נאום ה-Don't
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
| הנשיא ביידן נושא את נאומו | |
| תאריך | 10 באוקטובר 2023 |
|---|---|
| שפה | אנגלית |
| נואם | ג'ו ביידן, נשיא ארצות הברית |
| חשיבות |
|
| מקום | חדר האוכל הממלכתי, הבית הלבן |
| משך | כ-10 דקות |
נאום ה־"Don't" כינוי לנאום שנשא נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, ב־10 באוקטובר 2023, שלושה ימים לאחר מתקפת הפתע על ישראל וטבח שבעה באוקטובר. הנאום כלל הבעת תמיכה בלתי-מסויגת בישראל מצד הממשל האמריקאי. הוא העמיד לה גיבוי צבאי ומדיני בשעה שצה"ל נערך לתמרון קרקעי ברצועת עזה, וגבר החשש מפני התפתחות המערכה למלחמה רב-זירתית. הכינוי נגזר מאזהרה נחרצת בת מילה אחת – "Don't". אזהרה ששיגר הנשיא ביידן בטון תקיף כלפי איראן וחזבאללה, לבל ינסו לנצל את מצב החירום בישראל להרחבת הלחימה לחזיתות נוספות. היא גובתה בשיגור קבוצות תקיפה של נושאות מטוסים למזרח התיכון, ובסיוע צבאי בהיקף הגדול ביותר מאז קום המדינה. מהלכים אלו נועדו להקרין את עוצמת ההרתעה האמריקאית, כחלק ממאמץ אמריקאי לבלימת התפתחותה של מלחמה אזורית כוללת.
בנאום השתמש הנשיא ביידן בתיאורים גרפיים וישירים כדי לתאר את פשעי המלחמה של חמאס, אותם הגדיר כ"רוע מזוקק". הוא פירט זוועות שכללו טבח של משפחות שלמות, רצח תינוקות, פגיעות נשים והוצאתן להורג, וחטיפת קשישים וילדים, תוך שהוא מדגיש כי מטרתו המוצהרת של הארגון היא רצח יהודים. הקביעה הנחרצת בנאום כי "חמאס הוא דאעש" הייתה כלי רטורי שנועד לגייס את דעת הקהל במערב, על ידי מסגור המלחמה כחלק מהמאבק העולמי בטרור. זאת על ידי שלילה מחמאס לגיטימציה של "תנועת שחרור", סימונו כארגון טרור שיש למגר, ובכך למנוע לחץ בינלאומי להפסקת אש מיידית.
עם זאת, הנאום ספג ביקורת ממדינות ערב וחלקים מהקהילה הבינלאומית, שטענו כי הרטוריקה הנחרצת והיעדר הקריאה לריסון תרמו לפגיעה באזרחים, להחרפת המשבר ההומניטרי בעזה ופגעו ביכולת ארצות הברית לשמש כמתווכת הוגנת בהמשך. המדיניות שנגזרה מהנאום יצרה מציאות מורכבת מבחינת ביידן. בזירה הפנימית, הוא העמיק את השסע במפלגה הדמוקרטית, בעיקר בקרב הקהל הצעיר והפרוגרסיבי, והפך לנטל אלקטורלי לקראת הבחירות לנשיאות שנקשר עם ההרס בעזה. בזירה האסטרטגית, אף שדוקטרינת ה-"Don't" סייעה למנוע עימות כולל בשלב הראשון, איראן ושלוחיה המשיכו לאתגר את ארצות הברית וישראל בלוחמת שחיקה מתחת לרף המלחמה, מה שלדעת מבקריו תרם לשחיקה הדרגתית של כושר ההרתעה האמריקאית באזור.
רקע
ערכים מורחבים – טבח שבעה באוקטובר, יחסי ישראל ארצות הברית תחת ממשלת ישראל השלושים ושבע
בצהרי יום שלישי, 10 באוקטובר 2023, שלושה ימים לאחר מתקפת חמאס על ישראל, נשא נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, נאום בחדר האוכל הממלכתי בבית הלבן. בנאום שנמשך כעשר דקות, הציג הנשיא את עקרונות המדיניות האמריקאית ביחס למלחמת "חרבות ברזל". פרשנים פוליטיים והיסטוריונים ציינו כי מדובר באחת מהצהרות התמיכה המשמעותיות והנחרצות ביותר של נשיא אמריקאי כלפי ישראל בעת משבר, תוך הדגשת המחויבות לביטחונה[1][2][3].
הרקע לנאום התגבש אל מול תמונת מצב קשה ומורכבת שזרמה מישראל בבוקר שבעה באוקטובר, עת פתח ארגון חמאס במתקפת פתע משולבת. המתקפה, שגבתה את חייהם של כ-1,200 בני אדם, רובם אזרחים, והובילה לחטיפתם של כ-251 אזרחים וחיילים לרצועת עזה, התאפיינה במעשי אלימות קשים. היקף הזוועות, שכלל רצח תינוקות, פגיעות בנשים, ואף שריפת משפחות בבתיהן. זה יצר זעזוע בוושינגטון, והגורם המרכזי בעיצוב התגובה המיידית של ארצות הברית.
ביידן, אשר הביע לאורך הקריירה הפוליטית שלו תמיכה בציונות ובישראל[4][5][6], התייצב לצדה על אף מחלוקות שהתגלעו קודם לכן בינו לבין ממשלת נתניהו[7][8][9]. הנאום לא היה רק הצהרת תמיכה הצהרתית. הוא היווה מתווה אסטרטגי רב-ממדי שכלל הגדרה מוסרית של האויב ("רוע טהור"), התחייבות לסיוע צבאי חסר תקדים, איום הרתעתי על איראן וחזבאללה ("Don't"), ועיגון הנרטיב הישראלי בתוך הזיכרון הקולקטיבי היהודי של השואה.
מסרים ורטוריקה
דיכוטומיה
הנאום כלל מסגור דיכוטומי כמלחמה קיומית נגד הטרור. באמצעות שימוש ברטוריקה זו, הממשל הגדיר את הלחימה בחמאס כחלק מהמלחמה העולמית בטרור, ולא רק כסכסוך מקומי. אפיון זה ביסס לגיטימציה בינלאומית להפעלת כוח צבאי, ולגיוס משאבים כלכליים ופוליטיים לתמיכה בישראל. בתוך כך, ביידן ציין כי הוא שוחח עם המנהיגים של בעלות הברית של ארצות הברית באירופה: צרפת, גרמניה, איטליה ובריטניה, לשם תיאום תגובה מאוחדת[10][11].
חוקרים מצביעים על דמיון רטורי בין נאומו של ביידן לבין אלו של הנשיא ג'ורג' בוש הבן לאחר פיגועי 11 בספטמבר[12]. בדומה לבוש שהשתמש בטרמינולוגיה של "ציר הרשע", ביידן השתמש במושגים של "רוע מוחלט", ואימץ חלוקה דיכוטומית של העולם למי ש"איתנו" אל מול מי ש"נגדנו"[13]. שלושה ימים לאחר הנאום, הגיע הנשיא ביידן לפילדלפיה, שם החריף את הדימויים והצהיר: "החמאס גורמים לאל-קאעידה להיראות טהורים"[14]. עם זאת, קיים הבדל בין הגישות. בעוד שבוש נקט בקו בלתי מרוסן במלחמה בטרור, בנאומיו המאחורים שילב ביידן אזהרה מפני חזרה על הטעויות שביצעה ארצות הברית, בשל מה שהוא כינה "זעם עיוור"[15]. בדבריו אלו ביקש להדגיש את חשיבות הריסון ואת הצורך בשמירה על דיני המלחמה[16][17].
התייחסות לפשעי חמאס
הנאום התייחס לפשעי המלחמה של חמאס ולדה-הומניזציה מצידו. בנאומו, פירט ביידן את העדויות שנחשפו בפניו מאירועי טבח השבעה באוקטובר, ותיאר מקרים של רצח משפחות שלמות לצד הורים שהקריבו עצמם למען הגנה על ילדיהם[18]. הפירוט הגרפי והרטוריקה בנאום שימשו את הממשל האמריקאי לביסוס לגיטימציה בינלאומית לפעולותיה של ישראל, ולבדודד את ארגון חמאס בזירה הדיפלומטית. בנוסף, ביידן בחר להשתמש במושגים חריפים כמו "רוע טהור ומוחלט" כדי לאפיין את פשעי חמאס מעבר להקשר של סכסוך טריטוריאלי מקומי. הוא מטיח בהם ביקורת מוסרית, ומכנה את מעשיהם "הפרה של כל קוד של מוסר אנושי"[19]. הבחירה המילולית במונח "Slaughtered" (נטבחו) היוותה חריגה מהשפה הדיפלומטית השגרתית. עבור העם היהודי, היא נושאת עמה מטען היסטורי, תוך שהיא מהדהדת הזיכרון הקולקטיבי פוגרומים, רדיפות ורצח העם בשואה. ביידן מתייחס מקביל ביניהם לבין "הצלקות שהותירו אלף שנות אנטישמיות ורצח עם של העם היהודי". שימוש זה הדגיש את חומרת האירועים וסייע באפיונם כפשעים נגד האנושות.
השוואה בין חמאס לדאעש
אחד המרכיבים הרטוריים המרכזיים בנאומו של ביידן היה ההשוואה המפורשת שערך בין ארגון חמאס לבין המדינה האסלאמית (דאעש)[20]. בהצהרתו כי "הברוטליות של חמאס מזכירה את דאעש ברגעים הנוראיים ביותר"[21], ביקש הנשיא לסמן את חמאס כארגון טרור שאין להידבר עמו. ההשוואה נשענה על התפיסה המקובלת על דאעש כיישות שאין לה זכות קיום, ושאין אפשרות לנהל מולה משא ומתן דיפלומטי[22]. הקבלה זו נועדה לבסס מסגרת לגיטימציה לפעולה צבאית נרחבת, תוך השענות על התקדים של הקואליציה הבינלאומית שפעלה להשמדת דאעש בעיראק ובסוריה. בכך, ביקש הממשל האמריקאי להעתיק את נקודת המבט על הלחימה בעזה מהקשר של סכסוך מקומי מוגבל, אל עבר מערכה רחבה כחלק מהמאבק העולמי בטרור. מהלך זה סיפק גיבוי למטרה הישראלית של מיטוט שלטון חמאס והשמדת יכולתיו הצבאיות. בנוסף, היא שימשה ככלי לבידוד אזורי של חמאס מול מדינות ערב המתונות. ביידן ביקש לאותת למדינות האזור, שחלקן סבלו בעצמן מהאיום של דאעש ורואות באסלאם הקיצוני איום ישיר על יציבותן הפנימית, כי חמאס אינו מייצג תנועת שחרור לאומית לגיטימית[23]. אסטרטגיה זו נועדה להקשות על מדינות ערב להעניק לחמאס גיבוי מדיני.
כלפי פנים, ההשוואה לדאעש נועדה לגייס את דעת הקהל האמריקאית דרך זיכרון קולקטיבי טראומטי. הציבור האמריקאי, חווה את מעשי האכזריות של הארגון, ובראשם עריפת ראשי עיתונאים אמריקאים כמו ג'יימס פולי. הצגת חמאס כגרסה מקומית של דאעש, סייעה בביסוס תמיכה ציבורית רחבה בחבילות הסיוע הצבאי, ובמתן מרחב תמרון מדיני לישראל, תוך נטרול מוקדם של ביקורת פוטנציאלית על היקף הלחימה. מהלך זה נועד להבטיח כי התמיכה האמריקאית תישמר לאורך זמן. ביידן חזר על מוטיב דומה גם שלושה ימים לאחר מכן, בעת שאמר במהלך נאום שנשא בפילדלפיה כי "החמאס גורמים לאל-קאעידה להיראות טהורים"[14].
ההשוואה ספגה ביקורת באקדמיה, בשל העבודה שבין הארגונים קיימים הבדלים אידאולוגיים ומבניים עמוקים. בעוד דאעש פועל כתנועה פאן-אסלאמית השוללת את מוסד המדינה ושואפת להקמת ח'ליפות עולמית, חמאס משלב רדיקליזם דתי עם לאומנות פלסטינית ושואף להקמת מדינה פלסטינית במסגרת המערכת הבינלאומית. לכן, חמאס נמנע מדוקטרינת ה"תכפיר" הקיצונית של דאעש, המצדיקה רצח המוני של מוסלמים אחרים[24]. מאידך, ניתוחים אחרים הצביעו כי האנלוגיה מבוססת על מהות ולא רק על טקטיקה, וכי הדמיון המהותי טמון באימוץ "ניהיליזם פוליטי" – מצב שבו השנאה לסדר הקיים והרצון להשמידו מאפילים על כל שאיפה קונסטרוקטיבית לבניית מדינה או חברה[25].
היעדר סייגים
|כתובת=https://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/17539153.2025.2584232%7Cהכותב=Camille Marquis Bissonnette|כותרת=“Two decades later, same rhetoric: how the discourse on terrorism risks eroding human dignity”|אתר=טיילור ופרנסיס, מחקרים ביקורתיים על טרור|תאריך=14 נובמבר 2025|שפה=אנגלית|doi=10.1080/17539153.2025.2584232|תאריך_וידוא=22 ינואר 2026}}</ref>. הנשיא ביידן התמקד בהבעת תמיכה בישראל, ולא התייחס בדבריו לסוגיות במחלוקת[16]. הוא הצהיר כי "לישראל יש חובה להגיב לתקיפות האכזריות האלה"[23] וקבע כי אין הצדקה למעשי הטרור, עמדה שיצרה הבחנה בין המערכה הנוכחית לעימותים קודמים, והעניקה גיבוי מדיני לפעולה צבאית עצימה נגד חמאס.
בניגוד לדפוסים שאפיינו סבבי לחימה קודמים, הנשיא ביידן נמנע מקריאה לריסון מיידי או להפסקת אש, צעד שהעניק לישראל מרחב פעולה לגיבוש אסטרטגיית התגובה. מהלך זה ביסס את הנאום לא רק כהפגנת תמיכה מוסרית, אלא כעוגן מדיני המספק לישראל מעטפת הגנה פומבית, אם כי מבקריו טענו כי גישה זו תרמה להסלמת הקרבות ולהחמרת הפגיעה ההומניטרית. הניסוח הנחרץ של ביידן שימש ככלי הרתעה אסטרטגי, שנועד לשקף את נכונות הממשל למנוע את התרחבות הלחימה לחזיתות נוספות, ולו במחיר של התערבות צבאית. בראש עמדה האזהרה המרכזית – "Don't" – אשר הבהירה לשחקנים האזוריים את מחויבותה של ארצות הברית למנוע הסלמה למערכה רב־זירתית[20]. זה הומחש בנאום גם על ידי ההצהרה כי נושאת המטוסים ג'רלד פורד בדרכה למזרח הים התיכון.
הביטוי "אנחנו עומדים לצד ישראל" ("We stand with Israel") חזר על עצמו פעמיים ברציפות, כאמצעי רטורי של הדגשה. הוא ביטא את המחויבות האמריקאית לביטחון מדינת ישראל, לא רק כמשקיפה מן הצד, אלא כשותפה פעילה. הצהרה ישירה זו שונה מניסוחים קודמים של מחלקת המדינה, שהתאפיינו לעיתים בעמימות דיפלומטית, והיא סימנה עמדה נחרצת כלפי שחקנים אזוריים בנוגע למדיניות ארצות הברית[16].
הפגישה ההיסטורית עם גולדה מאיר
אחת הפסקאות המהדהדות ביותר בנאום הייתה חזרתו של ביידן לסיפור האישי על מפגשו עם ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, בשנת 1973[26]. ערב מלחמת יום הכיפורים, ביידן, שהיה אז סנאטור צעיר בן 30 מדלאוור, נפגש עם גולדה מאיר בביקורו המדיני הראשון. בנאומו ב-10 באוקטובר 2023, שחזר הנשיא את הרגע שבו גולדה, לאחר שפרשה בפניו את האיומים הביטחוניים הכבדים, לחשה לו את מה שכינתה "הנשק הסודי" של ישראל: "אין לנו מקום אחר ללכת אליו"[26]. אזכור זה נועד ליצור זיקה ישירה בין רגעי המשבר של 1973 לבין הזעזוע של אוקטובר 2023, תוך הדגשת המימד הקיומי של המלחמה. ביידן נוהג לספר אנקדוטה זו במשך עשורים[27][28][29]. מסמכים מסווגים מארכיון המדינה מאשרים את קיומה של הפגישה ואת תוכנה הכללי[30]. השימוש בסיפור במהלך הנאום שירת מטרה כפולה. מחד, הוא נועד לאשש את מחויבותו הציונית האישית של ביידן, תוך מיצובו כשותף ותיק למאבקי ההישרדות של מדינת ישראל, וכמי שמבין מדם לבו את המשמעות של "מקלט בטוח" לעם היהודי. מאידך, השימוש בביטוי "אין לנו מקום אחר" נועד לספק הצדקה מוסרית להפעלת כוח צבאי, תוך מסגור את המערכה כמלחמה על הבית היחיד של העם היהודי.
דוקטרינת ה-"Don't"
עיבוי כוחות במזרח התיכון
- ערך מורחב – ארצות הברית במלחמת חרבות ברזל
בנאומו הרשמי עם פרוץ המלחמה, כלל נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן אזהרה מפני ניצול המצב לפתיחת חזיתות נוספות, אשר תומצתה במילה אחת: "Don't". מסר זה כוון בעיקרו כלפי איראן וארגון "חזבאללה", על רקע הערכות מודיעיניות וחשש במערכת הביטחון מפני פתיחת חזית צפונית מתואמת ורחבת היקף מול ישראל[31]. פנייה זו נועדה להבהיר את עמדת הממשל האמריקאי בנוגע למניעת הסלמה אזורית רב-זירתית, ולהדגיש את המעורבות האמריקאית המיועדת לשימור היציבות באזור.
