הקריבהו נא לפחתך

הקריבהו נא לפחתך הוא עיקרון הלכתי העוסק בדרישת הראוי והכבוד בעבודת ה', ובפרט בהקרבת קורבנות ובקיום מצוות, לפיו אין להביא למצווה או קרבן דבר שלא מתאים להביאו לאדם חשוב. פחה הוא כינוי למושל, כינוי שרווח בעיקר באימפריה הפרסית. (פחתך = פחה שלך).

העיקרון נלמד מדברי הנביא בספר מלאכי, ונאמר כביקורת לעם ישראל בעקבות הקרבת קרבנות פגומים או בזויים.

מקור הדין

מקורו של העיקרון בפסוק בספר מלאכי בו הנביא מוכיח את עם ישראל על איכות הקרבנות אותן הם מביאים להקרבה לבית המקדש:

...מַגִּישִׁים עַל מִזְבְּחִי לֶחֶם מְגֹאָל וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ, בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן ה' נִבְזֶה הוּא; וְכִי תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע, וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע, הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ אָמַר ה' צְבָאוֹת

— ספר מלאכי, פרק א', פסוקים ז'-ח'

בדברים אלו מוכיח הנביא את העם והכהנים על הבאת קרבנות בעלי מום, באומרו: דבר שאין אדם מוכן להגישו לפקיד אנושי, ל'פחה', קל וחומר שאין ראוי להגישו קרבן לפני הקב"ה.

אף שהפסוק נאמר כתוכחה, חז"ל למדו מכך שאין להביא קרבנות מבהמות שאינן משובחות דיים, ואף הרחיבו את הדין על כלל הדברים המוגשים לבית המקדש כגון סולת ויין למנחות ועוד.

האיסור נחשב כדברי קבלה, כדין כל הדברים הנלמדים מספרי הנביאים. אמנם באחרונים החמירו מאד בדין זה, ומהם אף שכתבו שחומרת האיסור היא כחומרת איסור דאורייתא^{[דרוש מקור]}.

האיסורים הכלולים

בחז"ל ובראשונים הובאו כמה הלכות ודינים הנלמדים מעיקרון זה:

• עוף מחוסר איבר - אף שאין איסור בעל מום בהקרבת עוף, כתב רש"י שיש איסור להקריב קרבן שיש בו מום מאוס מחמת איסור הקריבהו נא לפחתך. כמו כן איסור איסור הקרבת עוף מחוסר איבר, לדעת רש"י, הוא מחמת דין 'הקריבהו נא לפחתך'. אמנם לדעת תוספות איסור מחוסר איבר מקורו מפסוק אחר.
• ספק טרפה - לדעת רש"י בהמה שמספק הוחזקה כטרפה פסולה למזבח מדין 'הקריבהו נא לפחתך'.
• כלי שרת - בתלמוד מובא שאף מי שמכשיר כלי שרת מכלים שנעשו מעץ, הוא רק בכלים חשובים, אך בכלים פשוטים כגון כפיפה מצרית, לדעת כולם הם אינם כשרים לכלי שרת מדין 'הקריבהו נא לפחתך'.
• משקים מגולים - בתלמוד מבואר שלדעת רבי נחמיה מים שהיו מכוסים עם מסננת, אף שאין בהם חשש סכנה, אין להשתמש בהם לניסוך המים על גבי המזבח, מדין 'הקריבהו נא לפחתך'.
• קידוש על יין הראוי למזבח - בתלמוד מבואר שאין לקדש אלא על יין שכשר לניסוך על גבי המזבח, ולכן יין שריחו רע פסול לקידוש. לדעת רש"י טעם הפסול הוא מדין 'הקריבהו נא לפחתך'.
• טריפה - לדעת הרמב"ם בהמה טריפה פסולה לקרבן מדין 'הקריבהו נא לפחתך': ”בהמה שנולד בה אחת מן הטרפיות האוסרות אותה באכילה אסורה לגבי המזבח הרי הוא אומר הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך” (משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי המזבח, פרק ב', הלכה י')
• חיטים למנחות - בתלמוד הובא כי אין להביא חיטים שנלקטו מגללי בהמה מחמת דין זה של 'הקריבהו נא לפחתך', אמנם הסתפקו במקרה שזרע חיטים אלה, האם מה שגדל מהם נחשב מאוס.

רש"י הזכיר עיקרון זה בפירושו על התורה לבאר את פסול עבודת כהן בעל מום ”כי כל איש אשר בו מום לא יקרב. אינו דין שיקריב, כמו הקריבהו נא לפחתך”.

ממשקה ישראל

עיקרון זה קרוב לדין 'ממשקה ישראל', לפיו אין להביא לבית המקדש דבר שאסור באכילה להדיוט. אמנם איסור זה נאמר גם בתחומים נוספים שאינם שייכים לבית המקדש.

קישורים חיצוניים

• עלון הלכתי בדין שימוש בשמן מאוס להדקלת נר חנוכה.
• הערך "הקריבהו נא לפחתך", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• הקריבהו נא לפחתך, באתר ויקימקדש (שע"י מכון המקדש)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

הקריבהו נא לפחתך42711201Q138172133