קניין כסף
קניין כסף בהלכה הוא קניין הנעשה על ידי שהקונה נותן כסף או שווה כסף השווה פרוטה למוכר.
הדברים הנקנים בקניין כסף הם קרקע[א] ודברים המחוברים לה[5], עבד עברי, עבד כנעני, אשה, ולדעת רבי יוחנן מדאורייתא אף מטלטלין.
מקור
קניין כסף בקרקע נלמד מן הפסוק ”שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ” (ירמיהו, ל"ב, מ"ד)[6], ומכך שעבד כנעני הוקש לקרקעות לומדים שגם הוא נקנה בכסף[7].
בעבד עברי נלמד קניין זה מהפסוק ”מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ” (ויקרא, כ"ה, נ"א), ובאמה עבריה נלמד מכך שהיא נפדית על ידי "גרעון כסף", ואם אינה נקנית על ידי כסף, אין לה ממה לגרע[8].
דין קידושי אשה בכסף, על פי המובא בברייתא נלמד מהפסוק ”כי יקח איש אישה” (ספר דברים, פרק כ"ד, פסוק ה'.) ולומדים בגזירה שווה מהפסוק ”נתתי כסף השדה קח ממני” (ספר בראשית, פרק כ"ג, פסוק י"ג.) ש"קיחה" הכוונה באמצעות קניין כסף[9], אך רב יהודה אמר בשם רב שקדושי כסף נלמדים מהפסוק האמור גבי אמה עבריה ”וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף” - המילים "אין כסף" מיותרות, ומהם לומדים שאמנם אדונה של האמה העבריה לא מקבל כסף כשהאמה משתחררת ממנו אך אדון אחר, שהוא האב, מקבל כסף כשמקדש את בתו[10][ב][ג], בשונה משאר הדברים הנקנים בכסף שבהם שווי הכסף צריך להיות פרוטה, דעת בית שמאי שאשה מתקדשת בדינר בלבד, אך לפי בית הלל היא מתקדשת אף בפרוטה[13], וכן נפסק להלכה[14].
מהות הקניין
דעת הסמ"ע
דעת הסמ"ע[15][16] והאבני מילואים[17][18] שמהותו של קניין כסף הוא פרעון עבור המקח, ולכן אם הקונה נתן למוכר פרוטה אחת מכל דמי המקח בשביל מעשה קניין בלבד, לא קנה, אך אם נתן לו אתה הפרוטה לשם תחילת פרעון המקח קנה, והוכיח כדבריו מכך שקניין כסף בקרקעות נלמד משדה עפרון שנקנה בכסף, ובו הכסף היה תמורת השדה[ד][ה][ו].
דעת הט"ז
דעת הט"ז[19] והנתיבות המשפט[20] שמהות קניין כסף הוא נתינת הכסף בלבד, ולכן גם במקרה שנתן לו פרוטה לשם מעשה קניין בלבד, קנה.
הט"ז הוכיח כדבריו מדברי הגמרא בקידושין[21] שקניין כסף בקידושין נלמד מקניין כסף של שדה, ובקידושין מוכרחים לומר שאין מהות הקניין הוא פרעון עבור המקח, שכן האשה אינה ממונו של הבעל, ולכן מוכח שאף קניין כסף בשדה שממנו לומדים קדושי כסף אין מהותו פרעון, אלא נתינה בלבד[22], ונחלקו האחרונים בדעת הסמ"ע, האבני מילואים[17] נקט שאף בקידושי כסף מהות הקניין היא פרעון המקח, אך רבי איסר זלמן מלצר[23] ורבי חיים עוזר גרודזנסקי[24] נקטו בדעתו שקדושי כסף מהותם נתינה בלבד כשיטת הט"ז[ז].
כסף החוזר
בגמרא במסכת בבא קמא[25] מובא שאדם שגנב בהמה, ומכרה בשבת באופן שהקונה חילל שבת במעשה הקניין, אין הקניין חל, משום שבמעשה זה המוכר לא מתחייב לתת לקונה את המקח או להחזיר לו את הכסף, בגלל דין קים ליה בדרבה מיניה, שהרי המוכר התחייב מיתה עקב כך שחילל שבת במעשה הקניין. והקשו האחרונים מדוע בגלל שהמוכר לא נתחייב במתן המקח לקונה המכירה לא חלה, הלא בסופו של דבר הקונה נתן כסף למוכר, ומכאן הוכיחו שקנין כסף מועיל רק במקרה שבו נתינת הכסף יוצרת התחייבות מצד המוכר לתת את המקח או את הכסף לקונה ("כסף החוזר"), אך במקרה שבו אין הקניין יוצר התחייבות מצד המוכר הקניין לא חל[26].
האפיקי ים כתב שלפי שיטת הסמ"ע שמהות קניין כסף היא פרעון המקח, דין כסף החוזר הוא רק במקח וממכר, אך בקידושין אין דין כסף החוזר, וזאת מכיוון שהוא נקט בדעת הסמ"ע שבקידושין מהות קניין כסף היא נתינה בלבד, ולכן לא צריך בקידושין יצירת התחייבות.
במטלטלין
לדעת ריש לקיש גם מדאורייתא מטלטלין אינם נקנים בכסף אלא במשיכה בלבד, אך לדעת רבי יוחנן מדאורייתא אף מטלטלין נקנים בכסף, אך רבנן חששו שהחפץ הנקנה ישאר ביד המוכר לאחר ביצוע הקניין, והמוכר לא יטרח להצילו אם ישרף, ולכן ביטלו את כוחו של קניין כסף, ותיקנו שמטלטלין נקנים בקניין משיכה[27], וכן נפסק להלכה[28].
הראשונים נחלקו מה המקור לקניין כסף במטלטלין לפי רבי יוחנן: לדעת רש"י הוא נלמד בקל וחומר מדין פדיון הקדש בכסף, שנאמר בו: ”ונתן הכסף וקם לו”[ח][29], ולדעת הרי"ף נלמד דין זה בקל וחומר מקניין כסף בעבד עברי, משום ש"אם גופו קונה, ממונו לא כל שכן?"[30], ולדעת הרמב"ן[31] והנמוקי יוסף[32] ולדעתו קניין כסף במטלטלין נלמד מסברא, משום שרוב הקניינים נעשים בכסף.
ואף על פי כן, במקרים מסוימים שהם לא מצויים לא ביטלו חכמים את קניין כסף. למשל, מי שמכר לחבירו שור ונתחייב לו כסף, יכול לקנות ממנו פרה באמצעות מחילת הכסף שחייב לו, מכיוון שזהו מקרה לא מצוי[33].
במלווה
לדעת רוב הראשונים[34] אם שילם הקונה למוכר בכסף שנתן לו קודם לכן בהלוואה לא קנה[35]. אך דעת הרמב"ם[36] שקנה.
במתנה
נחלקו הראשונים האם ניתן לקנות מתנה בקניין כסף, דעת הרשב"ם[37] התוספות רי"ד[38], והר"ן[39] שניתן לקנות מתנה בכסף, אך דעת התוספות[40] הרמב"ן[41] והטור[42] שלא ניתן לקנות מתנה בכסף, וכך נקטו הפרישה[43] והקצות החושן[44].
האמרי בינה[45] כתב שיסוד מחלוקתם תלוי במחלוקת הט"ז והסמ"ע המובאת לעיל, שהסוברים שלא ניתן לקנות מתנה בכסף סוברים כהסמ"ע שמהות קניין כסף היא פרעון למקח, ולכן מתנה שלא שייך בה תמורה לא ניתן לקנותה בכסף, ואילו הסוברים שניתן לקנות מתנה בכסף סוברים כהט"ז שמהות קניין כסף היא נתינה בלבד, אין סיבה שמתנה לא תקנה בכסף.
