טיוטה:ספק ממון

במשנה ובתלמוד בבלי, נכתבו מספר פסקים אותם עושים כשיש ספק לבית דין למי שייך ממון מסוים, כשאין לאף אחד מהצדדים עדיפות חזקתית או ראייתית. בתלמוד ובראשונים יש כמה הסברים מתי אומרים כל פסק.

סוגי ההכרעות

יחלוקו

ערכים מורחבים – יחלוקו, ממון המוטל בספק, שניים אוחזים בטלית

המשנה במסכת בבא מציעא מביאה שבמקרה ששניים אוחזין בטלית וכל אחד אומר שהוא מצא אותה וזכה בה על ידי קנין, או שכל אחד אומר שהוא קנה אותה, כל אחד ישבע שיש לו לכה"פ חצי מהטלית, ויחלוקו. מלבד זאת, בש"ס מובא מספר מקרי ספק שבהם לדעת חכמים יש להשאיר את הממון ביד מי שהו בידו כרגע, או אצל המרא קמא, מכיוון שהמוציא מחבירו עליו הראיה, אך דעת סומכוס שבמקרה זה חולקים בעלי הדין את הממון המוטל בספק. בגמרא במסכת בבא מציעא מבואר שלא בכל ספק ממון לדעת סומכוס עושים יחלוקו נגד מוחזק, אלא רק בסוג ספק הנקרא דררא דממונא, ונחלקו הראשונים בגדרו.

האחרונים חקרו האם החלוקה היא מטעם ספק, או שהיא חלוקת ודאי, מכיון שסוכ"ס שניהם מוחזקים בטלית, וחזקה כל מה שתחת יד אדם שלו.

כל דאלים גבר

ערך מורחב – כל דאלים גבר

בגמרא במסכת בבא בתרא מובא שהיתה ספינה (ארבא) שאחד טען שהיא שלו ואחד טען שהיא של, ובגמרא מובא שנפסק להם כל דאלים גבר, כלומר, החפץ ינתן למי שיתפוס אותו בכוח או שהחפץ ינתן למי שהוכיח שהחפץ שלו באמצעות ראיות קלושות שלא קבילות בדרך כלל בבית דין.

הראשונים נחלקו בגדר הפסק, יש שכתבו שיש בו ראיה כל שהיא, מכיון שמסתבר שמי שהחפץ שייך לו יותר יתאמץ להשיגו, וכמו כן יותר מסתבר שיהיו בידיו ראיות קלושות. אך יש שכתבו שהוא משום השתמטות של בית דין מלדון בבעלותו של החפץ.

יהא מונח עד שיבוא אליהו

ערך מורחב – יהא מונח עד שיבוא אליהו

במשנה בפרק המפקיד מובא שבמקרה שבו שני אנשים הפקידו כסף אצל שומר, אחד הפקיד מנה ואחד הפקיד מאתיים זוז (שתי מנים), וכל אחד טוען שהוא זה שהפקיד מאתיים, והשומר אינו זוכר, לדעת חכמים מכיון שלכל אחד יש ודאי מנה כ"א נוטל מנה, והמנה השלישי מכיוון שלא ידוע למי הוא שייך יהא מונח עד שיבוא אליהו, אך לדעת רבי יוסי כל הפקדון יהא מונח עד שיבוא אליהו, כדי שהרמאי יודה בכדי שיקבל את המנה השייך לו.

נחלקו הראשונים היכן יהיה מונח, לדעת הרמב"ם יהא מונח אצל השומר, אך לדעת האור זרוע יהא מונח בבית דין.

שודא דדייני

ערך מורחב – שודא דדייני

בגמרא מובאת מחלוקת רב ושמואל אודות שני אנשים שביד כל אחד יש שטר מתנה על שדה שנכתב על ידי בעליה, והתאריך שבשני השטרות זהה, כך שלא ידוע איזה שטר נכתב קודם. דעת רב שהם חולקים בשדה, אך דעת שמואל שהדיינים פוסקים כראות עיניהם, רש"י (בכתובות) פירש שפוסקים כראות עיניהם מי מחבבו יותר, ויותר מסתבר שנתן את השדה לו, אך רבנו תם פירש שנותנים למי שרוצים.

