משתמש:עמנואל/פולמוס תרנגולי קובריץ
פולמוס תרנגולי קובריץ (קפריסין) היה מחלוקת בין פוסקי ההלכה במאה ה-19, בדבר כשרותם של תרנגולים שהובאו לאירופה מארצות שונות, בהן קפריסין, וכונו על שם אותן ארצות. מחלוקת זו מקבילה למחלוקת אודות כשרותם של תרנגולי ההודו.
רקע
סביב שנת תרי"ח[1] הובאו לאירופה תרנגולים מיוון, קפריסין, סין, אמריקה וארצות נוספות, מזן שונה מזה שהיה נפוץ באירופה, שהיו שונים מעט מהתרנגול האירופאי. בין השינויים[2]: הם גדולים יותר מהתרנגול האירופאי, וכן צווארם ורגליהם ארוכים יותר, רגליהם מכוסות בנוצות, כרבולתם קטנה, הם ישנים על הקרקע והתנהגותם עם אפרוחיהם שונה מזו של הזן האירופאי. אמנם, היו להם שלשה סימני טהרה.
לא היתה מסורת באירופה על אכילתם, ומההתכתבות עם רבנים ועדי ראייה מארצות מוצא התרנגולים התברר כי ישנם מינים שונים התואמים להגדרות אלו, שכל אחד מהם שונה במעט מחבירו, ולא היה ברור על איזה מין מהם מתייחסות העדויות על אכילתו, והאם הוא המין שהובא לאירופה.
בשלב מסוים העופות התערבו בעופות בעלי מסורת, והשאלה התעוררה על העופות שנולדו מהם.
השתלשלות הויכוח
בשנת תר"כ פירסם רבי יוסף שאול נתנזון תשובה להיתר[3], ונימוקו העיקרי הוא מפני שלדעתו עוף שאין מסורת על אכילתו אך לא הוחזק כטמא, הינו כשר באכילה. הרב נתנזון היה ראשון המתירים,[4] ואף היה אוכל מהם בעצמו[5]. גם רבי נתן אדלר מלונדון התיר את אכילתם, על סמך מסורת בני הודו.
רבי חיים הלברשטאם בתחילה אסרם באכילה, משום שאף שיש להם סימני טהרה, לא ניתן להכשירם ללא מסורת על אכילתם[6], אך בחורף של שנת תרכ"א התירם באכילה, לאחר גביית עדות מאנשים נאמנים על אכילתם מאות בשנים בארץ ישראל. בשו"ת דברי חיים קיימות תשובות רבות בנושא זה.[7] על פי הוראתו, התפשט היתר אכילתם בכל גליציה.[8] אם כי הדברי חיים עצמו נמנע מלאכלם[9].
בחודש אדר באותה שנה פירסם רבי אהרן דוד דייטש מיארמוט מכתב ארוך[10] לאסור את התרנגולים, בטענה כי התרנגולים עליהם סיפרו המעידים מארץ ישראל שונים במעט מאלו המובאים מקפריסין, וכן בארץ ישראל עצמה ישנם כמה מינים של תרנגולים גדולים. הרב דייטש הסתמך על עדות אחיו רבי שמעון דייטש, כי בני ירושלים אינם אוכלים תרנגולים אלו. לדבריו, גם יהודי קולקטה שבהודו אינם אוכלים מתרנגולים אלו, ואלו האוכלים אותם הם הגרים הרחק משם, שאינם בקיאים בהלכות, ועל פי אכילתם התיר הרב אדלר את התרנגולים. הרב דייטש לא קיבל את העדות שהובאה לבעל "דברי חיים" על פי דברי מהרי"ל[11] ש"אין להעמיד שום מסורה אלא על ידי חכם גדול ונאמן שאינו מעיד בדדמי".
גם רבי ישעיה פיק ברלין[דרושה הבהרה] ורבי ירמיה לעוו אסרו את התרנגולים.
בהמשך התפרסמה תשובה להיתר בשם רבי שמואל הלר, שהסתמך על מסורת בני ארץ ישראל, אולם בשנת תרכ"ה חזר בו מהוראתו, לאחר שחשש שתרנגולי קובריץ אינם מאותו המין שנאכל בארץ.
בשנת תרכ"ו הדפיס רבי אורי שרגא פייבוש טויבש קונטרס בשם "עוף טהור"[12], בו האריך להוכיח שעופות אלו כשרים באכילה. בשנת תרכ"ח כתב תשובה[13] לפרוך את הקונטרס "כנפי נשרים" של רבי ישעיהו שור, שבו הפריך את מסקנות הקונטרס "עוף טהור".
כנגד דעה זו יצאו רבי שלמה קלוגר[14] ורבי יצחק אייזיק מקומרנא[15], שכתבו שאין לסמוך על מסורת המקומות שאוכלים אותם, שהיא אינה מסורת אלא ירידת הדורות. לדעה זו הצטרף רבי יצחק יהודה שמלקיש[16].
החידושי הרי"ם מגור[17] ורבי יהודה אסאד שהעיד על רבי מנחם מנדל פנט מדעש שהתירם.
ראו גם
לקריאה נוספת
- רבי צבי הירש שפירא, דרכי תשובה סימן פב, סעיף קטן לד, באתר היברובוקס
- קובץ עץ חיים (באבוב) חלק כז, ברוקלין נ. י., עמ' רעד, ניסן תשע"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- הרב דוד מוסקוביץ, וכשר הדבר, עמ' קסט, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
הערות שוליים
- ↑ דברי חיים, חלק ב', יורה דעה סימן מ"ה
- ↑ דרכי תשובה, יורה דעה, סימן פב, סעיף קטן לד.
- ↑ בסוף ספר "זכרון אברהם" של רבי אברהם אבלי הכהן מרדזין.
- ↑ כדבריו בהסכמה לספר "צלותא דאברהם" ולשו"ת "יהודה יעלה".
- ↑ שואל ומשיב, מהדורא קמא, חלק ב' סימן קנ"ב.
- ↑ שו"ת דברי חיים, נוספות, סימן ח'.
- ↑ לדוגמא: חלק ב' אורח חיים סימן ב', יורה דעה סימן מ"ה-מ"ח, חושן משפט סימן נ"ב, נוספות סימן ז'-ט'.
- ↑ מכתב סופר, יורה דעה סימן ג.
- ↑ דברי חיים, חלק ב, יו"ד סימן מה-מח
- ↑ נדפס בספרו שו"ת גורן דוד, סימן י"ב.
- ↑ שו"ת מהרי"ל, סימן ק'.
- ↑ נדפס גם בספרו שו"ת אורי וישעי סימן י"א
- ↑ שם סימן יב
- ↑ טוב טעם ודעת, מהדורה תליתאי סימן קנ-קנב
- ↑ היכל הברכה, דברים יב, א
- ↑ בית יצחק, יורה דעה חלק א, סימן קו-קז
- ↑ שו"ת הרי"ם, חלק יורה דעה, סימן ח.