טיוטה:ספק ממון

ספק ממון
(מקורות עיקריים)

משנה	מסכת בבא קמא, פרק ה', משנה א'; מסכת בבא מציעא, פרק א', משנה א'; פרק ח', משנה ג'
תלמוד בבלי	מסכת בבא מציעא, דף ב', עמוד א'; דף ק', עמוד א'; מסכת בבא בתרא, דף ל"ד, עמוד ב'
משנה תורה	הלכות טוען ונטען, פרק ט', הלכה ז'; הלכות טוען ונטען, פרק ט"ו, הלכה ד'
שולחן ערוך	חושן משפט, סימן קל"ט

ספק בדיני ממונות הוא מצב שבו ישנו ספק אודות בעלותו של חפץ מסויים, ואין לאחד מבעלי הדין עדיפות חזקתית או ראייתית על פני האחר. במשנה ובתלמוד הובאו מספר דרכי הכרעה בספיקות אלו, והאופנים שבהם משתמשים בכל אחת מההכרעות נתבארו בחלקם בתלמוד ובחלקם בספרי הראשונים.

רקע הלכתי

ערך מורחב – המוציא מחבירו עליו הראיה

כאשר ישנו ויכוח אודות בעלות ממון מסויים, ואין לאחד מהצדדים ראיה לבעלותו, יש להשאיר את החפץ ביד המוחזק, מכיוון שהמוציא מחבירו עליו הראיה, כלומר, מי שמבקש להוציא ממון מחבירו עליו להביא ראיה שאכן הממון שייך לו.

ובאופן שאין צד שמוחזק בחפץ, לא נאמר הכלל שהמוציא מחבירו עליו הראיה, ובמשנה ובתלמוד הובאו מספר דרכי הכרעות במקרים אלו.

סוגי ההכרעות

יחלוקו

ערכים מורחבים – ממון המוטל בספק, שניים אוחזים בטלית

במשנה במסכת בבא מציעא נכתב שבמקרה ששניים אוחזים בטלית או בכל חפץ אחר וכל אחד טוען לבעלות מכיוון שהוא מצא אותה וזכה בה על ידי קנין, או מכיוון שקנה אותה, כל אחד מהם ישבע שלכל הפחות חצי מהטלית שייכת לו, ולאחר מכן הם חולקים ביניהם את הטלית.

דוגמא נוספת מובאת בגמרא במסכת בבא בתרא אודות שני אנשים שכל אחד מהם החזיק שטר מתנה על אותו שדה שנכתב על ידי בעליה, והתאריך שבשני השטרות זהה, כך שלא ידוע איזה שטר נכתב תחילה. דעת שמואל שעושים שודא דדייני (ראה להלן), אך לדעת רב חולקים בעלי הדין בשדה.

האחרונים חקרו האם חלוקת שניים אוחזין היא הכרעה הנובעת מן הספק, או שהיא חלוקת ודאי מכיוון שחזקה כל מה שתחת יד אדם שלו, וכיוון שלפנינו הטלית מוחזקת ביד שניהם, יש לראותה כשייכת לשניהם.

הפוסקים נחלקו במקרה שבו אחד האוחזים ידוע כבעליו הראשונים של החפץ. יש סברו שגם במקרה כזה חולקים, ויש שסברו שהחפץ ניתן למי שידוע כבעליו הראשונים מכוח חזקת מרא קמא.

מלבד דין שניים אוחזין ודין שני שטרות היוצאים ביום אחד, מובאים בתלמוד מספר מקרי ספק בבעלות ממונית שבהם לדעת חכמים יש להשאיר את הממון ביד בעליו הראשונים (אך באופן שאחד מבעלי הדין מחזיק בחפץ בפועל אף לדעת סומכוס משאירים את החפץ בידיו), מכיוון שהמוציא מחבירו עליו הראיה, אך לדעת סומכוס במקרים אלו חולקים בעלי הדין בממון. בגמרא במסכת בבא מציעא מבואר שלא בכל ממון המוטל בספק לדעת סומכוס חולקים גם כשיש מרא קמא, אלא רק בסוג ספק הנקרא "דררא דממונא", שבגדרו נחלקו הראשונים. בטעמו של סומכוס, ביארו התוספות ששני הצדדים מקבלים כוח חזקתי בממון.

