מים מתוקים

מים מתוקים הם מים שיש בהם כמות נמוכה של מלחים מומסים, בעיקר מלח בישול, ובכך הם שונים ממי ים, שבהם כמות ניכרת של מלחים. בניגוד לשמם, אין בהם שמץ מתיקות. מקורם של כל המים המתוקים במשקעים מאדי המים שבאטמוספירה, שמגיעים לאגמים, נהרות ומאגרי מים אחרים ביבשה באופן ישיר או לאחר המסה של שלג או קרח (ראו מחזור המים בטבע). מים מתוקים חיוניים לקיומם של מינים רבים של בעלי חיים, בעיקר באזורים מדבריים.

מים מתוקים אינם בהכרח ראויים לשתייה בידי אדם - פעמים רבות נדרש טיהור שלהם ממזהמים כימיים או ביולוגיים לשם הפיכתם למי שתייה. הביקוש למים המתוקים חורג מעבר לשימוש השוטף של האדם ולצורך בהם בחקלאות. מערכות קירור רבות דורשות מים מתוקים לפעולתן התקינה, בין היתר קירור ליבותיהם של כורים גרעיניים ותחנות כוח המונעות בשרפה כגון תחנות גז טבעי ופחם. תהליכי ייצור מגוונים דורשים שימוש בכמויות משמעותיות של מים מתוקים כגון תהליכי ייצור של שבבי סיליקון, וגם תהליכים אחרים כגון כרייה.

המחסור במים מתוקים

מקורות המים המתוקים בעולם מתרוקנים מסיבות רבות, בהן הגידול באוכלוסייה האנושית, ההתחממות הגלובלית, בצורת, ניצול יתר של מאגרים קיימים ועוד. ככל שאוכלוסיית העולם תגדל, והיא צפויה לגדול ב-50% עד אמצע המאה ה-21, הביקוש למים מתוקים יגבר והמחסור יורגש בחלקים נרחבים יותר של העולם. כדי להתמודד עם הביקוש ההולך וגדל למים מתוקים מושקעים מאמצי פיתוח רבים שמטרתם לייעל את השימוש הקיים במים המתוקים מצד אחד ומנגד - להגדיל את היצע המים המתוקים באמצעים טכנולוגיים המאפשרים התפלה, מיחזור ושימוש חוזר במים המתוקים.

דגים

דגים מושפעים משיעור מלח הבישול המומס במים בהם הם חיים. רוב זני הדגים לא יכולים לחיות גם במים מתוקים וגם במים מלוחים, אף על פי שיש מספר מינים, כגון סלמון, שמסוגלים לכך. לדגי מים מלוחים יש גישה לכמויות לא מוגבלות של מלח, לכן המטבוליזם שלהם מנסה להוציא מגופם כמה שיותר מלח ולהשאיר בגופם כמה שיותר מים, בעוד דגי מים מתוקים עושים את ההיפך - יש להם יותר מדי מים ופחות מדי מלח.

4 דגי מים מתוקים: