רבי חנינא בר חמא
| תקופת הפעילות | ראשון |
|---|---|
| רבותיו |
רבי יהודה הנשיא, רבי ישמעאל ברבי יוסי, רבי חייא ובר קפרא |
| תלמידיו |
רבי יהושע בן לוי, רבי יוחנן, רבי אושעיא, רבי אלעזר בן פדת, רבי שמעון בן לקיש ועוד |
| בני דורו | רבי אפס, לוי, רב ועוד |
רבי חנינא בר חמא היה מראשוני האמוראים בארץ ישראל. יש המחשיבים אותו כתנא, עקב היותו בן הדור שבין התנאים לאמוראים.[1] היה תלמידו המובהק של רבי יהודה הנשיא, ושימש אחריו בראשות הישיבה הגלילית בציפורי.
משפחתו
יש מייחסים רבי פנחס בר חמא הכהן כאחיו של רבי חנינא ובעל הסדר הדורות מציע כי ייתכן שאביו היה רבי חמא בר אבא[2]. בנו היה רב חמא בר חנינא (הראשון).
קורות חייו
רבי חנינא נולד בבבל בסביבות שנת ג'תתק"ה (145 לספה"נ) ולמד שם אצל רב המנונא. בהיותו כבן שלושים עלה ארצה עם בנו חמא, כדי ללמוד תורה מפיו של רבי יהודה הנשיא. מלבד לימוד המשנה מפיו, התקרב אליו והעיד מספר עדויות על הנהגותיו ההלכתיות של רבי. על קרבתו לרבי תעיד העובדה, שמכל תלמידיו בחר בו רבי לתפקיד ראש הישיבה תחתיו (ראו להלן). עסק במסחר בדבש ממנו התפרנס בריווח ומכספו בנה ישיבה. על גדלותו הרוחנית של רבי חנינא העיד רבי יהודה הנשיא. הוא היה נוהג להפגש בחשאי עם הקיסר אנטונינוס, אך זה התנה עם רבי שאיש לא יהיה נוכח במפגשים אלו. באחת הפעמים, כשהגיע אנטונינוס לרבי, מצא שם את רבי חנינא, והעיר על כך לרבי. ענה לו: ”לית דין בר איניש”, כלומר – "אין זה בן אדם", אלא מלאך.[3]
בגמרא[4] מסופר שאביו של רבי חנינא הדירו בנזיר. כאשר הביאו את רבי חנינא לפני רבן גמליאל, רצה רבן גמליאל לבדוק ולראות אם רבי חנינא כבר היה בגדר גדול ואם כן אין אביו יכול להדירו בנזיר. אמר רבי חנינא אמר לרבן גמליאל: "רבי אל תצטער לבודקני אם קטן אני אהיה בשביל אבא אם גדול אני אהיה בשביל עצמי עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו אמר מובטח אני בזה שמורה הלכה בישראל".
רבי חנינא בר חמא האריך ימים מתוך בריאות איתנה. בהיותו בגיל 80 עוד היה כוחו במתניו, והיה עומד על רגל אחת תוך כדי חליצת נעל ונעילתה בשנית על רגלו השנייה.[5] הוא נפטר סמוך לשנת ד' אלפים (240 לספה"נ), בהיותו כבן 95.
תפקידיו הציבוריים
רבי יהודה הנשיא, ריכז בידיו, מתוקף תפקידו, את כל המשרות החשובות ביותר בדור ההוא. לפני פטירתו הוא ביזר את משרותיו וסמכויותיו בין בניו ותלמידיו. הגמרא מספרת כי רבי הורה כך: ”שמעון בני - חכם. גמליאל בני - נשיא. חנינא בר חמא ישב בראש”. רבי חנינא סירב לקבל את התפקיד, משום שחשש מפגיעה בכבודו של רבי אפס, שהיה מבוגר ממנו בשנתיים וחצי. רק לאחר פטירתו של רבי אפס נאות רבי חנינא להתמנות למשרה תחתיו[6]. היה זה עשרים שנה ומעלה לאחר פטירת רבי[7].
מלבד כוחו הגדול בידע חכמת התורה, היה כוחו רב בפלפול. כך למשל, כאשר רבי חייא ורבי חנינא התווכחו זה עם זה, אמר רבי חנינא לרבי חייא: אם תשתכח תורה מישראל, יכול אני להחזירה על ידי פלפול.
משמעותו של המינוי "לשבת בראש" שנויה במחלוקת בקרב פרשנים והיסטוריונים. רש"י ופרשנים קלאסיים אחרים סבורים, שהכוונה לכהונה בראשות הישיבה המרכזית של תנאי ארץ ישראל, שבימי רבי יהודה הנשיא שכנה בציפורי. לעומתם מוכיח יצחק אייזיק הלוי שמדובר בתפקיד אדמיניסטרטיבי בעל השפעה על כלל הציבור ועל הישיבה גם יחד. למעשה נראה ששתי הדעות צודקות, ותפקיד ראש הישיבה כלל גם אחריות לצרכים ציבוריים נוספים.
יוחסין
רבי חנינא התעסק בענייני יוחסין, כאשר היו שרצו לקבוע כי בבל מיוחסת פחות מארץ ישראל, שלח רבי יהודה הנשיא את רבי חנינא לטפל בעניין, וזה אכן הוכיח להם כי מקובל מפיו של רבי ישמעאל ברבי יוסי בשם אביו רבי יוסי שבבל מיוחסת יותר מארץ ישראל[8].
הוא גם סבר כי יש להחמיר במיוחד ביוחסין ובלשון חז"ל "מעלה עשוי ביוחסין". לפי זה פירש זעירי בשם רבו רבי חנינא, את המשנה במסכת כתובות[9] ”אמר רבי יוסי מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה אמר רבי יוחנן בן נורי אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה הרי זו תינשא לכהונה”, ופירש שמדובר שם שעברה שם קבוצת אנשים שכל אחד מהם כשר לכהונה - כלומר שאינו פוסל בביאתו את האשה שבא עליה, ואינו נתין או ממזר, ומלבד זאת רוב אנשים העיר כשרים לכהונה, כך שישנם שני רוב להכשיר. בטעם הדבר פורש בגמרא, שלא די ברוב אחד, כמו שאר ההלכות שבהן נפסק להלכה כי אם הרוב כשר ניתן לסמוך עליו למעשה, ולמשל אם נמצאה חתיכת בשר ליד עשר חנויות שתשע מהן כשרות - מותר לאכול את חתיכת הבשר, אך ביוחסין החמירו שצריך שני רוב, וגזרו שמא אם יסתמכו על רוב אחד, שמא יקרה שהאשה תבוא לביתו של הבועל, שאז הבועל הוא "קבוע", ותקף לגביו הכלל "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, ולכן גזרו שגם כאשר הבועל יצא מביתו ואינו קבוע בביתו, אין לסמוך על רוב העיר, ואף על רוב קבוצה שמהם פירש אחד ובעל אין לסמוך, שמא יסמכו על רוב העיר במקרה של קבוע שבו אין רוב מועיל.
משנתו
הוא היה ידוע בביטחונו באלוקים, כאשר אשה מכשפה רצתה לקחת עפר מתחת רגליו כדי לעשות בו כשפים, הוא לעג עליה: קחי כמה שברצונך, כתוב ”אין עוד מלבדו” ואיני חושש משום כוח חוץ מכוחו של ה'[10]. בהמשך הסוגיה מקשה הגמרא מאמרתו של רבי יוחנן שאמר שהכינוי "כשפים" הוא מלשון הכחשה, כלומר שהכישופים משתמשים בכוח של מעלה וכביכול מכחישים ומחלישים את כח הקדושה? ומתרצת שיתכן שדווקא רבי חנינא יכול היה לסמוך על אמירת אין עוד מלבדו, מכיון שזכותו רבה, אך רבינו חננאל סובר כי להלכה פוסקים כרבי חנינא, ולכוח הכישוף אין שום כוח עצמי ואין ביכולתם לעשות רק מה שנגזר על האדם מלמעלה.
אחד מהכללים ההלכתיים שנקבעו על ידו הוא רוב וקרוב הלך אחר הרוב. הכלל אומר כי למרות שישנם שני כללים לבירור ספיקות בהלכה במקרה של אובייקט שנמצא במקום שלא ניתן לדעת משם בבירור מהיכן הגיע, האחד על ידי הכלל "הלך אחר הרוב, והשני - "קרוב" - הכרעה כי האובייקט הגיע מהמקום הקרוב ביותר, ולמרות ששניהם מהתורה, הרי שבמקרה של התנגשות בין שני הכללים, הרוב קובע.
רבותיו, חבריו ותלמידיו
מלבד רבי יהודה הנשיא למד אצל רבי ישמעאל ברבי יוסי, רבי חייא ובר קפרא. חבריו היו לוי, רבי אפס, רבי יהושע בן לוי, רב ושאר חכמי דורם. עם תלמידיו נמנים רבי יוחנן, בנו – רבי חמא[11], רבי אושעיא, רבי אלעזר בן פדת, רבי חייא בר אבא, רבי אבא, רבי שמעון בן לקיש ורבים אחרים.
משפחתו
בניו וחתניו כונו על שמו: בנו היה רבי חמא ברבי חנינא וחתניו היו האמוראים שמואל סבא חתניה דרבי חנינא[12] (לדעת היוחסין הוא רבי שמואל בר נחמני[13]) ורבי שמואל בר נדב חתניה דרבי חנינא[14]. לפי כמה גרסאות היה לו בן בשם שכחת שנפטר בצעירותו. יש המשערים שרבי חנינא קרא היה נכדו[15].
לקריאה נוספת
- בנימין לאו, "רבי חנינא בר חמא", בספרו: חכמים, כרך רביעי: ממשנה לתלמוד, ידיעות ספרים, 2012, עמ' 117-107.
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "רבי חנינא בר חמא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב', עמודים 492-484, באתר היברובוקס
- יהודה לייב פישמן מימון (עורך), "461", יחוסי תנאים ואמוראים, ירושלים, תשכ"ג 1963, עמודים ת"כ-תכ"ה
- רבי חנינא בר חמא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף מ"ט עמוד ב', תוספות דיבור המתחיל אמר רבי אסי, בשם רש"י
- ^ סדר הדורות, ערך רבי פינחס הכהן בר חמא
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י' עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף כ"ט עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף כ"ד עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ג עמוד ב'; תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ב'
- ^ כך מוכיח רבי יצחק אייזיק הלוי מדברי התלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ס"ה עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע"א עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"ד עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ז עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע' עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"ב עמוד ב'.
- ^ זכות, אברהם בן שמואל, יוחסין השלם, באתר היברובוקס.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ט"ז עמוד ב' .
- ^ ספר יוחסין השלם מאמר שני מ' 141. הם מצוטטים יחדיו בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ז עמוד ב' בהקשר לשאלה אם מותר לחלק לשניים פסוק אחד, במקרה שיש רק חמשה פסוקים וישנם שני עולים לתורה.
1רבי חנינא בר חמא