בניגוד לאזהרות דיפלומטיות שגרתיות, הצהרת ה-"Don't" של הנשיא ביידן גובתה במהלך צבאי רחב ומהיר. במקביל לנאום, ביידן הורה לפנטגון על שינוע נכסים אסטרטגיים למזרח התיכון. פריסת הכוחות כללה את נושאת המטוסים החדשה והמתקדמת בעולם, ג'רלד פורד (CVN-78), שליוותה אותה סיירת טילים מונחים וארבע משחתות, במטרה לייצר הרתעה אסטרטגית ועליונות אווירית[32]. אליה הצטרפה קבוצת התקיפה של נושאת המטוסים דווייט אייזנהאואר (CVN-69), שנשלחה למרחב המפרץ הפרסי והים התיכון, מהלך שנועד לתגבר את ההרתעה הישירה מול איראן ולאפשר לארצות הברית יכולת פעולה מבצעית בשתי זירות ימיות במקביל[33].
נוסף על העוצמה הימית, חיל האוויר האמריקאי תוגבר משמעותית בטייסות קרב מתקדמות מסוג F-35, F-15, F-16 ומטוסי תקיפה קרקעית מסוג A-10[34], אשר נפרסו בבסיסים אסטרטגיים בירדן ובמדינות המפרץ כדי להבטיח עליונות אווירית ויכולות יירוט טילים. לצד המערכים הכבדים, נשלחו לאזור גם כוחות מיוחדים ומומחים, ביניהם צוותי משא ומתן לשחרור בני ערובה ויועצים צבאיים כדוגמת לוטננט גנרל ג'יימס פ. גלין[35], שתפקידם היה לסייע בתכנון הטקטי ובאיסוף מודיעין לטובת מאמצי השבת החטופים[36]. המהלך המקיף המחיש כי האזהרה האמריקאית אינה מסתכמת ברטוריקה בלבד[37].
אפקטיביות ההרתעה
הערכת אפקטיביות ההרתעה של מדיניות ה-"Don't" הציגה מצביעה על הצלחה מעורבת במבחן הזמן[38]. בטווח המיידי, נמנעה הצטרפותו של ארגון "חזבאללה" ללחימה עצימה בהיקף מלא. בשלב זה, אימץ הארגון אסטרטגיה של לחימה "מתחת לסף המלחמה הכוללת", מה שצמצם את היקף העימות בחזית הצפונית בראשית המלחמה[39]. הצלחה זו מיוחסת בין היתר לנאום[40]. עם זאת, בטווח הארוך נרשמה פעילות מתמשכת של גורמים בציר השיעי, לרבות החות'ים ומיליציות שיעיות בעיראק, שניהלו לוחמת שחיקה נגד מטרות ישראליות ואמריקאיות[38]. היעדר תגובה צבאית אמריקאית ישירה נגד איראן תואר כגורם שאפשר לציר השיעי מרחב תמרון מבצעי[38], ולהתהדקות "טבעת האש" האיראנית. לפי הערכות המודיעין, ארגוני הפרוקסי האיראניים פעלו תחת ההנחה כי הממשל האמריקאי יימנע מהסלמה ישירה מול טהראן.
סיוע צבאי לישראל
- ערכים מורחבים – סיוע צבאי לישראל במלחמת חרבות ברזל, סיוע אמריקאי לישראל
.jpg)
בנאומו התחייב הנשיא ביידן לוודא שלישראל "לא יחסר דבר" לצורך הגנתה[41]. התחייבות זו תורגמה במהירות לרכבת אווירית של תחמושת וציוד צבאי, אשר החלה לנחות בבסיס נבטים כבר ב-10 באוקטובר 2023, במקביל לנאום עצמו[42]. עומק השותפות האסטרטגית בא לידי ביטוי גם בצעד חריג של פתיחת מחסני החירום האמריקאיים הממוקמים בישראל (WRSA-I) לשימוש צה"ל[43], מה שהבטיח רציפות תפעולית גבוהה כבר משלבי הלחימה הראשונים.
המהירות והיקף הסיוע בולטים בהשוואה למבצע "ניקל גראס" במהלך מלחמת יום הכיפורים ב-1973. אז, החלה הרכבת האווירית רק שבוע לאחר פרוץ הקרבות, ובעיכוב קריטי שנבע בין היתר משיקולים גאו-פוליטיים, הרי שבשנת 2023 המענה האמריקאי החל באופן מיידי. בעוד שהנשיא ניקסון תחת לחצי המלחמה הקרה ונאלץ להפעיל לחץ על הפנטגון, בעוד הנשיא ביידן הוביל את המהלך באופן אישי ופומבי ללא עיכובים מדיניים. ההבדלים בין המערכות ניכרים גם בהיבט הלוגיסטי ובסוג החימוש. בפן הלוגיסטי, ב-1973 הועברו כ-22,000 טונות ציוד שכללו בעיקר פלטפורמות כבדות כמו טנקים ומטוסי פנטום וסקייהוק, לצורך החלפת אבדות בשדה הקרב. לעומת זאת, במלחמת "חרבות ברזל" שונעו עשרות אלפי טונות של חימוש, תוך דגש על אספקה שוטפת של מיירטי "כיפת ברזל", חימוש מונחה כמו JDAM פגזי 155 מ"מ וערכות הנחיה.
באוקטובר 2024 מחקר של מכון ווטסון הראה כי מתחילת המלחמה הוציאה ארצות הברית יותר מ־22 מיליארד דולר על סיוע צבאי לישראל. סיוע זה הוערך אז כ־70% ממימון המאמץ המלחמתי[44]. במבצע ניקל גראס נמשך 32 ימים, במהלכם הוטסו לישראל כ-22,325 טון של ציוד בשווי כ-2.2 מיליארד דולר. בעוד שבמלחמת חרבות ברזל נחתו בישראל למעלה מ-1,000 מטוסי סיוע, כאשר סך הציוד שהועבר חצה את רף ה-120,000 טון[45]. בנוסף למטוסים, הגיעו לישראל כ-150 אוניות מטען שהובילו חלק ניכר מהאספקה.
תגובות
בארצות הברית
הנאום של הנשיא ביידן חשף את הפערים בחברה ובפוליטיקה האמריקאית ביחס לישראל, והציף מתחים פנימיים, הן בתוך המפלגה הדמוקרטית והן בזירה הציבורית הרחבה. בגבעת הקפיטול זכה הנאום לתמיכה דו-מפלגתית וממסדית רחבה, כאשר מנהיג המיעוט בסנאט, הרפובליקני מיץ' מקונל, שיבח את עמדת הנשיא וקרא לאישור חבילות הסיוע ללא דיחוי או תנאים. מקונל אף הדגיש כי התניית סיוע לישראל מהווה "מתנה לטרור", עמדה שזכתה לגיבוי גם מצד ראשי המפלגה הדמוקרטית, שהתייצבו מאחורי הקו התקיף שהציג ביידן מול חמאס.
המוסלמים בארצות הברית
לעומת התמיכה הממסדית, האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית והקהילה הערבית-אמריקאית הגיבו בחריפות נגד מדיניות הנשיא. בקרב הקהילות הערביות והמוסלמיות בארצות הברית נרשמה אכזבה, וביקורת מרכזית נוגעת לתחושת האפליה בין אזרחים אמריקאים. הממשל השקיע משאבים בחילוץ אזרחי ארצות הברית מישראל, בהשוואה למה שנתפס כהפקרת קרובי משפחה של אמריקאים בעזה[46]. בקהילה המוסלמית גם נמתחה ביקורת על התעלמות ביידן מהקורבנות הפלסטינים בנאום, מה שיצר בקרבם כי בעיניו חיי פלסטינים שווים פחות מחיי ישראלים[47][46]. תחושה זו התגברה נוכח היעדר קריאה נחרצת להפסקת אש מצד הנשיא, צעד שהתפרש על ידם כמתן לגיטימציה לפגיעה נרחבת באוכלוסייה האזרחית[46]. המבקרים הצביעו על סטנדרט כפול בכל הנוגע לאכיפת זכויות האדם. בעוד שהממשל הגדיר את ניתוק התשתיות האזרחיות באוקראינה כפשע מלחמה[48], הוא נמנע מלעשות כן כשישראל נקטה צעדים דומים בעזה[46]. בקהילה הובעה מחאה על השימוש בתיאורים גרפיים קשים, שלטענתם לא תמיד אומתו, בטענה כי סגנון זה מחזק סטריאוטיפים של ברבריות כלפי מוסלמים, ומשמשת כדלק לאסלאמופוביה בארצות הברית.