כל דאלים גבר

ערך מורחב – כל דאלים גבר

בגמרא במסכת בבא בתרא מובא מקרה של מחלוקת על בעלות ספינה (ארבא), שהדין הוא "כל דאלים גבר", כלומר, החפץ ינתן למי שיתפוס אותו בכוח או למי שהוכיח שהחפץ שלו באמצעות ראיות קלושות שאינן נחשבות בדרך כלל כראיות מספיקות בבית דין.

הראשונים נחלקו בגדר דין זה, יש שכתבו כי מדובר באמצעי בירור, מכיון שמסתבר שמי שהחפץ שייך לו יתאמץ יותר לתפוס בו, וכן מסתבר יותר שיהיו בידיו ראיות כלשהן שהחפץ אכן שייך לו, אף אם אינן ראיות ברורות. אך יש שכתבו שאין זה בירור, אלא הימנעות של בית הדין מלדון בבעלותו של החפץ מאחר שאין בידיו כלי הכרעה מספקים.

יהא מונח עד שיבוא אליהו

ערך מורחב – יהא מונח עד שיבוא אליהו

במשנה בפרק המפקיד מובא מקרה שבו שני אנשים הפקידו כסף אצל שומר, אחד הפקיד מנה ואחד הפקיד מאתיים זוז (שהם שני מנים), וכל אחד טוען שהוא זה שהפקיד מאתיים זוז, והשומר אינו זוכר עם מי האמת. לדעת חכמים כל אחד מהמפקידים יקבל את המנה שבודאי שייך לו, והמנה השלישי שמעמדו מסופק יהא מונח עד שיבוא אליהו, אך לדעת רבי יוסי כל הפקדון יהא מונח עד שיבוא אליהו, כדי לגרום לרמאי להודות בכדי לקבל את המנה ששייך לו.

באופן יישום הדין נחלקו הראשונים, לדעת הרמב"ם הכסף יהא מונח אצל השומר, אך לדעת המרדכי הכסף יהא מונח בבית דין.

שודא דדייני

ערך מורחב – שודא דדייני

בגמרא מובאת מחלוקת רב ושמואל אודות שני אנשים שכל אחד מהם מחזיק בשטר מתנה על אותה שדה שנכתב על ידי בעליה, והתאריך שבשני השטרות זהה, כך שלא ידוע איזה שטר נכתב קודם. דעת רב שהם חולקים בשדה, אך דעת שמואל שהדיינים פוסקים כראות עיניהם ("שודא דדייני"), וכך נפסק להלכה.

באופן יישום הדין נחלקו הראשונים, לדעת רש"י והערוך הדיינים מעריכים למי מבין שני בעלי הדין היה בעל השדה מחבב יותר, ומתוך כך קובעים למי מסתבר שנתן את השדה. אך לדעת רבנו תם הדיינים נותנים למי שירצו.

יישוב סתירת ההכרעות

בתלמוד ובראשונים, נכתבו מספר אפשרויות באיזה מקרה משתמשים בכל הכרעה, בתלמוד עצמו נמצאו שלושה יישובים על סתירת ההכרעות:

• הגמרא במסכת בבא מציעא מקשה מה ההבדל בין שניים אוחזין שהדין בו יחלוקו לבין דין המנה השלישי שבו הדין שיהא מונח. הגמרא מתרצת שלפי חכמים החילוק הוא שבשניים אוחזין ניתן לומר שהחלוקה משקפת את האמת ולכן הדין הוא יחלוקו, אך במנה שלישי אין אפשרות שהחלוקה תהיה אמת, שהרי המנה שייך בוודאות לאחד בלבד, ולכן אין מקום לחלוקה. ולפי רבי יוסי החילוק הוא שבמנה שלישי וודאי שאחד מבעלי הדין משקר ולכן הדין הוא שיהא מונח בכדי שהרמאי לא ירוויח, אך בשניים אוחזין שאין הכרח לומר שאחד מבעלי הדין משקר, מכיוון שיתכן שאחד טועה וסובר שהוא הגביה את המציאה ראשון, חולקים.
• הגמרא במסכת בבא בתרא מקשה מה החילוק בין דין ארבא שבה נאמר כל דאלים גבר לבין דין שני שטרות היוצאין ביום אחד ששבו הדין הוא שודא דדייני (לשיטת שמואל). הגמרא מתרצת שבמקרה שקיימת אפשרות סבירה שבעתיד יתברר למי שייך החפץ הדין כל דאלים גבר, ואילו במקרה שאין אפשרות סבירה שהדבר יתברר הדין הוא שודא דדייני.
• עוד מקשה הגמרא בבבא בתרא מה החילוק בין ארבא שהדין בה כל דאלים גבר למקרים שבהם לדעת סומכוס יחלוקו. גמא מתרצת שבמקרה שהספק הוא מסוג "דררא דממונא" שהוא חזק יותר, הדין הוא יחלוקו, אך כשאין דררא דממונא הדין הוא כל דאלים גבר.

