טיוטה:הקריבהו נא לפחתך
| ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מכלול התורה" של המכלול והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה! |
הקריבהו נא לפחתך הוא כלל הלכתי שנאמר במקור בהלכות קורבנות, לפיו דבר פגום או מאוס שאינו ראוי להגשה לאדם חשוב, אין להשתמש בו לצורך הקרבת קורבן או קיום מצוה.
מקור הדין
בספר מלאכי נאמר:
"מַגִּישִׁים עַל מִזְבְּחִי לֶחֶם מְגֹאָל וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ, בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן ה' נִבְזֶה הוּא; וְכִי תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע, וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע, הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ אָמַר ה' צְבָאוֹת"
ביאורו המילולי של הפסוק הוא שאנשים היו מקריבים בהמות בעלות מום, והנביא מוכיח אותם על כך באומרו שאם היו מגישים כך מנחה לפחה (=מושל) שלהם, בודאי שלא היה מתרצה בכך, וכל שכן שהקב"ה אינו מתרצה בקרבן כזה.
בדברי חז"ל ובפוסקי ההלכה התייחסו לדין זה לא רק בהקשר של בהמות לקרבן, אלא בקשר לכלל דיני עבודת הקורבנות, וכן למדו מכך לכל המצוות כולן שאין לקיימן באמצעות חפצים פגומים או מאוסים.
מכיון שמקור הדין אינו בפסוק מהתורה אלא מהנביא, מעמדו מוגדר כדברי קבלה. למרות זאת האחרונים כתבו שאיסורו חמור מאד, ומכיון שבבסיס הדין עומדת סברא, יתכן שמעמדו כדין דאורייתא לכל דבר[1].
בדיני הקורבנות
בעלי מום
הקרבת האיברים
בהמת קרבן שנשחטה על גבי המזבח, וכבר נזרק דמה שעל ידי זה הורצה הקרבן, ואחר כך נפסלה מסיבה כלשהי, דינה שניתן להקריבה למרות שנפסלה, משום שהכלל הוא 'כיון שעלתה לא תרד'. ובכל זאת את הקרביים של הבהמה אין להקריב כיון שיש בתוכם פרש, ולהקריבם כך בלי שטיפה אסור מדין 'הקריבהו נא לפחתך', אלא יורידו את הקרביים לשטוף אותם, ואף על פי שלאחר מכן יהיה אסור לחזור ולהעלותם למזבח מחדש[2].
בקרבן עולה שדינו להשרף כולו על גבי המזבח, הדין הוא שאת גיד הנשה יש להפריד מרגלי הקרבן ולא להקריבו יחד איתה. אמנם נפסק שיש להוציא את הגיד מתוך הרגל רק לאחר שהרגל כבר הועלתה אל המזבח בשלימות, משום שאם יוציאוהו קודם יצטרכו להעלות את הרגל למזבח כשהיא חתוכה ומפורעת, שהוא דבר מגונה ויש בו משום 'הקריבהו נא לפחתך'[3].
התורה ציוותה למלוח במלח את כל הקורבנות. והרמב"ן ביאר את טעם הציווי ”מפני שאינו דרך כבוד להיות לחם השם תפל מבלי מלח, כטעם הקריבהו נא לפחתך. ולפיכך מיעטו העצים והדם שאין טעונים מלח”[4].
כלי שרת
נסכים
מנחות
בדינים נוספים
- קידוש והבדלה
- ארבעת המינים
- שליח ציבור
- הדלקה בשמן מאוס
- קמח לפסח
פרטים והסתייגויות
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערך "הקריבהו נא לפחתך", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
הערות שוליים
- ↑ שו"ת כתב סופר, אורח חיים, סימן פ"ח; שו"ת מהר"ם שיק, אורח חיים, סימן ס"ז; אבן האזל הלכות איסורי מזבח פרק ה' הלכה ט'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף פ"ה עמוד א'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ' עמוד ב'
- ↑ רמב"ן על ספר ויקרא, פרק ב', פסוק י"א
| הקרבנות | ||
|---|---|---|
| סוגי הקרבנות | ||
| סוגי הקרבנות היסודיים | עולה • חטאת • אשם • שלמים • בכור • מעשר • פסח • מנחה | |
| קרבנות ציבור | קרבן התמיד • קרבן מוסף • לחם הפנים • מנחת העומר • שתי הלחם • קרבנות יום הכיפורים • פר העלם דבר של ציבור • שעיר עבודה זרה • קיץ המזבח • שעיר ראש חודש | |
| קרבנות יחיד במועדים | עולת ראייה • שלמי חגיגה • שלמי שמחה • קרבן פסח • חגיגת ארבעה עשר • פר ואיל של כהן גדול ביום הכיפורים | |
| קרבנות יחיד נוספים | קרבן עולה ויורד • קרבן תודה • קרבן עוף • קרבנות נזיר • קרבן יולדת • קרבן מצורע • מחוסר כיפורים • פר כהן משיח • חטאת נשיא • מנחת חביתין • מנחת חינוך • קרבן עצים | |
| הקרבת הקרבנות | ||
| תהליך ההקרבה | לבישת בגדי כהונה • קידוש ידיים ורגליים • סמיכה • שחיטה/מליקה • קבלה • הולכה • זריקה • שפיכת שיריים • מליחה • הגשה • קמיצה • קידוש הקומץ • תנופה • הקטרה • נסכים | |
| איסורים ופסולים | פיגול • נותר • טומאה • מחשבת שלא לשמו • מחשבת חוץ למקומו • תמורה • בעל מום • טרפה • ממשקה ישראל • מעילה • מחוסר זמן | |
| מקום ההקרבה | במות • בית המקדש • מזבח החיצון • המערכה הגדולה • חידוש עבודת הקרבנות בימינו | |