הממשל האמריקאי דחה בתוקף את ההאשמות על סטנדרט כפול[49], והדגיש את ההבדל המהותי בין תקיפה מכוונת של תשתיות אזרחיות, לבין פגיעה אגבית הנובעת משימוש צבאי של חמאס במתקנים אזרחיים, כמו בתי חולים ובתי ספר, לצורכי טרור[50]. בבית הלבן הבהירו כי לישראל הזכות והחובה להגן על אזרחיה, וכי האחריות למשבר ההומניטרי מוטלת על חמאס המשתמש באוכלוסייה כמגן אנושי[51]. בנוגע לביקורת על התיאורים הגרפיים של מעשי הטבח, הממשל הדגיש כי חלק ניכר מהזוועות – לרבות מקרי רצח המוני והתעללות – תועדו בזמן אמת על ידי המחבלים עצמם ואומתו על ידי גורמי רפואה ופורנזיקה עצמאיים[52]. עם זאת, במקרים בודדים שבהם עלה ספק לגבי פרטים ספציפיים, כמו סוגיית עריפת ראשי התינוקות, הבהירו כי הנשיא התייחס לדיווחים בתקשורת הישראלית ולתמונות שהוצגו לו, וכי עצם הדיון בפרט כלשהו, אינו גורע מהוכחת האכזריות המערכתית שהופגנה בטבח[53].
חברת הקונגרס רשידה טליב, מראשי קבוצת ה"סקווד", האשימה את ביידן בתמיכה ב"רצח עם" והזהירה מפני השלכות אלקטורליות בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2024. משפיענים מוסלמים בארצות הברית כמו יאסר קאדי ועמר סולימאן הפכו את הזעם הציבורי על המלחמה לתוכנית פעולה פוליטית[54]. הם הנחו את הקהילה להשתמש בכוח האלקטורלי שלה להשפיע על מדיניות הבית הלבן, תוך ניצול התלות של ישראל בארצות הברית[54]. הצלחת הקמפיין ניכרת בצניחה בתמיכה בביידן בקרב ערבים אמריקאים (מ-59% ל-17%)[55][56]. מהלך אסטרטגי זה, שהמיר את הרגשות בקהילה לכוח פוליטי ממוקד[54], איים על מעמדו של ביידן במדינות מפתח כמו מישיגן[57][58].
מנהיגים מוסלמים וערבים-אמריקאים הוביל את קמפיין "נטשו את ביידן" ("Abandon Biden") במדינות מפתח, במטרה למנוע את בחירתו מחדש של ג'ו ביידן ב-2024. יוזמה פוליטית זו נולדה כתגובה למדיניותו ותמיכתו במלחמה בעזה, ודרש הפסקת אש קבועה ועצירת משלוחי נשק לישראל[59]. במדינות מפתח כמו מישיגן, המהלך הוביל לכך שאלפי מצביעים דמוקרטים מסורתיים מהקהילה הערבית-אמריקאית נמנעו מהצבעה, הצביעו למועמדי צד שלישי כמו ג'יל סטיין[60], או אף העבירו את תמיכתם לדונלד טראמפ[61]. במבחן התוצאה, שחיקת התמיכה בערים כמו דירבורן, העיר הערבית-אמריקאית הגדולה ביותר, שם צנח שיעור התמיכה בדמוקרטים מכ-70% ב-2020 לכ-36% בלבד ב-2024[62], תרמה משמעותית לניצחונו של טראמפ במישיגן ובמדינות "החומה הכחולה".
בישראל
בעת פרסום הנאום קבלתו בציבור בישראל תוארה כביטוי משמעותי לתמיכה אמריקאית. הנאום נישא שלושה ימים לאחר מתקפת הפתע, בתקופה שבה שררה בציבור תחושת הלם ואי־ודאות, על רקע ביקורת נרחבת על תפקוד מוסדות המדינה, ובטרם הוקם קבינט המלחמה. הנאום, הציג צעדים מדיניים וצבאיים שנתפסו כבעלי חשיבות, תרמו לחיזוק המורל הציבורי. לאור זאת, ביטויי תמיכה ציבוריים לוו בפרסום שלטי חוצות עם תמונת הנשיא ביידן וכתובות הוקרה, אשר שיקפו הערכה להזדהות האמריקאית, ולנכונות ארצות הברית להתייצב לצד ישראל בזמן משבר[63][64][65][66].
התמיכה חצתה מחנות פוליטיים. ראש הממשלה נתניהו, נשיא המדינה הרצוג ומנהיגי האופוזיציה, יאיר לפיד ובני גנץ, שיבחו כולם את העמידה האיתנה של ארצות הברית. לפי שגריר ישראל בארצות הברית לשעבר, מייקל אורן, היה זה "הנאום הציוני ביותר שנשא נשיא אמריקאי אי-פעם"[67]. ראש הממשלה בנימין נתניהו גם התייחס לנאום בפתח המושב השני של הכנסת ה-25: "הנשיא ביידן אמר לכם באנגלית: "Don't do it״. אני אומר לכם אותו הדבר בעברית: תיזהרו"[68]. מעבר לכך, הנאום נתפס כהצהרה ערכית שחיזקה את תחושת החוסן והביטחון הלאומי בזמן המשבר[69]. בתקשורת הישראלית הנאום התקבל באהדה. בג'רוזלם פוסט נכתב כי "נאום ג'ו ביידן הציב רף חדש ליחסי ארצות הברית-ישראל", וכן ""רף חדש של תמיכה במדינת היהודים בעת מלחמה"[70].
עם זאת, בפרספקטיבה של זמן, לצד האהדה הראשונית הרחבה, עלו גם קולות ביקורתיים, בעיקר מצד חוגי ימין שמרניים בישראל[71]. מבקרים אלו טענו כי התמיכה המופגנת בנאום והחיבוק האמריקאי הציבו גם מגבלות על חופש הפעולה המבצעי של צה"ל והכתיבו תנאים הומניטריים ומדיניים שנתפסו על ידם ככובלים[72]. ככל שהתמשכה המערכה, החלו לעלות שאלות בנוגע למחיר האסטרטגי של התלות המוחלטת בסיוע ובלגיטימציה האמריקאית שהוצגו בנאום[73][74][75]. בפורום "הביטחוניסטים" ציינו כי ההישענות על המטרייה המדינית שהוצגה בנאום יצרה "ציפיות אמריקאיות לוויתורים ישראליים".
השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, מתח ביקורת על לסיוע ההומניטרי שקודמה בנאום, וטען נגד ביידן: "במקום לגבות את ישראל הוא תומך בחמאס"[76]. בדומה לכך, העיתונאית קרולין גליק טענה בטורי דעה כי הצהרתו של ביידן "אתם לא לבד", לא הייתה ערבות לביטחון ישראל, אלא נשמעה כ"איום" על כבילת ידיה של ישראל[77]. לדבריה הנאום הניח את התשתית למדיניות של "ניהול הסכסוך" על פני ניצחון מוחלט[77].
בעולם הערבי וארגוני הטרור
.png)
מדינות ערב המקיימות קשרים עם ישראל נתקלו במציאות אסטרטגית מורכבת. איחוד האמירויות ובחריין נקטו בקו זהיר שכלל גינוי לחמאס, לצד קריאה להגנה על אזרחים, במטרה לשמור על יציבות הסכמי אברהם תחת תנאי לחץ קיצוניים. ירדן ומצרים הציגו עמדות יותר תקיפות, כאשר המלך עבדאללה והנשיא א-סיסי גינו את הפגיעה באזרחים, והביעו חשש מפני אפשרות של טרנספר פלסטינים לשטחן, תרחיש שתואר על ידם כ"נכבה שנייה"[78][79]. שתי המדינות סירבו לקליטת פליטים והציגו הסתייגות מנאומו של ביידן, שנתפס בעיניהן כמתן לגיטימציה להרס נרחב ברצועת עזה.
לאחר הנאום, דווח ברשת "ABC" כי עבור רבים בעולם הערבי ומוסלמים אמריקאים, ביידן הפך ל"פֶּרְסוֹנָה נוֹן גְּרָטָה"[46]. עמדה זו שיקפה את הלכי הרוח ברחוב הערבי, שם התקבל הנאום בהתנגדות עזה והבליט את מורכבות ההשפעה של ארצות הברית באזור. הזעם הציבורי גבר בתגובה למה שנתפס כעמדה אמריקאית חד-צדדית. הוא בא לידי ביטוי עם ההצהרה הירדנית על ביטול הפסגה המתוכננת בעמאן בין הנשיא ביידן למנהיגי ירדן, מצרים והרשות הפלסטינית. הביטול התרחש שעות ספורות לפני שהייתה אמורה להתקיים[80], על רקע הפיצוץ בבית החולים אל-אהלי בעזה, שיוחס תחילה לישראל[81], ובהמשך התברר כי הפיצוץ נגרם משיגור כושל של רקטה פלסטינית. לפי "אל-ג'זירה", התקרית הדגישה את הקושי של משטרים ערביים לשתף פעולה באופן גלוי עם הממשל האמריקאי תחת לחץ פנימי[82].
ארגוני הטרור, ובראשם חמאס וחזבאללה, הגיבו לנאום ולצעדים הצבאיים הנלווים בניסיונות דה-לגיטימציה הממסגרים את המעורבות האמריקאית כפעולה "אימפריאליסטית". חמאס נקט בלוחמה פסיכולוגית וטען כי דברי הנשיא מעניקים כסות לביצוע טבח בתושבי עזה, תוך ניסיון להציג את העימות כחלק ממאבק אנטי-אימפריאליסטי רחב. במקביל, חזבאללה הציג את שיגור נושאות המטוסים כעדות לחולשת ישראל וכתלות שלה בתמיכה חיצונית לצורך הישרדותה. בדבריו ביקש הארגון לשמר את אתוס העמידה האיתנה של ציר ההתנגדות, תוך הדגשה כי נושאות המטוסים אינן מרתיעות את האומה הלבנונית או את פלגי ההתנגדות[83].
ביקורת
מחלוקת פנימית במחלקת המדינה
בעקבות הנאום התפתח בתוך הממסד המדיני האמריקני, ובדגש על מחלקת המדינה, גל של התנגדות פנימית למדיניות הממשל כלפי הסכסוך. תופעה זו באה לידי ביטוי בסדרה של התפטרויות מחאה מצד פקידים בדרגים גבוהים, אשר נימקו את פרישתם בחילוקי דעות מוסריים ומקצועיים בנוגע לאספקת הנשק לישראל, לניהול הסיוע ההומניטרי ולעמידה בסטנדרטים של זכויות אדם. לצד הפרישות האישיות, נרשמה פעילות מוגברת ב"ערוץ ההסתייגות" (Dissent Channel), מנגנון רשמי המאפשר לעובדי המדינה להביע ביקורת על קווי המדיניות, בהיקף הנחשב לחריג מבחינה היסטורית. התפתחויות אלו משקפות מתח מובנה בתוך הרשות המבצעת בין הדרג המקצועי לבין האסטרטגיה של הממשל, ומצביעות על שחיקה בקונצנזוס הפנימי בנוגע למדיניות החוץ האמריקנית במזרח התיכון. באופן ספציפי, הודגשה הטענה כי הממשל מתעלם במכוון מדיווחים על חסימת סיוע הומניטרי על ידי ישראל, כדי להימנע מהפעלת סנקציות מתוקף החוק האמריקני (Section 620I).
ההתפטרויות במחלקת המדינה האמריקנית החלו כבר באוקטובר 2023, בעקבות יישומה של דוקטרינת ה-"Don't". הראשון היה ג'וש פול, מנהל בלשכה לעניינים מדיניים-צבאיים האחראית על העברות נשק, אשר בחר לעזוב את תפקידו. פול מחה נגד אספקת סיוע צבאי ללא מנגנוני פיקוח הדוקים. הוא נימק את הצעד בכך שאינו מסוגל לתמוך באספקת נשק "עיוורת", שלדבריו מובילה לסבל אזרחי כבד. המגמה המשיכה עם התפטרויות נוספות, כמו של אנל שליין מהלשכה לזכויות אדם, היועצת הצבאית סטייסי גילברט, הדוברת האלה רהריט ואנדרו מילר, סגן עוזר המזכיר המדינה לענייני ישראל-פלסטין. אלו משקפות שסע פנימי עמוק אל מול דוקטרינת ה-"Don't" של הממשל. בעוד שנאום הנשיא ביידן נועד להציב קווים אדומים לשחקנים אזוריים ולמנוע הסלמה, גל העזיבות מדגיש ביקורת מקצועית לפיה היא נעדרת "קווים אדומים" דומים כלפי ישראל.
ביקורת נוספת
מבקרי המדיניות האמריקאית, בהם אנליסטים במכוני מחקר כגון "Foreign Affairs"[84][85][86][87] וגורמים דיפלומטיים באיחוד האירופי[88][89], טענו כי הרטוריקה הנחרצת והיעדר הקריאה לריסון בנאום זה, תרמו להסלמה בלתי מבוקרת ופגעו ביכולתה של ארצות הברית לשמש כמתווך הוגן בהמשך הלחימה. גישה זו גם ספגה ביקורת חריפה גם מצד ארגוני זכויות אדם כמו אמנסטי אינטרנשיונל[90][91], ממדינות ערב[81] ומחלקים מהקהילה הבינלאומית[15], שראו בה "אור ירוק" להחרפת המשבר ההומניטרי בעזה.
בקרב מומחי ביטחון ופרשנים קיימת מחלוקת באשר למידת ההשפעה של הנאום על המציאות בשטח. בעוד שיש הרואים בנוכחות האמריקאית המסיבית את הגורם המרכזי שבלם פתיחת מערכה רב-זירתית כוללת, אחרים טוענים כי ההחלטה של חזבאללה ושל איראן שלא להסלים את המצב לכדי מלחמה כוללת, נבעה בראש ובראשונה משיקולים אסטרטגיים פנימיים, מאילוצים פוליטיים בלבנון ומהערכת סיכונים עצמאית, ולאו דווקא כתוצאה ישירה מההרתעה האמריקאית.
כנגד אסטרטגיה זו הושמעה ביקורת, לפיה היא התבססה על קריאה שגויה של המפה הפוליטית בישראל. במקום לייצר מנוף לחץ, התמיכה הבלתי מסויגת פורשה בירושלים כ"צ'ק פתוח" (Blank Check). תומאס פרידמן ואחרים ציינו כי ביידן סיפק את האמצעים למלחמה מבלי לדרוש תמורה מדינית או הומניטרית הולמת, מה שהוביל לאובדן שליטה אמריקני על אופן ניהול המערכה.
בעקבות הנאום
ביקור בישראל
הגעתו של הנשיא ביידן לישראל ב־18 באוקטובר 2023, בעיצומה של המלחמה, היוותה מפגן סולידריות שנועד לבסס הרתעה. דבריו במהלך הביקור חיזקו את המסרים מנאום ה־"Don't". בנאומו בתל אביב חזר הנשיא על מחויבותה הבלתי מעורערת של ארצות הברית לביטחון המדינה, תוך שהוא מצהיר כי ישראל לעולם לא תעמוד לבדה, וכי התמיכה האמריקאית היא נכס אסטרטגי ארוך טווח שיעמוד לנצח. הביקור היווה את התרגום המעשי למדיניות ההרתעה במרחב כפי שהתווה בנאום. בעוד שהנאום הגדיר את הגבולות האדומים ברמה הרטורית, הנוכחות הפיזית של הנשיא בישראל תחת אש נועדה להעניק משקל סגולי לאזהרותיו. המהלך נועד להבהיר לשחקנים אזוריים, ובראשם איראן וחזבאללה, כי המחויבות האמריקאית אינה מסתכמת בגיבוי מדיני בלבד, אלא כוללת מעורבות צבאית פעילה בשימור היציבות האסטרטגית של ישראל. הביקור סיפק תוקף מעשי להצהרות הנשיא בדבר היותה של ישראל נכס אסטרטגי ולא רק שותפה ערכית. בנאומו בוושינגטון הדגיש ביידן את חובתה של ארצות הברית להבטיח את ביטחון ישראל. הגעתו לתל אביב בעיצומה של המערכה נועדה לקבע בתודעה הבינלאומית את התפיסה כי "ישראל לא תעמוד לבדה".
במישור החומרי, הביקור שימש כחוליה המקשרת בין ההצהרה העקרונית בנאום ה־10 באוקטובר לבין הקצאת משאבים בפועל. בעוד שבנאום הובטח כי ארצות הברית תוודא שלישראל לא יחסרו אמצעי לחימה, במהלך הביקור הוצגה תוכנית עבודה קונקרטית שכללה הכרזה על בקשת סיוע חסרת תקדים מהקונגרס. נוכחות הנשיא בישראל העניקה משקל פוליטי רב לדרישה התקציבית, והפכה את מחויבות הממשל לביטחון ישראל מהצהרת כוונות כללית למדיניות הצטיידות וסיוע צבאי רחבת היקף ומחייבת.
בנוסף, בנאום שנשא ביידן הוא הגדיר את פעולות חמאס במונחים מוסריים נחרצים, תוך שימוש בביטויים כגון "רוע מזוקק". הביקור בישראל העניק ממד מוחשי לקביעות אלו, באמצעות מפגשים עם ניצולי הטבח ועם משפחות החטופים, אשר פרשו בפניו את עדויותיהם. מהלך זה סייע בביסוס לגיטימציה מוסרית לעמדת הממשל ובחיזוק הזדהות ציבורית ודיפלומטית עם ישראל בזירה הבינלאומית.
הגנה דיפלומטית
במקביל למאמצי ההרתעה הצבאיים, הממשל האמריקני העניק לישראל "מעטפת הגנה" מדינית במועצת הביטחון של האו"ם, ששימשה ככלי המרכזי למתן מרחב זמן פעולה לצה"ל. מדיניות זו התבטאה בשימוש בזכות וטו סדרתית על החלטות שקראו להפסקת אש מיידית ובלתי מותנית, תוך שימוש בלוגיקה של נאום ה-"Don't": מניעת התערבות חיצונית שתכפה על ישראל הפסקת לחימה לפני השגת יעדים כלשהם. וושינגטון טענה לאורך חודשי הלחימה כי החלטות שאינן מתנות את הפסקת האש בשחרור החטופים ובגינוי מפורש של חמאס הן "מסוכנות", ועלולות לתגמל את הטרור. בכך, הווטו האמריקני אפשר לישראל להמשיך בתמרון הקרקעי, תוך דחיית לחצים בינלאומיים כבדים מצד מדינות ערב והגוש האירופי.