אך אף לאחר דברי הגמרא, נותרו שתי קושיות:

1. מה ההבדל בין שניים אוחזין שהדין בו יחלוקו לארבא שהדין בה כל דאלים גבר.
2. מה ההבדל בין מנה שלישי שהדין בו יהא מונח לארבא שהדין בה כל דאלים גבר.

בראשונים ישנם כמה שיטות כיצד ליישב קושיות אלו.

שיטת רבנו תם וסייעתו

שיטת רבנו תם, רבנו חננאל, התוספות במסכת בבא מציעא, הרא"ש, הסמ"ג החידושים המיוחסים לריטב"א, הטור, התוספות רי"ד, רבנו ירוחם והריב"ש שבאופן שבעלי הדין אינם מוחזקים בחפץ הדין הוא כל דאלים גבר, ובאופן שמוחזקים בחפץ הדין הוא יחלוקו, ובלבד שהחלוקה יכולה להיות אמת, אך אם החלוקה לא יכולה להיות אמת, כגון במנה שלישי, הדין הוא יהא מונח. עם זאת, במקרה שבו יש דררא דממונא, חולקים למרות שבעלי הדין אינם מוחזקים בחפץ, ואף כאשר החלוקה לא יכולה להיות אמת.

הקושי המרכזי בשיטה זו הוא מדברי הגמרא בבבא מציעא שמנסה להשוות את דין שניים אוחזין לדין המנה השלישי. לפי שיטת רבנו תם וסייעתו לכאורה אין מקום להשוואה זו, שהרי במנה השלישי בעלי הדין אינם מוחזקים, והיה לגמרא להשוותו למקרה של ארבא, שגם בו בעלי הדין לא מוחזקים. הראשונים תירצו על שאלה זו שבמנה שלישי מדובר באופן ששניהם הפקידו יחד, והשומר שומר בשביל שניהם, ולפיכך הם נחשבים מוחזקים.

חלק מהאחרונים כתבו שהתוספות בבבא מציעא והרא"ש נחלקו במהות חלוקת שניים אוחזין, שלשיטת התוספות בבבא מציעא החלוקה אינה מטעם ספק, אלא מכיוון שכרגע אנו רואים לפנינו ששניהם מחזיקים בטלית יש לנו להניח שהיא שייכת לשניהם, אך לשיטת הרא"ש עצם החזקתם אינה סיבה מצד עצמה לפסוק יחלוקו, אך היא מונעת מלפסוק להם כל דאלים גבר, ולפיכך חולקים מטעם פשרה. אך רבי אבא ברמן כתב שאף התוספות סוברים שהחלוקה מטעם ספק.

שיטת ריב"א

מכוח הקושיה על שיטת רבנו תם מן ההשוואה שעורכת הגמרא בין המנה השלישי לשניים אוחזין, ריב"א חולק על רבנו תם. לשיטתו, דין יחלוקו פוסקים כאשר בעלי הדין מוחזקים בחפץ, או כאשר יתכן שאין רמאי בין בעלי הדין, אלא אחד מהם טועה וסבור שהחפץ שייך לו, למרות שאינם מוחזקים. אך כאשר ברור שאחד מבעלי הדין משקר, הדין הוא כל דאלים גבר, מלבד באופן שהחפץ נמצא ברשותם של בית הדין או שומר, שאז הדין הוא יהא מונח.