יישוב הסתירה

בתלמוד ובראשונים, נכתבו מספר כללים מתי פוסקים כל הכרעה, בתלמוד עצמו נמצאו שלושה יישובים על סתירת הכרעות:

• הגמרא במסכת בבא מציעא מקשה מה ההבדל בין שניים אוחזין שאומרים בו יחלוקו למנה שלישי שאומרים בו יהא מונח, ותירצה שלפי חכמים החילוק הוא שבשניים אוחזין שהחלוקה יכולה להיות אמת פוסקים יחלוקו, אך במנה שלישי מכיון שאין החלוקה יכולה להיות אמת לא שייך לעשות יחלוקו ולכן עושים יהא מונח.
• הגמרא במסכת בבא בתרא מקשה מה ההבדל בין ארבא שעושים כדא"ג לשני שטרות היוצאין ביום אחד שעושים שודא (לפי שמואל), ותירצה הגמרא שמתי שיש אפשרות סבירה שיתברר למי שייך החפץ עושים כל דאלים גבר, אך אם אין אפשרות סבירה שזה יקרה עושים שודא.
• עוד הקשתה הגמרא בבבא בתרא מה ההבדל בין ארבא שאומרים כדא"ג למקרים שבהם אומר סומכוס שיחלוקו, ותירצה שמתי שיש ספק מסוג דררא דממונא עושים יחלוקו, אך כשאין דררא דממונא עושים כל דאלים גבר.

בהשלמת יישוב ההכרעות, נמצאו מספר שיטות בראשונים, בהם שלושה שיטות מרכזיות: א. מתי שאין ודאי רמאי עושים יחלוקו, מתי שיש ודאי רמאי עושים כל דאלים גבר, ומתי שיש ודאי רמאי אך החפץ כבר תפוס בידי בית הדין או בידי השומר עושים יהא מונח. ב. מתי שיש אפשרות סבירה שיתברר בהמשך למי שייך החפץ עושים כל דאלים גבר, ואם אין אפשרות סבירה כזו, עושים שודא, ובמקרה שאי אפשר לעשות שודא עושים יחלוקו. ג. שיטת רוב הראשונים שמתי שהם מוחזקים עושים יחלוקו, ומתי שהם לא מוחזקים עושים כל דאלים גבר, ויהא מונח עושים רק באופן שמחוזקים והחלוקה לא יכולה להיות אמת, או באופן שלא שייך לעשות יחלוקו וכל דאלים גבר (רמב"ן), יש מהאחרונים שכתבו שיש מספר חילוקים בין הראשונים שסוברים הסבר זה.

שיטת רבנו תם וסייעתו

שיטת רבנו תם, רבנו חננאל, התוספות במסכת בבא מציעא, הרא"ש והתוספות רי"ד שמתי שהם מוחזקים בחפץ חולקים, ומתי שאינם מוחזקים כל דאלים גבר, ומתי שהם מוחזקים אך החלוקה לא יכולה להיות אמת, כגון במנה שלישי, אומרים יהא מונח. הקושי המרכזי שבשיטה זו הוא שהגמרא בבבא מציעא (ג.) מקשה מה ההבדל בין שניים אוחזין שאומרים יחלוקו למנה שלישי שאומרים יהא מונח, והלא לשיטת רבנו תם וסייעתו דין יחלוקו נאמר רק במוחזקים, ואם כן הגמרא היתה צריכה לדמות את המקרה של מנה שלישי למקרה שבהם הם לא מוחזקים, כגון בארבא. חלק מהראשונים תירצו שהשומר נחשב פוס בשביל שניהם, מכיוון שהגמרא העמידה באופן ששניהם הפקידו ביחד, ולכן השומר מחזיק בשביל שניהם. מכוח קושיא זו ריב"א חולק על סברא זו.

שיטת הריב"א

ריב"א הסביר שמתי שמוחזקים עושים יחלוקו, ומתי שלא אוחזין אם אין ודאי רמאי עושים יחלוקו, ואם שיש ודאי רמאי עושים כל דאלים גבר, מלבד במקרה שהחפץ תפוס בידיהם של בית דין או השומר, שאז עושים יהא מונח.

ראו גם

• דיני ממונות
• משפט עברי
• שניים אוחזין בטלית
• ממון המוטל בספק
• כל דאלים גבר
• שודא דדייני
• ספק ממון
• תקפו כהן
• ספק (הלכה)