עם זאת, השימוש בווטו יצר מתח גובר בין התמיכה הצבאית לבין הבידוד הדיפלומטי המעמיק של ארצות הברית בזירה הבינלאומית. הממשל מצא עצמו בעמדה מורכבת: מחד, הוא מנע החלטות מחייבות במועצת הביטחון כדי לאפשר לישראל להשלים מהלכים צבאיים נגד חמאס, ומאידך, ככל שהלחימה התארכה והמשבר ההומניטרי החמיר, הווטו האמריקני נתפס פחות ככלי להרתעה אזורית ויותר כמתן "צ'ק פתוח" לישראל. הסתירה הזו הגיעה לשיאה כאשר ארצות הברית החלה להציע נוסחים חלופיים משלה, שקראו להפסקת אש זמנית בלבד, בניסיון לאזן בין הצורך המבצעי של צה"ל לבין הדרישה העולמית הגוברת לעצירת הלחימה.
המשך המלחמה
ככל שהתמשכה הלחימה, החל הממשל האמריקאי להסיט את דגשיו הרטוריים והמעשיים, בתהליך ששיקף את המתח הגובר בין התמיכה הבלתי מסויגת בישראל לבין הלחץ הבינלאומי והפנים-פוליטי. בעוד שנאום ה-"Don't" התמקד כמעט לחלוטין בזכותה של ישראל להגנה ובהרתעת אויביה, הצהרות מאוחרות יותר של ביידן ואנשי ממשלו החלו לשלב דרישות קונקרטיות להגנה על אזרחים פלסטינים ולהגדלת הסיוע ההומניטרי לרצועה. שינוי זה סימן את סיומו של "צ'ק פתוח" מבחינה מידית, והחלפת המדיניות בגישה של "חיבוק דוב"[92][93][94][95], המשך גיבוי אסטרטגי וצבאי מחד, לצד ניסיונות גוברים להכתיב את אופי הפעולה הצבאית ולצמצם את הפגיעה בבלתי מעורבים מאידך. במקביל, המאמץ האמריקאי התרחב מהזירה הביטחונית לזירה המדינית-אזורית, תוך ניסיון למנף את המלחמה לקידום עסקת חטופים שתשולב בנורמליזציה עם ערב הסעודית.
החרפת המצב ההומניטרי והמבצע ברפיח
בהמשך נעשה שימוש במונח "מדיניות ה-Don't" של הנשיא ביידן גם בהקשרים אחרים. היא אף תועלה בהמשך ככלי להפעלת לחץ מדיני-מבצעי על נתניהו[96], בין היתר באמצעות בעיכוב מוצהר של משלוחי חימוש ייעודיים, על רקע התכנית המבצעית לפעולה צבאית ברפיח. אף שתקדימים של עיכוב אספקה ביטחונית תועדו בעבר בעתות לחימה, אירוע זה אופיין בחריגות משמעותית בשל פומביותו והעברת המסרים בערוצי תקשורת עולמיים. זאת לאחר שהערכת הממשל בוושינגטון הגיעה למסקנה כי קבלת ההחלטות בירושלים הושפעה בעיקר מאילוצים פוליטיים פנימיים[97].
עם חציית רף 25,000 ההרוגים ברצועת עזה, חל שינוי משמעותי ברטוריקה של הממשל האמריקני, שהגיע לשיאו בפברואר 2024 כאשר הנשיא ביידן הגדיר את התגובה הישראלית כמוגזמת. הצהרה זו סימנה את הקרע הפומבי הראשון עם ראש הממשלה נתניהו, כאשר המוקד המדיני והצבאי עבר לעיר רפיח, ששימשה באותה עת מקלט לכ־כ־1.4 מיליון עקורים. בתגובה לתוכניות המבצעיות, הציב הממשל אולטימטום פומבי נדיר, במסגרתו איים ביידן לעצור משלוחי נשק התקפי, ובהם פצצות כבדות ופגזי ארטילריה, אם תבוצע פלישה למרכזי אוכלוסייה בעיר, ללא תוכנית הגנה אמינה לאזרחים. הלוגיקה האמריקנית גרסה כי פעולה רחבה ברפיח תביא לקריסת עורק הסיוע ההומניטרי ותיצור משבר שיהיה בלתי נסבל פוליטית, במיוחד לקראת שנת הבחירות בארצות הברית.
במאי 2024, עם תחילת הפעילות הישראלית ברפיח, מימש הממשל את איומו והקפיא משלוח של אלפי פצצות, מהלך שזכה לתגובה מתריסה מצד נתניהו, שהצהיר כי ישראל תילחם בציפורניה ותעמוד לבדה אם תידרש לכך. נתניהו מיסגר את ההקפאה כ"אמברגו נשק", נרטיב שסייע לו לגייס תמיכה רפובליקנית רחבה בקונגרס. עם זאת, במבחן המציאות התגלה ה"קו האדום" האמריקני כגמיש. מחלקת המדינה אימצה את הפרשנות שמדובר בפעולה מוגבלת בלבד, ולא במבצע קרקעי נרחב, מה שאפשר לממשל להביא לחידוש רוב משלוחי הנשק.
המתקפה האיראנית וחידוש דוקטרינת ה-"Don't"
גבולות הגזרה של דוקטרינת ה-"Don't" נבחנו באפריל 2024[98], כאשר איראן שיגרה מאות טילים וכטב"מים לעבר ישראל בתגובה לחיסול בדמשק. אירוע זה סימן את המעבר מעימות עקיף לעימות ישיר, והביא לביקורת על המדיניות האמריקאית, לפי האיום הרטורי, ללא נכונות להפעלת כוח התקפי מסיבי נגד איראן עצמה, איבד מכוחו[99][100].
בסוף יולי ובמהלך אוגוסט 2024 חלה עלייה משמעותית במתיחות הביטחונית במזרח התיכון, בעקבות רצף חיסולים ממוקדים של בכירים בציר הפרו-איראני: פואד שוכר בביירות ואיסמעיל הנייה בטהראן. אירועים אלו הובילו להערכה בממשל האמריקני כי האזור ניצב בפני סיכון להסלמה רחבה, דבר שהניע עדכון של אסטרטגיית ההרתעה האזורית. אסטרטגיית ה-"Don't" של הנשיא ביידן עודכנה באוגוסט 2024 במטרה למנוע תגובה איראנית או פעולה של חזבאללה שתדרדר את האזור למלחמה כוללת[101]. האזהרה המדינית נשענה על שילוב של תגבור כוחות אופרטיבי, סיוע כלכלי ומחויבות מוצהרת להגנה אזורית. השילוב בין הפגנת יכולת טכנולוגית לבין תמיכה חומרית ודיפלומטית היווה את ליבת המאמץ האמריקני לבלום את ההסלמה ולשמר את היציבות היחסית במרחב לאחר האירועים בביירות ובטהראן. בניגוד למענה הצבאי באוקטובר 2023, הפעם התמקד המענה האמריקני בפריסת אמצעי לחימה איכותיים ומתקדמים, ובראשם מטוסי F-22 ראפטור שנחתו באזור ב-8 באוגוסט. פריסה זו, לצד הצבת הצוללת הגרעינית "ג'ורג'יה" וזירוז הגעת נושאת המטוסים "אברהם לינקולן", נתפסה כניסיון להמחיש את יכולת החדירה של ארצות הברית למרחבים רגישים באיראן, ואת יכולתה לפעול באופן חשאי מול נכסים אסטרטגיים.
במקביל למהלכים הצבאיים, אישר הממשל האמריקני ב-9 באוגוסט העברת סיוע ביטחוני לישראל בסך 3.5 מיליארד דולר לצורך רכש ציוד ונשק[102]. מהלך זה עורר דיון פוליטי ומדיני באשר להשפעותיו: מחד, הוצג הסיוע כמרכיב חיוני לחיזוק ההרתעה והביטחון של בעלת ברית במקרה של מתקפה רב-זירתית. מאידך, עלתה ביקורת מצד גורמים שטענו כי הזרמת חימושים בהיקף כזה, במקביל לניסיונות התיווך להפסקת אש, עלולה לשדר מסרים סותרים ולפגוע ביכולתו של ביכולתו של הממשל לשמש כמתווך נייטרלי ולהפעיל לחץ מדיני אפקטיבי על הצדדים.
קישורים חיצוניים
נאום התמיכה של ג'ו ביידן בישראל לאחר מתקפת הפתע, באתר ויקיטקסט- נאום התמיכה ההיסטורי של הנשיא ביידן במדינת ישראל, חדשות 13, 11 באוקטובר 2023
הערות שוליים
- ↑ WHAT THEY ARE SAYING: President Biden Makes Powerful, Heartfelt Statements of Support for Israel, Condemns Terrorist Attacks, The American Presidency Project, 12 באוקטובר 2023 (באנגלית)
- ↑ אלדד שביט, ביידן בנאום היסטורי: משמעויות והשלכות, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), 11 באוקטובר 2023
- ↑ President Biden Heads to Israel, Center for Strategic and International Studies
- ↑ אייל להמן, המבוגר האחראי: ג'ו ביידן, מעתה האיש החשוב בעולם | פרופיל, באתר ynet, 7 בנובמבר 2020
- ↑ דניאל אדלסון, ניו יורק, ביידן: "אני ציוני". סגנו של טראמפ: "לסיים את המלחמה כמה שיותר מהר", באתר ynet, 16 ביולי 2024
- ↑ נתן גוטמן, "אני ציוני": ביידן בטקס לכבוד חנוכה בבית הלבן - והעקיצה לנתניהו, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 12 בדצמבר 2023
- ↑ "שהשגריר האמריקני ישים ברקס ויתעסק בענייניו", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 19 בפברואר 2023
- ↑ איתמר אייכנר, ביידן: "ישראל לא יכולה להמשיך בדרך הזו. לא אזמין את נתניהו בקרוב", באתר ynet, 29 במרץ 2023
- ↑ רויטרס, ביידן: זו הממשלה הקיצונית ביותר שאני זוכר. הזמנת נתניהו? "הרצוג מגיע בקרוב", באתר ynet, 9 ביולי 2023
- ↑ הודעה רשמית דרך ארמון האליזה, ההצהרה המשותפת, באתר elysee.fr, 9 באוקטובר 2023
- ↑ Israel: President Meloni participates in telephone meeting with Biden, Sunak, Macron and Scholz, האתר הרשמי של ממשלת איטליה, 10 באוקטובר 2023 (באנגלית)
- ↑ Camille Marquis Bissonnette, “Two decades later, same rhetoric: how the discourse on terrorism risks eroding human dignity”, טיילור ופרנסיס, מחקרים ביקורתיים על טרור, 14 נובמבר 2025 (באנגלית)
- ↑ Hamas attack on Israel is like “15 9/11s”, US President Joe Biden says, YouTube
- ^ 14.0 14.1 ברק רביד, ביידן: "החמאס גורמים לאל-קאעידה להיראות טהורים. הם רוע צרוף", באתר וואלה, 13 באוקטובר 2023
- ^ 15.0 15.1 Julian Borger, Biden tells Israel not to 'repeat mistakes' made by US after 9/11, The Guardian, October 18, 2023 (באנגלית)
- ^ 16.0 16.1 16.2 HERB KEINON, The meaning behind Joe Biden's unequivocal support for Israel - analysis, The Jerusalem Post, October 9, 2023
- ↑ Grace Eliza Goodwin, Biden warns Israel: Don't make the same mistakes the US did after 9/11, Business Insider, October 18, 2023
- ↑ אלדד שביט, ביידן בנאום היסטורי: משמעויות והשלכות, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), 11/10/2023
- ↑ הנאום ההיסטורי של ג'ו ביידן: "תושבי ישראל עברו רוע מזוקק", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 10 באוקטובר 2023
- ^ 20.0 20.1 חדשות חוץ, ביידן במסר לאיראן ולחיזבאללה: "שלא תעזו להתערב. אנחנו עומדים לצד ישראל", באתר כלכליסט, 10 באוקטובר 2023
- ↑ נתן גוטמן, ביידן: "לכל מי שחושב לנצל את המצב - אל תעשו את זה", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 11 באוקטובר 2023
- ↑ H.A. Hellyer, Why ISIS Cannot Be Negotiated Wit, January 10, 2016
- ^ 23.0 23.1 ג'ו ביידן: "לישראל יש חובה להגיב לתקיפות האכזריות האלה" | הנאום המלא של נשיא ארה"ב, באתר ynet, 11 באוקטובר 2023
- ↑ Mello, B., et al., Hamas & Islamist Radicalism: The Problem of Hamas/ISIS Comparisons, Journal of Political Science and Public Opinion, Department of Political Science, Muhlenberg College, Allentown, PA, United States; J Poli Sci Publi Opin, 3(1), 2025 (באנגלית)
- ↑ Max Prowant, Why the Hamas-ISIS Comparison is Appropriate, Providence Magazine, Research Associate, Institute on Religion and Democracy; Ph.D. Candidate, אוניברסיטת טקסס באוסטין, 2024-01-18 (באנגלית)
- ^ 26.0 26.1
הודיה כריש חזוני, ביידן בנאום תמיכה חסר תקדים: "רוע טהור שוחרר לעולם", בעיתון מקור ראשון, 10 באוקטובר 2023
- ↑ Joe Biden, Remarks by Vice President Joe Biden at the 67th Annual Israeli Independence Day Celebration, The White House Archives, 23/04/2015 (באנגלית)
- ↑ בן יניב, הסיפור הלא מדויק של ביידן על הפגישה עם גולדה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 6 בדצמבר 2021
- ↑ C-SPAN, Biden Golda Meir story 1992, C-SPAN, 6 באפריל 1992 (באנגלית)
- ↑ Daniel Dale, Oren Liebermann, Amir Tal, Fact check: Biden tells inaccurate story about his 1973 meeting with Israeli prime minister, CNN, December 5, 2021
- ↑ Amos Harel, The rising threat of a second front in Israel's north, Haaretz , October 10, 2023
- ↑ Heather Mongilio, Gerald R. Ford Carrier Strike Group Stationed in Mediterranean to Deter Hezbollah, Iran, USNI News, 09/10/2023 (באנגלית)
- ↑ USNI News / Naval Forces Public Affairs, USS Gerald R. Ford and USS Dwight D. Eisenhower operate together in Eastern Mediterranean, USNI News, 03/11/2023 (באנגלית)
- ↑ Chris Gordon, A-10s Arrive in CENTCOM After Hamas Attacks on Israe, October 13, 2023
- ↑ עמיחי חזן, זהו הגנרל בכוחות המיוחדים של המארינס המייעץ לצה"ל בנוגע למתקפה בעזה, באתר Hebrew News, 23 באוקטובר 2023
- ↑ נתן גוטמן, בכירים בארה"ב: מודאגים, לישראל אין תוכנית למיטוט חמאס, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 24 באוקטובר 2023
- ↑ בכירים בממשל ביידן: חוששים שלישראל אין יעדים ברי השגה למלחמה בעזה, באתר מאקו, 24 באוקטובר 2023
- ^ 38.0 38.1 38.2 Middle East Institute, America’s Strategic Drift in the Middle East: An Assessment of the Biden Administration’s Policy After One Year, Middle East Institute, לא צויין באתר (באנגלית)
- ↑ Hanin Ghaddar, Hezbollah’s Escalation Ladder, The Washington Institute, 10 באוקטובר 2023 (באנגלית)
- ↑ ערד ניר, ביידן החליט להילחם - בלי לצאת למלחמה, באתר מאקו, 3 בפברואר 2024
- ↑ ביידן מבקש מהקונגרס מימון משלים לסיוע לישראל של כ-14.3 מיליארד דולר, באתר ynet, 20 באוקטובר 2023
- ↑
צפו בהצהרת דובר צה"ל, באתר צה"ל, 11 באוקטובר 2023
- ↑ שאלנדה יאנג, Letter regarding critical national security funding needs for FY 2024, The White House – Office of Management and Budget, מכתב רשמי לקונגרס בדבר בקשת הנשיא למימון חירום לצורכי ביטחון לאומי, 20 באוקטובר 2023 (באנגלית)
- ↑ אדריאן פילוט, מחקר: האמריקאים מממנים כ־70% מהמאמץ המלחמתי של ישראל, באתר כלכליסט, 27 באוקטובר 2024
- ↑ William D. Hartung, U.S. Military Aid and Arms Transfers to Israel, October 2023 – September 2025, Costs of War – Watson Institute for International and Public Affairs, אוניברסיטת בראון, 7 באוקטובר 2025 (באנגלית)
- ^ 46.0 46.1 46.2 46.3 46.4 Zohreen Shah, Why Biden is 'persona non grata' for many Arab and Muslim Americans, ABC News, October 24, 2023
- ↑ Holly Otterbein, 'Great damage has been done': Arab American leaders privately confront Biden administration, Politico, October 18, 2023
- ↑ אוריאל בארי, ארה"ב מכריזה: "רוסיה ביצעה פשעי מלחמה", באתר "סרוגים", 23 במרץ 2022
- ↑ Blinken denies US human rights ‘double standards’ for Israel ahead of its military unit sanctions, YouTube, The Economic Times (באנגלית)
- ↑ Michael D. Shear, U.S. Says Hamas Operates Out of Gaza Hospitals, Endorsing Israel's Allegations, The New York Times, November 14, 2023 (באנגלית)
- ↑ Vedant Patel, Department Press Briefing – May 13, 2024, U.S. Department of State, Principal Deputy Spokesperson, May 13, 2024 (באנגלית)
- ↑ Shannon K. Kingston, Blinken describes images of Hamas attack victims, pledges US support on trip to Israel, ABC News, October 12, 2023 (באנגלית)
- ↑ ToI Staff, White House: Biden has not seen or independently confirmed Hamas beheaded Israeli children, The Times of Israel, 12 October 2023 (באנגלית)
- ^ 54.0 54.1 54.2 אלעד בן דוד, מנהיגים מוסלמים בארצות הברית מאז ה-7 באוקטובר: מביקורת נגד הציונות להסלמה במסרים נגד ישראל, מבט על, גיליון 2054, 30 באוקטובר 2025, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
- ↑ Andrea Shalal, Arab American support for Biden, Democrats plummets over Israel, poll shows, Reuters, October 31, 2023
- ↑ רויטרס, Israel-Gaza war: Biden support plummets to 17% among Arab Americans, The Business Standard, 1 בנובמבר 2023 (באנגלית)
- ↑ By Nomia Iqbal, Biden losing Arab-American voters in swing state, BBC News, November 6, 2023
- ↑ Nathaniel Rakich, Could Arab American and Muslim voters cost Biden the 2024 election?, ABC News, February 28, 2024
- ↑ Reid J. Epstein, Shane Goldmacher, Michigan Primary Takeaways: 'Uncommitted' Sends Biden a Message, The New York Times, February 28, 2024 (באנגלית)
- ↑ Barney Henderson, Jill Stein Wins 22% of Vote in Dearborn as Gaza Stings Harris: Network, ניוזוויק, 06 בנובמבר 2024 (באנגלית)
- ↑ Brandon Drenon, Michigan vote tests anger over Biden's Israel policy, BBC News, February 27, 2024 (באנגלית)
- ↑ Yasmine El-Sabawi, Dearborn results: Voters in largest Arab American city back Trump in US presidential election, November 6, 2024 (באנגלית)
- ↑ דיצה קרן, Thank you, Mr. President - בנק הפועלים במחווה לנשיא ביידן, באתר וואלה, 18 באוקטובר 2023
- ↑ Ron Kampeas, Jewish White House staffers get emotional during briefing on response to Israel's war, Jewish Telegraphic Agency, October 11, 2023
- ↑ כרזת תודה לנשיא ארה"ב ג'ו ביידן נתלתה על בניין האודיטוריום בחיפה., באתר Facebook
- ↑ לא רק בבור בקריה: חמישה מקומות שביידן חייב לבקר בהם בישראל, באתר כיפה, 17 באוקטובר 2023
- ↑ Gerhard Peters, John T. Woolley, Joseph R. Biden, Jr., WHAT THEY ARE SAYING: President Biden Makes Powerful, Heartfelt Statements of Support for Israel, Condemns Terrorist Attacks, The American Presidency Project, 12/10/2023 (באנגלית)
- ↑ הנשיא ביידן אמר לכם באנגלית: "Don't do it״. אני אומר לכם אותו הדבר בעברית: תיזהרו., באתר עמוד הטוויטר של ראש ממשלת ישראל, 16 באוקטובר 2023
- ↑ David Makovsky, The Trust Biden Built with Israelis Doesn’t Come with a Blank Check, The Washington Institute, 13/10/2023 (באנגלית)
- ↑ HERB KEINON, Joe Biden's speech set a new standard for US-Israel ties - analysis, The Jerusalem Post, October 11, 2023
- ↑ Ramy Inocencio, Justine Redman, Israel's far-right lashes out at Biden over Gaza war stance as Netanyahu vows Rafah offensive will happe, May 9, 2024 (באנגלית)
- ↑ Isaac Chotiner, Biden's Increasingly Contradictory Israel Policy, The New Yorker, April 2, 2024 (באנגלית)
- ↑ אלדד שביט, "חרבות ברזל" - יחסי ארצות הברית-ישראל בסימן פערים מתרחבים, מבט על, גיליון 1818, 22 בינואר 2024, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
- ↑ אלוף (מיל') אליעזר (צ'ייני) מרום, הסיוע האמריקני לצה"ל: ברית אסטרטגית או תלות ביטחונית?, באתר ישראל היום, 11 בינואר 2026
- ↑ לי־און הדר, ישראל מציגה מאפיינים של תלות אימפריאלית בארה"ב. השינוי לא יהיה קל | דעה, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2025
- ↑ מערכת היום, בן גביר נגד ביידן: "במקום לגבות את ישראל הוא תומך בחמאס; אם טראמפ היה בשלטון - התנהגות ארה"ב הייתה שונה לחלוטין", באתר ישראל היום, 4 בפברואר 2024
- ^ 77.0 77.1 קרוליין גליק, 360 degrees of hostility: The Biden administration and Israe, February 5, 2024 (באנגלית)
- ↑ המלך עבדאללה: ירדן ומצרים לא יקלטו פליטים מעזה, זה קו אדום, באתר ynet, 17 באוקטובר 2023
- ↑ ליאור בן ארי, סיסי מסרב לקלוט פליטים מעזה: "שיעברו לנגב". 10,000 מחו מחוץ לשגרירות ישראל בירדן, באתר ynet, 18 באוקטובר 2023
- ↑ ספיר ליפקין, שעות לפני הביקור: ירדן הודיעה על ביטול הפסגה עם הנשיא ביידן בעמאן, באתר מאקו, 18 באוקטובר 2023
- ^ 81.0 81.1 Nadeen Ebrahim, Biden snubbed by Middle East allies as Arab world seethes over Gaza hospital blast, CNN, October 18, 2023 (באנגלית)
- ↑ Paul Adrian Raymond, Will unconditional US support for Israel harm its ties with the Arab world?, Al Jazeera, October 27, 2023 (באנגלית)
- ↑ סקיי ניוז ערבייה, حزب الله: إرسال حاملات طائرات يكشف ضعف الجيش الإسرائيلي, סקיי ניוז בערבית, 11 באוקטובר 2023 (בערבית)
- ↑ Richard Haass, The Trouble With Allies: America Needs a Playbook for Difficult Friends, Foreign Affairs, 19 באוגוסט 2024 (באנגלית)
- ↑ Shalom Lipner, Israel Is Losing America: Netanyahu Should Work With Biden, Not Against Him, Foreign Affairs, 11 ביוני 2024 (באנגלית)
- ↑ Hussein Agha and Robert Malley, The Lies America Tells Itself About the Middle East: As Its Influence Faded, Washington Dissembled and Denied Reality, Foreign Affairs, 16 September 2025 (באנגלית)
- ↑ Shizah Kashif, Foreign Affairs: Biden's Greatest Failure in Gaz, December 2, 2024 (באנגלית)
- ↑ Andrew Rettman, EU's top diplomat blames US for lack of influence on Israel, EUobserver, September 3, 2025 (באנגלית)
- ↑ Edward Wong, Matina Stevis-Gridneff, Over 800 Officials in U.S. and Europe Sign Letter Protesting Israel Policies, The New York Times, February 2, 2024 (באנגלית)
- ↑ Amnesty International USA, In response to President Biden’s foreign policy speech tonight, Paul O’Brien, Executive Director of Amnesty International USA, issued the following quote, Amnesty International USA, הודעה לעיתונות, 19 באוקטובר 2023 (באנגלית)
- ↑ Amnesty International USA, Biden Disappoints in Visit to Israel, Fails to De-escalate Violence and Protect Human Rights, Amnesty International USA, הודעה לעיתונות, 18 באוקטובר 2023 (באנגלית)
- ↑ אברהם גרינצייג, חיבוק ג'ו: מה עומד מאחורי ביקור ביידן?, באתר ערוץ 7, 18 באוקטובר 2023
- ↑ ד"ר עומר דוסטרי, התמיכה האמריקנית בישראל: להיזהר ממלכודת הדב, 30 באוקטובר 2023
- ↑ אריה יואלי, הסיוע של ביידן התגלה כהשתלטות עוינת על המצב, באתר "סרוגים", 16 באוקטובר 2023
- ↑ אל"מ (מיל') פרופ' גבי סיבוני, חיבוק הדוב של ארצות הברית – אין ארוחות חינ, 20 באוקטובר 2023
- ↑ גילי כהן, מדיניות ה-Don't של ביידן לעבר נתניהו מתבטאת במעשים, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 9 במאי 2024
- ↑ Steven D'Souza, Scott Anderson, Eva Uguen-Csenge, Netanyahu's quest for political survival could be affecting the push for Mideast peace, U.S. election, CBC, November 1, 2024 (באנגלית)
- ↑ Don't | מאמר מערכת, באתר הארץ, 15 באפריל 2024
- ↑ The Editors, The Failure of Biden's Doctrine of 'Don't', National Review, April 14, 2024 (באנגלית)
- ↑ Michael Makovsky, PhD ו-Blaise Misztal, The Failure of Biden’s ‘Just Say Don’t’ Foreign Policy, RealClearDefense, 15 באוקטובר 2024 (באנגלית)
- ↑ Brian Katulis ו-Sydney Taylor, The Limits of Biden’s Middle East Diplomacy: An Assessment of US Policy, April-July 2024, Middle East Institute, Policy Assessment, 24 ביולי 2024 (באנגלית)
- ↑ ארה"ב: נעביר לישראל 3.5 מיליארד דולר עבור רכישת כלי נשק וציוד ממנה, באתר ynet, 9 באוגוסט 2024
נאום ה-Don't42953934