הקושיה המרכזית על שיטתו של ריב"א היא קושייתו של ר"י שהחילוק בין אופן שבו ודאי אחד מבעלי הדין משקר לבין אופן שיתכן שאחד טועה וסבור שהצדק עמו, נאמר בגמרא לשיטתו של רבי יוסי, אך לשיטת רבנן הובא חילוק אחר.

שיטת הר"ן והנמוקי יוסף

הר"ן והנמוקי יוסף סוברים כשיטת רבנו תם שבאופן שבעלי הדין מוחזקים הדין הוא יחלוקו ובאופן שאינם מוחזקים הדין הוא כל דאלים גבר, אך בניגוד לרבנו תם שסובר שבאופן שמוחזקים אך החלוקה אינה יכולה להיות אמת הדין הוא יהא מונח, לשיטתם יהא מונח פוסקים כאשר הצדדים מוחזקים ויש ודאי רמאי, אף אם החלוקה יכולה להיות אמת.

שיטת הרשב"א

הרשב"א בתחילה הביא את דברי רבנו חננאל שבאופן שמוחזקים בחפץ עושים יחלוקו ובאופן שאינם מוחזקים עושים כל דאלים גבר, אך לאחר מכן הציע שבאופן שיש סיכוי סביר שהאמת תתברר בהמשך, הדין הוא כל דאלים גבר, אך באופן שאין סיכוי סביר שהאמת תתברר בהמשך, הדין הוא שודא דדייני, ובאופן שלא ניתן לעשות שודא דדייני, כגון בשניים אוחזין בטלית שאין סיכוי סביר שיתברר מי הגביה את הטלית ראשון, הדין הוא יחלוקו.

שיטות נוספות

שיטת רש"י

רש"י כתב שבאופן ששני בעלי הדין מוחזקים אך ודאי אחד מהם משקר אין עושים יחלוקו אלא יהא מונח, ונחלקו המפרשים בדעתו אודות החילוק בין שניים אוחזין שהדין הוא יחלוקו, לארבא שהדין בה כל דאלים גבר. יש שדייקו מדבריו בפירוש הדין של שניים אוחזין בטלית שסובר כמו רבנו תם והנמוקי יוסף, ובאופן שהם מוחזקים הדין הוא יחלוקו, ובאופן שאינם מוחזקים הדין הוא כל דאלים גבר, אך יש שדייקו מדבריו שאף באופן שאינם מוחזקין שייך לעשות חלוקה.

שיטת הרמב"ם

הרמב"ם בהביאו את ההלכה של חלוקת שניים אוחזין בטלית הוסיף ”או יושבין בצד ערמה של חטים ומונחות בסמטא או בחצר של שניהם” ונחלקו הראשונים בכוונתו בהוספה זו, ההגהות מיימוניות כתב ששניים שיושבים בצד ערימה אינם מוחזקים, ולכן דייק מהרמב"ם שאף באופן שאינם מוחזקים הדין הוא יחלוקו, כשיטת הריב"א. אך הטור כתב ששנים היושבים בצד ערימה הינם מוחזקים, ולכן דייק מהרמב"ם שסובר כשיטת רבנו תם שבמקרה שאינם אוחזים הדין הוא כל דאלים גבר ולא יחלוקו.

ראו גם

• דיני ממונות
• משפט עברי
• שניים אוחזין בטלית
• ממון המוטל בספק
• כל דאלים גבר
• שודא דדייני
• תקפו כהן
• ספק (הלכה)

לקריאה נוספת

• הערך "יחלוקו", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• הערך "כל דאלים גבר", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• הערך "יהא מונח עד שיבא אליהו", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• הערך "שודא דדייני", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• הערך "שניים אוחזין", באתר ויקישיבה, מתוך הספר קובץ יסודות וחקירות
• הערך "חולקין", באתר ויקישיבה, מתוך הספר קובץ יסודות וחקירות
• הערך "כל דאלים גבר", באתר ויקישיבה, מתוך הספר קובץ יסודות וחקירות
• הערך "שודא דדייני", באתר ויקישיבה, מתוך הספר קובץ יסודות וחקירות
• הערך "יהא מונח עד שיבוא אליהו", באתר ויקישיבה, מתוך הספר קובץ יסודות וחקירות

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.