמו שונה באוקטובר 1826 ל"מחנה ג'פרסון".

מילר התמודד לכהונה שנייה כמושל בשנת 1828 ולא נתקל בהתנגדות. בכך הפך למושל הראשון של מיזורי שמילא שתי כהונות רצופות, הישג שלא נשנה עד לשנות ה-60 של המאה ה-20, עם בחירתו של וורן הרנס. במהלך כהונתו השנייה המשיך מילר לקדם את עקרונות הממשל המוגבל של תומאס ג'פרסון, אך יחד עם זאת עודד את האספה הכללית של מיזורי להקצות משאבים לחינוך ציבורי באמצעות הכנסות ממכירת קרקעות, מהלך שסייע להקמת אוניברסיטת מיזורי כעבור עשור בשנת 1839.

כהונתו השנייה של מילר התאפיינה בעימותים עם עמים ילידים. ביולי 1829 הוביל הצ'יף ביג נק קבוצה גדולה של אינדיאנים מאיווה אל שטחי הציד ההיסטוריים שלהם בצפון מיזורי, סמוך לקירקסוויל דהיום. תגרה קלה עם מתיישבים לבנים הסלימה לחששות ממלחמה כוללת. בתגובה, שלח המושל מילר 2,000 לוחמי מיליציה מדינתית וכמה עשרות מחיילי צבא ארצות הברית למחוז צ'ריטון. בקרב שהתחולל ב"באטל קריק" (במחוז סקיילר בהווה) נהרגו ארבעה חיילים ממיזורי ומספר לוחמים ילידים. הצ'יף ביג נק ואנשיו נתפסו והועמדו למשפט בשנת 1830, דבר שסיים את "מלחמת ביג נק".

עם פרוץ מלחמת בלאקהוק ב-1832, שוב התעוררו חששות מפני התקפות של ילידים אמריקאים, אך בסופו של דבר מיזורי נותרה מחוץ לעימותים. באותה תקופה הפך שביל סנטה פה למסלול מסחרי רווחי, אך גם מסוכן לסוחרים ממיזורי. בתגובה לכך עודד מילר את האספה הכללית של מיזורי לפנות לממשל הפדרלי בדרישה להציב חיילים שילוו את השיירות המסחריות ויגנו עליהן מפני התקפות של ילידים ושודדים.

במהלך כהונתו האחרונה המליץ המושל מילר על ייסוד בנק מדינתי, מגובה באמון ובאשראי של ממשלת מיזורי. צעד זה שיקף את דבקותו במדיניות הכסף הקשיח של הדמוקרטים הג'קסונים ואת סלידתו מבנק ארצות הברית השני. מילר התגלה כמנהל כספים מוכשר וחסכני, ועד תום כהונתו ב-1832 הצליח לצמצם את חובות המדינה לסכום של 37,000 דולר אמריקאי בלבד.

בקונגרס האמריקאי

לאחר סיום כהונתו השנייה בנובמבר 1832 שב מילר למחוז הווארד, שם החזיק בית רחב ידיים וניהל מספר עסקים. עם זאת, הוא לא פרש לחלוטין מהחיים הפוליטיים והמשיך להשפיע באמצעות כתיבת מאמרי מערכת בעיתונים — ולעיתים אף כסופר צללים עבור אחרים — בנושאים שעלו על סדר היום של המדינה והאומה.

בשנת 1836 נבחר מילר אל בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס הכללי של מיזורי. במהלך שש שנות כהונתו בקונגרס, הוא נמנע לרוב מיוזמות מרחיקות לכת או מהעלאת חקיקה חדשה, והעדיף להיות "איש מפלגה" נאמן שתמך במדיניות המפלגה הדמוקרטית. עם זאת, העוינות הגוברת בין חלקי המדינה, שהובילה למתחים פוליטיים חריפים בזירה הלאומית, הביאה את מילר להחלטה שלא להתמודד לכהונה רביעית בשנת 1842.

בערוב ימיו ומותו

מילר, שנותר רווק כל חייו וללא ילדים, פרש לגמלאות לבית אחיינו בעיר פלוריסנט שבמיזורי. הוא נפטר שם ב-18 במרץ 1846, בגיל 64. תחילה נטמן בקבר פרטי באחוזתו של חברו העשיר ג'ון או'פאלון, אך מאוחר יותר הועבר למנוחת עולמים בבית העלמין בלפונטיין שבסנט לואיס.

קישורים חיצוניים

• ג'ון מילר באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• פרדריק בייטס, באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• ג'ון מילר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ג'ון מילר (מושל מיזורי)40806303Q951440