לקריאה נוספת
- הערך "כסף", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- הערך "קניין כסף", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של הרב אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
- אסופת מאמרים בנושא קניין כסף, באתר אסיף
- מתיבתא מסכת קידושין כרך א', אוצר עיונים מערכה ג' קנין כסף וקידושי כסף
- הערך "כסף החוזר", באתר ויקיסוגיה
- הערך קנין כסף, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
ביאורים
- ↑ במקום שלא נהגו לכתוב שטר מכירה, אך אם נהגו לכתוב לא קנה עד שיכתוב שטר (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ו עמוד א'). ובמקום שנהגו בו לעשות חזקה נחלקו הראשונים, דעת רב אחאי משבחא[1] ורבנו תם[2] שלא קונה, ודעת הריטב"א[3] והמאירי[4] שקנה אף ללא חזקה
- ↑ הגמרא (דף ד' עמוד א') מסבירה ששני המקורות נצרכים, מכיוון שאם היינו לומדים קדושי כסף מהפסוק "כי יקח" בלבד, לא היינו יודעים שכסף הקידושין של קטנה ונערה שייך לאביה, ואם היינו לומדים אותם מהפסוק "ויצאה חינם" בלבד, היינו חושבים שגם במקרה שהאשה נתנה כסף לבעל היא מקודשת, ומפסוק זה אנו לומדים שצריך שהבעל הוא זה שצריך לעשות את מעשה הקנין.
- ↑ רבנו גרשום (בבא בתרא דף מ"ח עמוד ב' ד"ה תינח) כתב שקידושי כסף הינם מדרבנן, דעה זו הביאו גם כן רש"י[11] והרשב"ם[12] אך הם דחו אותה.
- ↑ וראה בנתיבות המשפט (חושן משפט, סימן ק"צ, סעיף קטן ב') ובמנחת חינוך (מצווה של"ו) שהקשו על דבריו מהגמרא במסכת קידושין (דף כ"ו עמוד א') בה מבואר שקניין כסף בקרקעות נלמד מהפסוק "שדות בכסף יקנו" (ספר ירמיהו, פרק ל"ב, פסוק מ"ד)
- ↑ לראיות נוספות לשיטת הסמ"ע ראה אבני מילואים סימן כ"ט ס"ק ב', חידושי רבי שמעון יהודה הכהן קידושין סימנים ב-ג, קונטרס בגדר קניין כסף אות א'.
- ↑ הנתיבות המשפט הקשה על הסמ"ע מדברי רבא במסכת קידושין, דף ו' עמוד ב' שניתן לעשות קנין כסף גם על ידי במתנה על מנת להחזיר, והלא לדבריו מהות קנין כסף הוא תמורה למקח, ובמתנה על מנת להחזיר לא מקבל המוכר תמורה.
- ↑ וראה באבן האזל שיישב את שיטת הסמ"ע
- ↑ פסוק זה לא קיים, והוא עיבוד של הפסוק בספר ויקרא, פרק כ"ז, פסוק י"ט: ”וְיָסַף חֲמִשִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו וְקָם לוֹ” (תוספות, מסכת שבת, דף קכ"ח עמוד א', ד"ה ונתן)
הערות שוליים
- ↑ שאילתות דרב אחאי קט"ו
- ↑ הובאו דבריו בחידושי הריטב"א מסכת בבא מציעא דף י"ד עמוד א'
- ↑ מסכת בבא מציעא דף י"ד עמוד א'
- ↑ מסכת קידושין דף כ"ו עמוד א'
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קצ"ג, סעיף א'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ו עמוד א'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ב עמוד ב'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף י"ד עמוד ב'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ב' עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ג' עמוד ב'
- ↑ מסכת גיטין, דף ל"ג עמוד א', ד"ה בעילת זנות
- ↑ מסכת בבא בתרא, דף מ"ח עמוד ב', ד"ה התינח
- ↑ משנה, מסכת קידושין, דף ב' עמוד א'
- ↑ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ז, סעיף א'
- ↑
שגיאות פרמטריות בתבנית:שולחן ערוך
'ללא: כן' אינו ערך חוקי סמ"ע, חושן משפט, סימן ק"צ, סעיף קטן א' - ↑ וכן כתב בפרישה אות ב
- ^ 17.0 17.1 סימן כ"ט סעיף קטן ב'
- ↑ וכן מובא בשיטה מקובצת (מסכת בבא מציעא דף מ"ח עמוד ב') בשם רבי יוסף טוב עלם והריב"ש.
- ↑ טורי זהב, חושן משפט, סימן ק"צ, סעיף קטן א'.
- ↑ נתיבות המשפט, חושן משפט, סימן ק"צ, סעיף קטן ב'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ד' עמוד ב'.
- ↑ כך ביאר את דבריו הקהלות יעקב קדושין סימן י'
- ↑ אבן האזל
שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר הספרים היהודי
פרמטרים [ ללא ] לא מופיעים בהגדרת התבנית הלכות מכירה פרק א' הלכה ד', באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי - ↑ הובאו דבריו באפיקי ים (חלק א' סימן ט"ז אות י"א, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי)
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ע' עמוד ב'
- ↑ שערי יושר שער א' פרק י'; חידושי רבי שמעון יהודה הכהן קידושין סימן ב'; אפיקי ים חלק א' סימן ט"ז אות ב'; חידושי הגרנ"ט סימן צ'; זכר יצחק שו"ת סימן ל"א; ברית עולם שו"ת סימן מ'; חזון איש בבא קמא סימן ט"ז, אבן האזל הלכות אישות פר' ה' הלכה ט"ז; קהלות יעקב קידושין סימן ח'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף מ"ז עמוד ב'
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קצ"ח, סעיף ה'
- ↑ רש"י, מסכת עירובין, דף פ"א עמוד ב', ד"ה דבר
- ↑ רי"ף, מסכת בבא מציעא, פרק ד' (דף כ"ח עמוד ב' מדפי הרי"ף)
- ↑ בבא מציעא דף מ"ז עמוד ב'
- ↑ נימוקי יוסף, מסכת בבא מציעא, דף כ"ח, עמוד ב' מדפי הרי"ף
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף מ"ו עמוד ב'
- ↑ השגות הראב"ד הלכות מכירה פרק ז' הלכה ד' ועוד
- ↑ וכן מובא בתלמוד ירושלמי, מסכת קידושין, פרק ב', הלכה ה' בשם רבי יוחנן
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מכירה, פרק ז', הלכה ד' והלכות מכירה, פרק ה', הלכה ד'
- ↑ רשב"ם, מסכת בבא בתרא, דף מ"ד עמוד ב', ד"ה מקשינן.
- ↑ תוספות רי"ד, קידושין דף י"ג עמוד א'.
- ↑ ר"ן, מסכת נדרים, דף כ"ח עמוד ב', ד"ה וכתב.
- ↑ תוספות, מסכת קידושין, דף כ"ו עמוד א', ד"ה אמר, כך נקטו בדעתם המהרש"ם (
שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר הספרים היהודי
פרמטרים [ ללא ] לא מופיעים בהגדרת התבנית שו"ת מהרש"ם חלק ה' סימן ג', באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי) והנצי"ב (שו"ת משיב דבר חלק א' סימן כ"ז, העמק שאלה פרשת ויחי שאילתא י"ג), אך החמדת שלמה (דף כ"ז עמוד ב') הוכיח מדבריהם (ד"ה במה) שניתן לקנות מתנה בקנין כסף. - ↑ הובאו דבריו בשיטה מקובצת בבא מציעא דף מ"ז עמוד ב', באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי.
- ↑ ארבעה טורים, חושן משפט, סימן רמ"א, כך נקט בדעתו החידושי הרי"ם (חושן משפט סימן ק"צ ד"ה וקצת ראיה).
- ↑ חושן משפט סימן רמ"א אות א'.
- ↑ קצות החושן, חושן משפט, סימן קצ"ח, סעיף קטן א'.
- ↑ חושן משפט, קניינים סימן א'.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
קניין כסף30603231